בס״ד.
פתח דבר
בסמיכות ליום הזך והבהיר ח״י אלול, יום הולדת את שני המאורות הגדולים, הבעש״ט (בשנת נח״ת) ואדמו״ר הזקן (בשנת קה״ת) –
הננו מוציאים לאור את המאמר ד״ה את הוי׳ האמרת גו׳, שנאמר בהתוועדות דש״פ תבוא, ח״י אלול ה׳תש״ל.
מערכת ״אוצר החסידים״
עש״ק תבוא חי אלול ה׳ תהא זו שנת משיח
ברוקלין, נ. י.
בס״ד. ש״פ תבוא, ח״י אלול ה׳תש״ל
את הוי׳ האמרת גו׳ והוי׳ האמירך גו׳1, ואיתא בגמרא2 אמר להם הקב״ה לישראל כו׳ אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר3 שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר4 ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. וצריך להבין מה שאמרו אתם עשיתוני חטיבה אחת, דפירוש עשיתוני כו׳ הוא, דזה שהוי׳ הוא אחד (חטיבה אחת), נעשה זה ע״י ישראל. וכמובן גם מזה שמדמין אני אעשה אתכם כו׳ לאתם עשיתוני (ובפרט להגירסא5 אף אני אעשה), דכמו שפירוש אני אעשה אתכם כו׳ הוא דזה שישראל הם גוי אחד נעשה ע״י הקב״ה [כמו שממשיך בכתוב (לאחרי שאומר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ) אשר הלך האלקים בעצמו לפדות לו עם גו׳, ופירש רש״י7 וממה הם מיוחדים מכל הגוים, מזה אשר הלך האלקים בעצמו לפדות לו עם כו׳ מזה אנו מיוחדים]8, עד״ז הוא גם פירוש אתם עשיתוני כו׳, דענין הוי׳ אחד נעשה ע״י ישראל.
ב) והנה פירוש הנ״ל בהאמרת והאמירך (אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם) בא בהמשך למה דאיתא בגמרא9 (לפנ״ז) תפילין דמארי10 עלמא מה כתיב בהו כו׳ ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ומי משתבח קוב״ה בשבחייהו דישראל, אין, דכתיב את ה׳ האמרת היום וכתיב וה׳ האמירך היום, אמר להם הקב״ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. והביאור בזה (בשאלת הגמרא ״ומי משתבח קוב״ה בשבחייהו דישראל״), כי תפילין נק׳ פאר, כמ״ש11 פארך חבוש עליך, שהתפילין מביאים תפארת ושבח להאדם החובש אותם, וכמו״כ הוא גם בתפילין דמארי עלמא שהם מביאים בו תפארת ושבח כביכול, ומזה מובן, דומי כעמך ישראל גו׳ שכתוב בתפילין דמארי עלמא, זהו תפארתו ושבחו של הקב״ה12. וזהו שמקשה בגמרא ומי משתבח קוב״ה בשבחייהו דישראל, הרי פסוק זה (ומי כעמך ישראל גו׳) הוא שבחם של ישראל, ואיך הוא תפארתו ושבחו של הקב״ה. ומתרץ ״אין, דכתיב את ה׳ האמרת״, האמרת לשון חשיבות ושבח13, שישראל פועלים חשיבות ושבח בהקב״ה. וצריך להבין, דהראי׳ מהפסוק את ה׳ האמרת היא (לכאורה) רק שהקב״ה משתבח ע״י השבחים שישראל משבחים אותו ית׳ (הוי׳ אלקינו הוי׳ אחד), דהגם שכל הנבראים הם באין ערוך כלל לגבי׳ ית׳ מ״מ עלה ברצונו ית׳ שע״י השבחים שישראל משבחים אותו יובא בו (כביכול) חשיבות ושבח, ואיך מוכח מזה שקוב״ה משתבח בשבחייהו דישראל, בהשבח של מעלת ישראל, מה שישראל הם גוי אחד בארץ. וצריך לומר, דע״י את ה׳ האמרת, שישראל משבחים את הקב״ה והקב״ה משתבח בזה, עי״ז נעשה שהקב״ה משתבח בהשבח דישראל גופא14. ויש להוסיף, דמזה שהפסוק שכתוב בתפילין דמארי עלמא הוא (לא הפסוק שמע ישראל גו׳ הוי׳ אחד (כבתפילין