בס״ד. ש״פ ויקרא, ה׳ ניסן ה׳תשמ״ג
הנחה בלתי מוגה
ויקרא אל משה וידבר הוי׳ אליו מאהל מועד לאמר1, וצריך להבין2, מדוע לא נזכר בפסוק מי הי׳ הקורא. ובפרט3 שאח״כ כתיב וידבר הוי׳ אליו (אל משה), ולמה בתחילה אומר ויקרא אל משה סתם. גם צריך להבין, מהו שנאמר וידבר הוי׳ אליו מאוהל מועד גו׳, דלכאורה הי׳ לו לכתוב וידבר אליו באוהל מועד. גם צריך להבין4, מה שהא׳ דויקרא הוא א׳ זעירא. דהנה יש אתוון זעירין ואתוון בינונין ואתוון רברבן, וכל התורה נכתבה באתוון בינונין וא׳ זה הוא מאתוון זעירין. ובזהר5 איתא, הכא אל״ף זעירא אמאי, בגין דהאי קריאה לא הוה שלימו. מאי טעמא, דהא הוה במשכנא ובארעא אחרא בגין דשלימו לא אשתכח אלא בארעא קדישא, תו הכא שכינתא. התם שלימו דדכר ונוקבא אדם שת אנוש6, אדם שלימו דכר ונוקבא, הכא נוקבא. והיינו שמחלק בין א׳ זעירא שבפרשת ויקרא לא׳ רבתי דאדם שבריש דברי הימים, שבדברי הימים קשור עם אדם דוד ומשיח7, ולכן נאמר א׳ רבתי.
ולהבין כל זה יש להקדים תחילה מ״ש8 אני ראשון ואני אחרון גו׳, ומבואר בזה בדרושי רבותינו נשיאינו (בלקו״ת ד״ה ויקרא עד לד״ה ויקרא תרע״ח ולאחרי זה9), דאני קאי על בחי׳ הכתר, דזהו מה שתיבת אני מתחלת באות א׳, דאל״ף אותיות פלא10 שהוא בכתר11, כי הכתר הוא מובדל ומופלא מסדר ההשתלשלות. ומ״ש אני ראשון ואני אחרון קאי12 על ב׳ מדריגות שבספירת הכתר, פנימיות הכתר וחיצוניות הכתר. אני אחרון היא בחי׳ חיצוניות הכתר, ואני ראשון בחי׳ פנימיות הכתר. והנה9 לבד ב׳ בחינות אלו שבכתר יש בחינה שלישית שלמעלה גם מאני ראשון, ובחינה זו נקראת אנכי שלמעלה מאני13, דפירוש תיבת אנכי שוה לפירוש תיבת אני, וגם האותיות שוות, רק שבתיבת אנכי נוספה אות כ׳ הרומזת לבחי׳ הכתר14. והענין הוא, דאף שבכללות יש בכתר ב׳ בחינות, חיצוניות ופנימיות הכתר, הנה בפרטיות יותר יש בו כמה דרגות. דמכיון שכתר הוא המקור דכל סדר ההשתלשלות, וכל סדר ההשתלשלות כלול בתחילה בספירת הכתר, מובן, שכל מדריגות אלו ישנן תחילה בספירת הכתר גופא. ובכללות יש בכתר ג׳ מדריגות. בחי׳ מלכות שבכתר, חכמה שבכתר, וכתר שבכתר. וזהו אנכי ואני ראשון ואני אחרון, אני אחרון בחי׳ מלכות שבכתר, אני ראשון בחי׳ חכמה שבכתר, ואנכי בחי׳ כתר שבכתר. והיינו, דכשם שבכללות סדר ההשתלשלות, אני אחרון קאי על מלכות, חכמה תתאה, ואני ראשון קאי על חכמה עילאה, ואנכי קאי על ספירת הכתר, כי אנכי מורה על תוקף הרוממות וההתנשאות וההפלאה, כמו שאמר שמואל15 אנכי הרואה, להיות דנבואה הו״ע נעלה מאוד שהוא ענין נבדל לגמרי, ובפרט בעת ההיא שדבר ה׳ הי׳ יקר בימים ההם16, והי׳ שמואל נביא ה׳, וע״ז אמר אנכי הרואה, היינו שהוא בבחי׳ התנשאות ורוממות המעלה, דמזה מובן גם למעלה דאנכי קאי על ספירת הכתר שהיא ברוממות והפלאה מכל סדר ההשתלשלות, הנה כן הוא גם בספירת הכתר עצמה, שאני אחרון הוא מלכות שבכתר, אני ראשון חכמה שבכתר, ואנכי בחי׳ כתר שבכתר שהוא מופלא ומרומם לגמרי.
