בס״ד. תוכן קצר מש״פ בלק, י״ד תמוז ה׳תשכ״ו
הנחה בלתי מוגה
יהי ה׳ אלקינו עמנו וגו׳. וכמדובר לעיל (בהשיחה) שהגאולה היתה כבר מג׳ תמוז, דאף שבתחילה (לא ידעו מזה כי) חשבו שיהיו ג׳ שנות גלות, אבל לבסוף נתגלה שהגלות היתה לימים ספורים. ובג׳ תמוז יש רשימת השומעים מדברי הרבי אז יהי ה׳ אלוקינו עמנו וגו׳, ומסיים ולכל בני ישראל יהי׳ אור ברוחניות ובגשמיות.
ויש לקשר זאת עם מאמר (מאדמו״ר הזקן) מביכל שהובא לכאן לאחרונה. ואף שהוא מועתק (פאַרגרייזטער), אבל (כנראה מועתק מהמקור). ומביא שם את כל הפסוק יהי ה׳ אלקינו עמנו גו׳ אל יעזבנו גו׳ להטות לבבנו גו׳, ומבאר, דהגוים טוענים אי׳ אלקיהם, ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה. והיינו, דטענתם דרם על כל גוים ה׳, וכיצד יתכן שהוא אלקיהם. ומבאר שם, דלגבי הגוים כן הוא באמת, כי שרשם משם אלקים, כדברי פרעה (שהי׳ חכם מחכמת מצרים) לא ידעתי את ה׳, האלקים יענה את שלום פרעה. אבל לגבי בני ישראל זהו שקר גמור, כפי שכתוב שם, כי ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה, דשרשם מחפץ, פנימיות הרצון. ורצון היינו כתר (תרי״ג מצוות דאורייתא וז׳ דרבנן), תר״ך עמודי אור, דענין העמוד שמקשר המעלה עם המטה, דאדרבה, להיותו מגביהי לשבת לכן משפילי בשמים. וזהו יהי ה׳ אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו, דבאברהם אבינו כתיב כי אב המון גוים נתתיך, אב הגוים, דזהו דוקא בעניני רוחניות, דאברהם אוהבי, אהבה, שם יש אלקות בישראל, אבל לא בעניני גשמיות. ועל כך באה הבקשה שיהי ה׳ אלוקינו עמנו כאשר הי׳ עם אבותינו, שגם בגשמיות יורגש איך שה׳ אלקינו. ע״כ תוכן המאמר.
ויש לקשר זה עם מאמרי כ״ק מו״ח אדמו״ר שמבאר דאבותינו היינו חכמה ובינה, וכמבואר בתניא דחב״ד נקראו אמות*. ולכל בני ישראל יהי׳ אור לא רק במושבותם, כי אם גם כשבאמצע הליכה ממקום למקום.
__________
*) חסר קצת.
[סה"מ י"ב-י"ג תמוז (הוספות) ע' תי ואילך]
כעין שיחה. לא הגיע לידינו כי אם תוכן קצר, ונדפס לקמן בהוספות.