ה) נעשה אדם – ש״פ בראשית, כ״ד תשרי, מבה״ח מרחשון ה׳תשי״ז

בס״ד. ש״פ בראשית, כ״ד תשרי, מבה״ח מרחשון
(התוועדות ב׳) ה׳תשי״ז

הנחה בלתי מוגה

נעשה אדם בצלמנו כדמותינו1, דפסוק זה קאי על נשמות ישראל, שהם בהצלם ודמות שלמעלה, כמבואר בכמה מקומות הענין דצלם ודמות2. וזהו נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, דנשמות ישראל גם בהיותם למטה היא דוגמא וכוללת בתוכה כל הבחינות שלמעלה עד שרשה הראשון. דהנה נת״ל3 דבכללות הנשמה יש שני בחינות, בחי׳ טהורה היא4 שהוא הנשמה כמו שהיא למעלה בחי׳ חי׳ יחידה, ובחי׳ אתה בראתה אתה יצרתה ואתה נפחתה בי4 שהוא בחי׳ נפש רוח נשמה המלובשים בגוף, הנה כל אחד מישראל אומר4 נשמה שנתת בי טהורה היא, שגם הנשמה כמו שהיא בבחי׳ אתה בראתה כו׳ ואתה נפחתה בי אומרת ג״כ נשמה שנתת בי טהורה היא, לפי שגם בהיותה למטה יש בה הבחינה דטהורה היא, טהירו עילאה, שהוא למעלה מהשערה בכח, ולמעלה גם מעליית הרצון, ולמעלה גם מהאור שקודם עליית הרצון שהוא ההמשכה כללית, ולמעלה יותר גם מבחי׳ עתיק שלפני הצמצום שהוא העתקת העצמות, דעי״ז נעשה אפשרות שיהי׳ מקור למקור לעולמות, אמנם בחי׳ טהורה היא למעלה מבחי׳ עתיק הנ״ל, כי אם הנשמה מושרשת בבחי׳ אור ושם הכלול בעצמותו עד בהעצמות ממש, דזהו בחי׳ טהורה היא, ובחינה זו ישנה גם בהנשמה בהיותה למטה, דזהו נעשה אדם בצלמנו כדמותינו.

ולהבין זה בעבודה5, הנה כתיב6 יצרנהו כאישון עינו, דמקודם כתיב7 כי חלק הוי׳ עמו ואח״כ כתיב יצרנהו כאישון עינו, דזה קאי על מ״ש לעיל מיני׳ כי חלק הוי׳ עמו, והיינו דפסוק זה קאי על נשמות ישראל שיצרנהו כאישון עינו. ויובן זה עד״מ בהאדם למטה שהוא רואה מהשחור שבעין8, אישון שבעין, כמו״כ למעלה יש בחי׳ עיני הוי׳ כמ״ש9 עיני הוי׳ המה משוטטים, הוי׳ עיניו משוטטות10, דקאי על המלאכים דבחי׳ דכורא ובחי׳ נוקבא שהם כלים ולבושים11, שהם שלוחי ההשפעה למטה. דלהיות שלמטה אי אפשר לקבל האור כמו שהוא, לזאת הנה המשכת האור הוא ע״י המלאכים שהם שלוחי ההשפעה. ויובן זה עד״מ בנפש האדם למטה שהעיניים הם מצמצמים את אור הראי׳, דאור הראי׳ כמו שהוא מצד הנפש הוא בלי גבול ואינו שייך שיתצמצם לראות איזה דבר גשמי, והעיניים הם מצמצמים את אור הראי׳. וזה מוכרח ג״כ מהלשון12 דסגי נהור13, היינו שאור הראי׳ מצד עצמו הוא בריבוי יותר, ובכדי שיתצמצם לראות איזה דבר גשמי הוא ע״י צמצום העיניים, שיש בהעיניים לבושים וקרומים שהם מלבישים ומצמצמים את אור הראי׳, וכאשר נחסרו מהלבושים וקרומים ע״י ריבוי השימוש בהם והדומה, אזי נתגלה עצם אור הראי׳ כמו שהוא, שהוא בריבוי יותר, דזהו סגי נהור, דלכן אין ביכולתו להתצמצם לראות דבר גשמי. ועד״ז יובן למעלה, דבכדי שיהי׳ ההשגחה למטה, הנה מעצם האור כמו שהוא אי אפשר להיות לפי שהוא בריבוי יותר, ולהיות שהכוונה היא שהעולמות ישארו במציאותם ולא יתבטלו, וכמו שהם במציאותם יומשך בהם האור שלמעלה, לזאת בהכרח שהאור יתצמצם, והצמצום הוא ע״י עיני הוי׳ משוטטים והוי׳ עיניו משוטטות שהוא המלאכים, שהם לבושים וכלים הפועלים שינוי בהאור, או שמעלימים ומסתירים על האור, שעי״ז נמשך האור למטה. שהרי מוכרח לומר דעיני הוי׳ קאי על המלאכים ולא על הנשמות, דמאחר דכתיב9 שבעה אלה עיני הוי׳ המה משוטטים, ובנשמות הרי יש רק ב׳ עיניים כדאיתא בספר יצירה14 בענין השבעה שערים שהם ב׳ עיניים ב׳ אזניים ב׳ נקבי האף והפה, הרי שבנשמות יש רק ב׳ עיניים, ומאחר שאומר עיני הוי׳ שבעה, מוכרח מזה דקאי על המלאכים, שעל ידם הוא ההשגחה למטה.

