בס״ד. ש״פ צו, שבת הגדול, יו״ד ניסן ה׳תשמ״ב

הנחה בלתי מוגה

בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית¹, וממשיך בפרשה² והי׳ לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה ושחטו אותו גו׳ ואכלו את הבשר בלילה הזה גו׳ (בליל ט״ו), וביום ט״ו (שבו קיימא סיהרא באשלמותא³) נגאלו אבותינו ממצרים, ואחרי זה כתיב⁴ (באמירת משה לישראל) משכו וקחו לכם צאן גו׳ ושחטו הפסח וגו׳. וצריך להבין, מהו הענין דלקיחת השה היתה בעשור לחודש ואח״כ הי׳ צריך להיות ד׳ ימי ביקור⁵ ואח״כ היתה שחיטתו בי״ד ואכילתו בליל ט״ו והגאולה ביום ט״ו. גם ידוע מה שהקשה בזהר⁶ על לשון הכתוב בעשור לחודש הזה, אמאי בעשור בעשרה מיבעי לי׳.

ומבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ [שבי״ג ניסן המתברך משבת זו (דמיני׳ מתברכין כולי׳ יומי⁷) הוא יום ההילולא שלו] באוה״ת על הכתוב (ויקחו להם איש שה)⁸, ע״פ מ״ש הרמ״ז בפירושו לזהר⁹ דנטילת השה וכו׳ הו״ע בירור קליפת נוגה. ומבאר בזה, דג׳ ימים אחר בעשור לחודש הי׳ העסק להפריד קליפת נוגה מג׳ קליפות הטמאות ע״י אתכפיא, ואח״כ בארבעה עשר יכולים להעלותה לקדושה, שהרי קליפת נוגה יכולים להפכה לקדושה. ועפ״ז יש לומר דזהו ג״כ הטעם מה שבארבעה עשר יום גופא, אין שוחטין את הפסח אלא אחר חצות היום (שזהו הפירוש דבין הערביים כמ״ש בגמרא¹⁰ וברמב״ם¹¹ ובשאר הפוסקים), ולא לפני חצות היום, כי קליפת נוגה היא בחי׳ עץ הדעת טוב ורע¹², היינו שיש בה ג״כ רע, ולכן, לפני חצות היום השייך לבחי׳ הרע דקליפת נוגה אי אפשר לשחוט את הפסח, ודוקא לאחר חצות היום, השייך לבחי׳ הטוב דנוגה, אז ושחטו אותו גו׳, דאין ושחט אלא ומשך¹³, שמעלים אותו לקדושה. ומה שלדיעה אחת (ובדיעבד)¹⁴ יכולים לשחוט את הפסח גם לפני חצות, יש לומר הטעם כי כללות היום דארבעה עשר שייך לקליפת נוגה.

וביאור הענין הוא, דהנה כל דבר שבעולם נחלק לד׳ יסודות כמ״ש הרמב״ם בהלכות יסודי התורה¹⁵. וכשם שהוא בעניני העולם וכו׳, עד״ז הוא גם בקליפות שיש בהם ד׳ יסודות, אלא שבקליפות אלו עצמם ישנם ב׳ סוגים¹⁶, הסוג הראשון הוא ג׳ קליפות הטמאות שהעבודה עמהם היא בדרך דחי׳ לגמרי, וכמובא בתניא¹⁷ דאתרוג של ערלה עד״מ וכיו״ב כל הדברים האסורים אין יכולים להעלותן כו׳, והסוג השני הוא קליפת נוגה שיש בה טוב ואפשר להעלותה לקדושה. וזהו מה שהי׳ צריך להיות הביקור והבדיקה ממומין במשך ג׳ ימים, שזהו ענין הדחי׳ דג׳ קליפות הטמאות (דבדיקה ממומין ענינה דחי׳), ואח״כ בארבעה עשר יום לחודש הי׳ שחיטת הפסח, שזהו ההעלאה דקליפת נוגה, ועד שבליל ט״ו הוא אכילת הפסח שענינה אתהפכא, וביום ט״ו שבו קיימא סיהרא באשלמותא אז היתה הגאולה בעצם היום הזה¹⁸.

