בס״ד. ש״פ במדבר, ערב חג השבועות ה׳תשמ״ה
הנחה בלתי מוגה
וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה1. וידועים דיוקי רבותינו נשיאינו בזה (ברשימות הצ״צ על הפסוק2 ועוד3, וגם בא׳ ממאמרי כ״ק אדמו״ר האמצעי4 הנמצא בדפוס ויצא לאור במהרה) מהו ממחרת השבת דוקא, שהרי הכוונה בזה היא ממחרת הפסח5 וא״כ למה נזכר שבת, ועד שמזה מצאו הבייתוסים מקום לטעות לומר דהכוונה היא מיום א׳ דשבת6 (כמובא במאמר הצ״צ7). גם מהו ענין שבע שבתות תמימות תהיינה, למה נאמר תמימות ולא נאמר שבע שבתות תהיינה. גם מהו שנאמר וספרתם ולא לשון אחר של מנין וכו׳, וגם מהו לכם דוקא.
והנה נקודת הביאור בזה היא, דענין ספירת העומר הוא ההכנה למתן תורה שבא לאחרי יציאת מצרים. דיציאת מצרים ענינה הוא אתכפיא בלבד8 ולא ביטול הרע, וכמ״ש9 כי ברח העם ומבואר בתניא10 שזהו משום שהרע שבנפשותם הי׳ עדיין בתוקף. ולכן צ״ל העבודה דספירת העומר מלמטה למעלה, יום אחר יום, עד שמגיעים אל היום דמתן תורה. ומטעם זה כתיב וספרתם דוקא, דלשון וספרתם הוא גם11 מלשון השמים מספרים12 שפירושו13 דנהרין ונצצין בנציצו דנקודא עילאה כו׳, מלשון אבן ספיר, היינו שהעבודה דספירת העומר ענינה הוא המשכת האור בהמדות באופן שיזדככו ויתבררו ויהיו מוכנים אל קבלת התורה ומתן תורה. אמנם אף שענין ספירת העומר הוא מלמטה למעלה, יש בו גם ענין של המשכה מלמעלה למטה, שהרי תחילת הספירה היא ממחרת הפסח, דבפסח הי׳ גילוי נעלה ביותר כמאמר14 עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב״ה בכבודו ובעצמו וגאלם, וכמבואר במ״א15 דענין בכבודו ובעצמו קאי על בחינות שלפני הצמצום עד לעצמותו ומהותו ית׳, ובכח זה ממשיכים אח״כ את ההמשכות שבספירת העומר שהיא ממחרת הפסח. ומטעם זה אומרים היום יום אחד לעומר כו׳, דקאי על ההמשכה מבחי׳ הכתר (עתיק) כמבואר בכמה מקומות16. ומזה ממשיכים בכל הפרטים שבעולם מחסד שבחסד עד מלכות שבמלכות, היינו פרטיות שבפרטיות. וכמאמר17 מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי, שזהו ענין וספרתם לכם גו׳ שבע שבתות גו׳, דבתחילת הספירה (היום יום אחד) סופרים רק הימים, ואח״כ סופרים גם השבועות, עד שמגיעים לסיום הספירה, היום מ״ט יום שהם שבעה שבועות לעומר. ולכן כתיב לכם, שההמשכה היא בפרטיות (לכם לשון רבים). ועוד זאת שהמשכה זו היא למטה ביותר, וכמו שאומרים היום יום אחד לעומר כו׳, דעומר הוא מן השעורים דוקא (כנודע18 שכל המנחות באות מן החיטים חוץ ממנחת עומר ומנחת סוטה), דהשעורים הם מאכל בהמה19, והיינו שהמשכה זו נמשכת עד למטה ביותר. ועבודה זו דוספרתם לכם פועלת שינוי באדם העובד, וכדאיתא בזהר20 דמ״ש וספרתם לכם הוא ע״ד מ״ש21 וספרה לה שבעת ימים, וכידוע22 שענין וספרתם לכם פירוש שהלכם יהי׳ באופן דוספרתם, היינו עבודת האדם בירור וזיכוך עצמו וכו׳.
