בס״ד. ש״פ מצורע, שבת הגדול, יו״ד ניסן ה׳תשמ״ו
הנחה בלתי מוגה
ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החודש הזה לכם ראש חדשים גו׳ דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית1, וממשיך2 והי׳ לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערביים, וממשיך3 וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה׳, ובהמשך הפרשה כתיב4 ויקרא משה גו׳ ויאמר גו׳ משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח, ולקחתם אגודת אזוב וגו׳, ויהי בחצי הלילה גו׳5, ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה׳ מארץ מצרים6. ומשמעות הענין הוא, שענין יציאת מצרים (שהי׳ בעצם היום הזה שאחר הקרבת ואכילת הפסח, בט״ו בניסן) נפעל ע״י הכנת העבודה דהחודש הזה לכם גו׳, בעשור לחודש הזה וגו׳, עם כל פרטי הענינים שבדבר. וצריך להבין הענין בזה. גם ידוע (ומובא בדרושי חסידות7) מה שהקשה בזהר8 על לשון הכתוב בעשור לחודש הזה, אמאי בעשור בעשרה מיבעי לי׳. ועוד9, דלכאורה לשון בעשור מורה שכל עשר הענינים ישנם ביום זה, ולכאורה הרי יום זה הוא יום העשירי בלבד, והוה לי׳ לומר בעשירי לחודש הזה, ואמאי כתיב בעשור.
אך הענין יובן10 ע״פ המבואר בזהר שם, דבחי׳ בעשור היא הדרגא הכי נעלית שלמעלה מכל עשר הספירות הכוללת כולן, והיא ספירת הכתר, ומ״ש בעשור לחודש הזה הו״ע המשכת הכתר (עשור) במלכות הנקראת חודש (כנודע11). דמזה מובן, שכללות תוכן הענין הוא המשכת הבחינה שלמעלה מהשתלשלות (כתר) בסדר ההשתלשלות, עד לדרגא הכי תחתונה שבו (ספירת המלכות). ובזה יובן מ״ש ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. דענין שה לבית אבות מרמז על האבות אברהם יצחק ויעקב12, שענינם הוא בחי׳ המדות שבכתר13, וכמבואר גם14 במה שאומרים בנוסח ההגדה15 מעבר הנהר ישבו אבותיכם גו׳16, היינו בחי׳ המדות שלמעלה מסדר ההשתלשלות (מעבר הנהר). וענין זה נמשך למטה בסדר ההשתלשלות, בבחי׳ בית, שזה מורה על הבנה והשגה בחב״ד שבנפש17, עד שנמשך באופן של ברית עולם בבשרכם18 (ע״י מצות מילה שניתנה לאברהם, והיא תנאי בקרבן פסח19), ועד שנמשך בקרבן פסח כפשוטו שלא בא מתחילתו אלא לאכילה20, היינו שנעשה דם ובשר כבשרו21 (שבזה יש הדגשה כפולה, דלא רק שנעשה ג״כ דם ובשר, אבל הוא ענין זר אצלו, אלא יתירה מזו, שנעשה אח״כ דם ובשר כבשרו ממש). וזהו גם מ״ש22 כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו, דאף שישנם הפרטים דראשו וכרעיו וקרבו, מ״מ נפעל בכולם ענין צלי אש, היינו ענין שלמעלה מהפרטים ושוה בכולם. וענין זה נמשך אח״כ למטה ביותר עד באופן של אכילה, שנעשה דם ובשר כבשרו.
ובזה יש לבאר גם שאר פרטי הענינים והפרטים והפעולות המנויים בכתוב, שכולם קשורים עם המשכת למעלה מסדר ההשתלשלות למטה ביותר. וכמבואר בדרושי חסידות23, דענין מתניכם חגורים קאי על ענין האמונה, וכמבואר באגה״ק (שבתניא) בתחילתו24 עה״פ25 חגרה בעוז מתני׳ שמתניים הו״ע האמונה, דכשם שהמתניים הם דבר המעמיד כל הגוף וגם הראש, כן הוא ענין האמונה, וחגרה בעוז מתני׳ הוא ענין חיזוק האמונה כו׳ (כמבואר במ״א23 הענין בזה). דבכללות זהו ענין המשכת למעלה מסדר ההשתלשלות בסדר ההשתלשלות. ויתירה מזו23, שאח״כ נמשך ענין זה למטה יותר, נעליכם ברגליכם, דהרגל הוא החלק הכי תחתון שבגוף האדם, והנעל הוא הלבוש על החלק הכי תחתון. ויתירה מזו23, שאח״כ נמשך הענין גם למטה מזה, כמ״ש ומקלכם בידכם, שענין המקל הוא לרדות ולשלוט בו גם במקום שמחוץ הימנו שאינו יכול להגיע לשם בעצמו, שגם לשם נמשך הגילוי הנ״ל.