שלנו), אלא) הפסוק ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, מוכח, דשבח זה של הקב״ה, דמשתבח קוב״ה בשבחייהו דישראל, הוא שבח גדול יותר מהשבח דאת הוי׳ האמרת (השבח של ה׳ ע״י שישראל משבחים אותו). ועד ששבח זה (מה שמשתבח בהשבח דישראל עצמם) הוא (התפילין) הפאר שלו. גם צריך להבין מה שמביא אדמו״ר הצ״צ (במאמרו ד״ה את ה׳ האמרת היום)15, דבענין האמרת והאמירך יש שתי דיעות. דהרשב״א16 כתב שהאמרת והאמירך הוא ע״ד דודי לי ואני לו17, והמהרש״א18 כתב שהוא ע״ד אני לדודי ודודי לי19. וצריך להבין, הרי הסדר דהאמרת והאמירך (האמרת ואח״כ האמירך) הוא דוגמת אני לדודי (ואח״כ) ודודי לי, ומהו טעמו של הרשב״א דהאמרת והאמירך הוא ע״ד דודי לי ואני לו.
ג) ויובן כל זה בהקדים מה שמביא אדמו״ר הצ״צ (במאמרו הנ״ל)20 מ״ש הבחיי21 דבפסוק את ה׳ האמרת וגו׳ יש ט״ו תיבות כנגד ט״ו דברים22 שהיו במשכן. ובבחיי שם, ש״המשכן דוגמת בריאת העולם, וטעם הדבר בבריאת עולם ובמשכן, כדי לרמוז מש״כ23 כי בי״ה ה׳ צור עולמים״. והיינו, דט״ו הדברים שבמשכן רומזים על י״ה (בגימטריא ט״ו). ומזה מובן גם בנוגע לט״ו התיבות שבפסוק את ה׳ האמרת, שהם רומזים על י״ה. וממשיך בבחיי שם, שכנגדן (כנגד הט״ו דברים שבמשכן) נמצאו ט״ו פעמים ת״ק בשבעה רקיעים24. ומבאר בהמאמר20, דזהו גם מה שואתחנן בגימט׳ תקט״ו25, ט״ו פעמים ת״ק. וע״פ המבואר במק״א26 דענין ואתחנן בגימט׳ תקט״ו (שת״ק וט״ו הם בתיבה אחת27) הוא חיבור ויחוד בחינת ט״ו (י״ה) עם בחינת ת״ק (כדלקמן), יש לומר, דזה שבפסוק את הוי׳ האמרת יש ט״ו תיבות (וכן זה שבמשכן היו ט״ו דברים) שרומז על י״ה (כנ״ל), הכוונה בזה היא (לא לבחי׳ י״ה כמו שהיא בפ״ע, כי אם) לבחי׳ י״ה כמו שהיא מחוברת ומיוחדת עם בחי׳ ת״ק28. ויובן זה ע״פ מרז״ל (שהובא לעיל) דענין את הוי׳ האמרת הוא אתם עשיתוני חטיבה אחת כו׳ הוי׳ אחד, שיש בזה שני פירושים. פירוש א׳, דהוי׳ אחד הוא כמ״ש האריז״ל עה״פ29 ביום ההוא יהי׳ הוי׳ אחד, שי״ה עם ו״ה יהיו ״מקושרים באחדות א׳״, חיבור מוחין ומדות30. ופירוש הב׳ הוא, דפירוש הוי׳ אחד הוא ע״ד אני הוי׳, דאני שהוא עצמות אוא״ס עם שם הוי׳, כולא חד ממש31. וזהו מה שט״ו התיבות (בגימטריא י״ה) שבפסוק את הוי׳ האמרת רומזות לבחי׳ י״ה כמו שהיא מחוברת ומיוחדת עם בחי׳ ת״ק, כי גם בהחיבור ויחוד דט״ו עם ת״ק (שבתיבת ואתחנן) יש שני פירושים, דוגמת שני הפירושים הנ״ל בהוי׳ אחד. פירוש א׳, דת״ק קאי על המדות שלמטה מהמוחין32. כי עיקרי המדות הם ה׳ המדות שמחסד עד הוד33, וכל אחד מהם כלול מיו״ד ויו״ד מיו״ד, בגימטריא ת״ק34. וזהו גם זה שהענינים שבעולם הם במספר ת״ק35, כי שרש הנבראים הוא מהמדות. ועפ״ז, ענין ואתחנן בגימטריא תקט״ו (שת״ק וט״ו הם בתיבה אחת) הוא חיבור המוחין (י״ה בגימטריא ט״ו) עם המדות (ת״ק)36, כפירוש הראשון בהוי׳ אחד. ופירוש ב׳, דת״ק קאי על המדות דאריך שלמעלה מהמוחין. וענין תקט״ו הוא לקשר ולחבר חו״ב (י״ה, ט״ו) עם הכתר שלמעלה מהשתל׳37, דוגמת פירוש השני בהוי׳ אחד, שהוי׳ ואני (עצמות אוא״ס שלמעלה מהשתל׳), הם כולא חד.