והנה שלימות העבודה דספירת העומר היא ביום ה׳ סיון, שהרי אז הוא זמן השלמת הספירה, שבע שבתות תמימות תהיינה. ומזה מובן יותר הקשר דספירת העומר למתן תורה, כי ביום זה (ה׳ סיון) הקדימו ישראל נעשה לנשמע23, שזה הי׳ התנאי לקבלת התורה כדאיתא בגמרא24 שענין הקדמת נעשה לנשמע הו״ע עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, וע״ז כתיב25 תומת ישרים תנחם, היינו שענין זה הביא לתנחם, למתן תורה. וטעם הדבר הוא משום שבהקדמה למתן תורה הי׳ צ״ל ענין הביטול, הקדמת נעשה לנשמע26, וכן הי׳ במתן תורה עצמו שהי׳ על הר סיני דוקא דמכיך מכל טורייא27, ענין הביטול. ובזה יובן עוד טעם על מ״ש וספרתם לכם דייקא28, דענין לכם שייך למתן תורה, כי בשעת מתן תורה הי׳ ענין אתה בחרתנו מכל העמים, וכדאיתא בשולחן ערוך29 שענין כי בנו בחרת מכל עם ולשון הי׳ במתן תורה, וזהו ענין לכם, כמ״ש30 יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. [ויש לקשר זה גם עם המבואר גבי שמיני עצרת, דכתיב31 ביום השמיני עצרת תהי׳ לכם, ומבואר במ״א32 שזהו ענין יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, דחג השבועות הוא בדוגמת שמיני עצרת, וכדאיתא במדרש33 שכשם ששמיני עצרת הוא עצרת של חג כך גם חג השבועות נקרא עצרת של פסח (וההפרש ביניהם הוא ששבועות הוא עצרת דימי הקיץ ושמיני עצרת הוא עצרת דימי החורף), ומזה מובן גם לעניננו, שענין לכם הוא בחג השבועות כשם שהוא בשמיני עצרת].
ובזה יובן גם מ״ש וספרתם לכם ממחרת השבת דוקא. דהנה נת״ל שהשלימות והתכלית דספירת העומר היא במתן תורה. והנה עיקר ענין מתן תורה הוא הדיבור אנכי ה׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים34, וידועה הקושיא35 למה לא נאמר אשר בראתי שמים וארץ שהוא פלא יותר מניסים דיציאת מצרים, שהניסים דיציאת מצרים הוא יש מיש אבל הבריאה היא יש מאין כו׳. אך הענין הוא36, כי החידוש דמתן תורה הוא הגילוי שלמעלה מסדר ההשתלשלות, ולכן נאמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי הגילוי שביציאת מצרים ענינו הוא גילוי שלמעלה מסדר ההשתלשלות, וכנ״ל שאז נגלה בחי׳ בכבודו ובעצמו שלמעלה מהצמצומים (משא״כ בריאת שמים וארץ). ועוד זאת, שהגילוי במצרים פעל בתחתון ביותר, דארץ מצרים היא ערות הארץ37, וכדפרש״י38 דמעשיהם של מצרים מקולקלים מכל האומות, ושם הי׳ הגילוי דבכבודו ובעצמו. ועד״ז החידוש דמתן תורה הוא ביטול הגזירה דעליונים לא ירדו לתחתונים כו׳39, כי40 הנה לימוד התורה הי׳ גם לפני מתן תורה כנודע, והחידוש דמתן תורה הוא המשכת העליונים בתחתונים, עד לעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים41, והיינו הגילוי דלמעלה מהשתלשלות בתחתון שאין למטה ממנו. ומטעם זה נזכר במתן תורה ענין יציאת מצרים דוקא, ולא ענין בריאת יש מאין. וכשם שהוא במתן תורה שתחילתו היא אנכי ה׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, עד״ז הוא גם בספירת העומר שהיא ההכנה למתן תורה כנ״ל, דהכח לספירת העומר הוא מענין יציאת מצרים שלמעלה מהשתלשלות, ממחרת הפסח. ולכן נאמר ממחרת השבת, כי הנה השבת ענינו הוא שלימות הבריאה דיש מאין, כי בשבת כתיב42 ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, היינו שהוא שלימות הבריאה דשמים והארץ וכל צבאם שבששת ימי המעשה, וכמאמר43 מה הי׳ העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה, דבכללות זהו בסדר ההשתלשלות. משא״כ הענין דספירת העומר כחו הוא למעלה מזה, ממחרת השבת.
וזהו גם מ״ש שבע שבתות תמימות תהיינה, דהנה בפירוש ענין תמימות מביא כ״ק אדמו״ר הצ״צ44 שבתורת כהנים משמע פירוש תמימות היינו שיתחיל הספירה מהלילה כו׳ שיהיו כל מ״ט ימים שלימים מלילה ויום. ולפני זה45 מביא שם עוד פירוש מהמדרש46 אימתי הן תמימות בזמן שישראל עושין רצונו של מקום. והענין הוא47, דענין עושין רצונו של מקום הוא שלימות העבודה דבכל מאדך48 (פרשה ראשונה של קריאת שמע) כמבואר בכמה מקומות. כי אפשר שתהי׳ העבודה באופן דבכל לבבך ובכל נפשך49 (פרשה שני׳ של קריאת שמע), וע״ז נאמר50 שאמרתי ונעשה רצוני, קיום רצון העליון. אך למעלה מזה הוא ענין עושין רצונו של מקום, העבודה דבכל מאדך, שעי״ז עושין למעלה רצון חדש כביכול, כמו יהי רצון, המשכת רצון חדש. ולכן ענין זה הוא הקדמה למתן תורה, שזהו ענין מתן תורה, המשכת רצון חדש מבעל הרצון. דזהו הקשר לענין ממחרת השבת, ההמשכה מלמעלה מסדר ההשתלשלות. וזהו גם ביאור דברי התורת כהנים שפירוש תמימות הוא שיתחיל הספירה מהלילה, כמבואר שם44 שזהו ענין ברישא חשוכא והדר נהורא51 עד דלילה כיום יאיר52, שהו״ע בכל לבבך בשני יצריך53, שעי״ז נמשך ג״כ גילוי שלמעלה מסדר ההשתלשלות.