ובזה יש לבאר מה שכל ענינים ועבודות אלו הם הכנה והקדמה ליציאת מצרים, ע״פ הידוע26 שכל ענין יציאת מצרים קשור עם הגילוי מלמעלה מסדר ההשתלשלות שנמשך דוקא בספירת המלכות. וכמבואר בכמה מקומות27 הפירוש במ״ש28 ופסח הוי׳ על הפתח, דפתח היא ספירת המלכות, ועד״ז27 ענין הסף והמשקוף ושתי המזוזות וכו׳ קאי על דרגות בספירת המלכות. ועד״ז הרי ידוע שהגאולה היתה ע״י שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב״ה, היינו בחי׳ המלכות26, ועד״ז איתא בהגדה שהגאולה היתה ע״י הקב״ה בכבודו ובעצמו, ומבואר במ״א29 דבכבודו היא בחי׳ המלכות כו׳. ולכן ההקדמה לגאולה זו היתה בענין בעשור לחודש הזה, המשכת הכתר במלכות, וכל שאר פרטי הענינים הנ״ל, שכולם מורים על המשכה למעלה מסדר ההשתלשלות בסדר ההשתלשלות, עד למטה ביותר.
והנה כללות עבודה זו שהיתה בשעת יציאת מצרים שייכת גם בזמן הזה, שהרי הגאולה העתידה היא כמו הגאולה ממצרים, כמ״ש30 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. דכשם שכל המלכיות והגליות נקראו על שם מצרים על שם שהם מצירים לישראל31, כך גם הגאולה מגלות זו היא כמו הגאולה מגלות מצרים. וכמבואר בארוכה בתורה אור ובתורת חיים ובאור התורה32, שהגלות הזה האחרון והגאולה העתידה הם בדוגמת גלות מצרים ויציאת מצרים. ומזה מובן, שכל פרטי ענינים אלו שבעבודת קרבן פסח בזמן דיציאת מצרים צריכים להיות גם בזמן הזה, בתור הכנה אל הגאולה דלעתיד.
וע״י העבודה באופן זה באים בקרוב ממש לקיום היעוד דכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, שיהיו נפלאות כמו ביציאת מצרים, ויתירה מזו, שיהיו נפלאות גם לפי ערך הנפלאות דיציאת מצרים (כמבואר בזהר33 ובפרי עץ חיים34). וכמו שבגאולת מצרים הנה כיון שהגיע הקץ לא עכבן אפילו כהרף עין35, עד״ז הוא גם בגאולה העתידה שתהי׳ באופן דכהרף עין, ויהיו בה ב׳ המעלות דגאולה באופן דבעתה וגאולה באופן דאחישנה36, עד שיהי׳ בחי׳ אחישנה שבאחישנה, כמ״ש37 וארו עם ענני שמיא. וכמו שהי׳ ביציאת מצרים, שהיציאה ממצרים היתה קשורה עם ענני הכבוד כמ״ש38 כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, דקאי על ענני הכבוד39. וענין זה קשור במיוחד עם חג הסוכות, כנודע דאף שפסח הוא זכר ליציאת מצרים, וגם חג השבועות זמן מתן תורתנו קשור עם יציאת מצרים (כי מתן תורה הי׳ בהמשך ליציאת מצרים), מ״מ דוקא חג הסוכות הוא זכר לענני הכבוד שהיו ביציאת מצרים, והרי ידוע שחג הסוכות יש לו שייכות מיוחדת אל הגאולה העתידה, כי חג הסוכות הוא הרגל השלישי, והגאולה העתידה היא הגאולה השלישית ואז יבנה בית המקדש השלישי. ועוד זאת, הרי מבואר בנבואת הגאולה40, שאחד הסימנים על הגאולה דלעתיד הוא מה שאז יבואו כל העמים לחגוג את חג הסוכות דוקא.