וזהו בעשור לחודש הזה וגו׳, דביום זה האירו כל העשר בחינות כמבואר שם בהמאמר¹⁹, דבעבודת האדם הוא, שכל עשר כחות נפשו מאירים אצלו בשלימותם ומוכנים לעבוד את הוי׳, כמ״ש²⁰ ואהבת גו׳ בכל לבבך ובכל נפשך, בכל עשר כחות נפשו, ואז דוקא יכול להיות ויקחו להם איש שה, אבל זה צ״ל באופן שתחילת העבודה היא העבודה דאתכפיא, וכמבואר בלקו״ת ד״ה וידבר ה׳ אל משה גו׳ באחד לחודש השני בשנה השנית גו׳²¹, דעבודה השייכת לחודש השני היא העבודה דאתהפכא, שמזה מובן אשר העבודה השייכת לחודש הראשון היא העבודה דאתכפיא, כי תחילת העבודה היא העבודה דאתכפיא, ואח״כ באה ג״כ העבודה דאתהפכא, וכידוע ג״כ תורת הבעש״ט²² עה״פ²³ סור מרע ועשה טוב, דבתחילה צריך להיות סור מרע (אתכפיא) ואח״כ לעשות מהרע טוב (אתהפכא), ולכן, בהג׳ ימים שהי׳ בהם הביקור והבדיקה היתה תחילה העבודה דאתכפיא כנ״ל, ורק אח״כ בליל ט״ו שאז היתה אכילת הפסח היתה ג״כ העבודה דאתהפכא, שזהו תכלית הכוונה דקרבן פסח להיות אתהפכא דוקא, שלכן לא בא הפסח מתחילתו אלא לאכילה²⁴, כי התכלית היא העבודה דאתהפכא, ועד שנאכל על השובע²⁵, שענינה תענוג, להיות אז תתענג על הוי׳²⁶ (למעלה משם הוי׳²⁷).

והנה יסוד ושורש העבודה הו״ע המסירות נפש, וזהו מה שבעשור לחודש, לפני תחילת העבודה, כבר עמדו ישראל במצב של מסירות נפש, וכפירוש הפשוט שאז (בעשירי בניסן) לקחו ישראל את השה שהוא עבודה זרה של מצרים, שזהו ענין של מסירות נפש (כמו שאמר משה הן נזבח תועבת מצרים גו׳ ולא יסקלונו²⁸), וכמפורש בסיפור הדברים ששאלו אותם המצריים למה לוקחים את השה ואמרו כדי לשחטו כו׳²⁹. ועד״ז הוא בפנימיות הענין, דקשרוהו בכרעי המטה³⁰, דפירושו (כמובא באוה״ת³¹) שמטה הוא ספירת המלכות על שם שבה הוא יחוד זו״נ, וכרעי המטה הוא על שם שרגלי׳ יורדות גו׳³², והם לקחו את העבודה זרה של מצרים וקשרוהו בכרעי מטה זו, ואח״כ הי׳ זה במשך כל הימים עד שחיטתו שהי׳ קשור לכרעי המטה, ובמילא הי׳ זה מצב של מסירות נפש. אבל כל זמן זה הרי הי׳ ענין של אתכפיא, ואחרי הקדמת עבודה זו בג׳ קליפות הטמאות הנה ביום ארבעה עשר לוקחים את השה מיד אחרי חצות (ודלא כהעצלנים שחיכו עד לכתה השלישית³³) ושוחטים אותו, ואין ושחט אלא ומשך וכו׳. ועד״ז הוא גם בעבודת האדם, דבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים³⁴, שצ״ל אצלו העבודה דאתכפיא ואח״כ העבודה דאתהפכא כנ״ל.

וע״י לימוד תורת רבותינו נשיאינו בענין זה, באים בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלימה, ובני ישראל יוצאים ביד רמה³⁵, עם פירוש התרגום בזה (בריש גלי) עם הר״ת שבזה כידוע³⁶, ונזכה להיות בירושלים עיר הקודש בבית המקדש השלישי ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים³⁷, ושמחת עולם על ראשם³⁸.