והנה כל ענינים הללו אפשר שיהיו כפי שהם בתורה ובעבודת האדם. אמנם תכלית הכוונה היא שיומשך הענין גם בעולם, וכנ״ל דתכלית הכוונה היא לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, וכמו שמתן תורה פעל בעולם. וע״ז מביא בהמאמר שם45 פירוש שלישי בענין תמימות54, אימתי הן תמימות בזמן שאין ישוע ושכני׳ ביניהם, דהיינו כשחל ראש חודש ניסן בשבת ויתחילו לספור במוצאי שבת ואז הן השבתות תמימות כששת ימי בראשית, כן פירש הרוקח הובא במתנות כהונה למדרש שם באריכות, דבקביעות כזו ההמשכה דתמימות היא בגילוי בגדר הזמן דעולם. ויתר על כן, דנמשך גם בצדוקים ובייתוסים, שגם הם מודים אז בספירת העומר ממחרת הפסח. וענין זה נמשך בקביעות שנה זו בגלוי בעולם, שהרי בקביעות שנה זו היתה התחלת הספירה במוצאי שבת. והיינו שבשנה זו כל הענינים הנ״ל הם בגלוי בעולם.
וזהו וספרתם לכם ממחרת השבת גו׳ שבע שבתות תמימות תהיינה, דהתחלת הספירה היא ממחרת הפסח, בהמשך לגילוי בחי׳ בכבודו ובעצמו, ועי״ז מגיעים ממחרת השבת, למעלה מבחי׳ השבת שענינו הוא בריאה יש מאין, והספירה היא היום יום אחד לעומר, היינו המשכת הכתר כנ״ל, ועד לבחי׳ יום אחד דקאי על האחד שלמעלה, ובפרט לפי פירוש המדרש55 שלשון יום אחד הוא משום שאז הי׳ הקב״ה יחידי בעולמו, היינו בחי׳ יחיד שלמעלה מבחי׳ אחד56. וענין זה נמשך בכל הפרטים מחסד שבחסד עד מלכות שבמלכות, ובאופן דתמימות תהיינה, פירוש שהתחלת הספירה היא מהלילה, בירור החושך והלילה, ובאופן דעושין רצונו של מקום. ועי״ז באים אח״כ לשלימות הספירה ביום מ״ט לעומר שהוא ה׳ סיון. והימים האלה נזכרים ונעשים57 בכל שנה ושנה, גם בשנה זו, שמקדימים נעשה לנשמע, ומקבלים ב׳ הכתרים כו׳58, ועי״ז מוכנים לקבלת התורה, דעיקר ענין מתן תורה הוא הדיבור אנכי ולא יהי׳ לך שמפי הגבורה שמענום59, ושלימות ענין אנכי ולא יהי׳ לך יהי׳ לעתיד לבוא כמ״ש60 ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳ דיבר, ואז יהי׳ גם שלימות הענין דמתן תורה כמ״ש61 תורה חדשה מאתי תצא, בביאת משיח צדקנו, בעגלא דידן ממש.
__________
1) אמור כג, טו.
2) אוה״ת אמור (כרך ג) ע׳ תתסח ואילך. וראה שם (כרך א) ע׳ קסז ואילך. ועוד.
3) ראה לקו״ת אמור לו, א. רד״ה וספרתם תרס״ו (המשך תרס״ו ע׳ ריב). ובכ״מ.
4) מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תרנד.
5) מנחות סה, ב ואילך. תו״כ ופרש״י עה״פ.
6) מנחות שם, א-ב.
7) אוה״ת אמור (כרך ג) שם. המשך תרס״ו שם. ובכ״מ.
8) ראה לקו״ת במדבר ג, א. אמור לה, ב ואילך. ועוד.
9) בשלח יד, ה.
10) ספל״א.
11) ראה לקו״ת אמור שם. ועוד.
12) תהלים יט, ב.
13) זח״ב קלו, ב.
14) הגש״פ פיסקא ״מצה זו״. שם לפנ״ז פיסקא ״ויוציאנו״.
