בס״ד. ש״פ שמות, כ״ג טבת, מבה״ח שבט ה׳תשמ״ג
הנחה בלתי מוגה
הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה1. הנה פסוק זה הוא התחלת הפטרת פ׳ שמות, ומדייק בזה כ״ק אדמו״ר הזקן בתו״א2 ובדרושי הנשיאים שלאחריו3, דצריך להבין השייכות דבחי׳ השרשה לביאת מצרים, שבזה קאי בפ׳ שמות שענינה של פרשה זו הוא סיפור ענין גלות מצרים.
והענין הוא, דהנה הירידה בגלות מצרים שהוא הראש והשורש לכל הגלויות, וכמאמר4 כל המלכיות נקראו על שם מצרים על שם שהם מצירות לישראל, הוא בשביל העלי׳ והגאולה, כמ״ש5 אל תירא מרדה מצרימה גו׳ אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. ולא עוד אלא שירידה זו היא גם בשביל העלי׳ והגאולה דלעתיד לבוא, דכשם שגלות מצרים הוא ראש ושורש לכל הגלויות6, כן הוא גם בשביל העלי׳ מכל הגלויות שלאחריו, כולל העלי׳ והגאולה דלעתיד, שזהו7 מה שנאמר ואנכי אעלך גם עלה, ב׳ עליות, דקאי גם על העלי׳ דלעתיד.
ובזה יובן ענין הקשר8 דההפטרה הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה, לפרשת השבוע המדברת בביאת יעקב ובניו למצרים, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה גו׳9, משום שביאתם למצרים היתה באופן של ישרש, השרשה שבשביל הצמיחה. היינו, דכשם שהשרשה וזריעה בפשטות מביאה לידי צמיחה, כך גם הירידה למצרים שנשרש בה כל ענין הגאולה, להיות אח״כ יציץ ופרח ישראל. ולא רק הגאולה ממצרים, אלא גם הגאולה דלעתיד כנ״ל. וכמ״ש ומלאו פני תבל תנובה, היינו שפעולת הצמיחה והפריחה שהיא הגאולה תהי׳ בכל העולם כולו, ומלאו פני תבל. וזהו גם מ״ש בהמשך ההפטרה10 והי׳ ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים גו׳, היינו מכל העולם כולו. ובפרטיות יותר, הנה (כמבואר בלקו״ת11) בפסוק זה קאי על פעולת הגאולה בב׳ אופני גלות, ארץ אשור וארץ מצרים. דהאובדים בארץ אשור הם אלו השקועים בתענוגי העולם, כי אשור הוא מלשון אושר ותענוג, והנדחים בארץ מצרים הם אלו שהם באופן של מיצר. [וכעין ב׳ אופנים אלו הי׳ גם בגלות מצרים גופא (שהוא השורש לכל הגלויות), דענין אשור שבגלות מצרים הוא כמ״ש12 כגן ה׳ כארץ מצרים גו׳, ובמצרים גופא הי׳ מושב בני ישראל בארץ גושן, מיטב הארץ13. ונוסף לזה הי׳ ענין הגלות והמיצר, הנדחים מארץ מצרים]. ופעולת הגאולה דלעתיד תהי׳ בכולם, שיבואו להשתחוות לה׳ בהר הקודש גו׳.
ולהבין יותר כללות הענין מה שנאמר כאן הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל, מקדים בהמאמר בתורה אור שם, מ״ש14 כה אמר ה׳ בוראך יעקב ויוצרך ישראל גו׳. ומדייק בזה, מהו שביעקב נאמר לשון בריאה ובישראל נאמר לשון יצירה. דעולם הבריאה הוא למעלה מעולם היצירה, ולאידך הלא בחי׳ ישראל הוא גדול מבחי׳ יעקב כו׳, וא״כ מדוע נאמר בוראך אצל יעקב ויוצרך אצל ישראל.
ויובן כל זה בהקדם מה שנאמר15 וזרעתי׳ לי בארץ, שהמצוות נזרעו דוקא למטה בארץ. דהנה בענין המצוות יש ב׳ בחינות16. דיש בחי׳ מצוות כמו שהם למעלה, שנקראו מצוותי, מצוותיו של המאציל ב״ה. ויש בחי׳ מצוות כמו שהן למטה, מה שהמצוות נתלבשו בדברים גשמיים, ציצית בצמר גשמי ותפילין בעור גשמי וכו׳, דענינם של המצוות למטה הוא לחבר את העולם הזה הגשמי עם אלקות17, מצוה מלשון צוותא וחיבור18. וע״ז נאמר וזרעתי׳ לי בארץ, דכמו כשזורעים גרעין צריכים לזרוע אותו בארץ דוקא, שאז הוא עושה שרשים ומצמיח ועושה פירות כו׳, כן הוא גם בענין המצוות, שניתנו בארץ דוקא, משא״כ בגן עדן ידוע שיש שם רק לימוד תורה ולא קיום מצוות. וכמ״ש19 והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, וכנ״ל שהמצוות נתלבשו בדברים גשמיים.