והנה כאשר נמשך ענין אני אחרון (מלכות שבכתר) בכל סדר ההשתלשלות, אז נעשה השלימות דסדר ההשתלשלות, כי כדי שסדר ההשתלשלות יהי׳ בשלימותו צריך לקבל מבחי׳ הכתר, דמצד עצמו אינו יכול להיות בשלימותו ורק ע״י שמקבל מבחי׳ הכתר אז הוא בשלימותו. אמנם שלימות זו שמבחי׳ אני אחרון היא השלימות דמילוי החסרון בלבד, די מחסורו אשר יחסר לו17, כי מלכות שבכתר היא מקור סדר ההשתלשלות, ולכן ממנה נמשך רק מילוי החסרון. אבל ההמשכה מבחי׳ אני ראשון, חכמה שבכתר, שהוא מופלא מסדר ההשתלשלות, אז נמשך בסדר ההשתלשלות גם ענין העשירות (ולא רק מילוי החסרון). וכאשר נמשך מבחי׳ אנכי, כתר שבכתר, הרי זה ענין העשירות בתכלית השלימות.
והנה המשכה זו דאנכי נמשכה במתן תורה, כמ״ש18 אנכי הוי׳ אלקיך גו׳, ועד שבחי׳ אנכי נמשכה באופן דאלקיך, כחך וחיותך, ועד שנמשכה גם במקום כזה שצריך לשלול בו אלקים אחרים, לא יהי׳ לך אלקים אחרים19, שזהו מקום תחתון שאין תחתון למטה ממנו, ובכל זאת גם שם נמשכה בחי׳ אנכי. והיינו, שבמתן תורה נמשכה לא רק בחי׳ הוי׳, דבשם הוי׳ יש ד׳ אותיות, ויש בו גם קוצו של יו״ד שקאי על בחי׳ הכתר (כמבואר באגה״ת20), ומ״מ זהו בחי׳ הכתר השייך לסדר ההשתלשלות, שלכן הוא נרמז בקוצו של יו״ד השייך לאות יו״ד. משא״כ במתן תורה נמשך בחי׳ אנכי שמורה על בחי׳ הכתר כמו שהוא בפני עצמו (ולא בתור קוצו של יו״ד), היינו שהוא מובדל לגמרי מכל סדר ההשתלשלות, ועד לאנכי מי שאנכי דלא אתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ21. וטעם הדבר (שבמתן תורה נמשכה גם בחי׳ אנכי) הוא משום שמתן תורה הוא מעין הגילוי דלעתיד22. והיינו, דאף שמתן תורה הוא רק מעין הגילוי דלעתיד, מ״מ הרי זה מעין הגילוי דלעתיד. ויתירה מזו, הרי מבואר בכמה דרושים23 שמתן תורה לא יהי׳ עוד פעם, ולכן במתן תורה ניתן הכלי גם על ההמשכות הכי נעלות, ולכן גם בחי׳ אנכי נמשך במתן תורה.
וזהו ויקרא אל משה ולא נזכר מי הי׳ הקורא. דהנה מבואר בדרושי ההילולא (ד״ה באתי לגני), דענין השראת השכינה שבמתן תורה בא לידי קביעות בפועל בעשיית המשכן, ולכן כמו שבמתן תורה נמשך בחי׳ אנכי כנ״ל, כך הוא גם בעשיית המשכן, שנמשך אז בחי׳ אנכי. וזהו מ״ש ויקרא אל משה ולא נזכר מי הי׳ הקורא, כי כתוב זה קאי על הקריאה מאוהל מועד (המשכן), שההמשכה בו היתה מבחי׳ אנכי שלמעלה גם מקוצו של יו״ד דשם הוי׳, אנכי מי שאנכי, ולכן לא נאמר מי הי׳ הקורא. ולפיכך קריאה זו היא אל משה דוקא, דכתיב24 אנכי עומד בין הוי׳ וביניכם גו׳25.