15) סה״מ אעת״ר ע׳ עה ואילך. סה״מ תער״ב-תרע״ו ע׳ סז. המשך תער״ב ח״ב ס״ע תתקכד. סד״ה ויהי בחצי הלילה תשי״ז (סה״מ פסח ח״א ע׳ עג). וש״נ.
16) מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ תרנג ואילך.
17) חגיגה יז, ב. מנחות סו, א.
18) סוטה יד, א (במשנה). רמב״ם הל׳ מעשה הקרבנות פי״ב ה״ב.
19) סוטה שם. ובכ״מ.
20) ח״ג צז, סע״א-ב (ברע״מ). וראה אוה״ת אמור (כרך א) שם ואילך. ד״ה להבין ענין ספירת העומר תשמ״ז (לקמן ע׳ נב). וש״נ.
21) מצורע טו, כח.
22) ״היום יום״ י אייר (מ״התמים״ ח״ו ע׳ צה [שטו, א] ואילך). סה״מ אידיש ע׳ 117. ד״ה להבין ענין ספה״ע הנ״ל (לקמן ע׳ נד). ועוד.
23) פרש״י משפטים כד, ד.
24) שבת פח, סע״א ואילך.
25) משלי יא, ג.
26) ראה לקו״ת במדבר יג, ד ואילך. ובכ״מ.
27) ראה תיב״ע ומדרש תהלים (באָבער) סח, יז. תיב״ע שופטים ה, ה. ועוד. לקו״ת במדבר טו, סע״ב-ג.
28) ראה גם אוה״ת שם ס״ע קסח.
29) אדה״ז או״ח סימן ס ס״ד. וש״נ.
30) משלי ה, יז.
31) פינחס כח, לה.
32) ראה רד״ה ביום השמיני עצרת עת״ר (סה״מ עת״ר ע׳ לה). תרצ״ב (סה״מ תש״י ע׳ 71). תש״ד (סה״מ תש״ד ע׳ 43). ועוד.
33) שהש״ר פ״ז, ב (ב).
34) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
35) אוה״ת שם (כרך ג) ס״ע תקסח. וראה גם ראב״ע יתרו שם, א (ד״ה שאלני ר״י הלוי). כוזרי מאמר א סכ״ה. לקו״ת שם י, ב. סידור (עם דא״ח) רפד, ב. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ס״ע תא ואילך. וש״נ.
36) ראה גם לקו״ת שם. ועוד.
37) מקץ מב, ט. שם, יב. וראה קה״ר פ״א, ד בסופו.
38) אחרי יח, ג.
39) תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ב, ג.
40) בכ״ז – ראה תו״א ר״פ יתרו. שם עג, ג ואילך. ד״ה וכל העם תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ קסד ואילך). תש״ו (סה״מ תש״ו ע׳ 94 ואילך). ד״ה קדש ישראל להוי׳ תשח״י (סה״מ במדבר ח״ב ע׳ רעח). לקו״ש חט״ו ע׳ 75 ואילך.
41) ראה תניא פל״ו.
42) בראשית ב, א.
43) פרש״י שם, ב. פרש״י ד״ה ויכל – מגילה ט, א. וראה ב״ר פ״י, ט. תוד״ה חצבה – סנהדרין לח, א.
44) אוה״ת שם (כרך א) ע׳ קסח.
45) שם ע׳ קסז.
46) ויק״ר פכ״ח, ג.
47) בכ״ז – ראה לקו״ת שלח מב, ג. לקו״ש חי״ב ע׳ 98 ואילך. וש״נ. לקמן ע׳ קלג. וש״נ.
48) ואתחנן ו, ה.
49) שם. וראה עקב יא, יג.
50) ספרי ופרש״י פינחס כח, ח. וראה גם תו״כ ופרש״י ויקרא א, ט. פרש״י תצוה כט, כה.
51) שבת עז, ב.
52) תהלים קלט, יב.
53) ברכות נד, א (במשנה). ספרי ופרש״י עה״פ.
54) קה״ר פ״ב, ד.
55) ב״ר פ״ג, ח.
56) ראה תו״א וארא נה, ב ואילך. סהמ״צ להצ״צ קכד, א ואילך. ובכ״מ.
57) ל׳ הכתוב – אסתר ט, כח. וראה רמ״ז בספר תיקון שובבים, הובא ונת׳ בספר לב דוד (להחיד״א) פכ״ט.
58) ראה שבת פח, א.
59) מכות כד, רע״א. תניא רפ״כ.
60) ישעי׳ מ, ה.
61) שם נא, ד. ויק״ר פי״ג, ג.
[סה"מ ימי הספירה ע' לט ואילך]
נדפס בסה״מ תשמ״ה ע׳ קפב ואילך. התוועדויות תשמ״ה ח״ד ע׳ 2126 ואילך.