ד) ועפ״ז יובן גם השייכות דאת ה׳ האמרת לתפילין דמארי עלמא [דהגם שבתפילין דמארי עלמא כתיב ומי כעמך ישראל גו׳ שהו״ע וה׳ האמירך, הרי שני הענינים דהאמרת והאמירך שייכים זל״ז38], כי גם בתפילין דמארי עלמא ישנם שני ענינים אלו. דתפילין הם ד׳ מוחין39, ומה שהקב״ה מניח תפילין, יש בזה שני פירושים40. א׳, דהקב״ה הוא ז״א, והקב״ה מניח תפילין הוא המשכת המוחין לז״א [היינו, שנמשך בז״א עצם המוחין. דזה שנמשך בהמדות דז״א מהמוחין כפי שהם מצד סדר ההשתלשלות, הוא רק מבחי׳ מוחין השייכים למדות, וג״ז ע״י כו״כ צמצומים41, ועד שבהתלבשותם בהמדות דז״א הם נהפכים למהות מדות42, דמוחין שבמדות לגבי מוחין עצמם הם42 מהות מדות. וענין הקב״ה מניח תפילין הוא שבהמדות (ז״א) נמשך עצם המוחין43. דזהו מה שהתפילין נק׳ פאר, שהקב״ה ז״א מתפאר בהם44, דתפארת הוא מענין שבאין ערוך45]. וב׳, דהקב״ה הוא עצמות אוא״ס שלמעלה מאצילות, והקב״ה מניח תפילין הוא המשכת אוא״ס במוחין. [ולפי פירוש זה מובן עוד יותר ענין הפאר דתפילין46, כי תוספת האור שנמשך בהמוחין מעצמות אוא״ס שלמעלה מאצילות הוא באין ערוך לגמרי].
וזהו את הוי׳ האמרת, האמרת לשון חשיבות ושבח, דזה שהקב״ה מניח תפילין (הפאר והשבח שלו), זה נעשה ע״י העבודה דישראל. וזהו אתם עשיתוני חטיבה אחת (עשיתוני דייקא), כי מצד סדר ההשתלשלות, כפי שנמדד ע״פ קו המדה, ההמשכה מעליון לתחתון (מהמאציל לאצילות, וכן באצילות מהמוחין למדות) היא מצומצמת כפי כלי התחתון, ובכדי שיהי׳ הקב״ה מניח תפילין בשני פירושים הנ״ל, שהם דוגמת שני הפירושים דלעיל בהוי׳ אחד (חטיבה אחת), יחוד ו״ה עם י״ה ויחוד הוי׳ עם אני, זה נעשה ע״י העבודה דישראל, אתם עשיתוני.
