טז) נשא את ראש – ש״פ נשא, ט׳ סיון ה׳תש״ל

בס״ד. ש״פ נשא, ט׳ סיון ה׳תש״ל

הנחה בלתי מוגה

נשא1 את ראש בני גרשון גם הם גו׳2, הנה3 מה שנאמר בבני גרשון גם הם, פירושו לפי פשוטו הוא4, שזהו המשך להמסופר בסיום הפרשה הקודמת (במדבר) אודות משא בני קהת, וכדאיתא במדרש5 שלכן נאמר גם הם, שלא תאמר שהם פחותים מבני קהת, אלא שהוקדמו בני קהת מפני כבוד התורה שנאמר בה6 יקרה היא מפנינים, שהם היו נושאי הארון שבו היו מונחים הלוחות. ומבואר בזה בלקו״ת7, דיש כאן ג׳ מדריגות, בני קהת שהיו נושאי הארון והלוחות הם במעלה גדולה ביותר, ולמטה מהם הם בני גרשון שגם בהם נאמרה נשיאת ראש, אלא שהוא באופן דגם הם, שהם טפלים לבני קהת, ולמטה מהם הם בני מררי שלא נאמרה בהם נשיאות ראש. ובכללות ג׳ ענינים אלו הם כנגד ג׳ הקוים, שהקו האמצעי הוא למעלה משניהם, וזהו קו התורה, ענין בני קהת.

ויש לקשר זה עם משנת״ל8 אודות מעלת התורה שנקראת בשם אמת, אין אמת אלא תורה9, משום שהיא למעלה מענין השינויים10. וכמבואר בירושלמי11 בענין חותמו של הקב״ה אמת, שתיבת אמת תחילתה היא באות א׳, ראשית האותיות, וסופה אות ת׳, אחרית האותיות, ואמצעה אות מ׳, אמצע האותיות, לרמז על זה שאמת ענינו שאינו משתנה מראשית כל המדריגות עד סוף כל המדריגות. דהנה האורות והגילויים שלמעלה הרי יש בהם חילוק בין ראש לסוף, שאינו דומה האור כפי שהוא בראשית הקו לכפי שהוא בסופו וכו׳, משא״כ בתורה שהיא המשכת העצם הרי בה הראש והסוף שוים, שהסוף הוא כמו ההתחלה ממש. ויש להוסיף בזה, דמזה שענין זה נרמז באותיות אמת מוכח, שענין זה נמשך גם בכלים ואותיות, שגם כפי שהתורה מתלבשת בכלים הרי היא בשוה ממש כמו שהיא למעלה.

וביאור הענין הוא12, דהנה ידוע שהתורה שרשה בקו האמצעי. והנה אנו רואים בג׳ הקוין, חח״ן בג״ה דת״י, שהגם שחכמה חסד נצח הם באותו הקו, מ״מ יתכן שיהי׳ ענין החסד בלי ענין החכמה, שהרי גם מי שאינו בעל חכמה יכול לעשות חסד. וכן הוא בגבורה ובינה. אמנם בקו האמצעי הרי כל הפרטים שבו קשורים ומאוחדים, שאין רחמים בלא דעת, כמאמר13 כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו, משום שדעת ותפארת (רחמים) קשורים זב״ז. ועד״ז הוא בענין היסוד שקשור עם מוח הדעת, כמאמר14 אין קישוי אלא לדעת [וכמבואר15 גם בענין אלה תולדות יעקב יוסף גו׳16, שיעקב ויוסף קשורים זה עם זה, דיעקב הוא תפארת ויוסף יסוד וכו׳]. וטעם הדבר הוא, כי קו האמצעי שונה מקו הימין וקו השמאל בזה שבו רואים בגלוי את ענין העדר השינוי, שמתחילתו (דעת) ועד סופו (מלכות) הכל דבר אחד. וכ״ה גם בציור הגוף בפשטות, שהידים והרגלים (ימין ושמאל) הם מחוץ לגוף, משא״כ קו האמצעי דגוף אין ניכר בו התחלקות אברים כו׳. וטעם הדבר הוא, כי קו האמצעי דוקא עולה עד פנימיות הכתר (שלא כב׳ הקוין ששרשם בחיצוניות הכתר), היינו שבו הוא המשכת העצם ממש (פנימיות הכתר), שהעצם הוא בכל מקום בשוה (כנ״ל).