אמנם כל זה הוא בכללות העולמות, משא״כ בנשמות ישראל כתיב יצרנהו כאישון עינו, דבנשמות יש השגחה עמוקה יותר (איז אַ טיפערע השגחה), שאינה ע״י כלים או לבושים, דבכלים ולבושים יש בכל אחד מהם מעלה וחסרון, דענין הכלים הוא שהאור מתלבש בהכלים, ולכן הנה בהכלים האור הוא בגילוי, אמנם החסרון בזה הוא דלהיות שהאור הוא בהתלבשות בהכלים, הרי בהכרח שהוא מתצמצם בהם, שהכלים פועלים שינוי בהאור. וענין הלבושים הוא שבהם אין האור בהתלבשות, וכמו עד״מ בלבושים למטה שהאדם המלובש בהם או שאר דבר המלובש בהם אינו מתצמצם בהם כלל, שאין זה בדרך התאחדות והתלבשות כלל, דלכן הרי הלבושים אין פועלים ומוסיפים שום דבר בהמתלבש בהם, דאף אשר גם הלבושים מוסיפים איזה מעלה בהאדם, אמנם אין זה הענין של הלבושים עצמם. דטעם הדבר הוא לפי שהכלים הם בערך להאורות, והלבושים הם באין ערוך להמתלבש בהם, ולכן אין פועלים שום שינוי, אמנם מה שנשפע ע״י הלבושים הרי אין זה בגילוי כלל, כי אם שהדבר המתלבש בהם הוא מתעלם ומסתתר ע״י הלבושים. וזהו יצרנהו כאישון עינו, שההשגחה שבנשמות אינה לא ע״י כלים ולא ע״י לבושים כי אם שנמשך בהם עצם האור כמו שהוא, דזהו יצרנהו כאישון עינו לשון יחיד, וכמ״ש15 עין הוי׳ אל יראיו, לשון יחיד, שהוא קו האמצעי, לא הקו דמלמעלה למטה ולא הקו דמלמטה למעלה כי אם הקו האמצעי שאין בו שינויים כלל. דעז״נ16 אם יוצר עין הלא יביט, שאפשר להיות ההבטה בלי העיניים, הנה הבטה זו היא בנשמות ישראל. וטעם הדבר הוא לפי שהנשמות הם אלקות, וכמו שנת״ל דגם הנשמות כמו שהם למעלה הם בבחי׳ מציאות ומציאות דנשמה, וגם כמו שהם למטה הם אלקות בעצם מהותם, דאלקות נעשה בחי׳ נברא17, ולכן נמשך בהם עצם האור כמו שהוא.