ה) ויש לקשר זה עם תורת הבעש״ט47 ותורת אדמו״ר הזקן48 [אשר ח״י אלול הוא יום ההולדת שלהם49] עה״פ50 ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, שהקב״ה מצד עצמו הוא קדוש ומובדל, וע״י תהלות ישראל, זה שישראל מהללים ומשבחים אותו ית׳, הוא יושב ונמשך למטה. וזהו את ה׳ האמרת, דע״י שישראל משבחים אותו ית׳ (תהלות ישראל) עי״ז נעשה שיהי׳ הקב״ה מניח תפילין, שנמשך אור (שלמעלה מאצילות באצילות, ובאצילות גופא מהמוחין במדות) שלא כפי סדר ההשתלשלות, שעי״ז הוא יושב ונמשך גם למטה. דבההמשכה ע״פ סדר ההשתלשלות, כשהאור נמשך ומשתלשל, הוא מתמעט ומתצמצם, ועד שבעוה״ז הגשמי, נעשה העלם והסתר לגמרי51, משא״כ כשההמשכה היא שלא כפי סדר ההשתלשלות [דשרש המשכה זו הוא מפנימיות ועצמות אוא״ס שלמעלה משייכות לעולמות52, שהמשכה זו היא ע״י העבודה דישראל דוקא, לפי ששרש נש״י הוא בעצמות אוא״ס53], אזי נמשך הגילוי גם למטה51.
ו) והנה המשכה זו (דהקב״ה מניח תפילין) היא (בעיקר) ע״י קיום מצות תפילין. כמאמר רז״ל54 עה״פ55 מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות, וידוע הפירוש בזה56, דע״י שישראל עושים ומקיימים את המצוות, עי״ז גורמים שהקב״ה יעשה מצוות אלו57. [וע״ד תורת הבעש״ט58 עה״פ59 הוי׳ צלך, דכמו שהצל עושה מה שאדם עושה כך הבורא ב״ה כביכול עושה מה שאדם עושה]. דמזה מובן גם במצות תפילין, והוקשה כל התורה כולה (המצוות) לתפילין60, דזה שהקב״ה מניח תפילין, נעשה ע״י הנחת תפילין דישראל. ויובן זה ע״פ הידוע61 דכוונת מצות תפילין [וכוונה זו היא חלק דהמצוה62] היא לשעבד הלב והמוח. דענין השעבוד, שמשעבד עצמו לאלקות, הוא דוגמת מצות ק״ש שענינה הוא קבלת עול מלכות שמים (פרשה ראשונה) וקבלת עול מצוות (פרשה שני׳)63, דענין השעבוד וקב״ע הוא למעלה מטו״ד, וביחד עם זה, השעבוד דתפילין הוא בנוגע לכחות פרטים (משא״כ הקב״ע דק״ש הוא כללי), שמשעבד את ד׳ המוחין (חו״ב ודעת שנחלק לחו״ג) שלו64, וזה נמשך גם בהמדות שבלב, שעבוד הלב65. ויש לומר דע״י שמשעבד את המוחין שלו באופן דקב״ע, שהוא המשכה מעצם הנפש (שהרי ענין הקב״ע הוא מצד עצם הנפש שלמעלה מהשתל׳) בכח השכל שלו, עי״ז נעשה ענין (פירוש) השני דהקב״ה מניח תפילין, המשכת אוא״ס66 במוחין דלמעלה, וע״י שזה נמשך מהמוח להלב, עי״ז נעשה ענין (פירוש) הראשון בהקב״ה מניח תפילין, המשכת מוחין בז״א.
