טו) ויהי בשלח – ש״פ בשלח, ט״ו שבט ה׳תשמ״ז

בס״ד. ש״פ בשלח, ט״ו שבט ה׳תשמ״ז

הנחה בלתי מוגה

ויהי בשלח פרעה את העם גו׳1, ומבואר בתורה אור בריש פרשתנו2 (די חסידישע פרשה) ובדרושים שלאחרי זה3, דהנה על ישראל בגלות מצרים כתיב4 וזרעתי׳ לי בארץ ואמרו רז״ל5 אדם זורע כור6 (קב7) להוציא כמה כורים, ועד״ז הוא בענין הזריעה דישראל בגלות מצרים, וכן בשאר הגלויות, דכל המלכיות (הגלויות) נקראו על שם מצרים על שם שהם מצירים לישראל8, שהוא בשביל התוספת והריבוי והעלי׳ שנעשית ע״י הגלות. וזהו ענין בשלח פרעה את העם, דכשירדו ישראל למצרים, וזרעתי׳, היו רק שבעים נפש (כור), ואח״כ ע״י גלות מצרים, בשלח פרעה את העם, היו בבחי׳ תוספת וריבוי ועלי׳ (כמה כורים), וכמ״ש לאחרי זה9 ובני ישראל יוצאים ביד רמה כו׳. דתמורת זה שבתחילת הירידה למצרים כתיב10 ירוד ירדנו, ירידה למטה מירידה, הרי העלי׳ ממצרים היא בתכלית העילוי, כמ״ש11 אנכי אעלך גם עלה, עלי׳ אחר עלי׳. וזהו גם ענין בשלח פרעה, דע״י הירידה לבחי׳ פרעה דלעו״ז באים אח״כ לענין הכי נעלה שבפרעה, פרעה מלשון בי׳ אתפריעו כל נהורין עילאין12, תכלית גילוי האור האלקי. וכמבואר גם בענין והחמישית לפרעה13, דקאי על הדרגא החמישית, שהיא דרגא הכי נעלית וכו׳. ועד״ז הוא גם בכל הגלויות שנקראו על שם מצרים, שהירידה לגלות היא בשביל העילוי הגדול שלאחרי זה. וכשם שהוא בירידה לגלות שהיא לצורך עלי׳, עד״ז הוא גם בכללות ענין ירידת הנשמה לגוף, שגם ירידה זו היא לצורך עלי׳. דע״י ירידתה למטה והעבודה בקיום התורה ומצוות באה לעלי׳ נעלית ביותר.

והנה מכיון שע״י עבודת הנשמה בהיותה בגוף וע״י עבודת ישראל בגלות באים לעילוי נעלה ביותר, כנ״ל, מובן, שהעבודה היא מתוך שמחה וטוב לבב. אמנם אפשר שמשמחה זו שהיא למעלה ממדידה והגבלה יבואו לשמחה בלתי רצוי׳, וזהו מ״ש1 ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, דפלשתים הוא לשון מבוי המפולש14 שאין עליו מחיצות והגבלות, והו״ע שמחה של הוללות וכו׳15. דמכיון שהעבודה היא מתוך שמחה וטוב לבב, לכן צריך עזרה מלמעלה שיהי׳ ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, שלא יהי׳ בבחי׳ פלשתים דלעו״ז. ואין הכוונה שמטעם זה נהי׳ העבודה במדידה והגבלה, אלא שאעפ״כ העבודה היא למעלה ממדידה והגבלה, אלא שהוא באופן דפלשתים דקדושה, למעלה ממדידה והגבלה דקדושה, שזהו מה שאח״כ באו לארץ טובה ורחבה16, רחבה בתכלית ההרחבה, למעלה מכל מדידה והגבלה. ויש להוסיף, דלא רק שישנה העבודה שלמעלה ממדידה והגבלה גם בקדושה, אלא יתירה מזו שהעבודה שלמעלה ממדידה והגבלה דקדושה היא באופן כזה שאין שם אפילו מציאות של מנגד. וכמבואר בארוכה בדרושי אדמו״ר האמצעי17 בענין פדה בשלום נפשי18, שאמיתית ענין השלום הוא כאשר אין מציאות של מנגד כלל, שזה יהי׳ בביאת משיח צדקנו, ששלום ושקט יהי׳ בימיו19, היינו אמיתית השלום, דענין זה בפשטות נאמר לגבי שלמה, אבל מזה מובן גם לגבי משיח צדקנו20, ובפרט ע״פ מ״ש הרמב״ם21 שמשיח הוא מזרע דוד ושלמה דוקא.

וזהו ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים גו׳, דאחרי הירידה לגלות באים אח״כ להעילוי דבשלח פרעה את העם כנ״ל, ואח״כ באים לארץ טובה ורחבה באופן דלא נחם דרך ארץ פלשתים, שאין כלל מציאות של מנגד, אלא שיהי׳ תכלית שלימות השלום, כמו שיהי׳ לעתיד לבוא.