והענין בעבודה הוא, דהנה בהעבודה דנשמות ישראל ישנם ב׳ אופנים. אופן א׳ הוא שעבודתם היא ע״י המלאכים, והיינו שבין מלמטה למעלה הנה עבודתם היא ע״י המלאכים כמאמר18 גפיף להון ומנשק להון, שהמלאכים הם מעלים את המחשבה ודיבור של האדם, וכמו״כ מלמעלה למטה הנה המשכת האור היא ע״י המלאכים שהם שלוחי ההשפעה. ואופן ב׳ בעבודה הוא שאינו לא ע״י המלאכים כי אם כמאמר19 דסליק מנפשי׳, וכן הוא בההמשכה מלמעלה שההמשכה הוא כמ״ש אם יוצר עין הלא יביט, שההבטה אינה ע״י העיניים כי אם הוא עצם אור הראי׳. וב׳ אופני עבודה אלו הוא בהב׳ בחינות שבנשמות שנת״ל, בחי׳ נפש רוח נשמה ובחי׳ חי׳ יחידה, והוא העבודה דשכל ומדות והעבודה דרעותא דלבא שלמעלה מטעם ודעת, דבהעבודה דרעותא דלבא הוא מה שהנשמה עצמה רואה ושומעת הכרוזים העליונים20 ומזלי׳ חזי21, שהוא למעלה גם מבחי׳ ראי׳ דחכמה, כי אם ראיית העצם ממש, מה שהנשמה עצמה רואה. ובעבודה היא העבודה דבקשו פני22, פנימיות הנפש, היינו דהעבודה הוא מצד הנפש עצמה, לא מצד ההכנה דהבנה והשגה. דהגם שגם בעבודה זו צריך להיות התבוננות השכל, אמנם ההתבוננות הוא רק להסיר הדברים המעלימים ומסתירים, וכאשר הוא מסיר ע״י ההתבוננות את הדברים המעלימים, הנה אזי נתגלה בנפשו האהבה שמצד עצם הנשמה, שלמעלה מטעם ודעת, כמו שהעצם קשור עם העצם. וכמו״כ הוא גם בההשגחה שמלמעלה למטה, הנה ההשגחה (שבבחינה זו) היא מצד העצם, והממוצעים הם רק להסיר את ההעלמות והסתרים, ואזי הנה ההשגחה היא מצד העצם ממש, מה שהעצם (דאלקות) מתקשר בעצם (דנשמות).