ובזה יובן17 גם מ״ש בזהר18 דאורייתא היא היכלא עילאה דקוב״ה כו׳, שהתורה היא בחי׳ היכל שעצמות א״ס דר בו. וכמו בהיכלות המלך יש היכלות חיצוניות שהן לתשמישי המלך, כמו למאכל שולחנו וכה״ג, ואין המלך בא שם לעולם, ויש היכלות פנימיות שעצמות המלך דר שם בקביעות, כך למעלה יש היכלות חיצוניים שאין עצמות אוא״ס שורה ומתגלה שם אלא בהעברה בלבד, וכמו בלילה מאי עביד קוב״ה רוכב על כרוב קל שלו ושט בח״י אלף עלמין19, שהן היכלות דאצילות שגילוי האוא״ס בהם הוא רק בבחי׳ שיטה והעברה, והיא בחי׳ הארה בלבד (ועוד זאת שהוא בחי׳ לילה), אבל תורה היא היכל פנימי שבו שורה עצמות א״ס ומתגלה שם בקביעות. וכמבואר גם בתניא20 שע״י לימוד התורה מתאחד ביחוד נפלא שאין יחוד כמוהו עם נותן התורה. אמנם בתורה גופא נתבאר לעיל8 שיש מעלה בלימוד אותיות התורה אפילו על עיון התורה. דהגם שעיון התורה יש בו מעלה נפלאה, שגם על ידו עולים עד הכתר, וכמבואר21 בענין יעשה למחכה לו22 אינון דחקין במילין דחוכמתא ודייקין לה23, מ״מ הרי זה שייך רק לשכל האדם, משא״כ ע״י לימוד אותיות התורה מגיעים לדרגא נעלית מזה, כי אותיות התורה הם כמו שנמשכים מלמעלה, תען לשוני אמרתך24, כעונה אחר הקורא25, שעי״ז נעשה קרוב ה׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת26, אין אמת אלא תורה (וכמו שנתבאר לעיל שם8).

וזהו נשא את ראש בני גרשון גם הם גו׳, דבני קהת הם בדרגא הכי עליונה להיותם נושאי הארון שבו התורה שנאמר בה יקרה היא מפנינים. דיקר בגימטריא ש״י27, וב״פ ש״י בגימטריא כתר27, וזהו ענין מעלת התורה שהיא יקרה מפנינים, כי היא פנימיות הכתר. וכמבואר במ״א28 שהמצוות נעשים לבושים (חיצונים) לנשמה, משא״כ התורה היא בבחי׳ פנימיות. אמנם לאחרי הקדמת עבודת בני קהת צ״ל גם עבודת בני גרשון, שזהו למטה יותר, כי תכלית הכוונה היא לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים דוקא29, דעיקר שכינה בתחתונים30 היתה (כמבואר בדרושי ההילולא31), ועי״ז באים בקרוב ממש לקיום היעוד ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳ דיבר32, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקרוב ממש.

__________

1) מאמר זה הוא המשך למאמר שלפניו (ד״ה וידבר אלקים דיום ב׳ דחה״ש – סה״מ שבועות ע׳ רפח ואילך). לכללות מאמר זה – ראה ד״ה ויגדלו הנערים תרע״ה (המשך תער״ב ח״ב פשס״א (ע׳ תשמ) ואילך. וראה גם ד״ה קרוב ה׳ וד״ה שלח לך – תשח״י (סה״מ שבועות ע׳ קל ואילך. לקמן ע׳ רכג ואילך). ד״ה ונחה דאחש״פ תשל״א (סה״מ פסח ח״ב ע׳ קצד ואילך).
2) פרשתנו (נשא) ד, כב.
3) בכ״ז ראה לקו״ת פרשתנו כג, ג.
4) ראה פרש״י עה״פ.
5) במדב״ר פ״ו, ב (בסופה).
6) משלי ג, טו.
7) פרשתנו כ, ג ואילך. כב, ב ואילך.
8) בד״ה וידבר אלקים (הנ״ל הערה 1).
9) ירושלמי ר״ה פ״ג ה״ח. איכ״ר פתיחתא ב׳. תקו״ז תכ״א (נ, א).
10) ראה בכ״ז המשך תער״ב שם ע׳ תשמא ואילך.
11) סנהדרין פ״א ה״א.
12) בהבא לקמן – ראה המשך תער״ב שם ע׳ תשמב ואילך.
13) ברכות לג, א. סנהדרין צב, א.
14) יבמות נג, ב.
15) ראה ביאוה״ז לאדהאמ״צ ויחי כט, ד ואילך. להצ״צ ח״א ע׳ קסח ואילך. אוה״ת ויחי שפה, ב ואילך. ועוד.
16) וישב לז, ב.
17) בהבא לקמן – ראה המשך תער״ב שם פשס״ג (ס״ע תשדמ ואילך).
18) ח״ב ר, א.
19) ע״ז ג, ב.
20) פרק ה.
21) ראה ד״ה ואברהם זקן וד״ה ויתן לך בהמשך תרס״ו (ע׳ עח ואילך). וראה גם שם ע׳ שצ ואילך. תו ואילך.
22) ישעי׳ סד, ג.
23) זח״א קל, ב.
24) תהלים קיט, קעב.
25) ע״פ סוכה לח, ב. וראה תו״א יתרו סז, ב. ועוד.
26) תהלים קמה, יח.
27) לקו״ת פרשתנו כג, ג.
28) תניא פ״ה.
29) תנחומא נשא טז. וראה שם בחוקותי ג. ב״ר ספ״ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
30) ב״ר פי״ט, ז. וש״נ.
31) המשך באתי לגני ה׳שי״ת (סה״מ תש״י ע׳ 111 ואילך).
32) ישעי׳ מ, ה.

[סה"מ במדבר ח"א ע' עז ואילך]

כעין שיחה. מאמר שני מהמשך. נדפס בסה״מ תש״ל ע׳ 244 ואילך.

סגירת תפריט