וזהו ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן גו׳ החודש הזה לכם גו׳ בעשור לחודש הזה גו׳, שע״י משה ואהרן נמסרה ההוראה ונתינת כח לכל אחד ואחד מישראל לעסוק בעבודה דקרבן פסח הנ״ל. וזה גופא הוא באופן דהחודש הזה לכם, דאיתא במדרש41 הדא הוא דכתיב42 יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, שענין זה נמסר לישראל דוקא, ובזה גופא ישנם ב׳ הענינים דראש חדשים הוא וראשון הוא לכם לחדשי השנה, כמו שנת״ל (בד״ה החודש הזה דש״פ החודש43) ממאמר כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו בזה44. ומעשה אבות סימן לבנים45, דכשם שהי׳ אז, עד״ז ישנו הכח לעבודה זו גם בזמן הזה, עד שבאים לקיום היעוד דכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ולא עכבן אפילו כהרף עין, ובמהרה בימינו ממש.
__________
1) בא יב, א-ג.
2) שם, ו.
3) שם, יא.
4) שם, כא-כב.
5) שם, כט.
6) שם, מא.
7) אוה״ת בא ע׳ רפב. ועוד.
8) ח״ג רנ, א. ח״ב לט, סע״ב. ועוד.
9) ראה מק״מ לזח״ג קב, ב. הובא באוה״ת שם. שם ע׳ רסג. וראה גם בשיחה שלפני המאמר (סה״ש תשמ״ו ח״ג ע׳ 114 ואילך. התוועדויות תשמ״ו ח״ג ע׳ 42 ואילך).
10) ראה אוה״ת שם ע׳ רפב. ועוד.
11) מאו״א מערכת ח אות ח. ובכ״מ.
12) ראה אוה״ת שם ע׳ רפד ואילך. (כרך ח) ע׳ ב׳תתקלג. ועוד.
13) ראה לקו״ת בחוקותי מז, א. ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אבות ס״א (ע׳ יח ואילך). וש״נ.
14) ראה תו״א וישלח כה, א. משפטים עה, ד. סהמ״צ להצ״צ פד, ב. ובכ״מ.
15) פיסקא ״מתחילה עובדי ע״ז״.
16) יהושע כד, ב ואילך.
17) ראה אוה״ת שם ע׳ רפז ואילך. ועוד.
18) ע״פ לך לך יז, יג.
19) בא יב, מח.
20) פסחים עו, ב (במשנה).
21) ע״פ תניא פ״ה (ט, סע״ב).
22) בא שם, ט.
23) אוה״ת שם ע׳ שו-ז. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פ״ד (ע׳ ג). שם פס״א-ב (ס״ע ע ואילך). ובכ״מ. וראה בכ״ז גם מכתב י״א ניסן, מוצאי שבת הגדול שנה זו (הגש״פ עם ליקוטי טעמים, מנהגים וביאורים (קה״ת, תנש״א) ח״ב ע׳ תשפג). וש״נ.
24) סימן א.
25) משלי לא, יז.
26) ראה לקו״ת צו יג, ד ואילך. ובכ״מ.
27) ראה אוה״ת בא (כרך ז) ע׳ ב׳תרלח ואילך.
28) בא שם, כג.
29) ראה סה״מ אעת״ר ע׳ עה ואילך. המשך תער״ב ח״ב ס״ע תתקכד. סד״ה ויהי בחצי הלילה תשי״ז (לקמן ע׳ עג). וש״נ.
30) מיכה ז, טו.
31) ב״ר פט״ז, ד.
32) ר״פ שמות.
33) ח״א רסא, ב. וראה אוה״ת נ״ך עה״פ מיכה שם (ע׳ תפו ואילך).
34) שער (כא) חג המצות פ״ו. וראה אוה״ת שם.
35) מכילתא ופרש״י בא יב, מא. מכילתא שם, מב.
36) ראה שערי אורה שער הפורים ד״ה יביאו לבוש מלכות פצ״ד (פו, ב) ואילך.
37) דניאל ז, יג.
38) אמור כג, מג.
39) סוכה יא, סע״ב. פרש״י עה״פ. ובכ״מ.
40) זכרי׳ יד, טז ואילך.
41) שמו״ר פט״ו, כג.
42) משלי ה, יז.
43) סה״מ ד׳ פרשיות ח״ב ע׳ שכא ואילך.
44) סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 27 ואילך.
45) ראה תנחומא לך לך ט. ב״ר פ״מ, ו. רמב״ן לך לך יב, ו. שם, י. יד, א. תולדות כו, א. ר״פ וישלח. ס״פ ויחי. תו״ח לך לך פג, סע״ג ואילך. אוה״ת ר״פ לך לך. ועוד.
[סה"מ פסח ח"א ע' לד ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ו ע׳ קלה ואילך. התוועדויות תשמ״ו ח״ג ע׳ 29 ואילך.