והנה ע״י אופן העבודה בבחינה זו דהתקשרות עצם בעצם, הנה זהו תכלית כוונת ההתהוות, מה שנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים23. דענין הדירה הוא עד״מ באדם למטה שעצם ומהות האדם דר בהדירה24, ועוד יותר הוא דבהדירה ישנו גם כשהוא ערום, דבכלל הנה אין רואין אותו כשהוא ערום25, אבל בהדירה הרי ישנם זמנים גם שהוא ערום. ועד״ז יובן למעלה בענין הדירה, שהכוונה היא שיהי׳ דירה לעצמותו ומהותו ממש, גם בהבחינה כשהוא ערום, שזה יתגלה לעתיד לבוא כמ״ש26 ולא יכנף עוד מוריך, היינו שלא יהי׳ שום לבושים כלל27. דכמו״כ הי׳ גם בתחילת הבריאה קודם החטא דויהיו שניהם ערומים28 שהוא יחוד בתכלית, דכאשר הוא בבגדו והיא בבגדה אין זה כפי הכוונה29, והעיקר יהי׳ זה בגילוי לעתיד, דעכשיו אי אפשר להיות זה בגילוי מצד התגברות כו׳30, אבל לעתיד אשר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ31, אזי יהי׳ בחינה זו בגילוי, עוד יותר מכמו שהי׳ קודם החטא. וזהו שכתוב32 רם ונשא וגבה מאד, מאד אותיות אדם33, דאדם הוא א׳ דם34, א׳ הוא בחי׳ מחשבה, ד׳ ומ׳ הוא דיבור ומעשה, שכל זה הוא בהגבלה, ולעתיד יהי׳ בחי׳ מאד שיהי׳ בלי גבול כלל, דזהו שתכלית שלימות כוונת הבריאה יהי׳ לעתיד לבוא שאז יהי׳ דירה בתחתונים, דולא יכנף עוד מוריך. והמשכה זו הוא ע״י העבודה דעצם הנשמה, שמנפשי׳ סליק בלי ממוצעים, דכמו״כ הנה ההשגחה מלמעלה הוא יצרנהו כאישון עינו, קישור עצם בעצם, שעי״ז נעשה דירה בתחתונים. ובכדי שיהי׳ גילוי זה הוא בירידת הנשמה למטה דוקא, דיתרון האור הוא מתוך החושך דוקא35, דזהו נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, דזה קאי על הנשמה למטה, דהנשמה למטה דוקא ביכולתה להמשיך עד העצם, יצרנהו כאישון עינו, דיתרון האור הוא מתוך החושך. דלכן הנה תכלית הכוונה הוא בבריאת עולם הזה דוקא, כמ״ש רבינו בתניא36 דהכוונה אינו בשביל עולמות העליונים הואיל והם בבחי׳ ירידה כי אם הכוונה הוא למטה, שהו״ע דירה בתחתונים דוקא, ופירוש תחתונים אינו בגדר מקום, מעלה ומטה, שהרי אינו בגדר מקום כלל, כי אם תחתונים במדריגה שכך עלה ברצונו ית׳ שיהי׳ נחת רוח לפניו ית׳ ביתרון האור מתוך החושך דוקא. ותכלית זה יתגלה בימות המשיח, ועיקרו באלף השביעי. וזהו יצרנהו כאישון עינו, מהשחור שבעין, שהוא יתרון האור מתוך החושך דוקא, דע״י החושך הוא בא לראיית העצם.

וביאור הענין הוא, דהנה נת״ל37 דבענין המלוכה יש ב׳ בחינות, מלך על עם מלשון עוממות ונפרדים38, דהכתרת והמשכת מלוכה זו הוא מצד העבודה דנפש רוח נשמה, ובחי׳ מלך מלכי המלכים, אגוסטוס39, שהכתרת והמשכת מלוכה זו הוא מצד העבודה דחי׳ יחידה, בחי׳ טהורה היא. אמנם זה שע״י העבודה דחי׳ יחידה ממשיכים בחי׳ מלך מלכי המלכים, הנה העבודה כמו שהיא מצד עצם הנשמה בהיותה למעלה אין זה מספיק, כי אם בירידת הנשמה למטה, ומ״מ הנה גם למטה ישנה להעבודה שמצד עצם הנשמה, אזי ממשיכים בזה בחי׳ מלך מלכי המלכים. והמשל בזה40 הוא מבן מלך שהמלך שלחו למדינה אחרת למרחקים בכדי לראות מה יהי׳ סופו, וכאשר בן המלך בא חזרה להמלך הנה זה גורם תענוג המלך אשר בהיותו בביתו לא יהי׳ תענוג כזה כלל. ועד״ז יובן בירידת הנשמה למטה, שהבחינה דטהורה היא כמו שהיא לעצמה אין זה מספיק, כי אם כשמתלבשת בבחי׳ נפש רוח נשמה דוקא, ובפרט בבחי׳ נפש שהוא עיקר ההתלבשות, דבגילוי לא ניכר כי אם בחי׳ אש שחורה41, ויש לה כמה וכמה נסיונות וכמשל הזונה שבזהר הקדוש42, וכאשר מ״מ הנה גם בהיותה למטה עומדת בנסיון ועובדת עבודתה מצד עצם הנשמה, הנה זה גורם תענוג גדול ביותר. וכמו במשל הבן מלך דכאשר הוא בביתו הרי תענוג תמידי אינו תענוג43, כי אם כאשר ירדה הנשמה למטה דוקא. דהנשמה בעצם היא עצמית, אלא שירדה למטה בשבי׳ ובאה חזרה לבית המלך, אזי נמשך בזה תענוג עצמי, לא כמו התענוג מרחוק שנעשה קרוב44, כי אם התענוג מעצם ממש שהלך למרחקים ובא חזרה, דהואיל שהוא עצם ממש, לזאת התענוג הוא תענוג עצמי. דזהו מעלת הנשמות על התורה, דהתורה הנה גם כמו שהי׳ בבחי׳ ואהי׳ אצלו אמון45, אין זה תענוג עצמי ממש, וגם כמו שהיא בא״ק הרי זה בחי׳ חכמה הקדומה דא״ק כנ״ל, והנשמות הם מושרשים בהעצמות ממש, אלא שהלכו למרחקים וכשבאים חזרה נמשך בזה תענוג עצמי הפשוט ממש. ומזה היא השמחה דשמיני עצרת ושמחת תורה, ישראל ומלכא בלחודוהי46, בוא ונגלגל אני ואתה47.