אמנם בארץ גופא הרי המצוות נזרעו בישראל דוקא (כמבואר בהמשך המאמר שם20), דישראל נקראו ארץ חפץ21, משא״כ כאשר המצוות אינם נעשים בישראל אז אין בזה שום ענין כלל. ומביא ע״ז בהמאמר ב׳ דוגמאות (בלתי רגילות לכאורה), הא׳ דכאשר התפילין מונחים על השולחן לא נתהוה מזה שום גילוי כלל, והב׳ כשעכו״ם מניח אותם לא יצמח מזה ג״כ שום גילוי כלל. ומכיון שדוגמאות אלה הם לשון כ״ק אדמו״ר הזקן [כי אף שהספר תורה אור נדפס מרשימות השומעים שרשמו את לשון אדמו״ר הזקן, מ״מ הרי כ״ק אדמו״ר הצ״צ הגי׳ את המאמרים טרם שנמסרו לדפוס, ובמקום זה לא כתב שלא דק הרושם או שמילים אלה נראה שאינם לאדמו״ר הזקן22, ומשמע מזה שכך הי׳ לשון אדמו״ר הזקן], הרי מובן, שדוגמאות אלה הם בדיוק. דכאשר התפילין מונחים על השולחן או שעכו״ם מניח אותם אין בזה שום ענין כלל, כי המצוות צריכים להיות בישראל דוקא, שנקראו ארץ חפץ. וכמו בזריעה גשמית, דיש מדבר שאין זורעים בו ויש מדברות כאלה שאינם ראויים להצמיח כלל23, והזריעה צ״ל דוקא בארץ חפץ, במקום ראוי ומוכשר במיוחד לזריעה, כן הוא גם בזריעת המצוות, שצ״ל דוקא בישראל הנקראים ארץ חפץ.
וביאור הענין מה שישראל דוקא נקראו ארץ חפץ, דהנה תכלית הכוונה דבריאת העולם היא בשביל ישראל, כמאמר24 בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית כמ״ש25 קדש ישראל להוי׳ ראשית תבואתה. ובזה גופא הרי מחשבתם של ישראל קדמה לכל דבר ואפילו לתורה26, דמעלת ישראל קדמה לתורה27. דזהו מה שאחד הפירושים במ״ש28 בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ הוא, דקאי בהתהוות התורה, שמים היא תורה שבכתב וארץ היא תורה שבע״פ29, וע״ז אומרים שהתורה היא בשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתה, כי מחשבת ישראל קדמה אפילו לתורה. ומשום זה דוקא ישראל הם ארץ חפץ לזרוע בהם המצוות.
וזהו מ״ש בוראך יעקב ויוצרך ישראל, דמכיון שמחשבתם של ישראל קדמה לכל דבר, לכן דוקא על ידם נעשה בריאת העולם מאין ליש. והיינו, דמכיון שבריאת העולם היא בשביל ישראל, הרי אמיתית הענין דהתהוות העולם מאין ליש נעשה ע״י ישראל דוקא, כי ע״י עבודת ישראל בקיום המצוות, שענינם לעשות מהיש אין30, עי״ז נעשה העולם למציאות אמיתית משום שהוא קשור עם תורה ומצוות, אמיתית הענין דהתהוות מאין ליש, ועד להגילוי דשמים וארץ חדשים לעתיד לבוא. וזהו בוראך יעקב, שבריאת העולם מאין ליש היא ע״י יעקב, ע״י עבודת ישראל בקיום המצוות. ובזה גופא אומר ב׳ ענינים. בוראך יעקב ויוצרך ישראל. דע״י32 העבודה שבבחי׳ יעקב, עצם קיום המצוות, עי״ז נמשך בוראך, בריאה יש מאין כנ״ל, וע״י העבודה שבבחי׳ ישראל, הנה לא זו בלבד שעושים את הבריאה מאין ליש, אלא עוד זאת שמוסיפים בה גם צורה, יוצרך ישראל.
וזהו הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל גו׳. דכללות המצוות הם למטה בארץ דוקא, כמו הגרעין שנזרע בארץ דוקא, ואין בו טעם (עכ״פ לפי ערך הפירות שיצמחו ממנו)33, כך גם המצוות נתלבשו בדברים גשמיים כנ״ל. וזהו גם מה שנאמר כאן התואר יעקב דוקא שהוא על שם וידו אוחזת בעקב גו׳34, שהעקב מורה על הירידה למטה ביותר. אבל ע״י זריעה זו שבבחי׳ העקב, נמשך על ידה גם היו״ד, יעקב אותיות יו״ד עקב35. ועי״ז נעשה אח״כ יציץ ופרח ישראל, שבא אח״כ לידי צמיחה ופריחה. שמהיו״ד דיעקב נעשה אח״כ היו״ד דישראל, אלא שהוא באופן נעלה יותר, יו״ד ראש, כי ישראל אותיות יו״ד ראש36, באופן של ראש.