וביאור הענין בפרטיות יותר, יובן ע״פ מ״ש הרמב״ם בסיום ספרו22 שלא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה כו׳ ובאותו הזמן (דלעתיד לבוא) לא יהי׳ שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהי׳ מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהי׳ עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר23 כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים. דיש לומר, שמזה מובן שלימות ענין השלום שיהי׳ לעתיד לבוא, שיהי׳ שלום בפשטות, לא מלחמה ולא קנאה ותחרות, ויהי׳ עסק כל העולם כולו לדעת את ה׳, שזה כולל כל24 באי עולם25, אבל ידיעת כל באי עולם תהי׳ בממלא כל עלמין, משא״כ ישראל יהיו יודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כו׳, גם בבחי׳ סובב כל עלמין26. וע״י ידיעה זו יהי׳ ענין השלום בתכלית השלימות, כמ״ש הרמב״ם לפני זה27 שאז תהי׳ עבודת ה׳ של כולם ביחד שנאמר28 כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד. ויש לומר הביאור בזה, ע״פ דיוק הלשון לדעת את ה׳, דעת דוקא, דענין הדעת מבואר בספר תניא קדישא29 שהוא לשון התקשרות והתחברות שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאד ויתקע מחשבתו בחוזק כו׳, ועל כן הדעת הוא קיום המדות כו׳ פירוש אהבה וענפי׳ ויראה וענפי׳, דאהבה ויראה הם השורש לרמ״ח מצוות עשה ושס״ה מצוות ל״ת30, ומזה נמצא, דע״י שיהי׳ ענין דעת את ה׳ לעתיד לבוא בשלימות, הרי זה יביא לקיום כל התורה ומצוות בשלימות, ועד״ז קיום ז׳ מצוות בני נח אצל באי עולם בשלימות, ולפיכך יהי׳ אז ענין השלום בתכלית השלימות, שכם אחד.

ולהבין איך אפשר להיות ידיעת ה׳ ע״י כל באי עולם, יובן זה ע״פ מ״ש הרמב״ם בתחילת ספרו [בשיעור הרמב״ם דיום זה], יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם [ובלשון הרמב״ם בפרק ב׳31, מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהי׳ בטבור הארץ] לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו. וענין זה, שכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו, מבאר הרמב״ם אח״כ בפרטיות יותר, שזה כולל כל הגלגלים32, ולמטה מזה הד׳ יסודות אש רוח מים עפר33, שהכל נמצא מאמתת המצאו. ועפ״ז מובן איך אפשר להיות בכל העולם כולו ידיעת ה׳, מכיון שהכל נמצא מאמיתת המצאו, הרי אמיתית מציאותם הוא אמיתת המצאו לכן אפשר להיות אצלו ידיעת ה׳.

ויהי רצון שכן תהי׳ לנו בקרוב ממש, שיקויים היעוד שברמב״ם שם, והיינו הן היעודים גשמיים דמעדנים כעפר, כמבואר ברמב״ם הלכות תשובה34 שהטעם על יעודים גשמיים הוא כדי שיהיו פנויין לעסוק בחכמה כו׳, והן היעודים הרוחניים דמלאה הארץ דעה את ה׳, שיתגלה ענין ואמת הוי׳ לעולם35, ביום ההוא יהי׳ ה׳ אחד ושמו אחד36, כשאני נכתב כך אני נקרא37, והיתה לה׳ המלוכה38, ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳ דיבר39, וכמ״ש בשירת הים ה׳ ימלוך לעולם ועד40, ולפני זה41 מקדש אדנ-י כוננו ידיך, בבנין בית המקדש השלישי, במהרה בימינו ממש.

__________

1) ריש פרשתנו (בשלח יג, יז).
2) סא, א.
3) תו״ח ואוה״ת ריש פרשתנו. ועוד.
4) הושע ב, כה.
5) פסחים פז, ב.
6) כ״ה בתו״א שם.
7) כ״ה בתו״ח שם.
8) ב״ר פס״ז, ד.
9) פרשתנו יד, ח.
10) מקץ מג, כ.
11) ויגש מו, ד. וראה בכ״ז תו״א ר״פ שמות. ועוד.
12) ראה זח״א רי, א.
13) ויגש מז, כד. ראה מאמרי אדה״ז תק״ע ע׳ צב. וראה לקו״ת ס״פ פינחס. שה״ש ו, ד ואילך. ובכ״מ.
14) ל׳ חז״ל – שבת קטז, ב (במשנה). שם קיז, א-ב. עירובין צה, א (במשנה).
15) ראה תו״א פרשתנו שם (סא, סע״ג-ד). תו״ח תולדות ב [קמג], ד. ועוד.
16) שמות ג, ח.
17) שערי תשובה ח״א מט, א ואילך.
18) תהלים נה, יט.
19) ע״פ דברי הימים-א כב, ט.
20) ראה גם סד״ה באתי לגני שנה זו (סה״מ באתי לגני ח״ב ע׳ רמט). ד״ה ויהי ביום השמיני שנה זו (סה״מ ויקרא ע׳ קנב).
21) סהמ״צ מל״ת שסב. פיה״מ ר״פ חלק היסוד הי״ב. אגרת תימן. וראה לקו״ש חי״ח ע׳ 211 הערה 90.
22) הל׳ מלכים פי״ב ה״ד-ה.
23) ישעי׳ יא, ט.
24) ראה לקו״ש חכ״ז ע׳ 246-7 ובהערות שם. וש״נ.
25) ל׳ הרמב״ם שם פ״ז ה״י.
26) ראה הדרן על הרמב״ם תשל״ה בסופו (תורת
מנחם – הדרנים על הרמב״ם וש״ס ע׳ עה-ו).
27) שם ספי״א.
28) צפני׳ ג, ט.
29) ספ״ג.
30) תניא שם ספ״ד. וראה גם ״פירוש״ לרמב״ם הל׳ יסוה״ת רפ״ב.
31) ה״ט.
32) פ״ג.
33) פ״ד.
33) רפ״ט.
35) תהלים קיז, ב.
36) זכרי׳ יד, ט.
37) ראה פסחים נ, א.
38) עובדי׳ א, כא.
39) ישעי׳ מ, ה.
40) פרשתנו טו, יח.
41) שם, יז.

[סה"מ שמות ח"ב ע' עא ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ פב ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״ב ע׳ 435 ואילך.

סגירת תפריט