__________

1) בא יב, ג. – לכמה ענינים שבהמאמר, ראה מאמר שלאחרי זה (ד״ה ביום עשתי עשר יום די״א ניסן – לקמן ע׳ נז ואילך).
2) בא שם, א.
3) ר״ה כ, א. הובא בפרש״י עה״פ.
4) בכ״ז – ראה אוה״ת בא ע׳ רפג ואילך. וש״נ.
5) מכילתא בשלח יד, ל.
6) ואתחנן ד, לד.
7) זהר חדש ר״פ יתרו (לא, א). ובכ״מ.
8) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
9) ראה תניא פל״ז (מח, א). אגה״ק סכ״ה (קמא, א). ובכ״מ.
10) פ״ה מכ״ב.
11) ראה אוה״ת חיי שרה קי, ב. חוקת ע׳ תתיז. וראה ״קובץ י״א ניסן – שנת הק״א״ (קה״ת, תשס״ב) ע׳ 117 ואילך. וש״נ.
12) שער מאמרי רז״ל לאבות שם. פע״ח שער (כג) חג השבועות פ״א. הובא ונת׳ באוה״ת חוקת שם. – בכ״ז ראה גם ד״ה ביום עשתי עשר יום שבהערה 1.
13) ראה אוה״ת חיי שרה (כרך ד) תשפ, א ואילך. סה״מ תרנ״ד ע׳ סא ואילך.
14) בהבא לקמן – ראה ד״ה ביום עשתי עשר יום שבהערה 1.
15) תהלים צ, י.
16) רפמ״ב.
17) ראה לקו״ת בהעלותך לא, ד. ועוד.
18) בהעלותך יא, כא.
19) אבות פ״א מ״א.
20) תהלים שם, ח.
21) שם, יב.
22) שם קלט, טז.
23) שם צז, יז.
24) מז, ג.
25) שער (כו) הצלם פ״א.
26) ירמי׳ ד, כה.
27) בראשית ג, כא.
28) ע״פ קהלת ז, כט.
29) פרק א (ה, ב).
30) שער (נ) קיצור אבי״ע פ״ב.
31) בראשית ב, ז.
32) תניא רפ״ב. וראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״כ ע׳ קלא. וש״נ.
33) מלכים-ב ה, טז (וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 147 הערה 53).
34) שבת י, א. זח״ג רכג, א.
35) ע״פ קהלת ג, כא.
36) ישעי׳ א, ג.
37) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
38) תניא פל״ז (מח, ב), מע״ח שבהערה 25.
39) ב״ר פי״א, ו ובפרש״י שם.
40) בראשית ב, ג.
41) מגלה עמוקות אופן קפו. וראה סה״מ תרח״ץ ע׳ רטז. וש״נ.
42) ישעי׳ כא, יב. תו״א מקץ מב, ב. אוה״ת בשלח ס״ע שצא.
43) תקו״ז בהקדמה (ג, ב). וראה המשך מים רבים תרל״ו פרק לב (ע׳ לט-מ). וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פרק קז (ס״ע קכד-ה). תרס״ו ע׳ קצ. ובכ״מ.
44) בהבא לקמן – ראה המשך תער״ב ח״א ע׳ תקסז.
45) אבות פ״ה מ״ז.
46) המשך תער״ב שם.
47) ספר יצירה פ״א מ״ד.
48) ואתחנן ד, לה.
49) ראה המשך תער״ב שם. הגהות לד״ה פתח אליהו תרנ״ח ע׳ נה. ועוד.
50) איוב כח, יב.
51) תניא שם.
52) ראה ע״ח שער (מ) פנימיות וחיצוניות סוף דרוש ד. וראה שם שער (ה) טנת״א ספ״א. שער (י) התיקון ספ״ג.
53) משלי יב, ד.
54) בשלח טז, ז-ח.
55) תשא לג, כג.
56) שם, יח.
57) ראה לקו״ת צו יז, א-ב. שער האמונה (לאדהאמ״צ) פנ״ו (פט, א ואילך). סה״מ תרח״ץ ס״ע ר ואילך. ועוד.
58) ראה ע״ח שער (י) התיקון פ״ה. שער (יא) המלכים פ״א-ב. תו״א וישלח כד, סע״א. סה״מ במדבר ח״א ע׳ רנו. וש״נ.
59) ואתחנן ו, ה. ברכות נד, א (במשנה). ספרי ופרש״י עה״פ.
60) ישעי׳ נב, יג.
61) ספרי ופרש״י עה״פ פינחס כח, ח. וראה גם פרש״י תצוה כט, כה. ויקרא א, ט.
62) תרל״ז שם פי״ב (ע׳ יב). פט״ו (ע׳ יד). וראה ד״ה ביום עשתי עשר יום שבהערה 1.
63) המשך תער״ב שבהערה 44. סה״מ תרח״ץ ע׳ רז. וש״נ. כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן לח (עט, ב). וש״נ.
64) חבקוק ב, ד.
65) ע׳ תקמד ואילך.
66) מיכה ז, טו.
67) ח״ג קעו, א.
68) רד״ה כימי צאתך תש״ח (סה״מ תש״ח ע׳ 159).
69) ר״ה יא, א. שמו״ר פט״ו, יא. וראה רד״ה החודש הזה לכם ה׳ש״ת (סה״מ ה׳ש״ת ס״ע 19). ובכ״מ.

[סה"מ פסח ח"א ע' לא ואילך]

נדפס בסה״מ תשמ״ב ע׳ 133 ואילך. התוועדויות תשמ״ב ח״ב ע׳ 1123-4.