והענין בפשטות הוא, דע״י הבאים ישרש יעקב, קיום המצוות בדברים גשמיים בזמן הזה, זוכים ליציץ ופרח ישראל, אמיתית הענין דקיום המצוות שיהי׳ לעתיד לבוא, וכמבואר בארוכה בתורת חיים פ׳ ויחי37 ובהמשך וככה לכ״ק אדמו״ר מהר״ש38 (שהשנה היא שנת המאה להסתלקותו) בביאור מה שאומרים39 ושם נעשה לפניך כמצות רצונך, שקיום המצוות באופן דמצות רצונך יהי׳ לעתיד דוקא.
וכללות תוכן ההפטרה הוא, דע״י הבאים ישרש יעקב, קיום המצוות בגשמיות והעבודה בזמן הגלות, באים אח״כ ליציץ ופרח ישראל לעתיד לבוא, ועד (כהמשך ההפטרה) שוהי׳ ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור גו׳ בהר הקודש בירושלים, במהרה בימינו ממש.
__________
1) ישעי׳ כז, ו.
2) פרשתנו (שמות) נג, ג.
3) אוה״ת פרשתנו ע׳ עז. ועוד.
4) ב״ר פט״ז, ד.
5) ויגש מו, ג ואילך.
6) ראה ל״ת להאריז״ל פ׳ תצא. סה״מ תש״ט ע׳ 107.
7) ראה תו״א ריש פרשתנו (מט, א). תו״ח ריש פרשתנו (א, א ואילך). אוה״ת פרשתנו ע׳ ז ואילך. (כרך ז) ע׳ ב׳תעו.
8) ראה גם אוה״ת שבהערה 3.
9) ריש פרשתנו (א, א).
10) ישעי׳ שם, יג.
11) ר״ה ס, א. וראה גם סה״מ פר״ת ע׳ עח ואילך. ובכ״מ.
12) לך לך יג, י.
13) ראה ויגש מז, ו. יא.
14) ישעי׳ מג, א.
15) הושע ב, כה.
16) ראה גם לקו״ת שלח מו, א. סידור (עם דא״ח) ד, ד. אוה״ת פרשתנו שם ע׳ פ. (כרך ז) ע׳ ב׳תקלז. ובכ״מ.
17) ראה גם תו״א שם נג, ד. נד, ב.
18) לקו״ת בחוקותי מה, ג. ובכ״מ – נסמן בסה״מ פורים ע׳ ז.
19) קהלת יב, א. וראה שבת קנא, ב.
20) תו״א שם נג, ד. וראה גם אוה״ת שם ע׳ פז ואילך.
21) מלאכי ג, יב.
22) ראה אוה״ת שם ע׳ צא (ס״ח). ועד״ז בכ״מ.
23) ראה לקו״ת מסעי צא, ב.
24) תנחומא (באָבער) ר״פ בראשית פי׳ ג׳ וה׳. פס״ז (לקח טוב), רש״י ורמב״ן ר״פ בראשית. וראה ב״ר פ״א, ד. ויק״ר פל״ו, ד. וראה תו״א פרשתנו שם נג, ג.
25) ירמי׳ ב, ג.
26) ראה ב״ר פ״א, ד.
27) ראה תו״א שם נד, ריש ע״ב. סע״ד.
28) בראשית א, א.
29) ראה גם תו״א בראשית א, ג. לקו״ת האזינו עג, ד. ברכה צד, א.
30) ראה תו״א שם נג, ד. נד, ב. אוה״ת שם ע׳ צב. וראה גם לקו״א להה״מ (הוצאת קה״ת) סימן יא (ו, ד). תו״א בשלח סו, ב ואילך. אוה״ת בא ע׳ רנה. וש״נ.
31) ראה תו״א שם נד, ג. נה, ב. תו״א בראשית ב, ג ואילך.
32) ראה גם תו״א שם נד, א. ד.
33) ראה תו״א שם נד, ב. ד.
34) תולדות כח, כו.
35) ע״ח שער (ג) סדר אצילות פ״ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים בערכו. תו״א ואוה״ת ר״פ ויצא. תו״א שם נג, ד ואילך. אוה״ת פרשתנו שם ע׳ צד. ועוד.
36) ראה פע״ח שער (כט) הלולב פ״א. תו״א שם נ, א ואילך. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ס״ע צה (במקומות הנ״ל: ״לי ראש״). וש״נ.
37) צה [רלו], א. צו [רלז], ג-ד. וראה גם אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך.
38) תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך.
39) בתפילת מוסף דשבת ויו״ט.
[סה"מ שמות ח"א ע' עב ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ג ע׳ סט ואילך. התוועדויות תשמ״ג ח״ב ע׳ 779 ואילך.