וזהו נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, שזה קאי על נשמת אדם הראשון, דנשמת אדם הראשון כוללת כל הנשמות48, הנה כל הנשמות יהי׳ מי שיהי׳ הוא בבחי׳ בצלמנו כדמותינו, שיש בה כל הבחינות שלמעלה, בחי׳ טהורה היא באופן היותר נעלה, למעלה מהשערה בכח ולמעלה מבחי׳ עליית הרצון, ולמעלה גם מהאור שקודם עלות הרצון והוא בחי׳ המשכה כללית, ולמעלה יותר גם מבחי׳ עתיק שלפני הצמצום, כי אם כמו שהנשמה מושרשת באור ושמו הכלול בעצמותו ובהעצמות ממש, הנה זה ישנו בכל אחד מישראל, והעבודה דבחי׳ נפש רוח נשמה הוא רק להסיר ההעלמות וההסתרים, דעל זה הוא העבודה דנפש רוח נשמה, דזהו ג״כ ענין הממוצע דשבעה עיניים שהם הז׳ מדות, הנה כל זה הוא רק להסיר ההעלמות והסתרים, אבל העבודה היא מצד עצם הנשמה, אהבה שאינה תלוי׳ בדבר49, וכמו״כ גם מלמעלה למטה הנה הממוצעים הוא רק להסיר ההעלמות והסתרים, אבל ההמשכה היא מצד העצמות ממש, דשלימות ענין זה יהי׳ לעתיד לבוא, דאז לא יצטרכו להבטיח (באַוואָרענען) שום ענין לפי שואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ50, דאז יבנו (וועט מען אויפבויען) דירה לו ית׳ שיהי׳ בכל עצמותו ומהותו, גם כמו שהוא ערום בהדירה, שיהי׳ מלכא וישראל בלחודוהי, שיהי׳ ישראל ואורייתא, המגלה מעלת ישראל, וקודשא בריך הוא כולא חד.