אמנם אעפ״כ כתיב ויקרא בא׳ זעירא. והענין הוא, דאף שההמשכה היא המשכה נעלית ביותר, המשכה מבחי׳ אנכי מי שאנכי, מ״מ מכיון שההמשכה היא ע״י אתערותא דלעילא בלבד בלי אתערותא דלתתא, לכן כאשר המשכה זו נמשכת באותיות, המשכתה היא באתוון זעירין. והיינו, דנוסף לזה שהמשכה זו היא למעלה מבחי׳ אותיות, הנה עוד זאת שבחי׳ אותיות נעשים ע״י אתעדל״ת, ולכן כאשר חסר באתעדל״ת חסר גם באותיות, שההמשכה היא באתוון זעירין בלבד. ואף שההמשכה היא מבחי׳ אנכי שלא שייך בה ענין אתעדל״ת, בכל זאת הרי גם במתן תורה היתה המשכת בחי׳ אנכי ובכל זאת הי׳ צריך להיות אתעדל״ת תחילה, דזהו מ״ש26 בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, דהפירוש בזה הוא (נוסף לפירוש רש״י על אנכי הוי׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שעל מנת כן הוצאתיך כו׳) כמבואר בזהר27, שלפני מתן תורה הוצרך להיות העבודה דשבעה שבועות תספר לך28, והיינו שהעבודה דז׳ שבועות תספר לך היא כמו אתעדל״ת שיומשך בחי׳ אנכי במתן תורה. ולכן, כאשר חסר באתעדל״ת אז חסר גם בהאותיות, שהם באתוון זעירין בלבד. ויש לומר דוגמא לזה מענין האמונה שגם באמונה רואים ב׳ קצוות אלו, דמצד אחד ענין האמונה הוא הכל (אמונה איז אַלץ)29, ולאידך הרי יתכן שגנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא30. דמזה שרחמנא קריא אפום מחתרתא מובן, שחסר בו האמונה באופן של גילוי ואותיות, דאם היתה אצלו האמונה באופן של גילוי ואותיות לא הי׳ יכול להיות גנבא, ובכל זאת יש אצלו אמונה כי האמונה היא הכל. וכן הוא גם בענין ויקרא אל משה, דאף שההמשכה היא מבחי׳ אנכי מי שאנכי, מ״מ מכיון שחסר באתעדל״ת, הרי זה באתוון זעירין. וזהו מ״ש בזהר הכא אל״ף זעירא אמאי בגין דהאי קריאה לא הוה שלימו, מאי טעמא דהא הוה במשכנא ובארעא אוחרא בגין דשלימו לא אשתכח אלא בארעא קדישא. היינו, דמכיון שהי׳ במשכן ובארעא אוחרא, שחסר באתעדל״ת, לכן גם הקריאה לא הוה שלימו, שהקריאה לא נמשכה באותיות והיא רק א׳ זעירא.
וע״פ הנ״ל יש לתווך ג״כ ב׳ הפירושים במ״ש ויקרא אל משה ולא נאמר מי הי׳ הקורא. פירוש אחד הוא (כמשנת״ל)31 שההמשכה היא מבחי׳ אנכי מי שאנכי ולכן לא נאמר מי הי׳ הקורא. ופירוש ב׳ שהכוונה היא על מלאך32 או ספירת המלכות33, ולכן לא נאמר מי הי׳ הקורא. וע״פ הנ״ל יש לומר, דבעצם ההמשכה היא מבחי׳ אנכי מי שאנכי, ורק מצד שחסר אצלו באתעדל״ת שלכן חסר באותיות שלו, לכן מה שנמשך באותיות הוא רק באופן של מלאך או ספירת המלכות.
אמנם כל זה הוא בהמשכה דעכשיו, דאף שנמשך בחי׳ אנכי מ״מ חסר בזה האותיות שהוא בהעלם, אבל עי״ז יומשך לעתיד לבוא בחי׳ אנכי באותיות וגילוי, וגם שאנכי גופא דקאי על המשכת העצמות יהי׳ באופן נעלה יותר לעתיד לבוא (כמה שאפשר לחלק בעצמותו). וזהו מה שבדברי הימים נאמר אדם בא׳ רבתי, שזה שייך למשיח שאז יהי׳ כל זה בגילוי ובאותיות. וזהו ג״כ מה שאדם הוא ר״ת7 אדם דוד משיח, שכל ג׳ הבחינות יהיו לעתיד לבוא באופן דשלימות, והצירוף שלהם יהי׳ באופן של מאד, כמ״ש34 במשיח הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, דמאד הוא אותיות אדם35, אבל הוא באופן דמאד שלמעלה ממדידה והגבלה36, יעלה הפורץ לפנינו37, שקאי על משיח שפורץ כל המדידות וההגבלות.
והנה מבואר בלקו״ת פרשתנו38, ״שהתורה היא נצחית ושייך בחינות אלו גם עכשיו״. והיינו, שגם הבחינות שבזה כו׳ הם נצחיים גם עכשיו, ומזה מובן שכל הענינים שנת״ל בענין ויקרא אל משה שייכים לעבודת כאו״א. וע״י עבודתינו בענינים אלו באים ליעלה הפורץ לפנינו, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ונגלה39 כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳ דיבר.
__________
1) ריש פרשתנו (ויקרא א, א).
2) לקו״ת ריש פרשתנו (וראה שם מזח״א קב, ב).
3) ראה רד״ה ויקרא העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתקי).
4) לקו״ת שם. מאמרי אדה״ז תקס״ח ח״ב ע׳ תרסח וע׳ תרעז. אוה״ת ויקרא (כרך א בהוספות) ע׳ ריח ואילך. (כרך ג) ע׳ תשכד. יתרו ע׳ תתקא. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ קעו. סד״ה זה תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ רלא). תש״ה (סה״מ תש״ה ע׳ 127).
5) ח״א רלט, א.
6) דברי הימים-א א, א.
7) ראה ספר הגלגולים פ״ט. פי״ט. מאמרי אדה״ז שם ע׳ תערב. סה״מ תרע״ח שם ע׳ רלז. ועוד.
8) ישעי׳ מד, ו.
9) ראה בהנסמן לעיל הערה 4.
10) תקו״ז ת״ע (קלה, א). לקו״ת שם (א, ב).
11) ראה תקו״ז שם (קכ, א). ע״ח שער (ה) טנת״א פ״ז. ועוד.
12) ראה ע״ח שער (מב) דרושי אבי״ע ספ״א. לקו״ת שלח מז, ד. נצבים נג, ג.
13) ראה גם לקו״ת אמור לד, ד. שה״ש לה, ג. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ יד. אוה״ת יתרו ע׳ תתקיד. ד״ה ראה אנכי תשכ״ה (סה״מ דברים ח״א ע׳ רעט ואילך). מקומות שנסמנו בספר הערכים – חב״ד מערכת אותיות אות כ׳ ע׳ עא הערות 29; 31.
14) ראה גם אוה״ת יתרו שבהערה 4.
15) שמואל-א ט, יט. וראה סה״מ תרע״ח שם ע׳ רלג. וראה גם בהערות וציונים שבסו״ס מאמרי אדה״ז תקס״ב שם לעמוד יד.
16) שמואל-א ג, א.
17) פ׳ ראה טו, ח. וראה כתובות סז, ב. סה״מ תרע״ח שם ס״ע רלה ואילך.
18) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
19) יתרו שם, ג. ואתחנן שם, ז.
20) פ״ד (צד, ב). וראה גם ע״ח שער הכללים רפ״ב. ובכ״מ.
21) ראה זהר ח״א קסז, ב. ח״ג יא, א. רנז, ב. לקו״ת פינחס פ, ב. ובכ״מ.
22) ראה תניא פל״ו.
23) סה״מ תרמ״ז ע׳ פז. תרנ״ו ע׳ שנו. המשך תרס״ו ע׳ כג. שם ע׳ תקמו. תער״ב ח״א ע׳ שסו. סה״מ תער״ב-תרע״ו ע׳ קיג. עטר״ת ע׳ רצא. תרפ״ה ע׳ קצט. תש״ט ע׳ 57 (השני). ועוד.
24) ואתחנן ה, ה. וראה סה״מ תרע״ח שם ס״ע רלז.
25) בהנחה אחרת: וקריאה זו היא ע״י משה דוקא, כי עליו נאמר אנכי עומד בין הוי׳ וביניכם גו׳.
26) שמות ג, יב.
27) ח״ג צז, סע״א וברע״מ שם. וראה ר״ן סוף פסחים.
28) פ׳ ראה טז, ט.
29) ראה גם תניא פל״ג (מב, ב). ועוד.
30) ברכות סג, א ע״פ גירסת העין יעקב. וראה בהנסמן בהערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בסה״מ תש״ט ע׳ 110.
31) ראה גם סוד״ה זה העת״ר (שבהערה 3). סוד״ה באתי לגני תשי״ב (סה״מ מלוקט ח״א ע׳ כה).
32) לקו״ת ריש פרשתנו.
33) מקומות שנסמנו בהערה 4.
34) ישעי׳ נב, יג.
35) ראה זח״ג רמו, ב (ברע״מ). ב״ר פ״ח, ה ובפרש״י. ספר הגלגולים ספ״א. מגלה עמוקות אופן קפ. תו״א ויחי מו, ד. ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) בלק קב, א. קה, ב. ועוד.
36) המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פ״כ (ע׳ יח-ט).
37) ע״פ מיכה ב, יג. אגדת בראשית ספס״ג.
38) א, ד.
39) ישעי׳ מ, ה.
[סה"מ ויקרא ע' כח ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ג ע׳ קיב ואילך. התוועדיות תשמ״ג ח״ב ע׳ 1145 ואילך.