__________

1) פרשתנו (בראשית) א, כו. – לכללות מאמר זה, ראה המשך תער״ב ח״ג ע׳ א׳תח ואילך. ד״ה יסובבנהו במאמרי אדה״ז תקס״ו ע׳ שס. שם ע׳ תצב.
2) ראה אמרי בינה שער הק״ש עו, ג. תו״ח בשלח קפא, ב. המשך תער״ב ח״א ע׳ תקפד ואילך. ח״ב ע׳ תשנח ואילך. ועוד.
3) במאמרים הקודמים (ד״ה זה היום תחלת מעשיך (סה״מ ראש השנה ע׳ מז ואילך), וטהר לבנו (סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ יד ואילך) ותורה צוה (סה״מ דברים ח״ב ע׳ רפו ואילך).
4) נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).
5) בכל הבא לקמן – ראה המשך תער״ב שבהערה 1.
6) האזינו לב, י.
7) שם, ט.
8) ראה ויק״ר פל״א, ח.
9) זכרי׳ ד, י.
10) דה״ב טז, ט.
11) ראה בכ״ז תו״א וירא יד, ד ואילך. טו, ב.
12) ברכות נו, א. נח, א. ירושלמי פאה פ״ה ה״ה. ב״ר פ״ל, ט. ויק״ר פל״ד, יג. ועוד.
13) ראה גם המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳כד. סה״מ במדבר ח״ב ע׳ יד. וש״נ.
14) פ״ד מי״ב.
15) תהלים לג, יח.
16) שם צד, ט.
17) ראה ביאוה״ז לאדהאמ״צ פינחס קיד, ד ואילך. להצ״צ ח״א ע׳ תקמו ואילך.
18) ראה זהר ח״א כג, א. ח״ב רא, ב. נתבאר בסידור (עם דא״ח) שער החנוכה רעג, א ואילך. סהמ״צ להצ״צ מצות נר חנוכה (עה, ב). ועוד.
19) ב״מ פה, ב.
20) ראה אבות פ״ו מ״ב. זח״ג קכו, א. וראה מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ע׳ ט. סה״מ ה׳ש״ת ס״ע 63 ואילך.
21) ראה מגילה ג, א. סנהדרין צד, רע״א.
22) תהלים כז, ח.
23) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
24) אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג. סה״מ תרע״ח ע׳ קצג. ובכ״מ.
25) סנהדרין כב, א (במשנה). רמב״ם הל׳ מלכים פ״ב ה״ג.
26) ישעי׳ ל, כ.
27) ראה תניא פל״ו (מו, א). תו״א וישב כח, סע״ד. ובכ״מ.
28) בראשית ב, כה.
29) כתובות מח, א. שו״ע אה״ע סו״ס עו.
30) חסר קצת. המו״ל.
31) זכרי׳ יג, ב.
32) ישעי׳ נב, יג.
33) ראה זח״ג רמו, ב. ב״ר פ״ח, ה ובפרש״י. ספר הגלגולים ספ״א. מגלה עמוקות אופן קפ. ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) בלק קב, א. קה, ב. ועוד.
34) של״ה כא, א. וראה או״ת להה״מ מה, ד (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קלד). מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ד ע׳ א׳תמב (וש״נ). אוה״ת לתהלים (יהל אור) ע׳ שנז ואילך. המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתג. ועוד.
35) ע״פ קהלת ב, יג.
36) שם (מה, סע״ב ואילך).
37) ד״ה זה היום תחלת מעשיך (סה״מ ראש השנה ע׳ נב).
38) שעהיוה״א פ״ז (פא, ב). וראה סה״מ תר״ס ע׳ ה.
39) ראה שמו״ר פכ״ג, א. המשך תער״ב ח״ג ע׳ א׳תב. וראה תו״א מקץ מ, ב. אוה״ת בשלח ע׳ תצח ואילך. ועוד.
40) ראה (עד״ז) תניא פל״א (מ, סע״א-ב). וראה שערי תשובה ח״א סז, סע״ד ואילך. תו״ח בראשית ד, ב. וש״נ. מאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ב ע׳ תקס. וש״נ.
41) ראה תנחומא ריש פרשתנו. דב״ר פ״ג, יב. שהש״ר פ״ה, ט (ו). ועוד – נסמן בסה״מ במדבר ח״ב ע׳ צט.
42) ח״ב קסג, א. הובא בתניא ספ״ט. ספכ״ט.
43) כש״ט (הוצאת קה״ת) סקכ״א (טז, ב). לקו״א להה״מ סקס״ח (מא, ב). ועוד.
44) ראה זח״ג כא, א. לקו״ת שמע״צ פג, ד.
45) משלי ח, ל.
46) ראה זח״ג לב, א. זח״א רח, ב. אוה״ת שמע״צ (כרך ה) ע׳ ב׳קמט. ב׳קנג. סה״מ תרפ״ז ע׳ לו. נא.
47) במדב״ר פכ״א, כד.
48) אגה״ק ס״ז (קיא, ב).
49) ל׳ חז״ל – אבות פ״ה מט״ז.
50) זכרי׳ יג, ב.

[סה"מ בראשית ח"א ע' לא ואילך]

מאמר רביעי מהמשך. נדפס בסה״מ תשי״ז ע׳ 25 ואילך.

סגירת תפריט