ז) ויש להוסיף, דע״י ההמשכה דקב״ע (למעלה מהשתלשלות שבאדם) בהמוח ובהלב, נמשך זה בכל הכחות67, גם בכחות התחתונים. דזהו מה שהרצועות דתש״ר צריכים להיות עד (למטה מן) הטבור68, שגם עניני האדם שמפלגך ולתתא69 יהיו משועבדים לאלקות. ועי״ז פועל כן גם בעולם, שגם בענינים התחתונים (דמפלגך ולתתא)70 יהי׳ גילוי אלקות. דנוסף לזה שבתפילין נמשך הגילוי דאחד כו׳ גם בקלף וכו׳ הגשמי, דבק״ש הגילוי דהוי׳ אחד הוא בהאדם הקורא ק״ש משא״כ בתפילין71 ההמשכה היא גם בקלף וכו׳ הגשמי72 [דזהו שהוקשה כל התורה כולה לתפילין, כי ענין התומ״צ הוא להמשיך אלקות למטה דוקא, להיות לו דירה בתחתונים73], הנה הגילוי דתפילין פועל גם באלה שמצד עצמם הם מנגדים לקדושה. וכמ״ש74 וראו כל עמי הארץ כי שם הוי׳ נקרא עליך ויראו ממך וארז״ל75 אלו תפילין שבראש, דההמשכה שע״י הנחת תפילין פועלת גם באלה שצריך לחדש בהם ויראו ממך (להיותם מנגדים). ולא עוד, אלא שוראו גו׳ כי שם הוי׳ נקרא עליך. דאומות העולם (גם אלה שמודים באלקות), ידיעתם היא רק בשם אלקים (בגימטריא הטבע76), אבל משם הוי׳ (שלמעלה מהטבע) אינם יודעים, כמו שאמר פרעה לא ידעתי את הוי׳77, וע״י שישראל מניחים תפילין, הגילוי דהוי׳ (שבישראל המניח תפילין) הוא באופן שגם עמי הארץ (ויתירה מזו, כל עמי הארץ שבזה נכלל אלה שמצד עצמם אינם מודים באלקות78, גם לא בשם אלקים) רואים כי שם הוי׳ נקרא עליך, וראי׳ זו פועלת בהם ויראו ממך.
ח) ויש לקשר זה עם הגילוי דתורת החסידות, דח״י אלול הוא יום הולדת דהבעש״ט מייסד תורת החסידות הכללית ודאדמו״ר הזקן מייסד תורת חסידות חב״ד, שמההדגשות העיקריות בתורת החסידות היא שכל הענינים יומשכו למטה בגילוי. וכמ״ש אדמו״ר הזקן בשער היחוד והאמונה בתחילתו ״כתיב79 לעולם הוי׳ דברך נצב בשמים, ופירש הבעש״ט ז״ל כי דברך שאמרת יהי רקיע בתוך המים וגו׳ תיבות ואותיות אלו הן נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים וכו׳״, דאף שפירוש זה איתא במדרש תהלים עה״פ (כמובא בלקו״ת80), מ״מ כותב אדה״ז ״ופירש הבעש״ט ז״ל״, דאחד הביאורים בזה81, שהבעש״ט פירש (פאַנאַנדערגעשפּרייט) וגילה זה שיהי׳ ידוע לכל. ואדמו״ר הזקן המשיך זה בשכל, שיהי׳ לתהלה ולשם ולתפארת82, דקאי על חב״ד83, ועד שזה יהי׳ מושג גם בשכל דנפש הבהמית, ואפילו בשכלם של אלה שהיו (לפני שלמדו ענין זה) מינים84, לתתך עליון על כל הגוים85.
ט) וזהו את הוי׳ האמרת אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר שמע ישראל הוי׳ אלקינו הוי׳ אחד, שע״י שישראל אומרים הוי׳ אחד בק״ש, ובפרט בתפילין86 שממשיכים הוי׳ אחד גם בקלף הגשמי, עי״ז הקב״ה מניח תפילין, שהם (התפילין) הפאר והשבח שלו (כנ״ל), האמרת לשון חשיבות ושבח. והטעם על זה שבכחם של ישראל שע״י קיום המצוות שלהם יהי׳ קיום המצוות דהקב״ה, ממשיך בכתוב, והוי׳ האמירך גו׳ להיות לו לעם סגולה87. וזהו שמסיים (בפסוק והוי׳ האמירך) ולשמור כל מצותיו (אף שלכאורה שייך זה בפסוק את ה׳ האמרת, דהשבח שישראל משבחים את הקב״ה הוא זה שקיבלו עליהם להיות לך לאלקים גו׳ ולשמור חוקיו ומצותיו גו׳)88, כי לשמור כל מצותיו דישראל מביאה את מצותיו, שהקב״ה יעשה המצוות. ולכן נאמר זה בפסוק והוי׳ האמירך (בהשבח שהקב״ה משבח את ישראל), כי זה שבכחם של ישראל לעשות (ע״י קיום המצוות שלהם) שיהי׳ מצותיו דהקב״ה, הוא שבח גדול לישראל89. ויש לומר, דזהו מ״ש הרשב״א דענין האמרת והאמירך הוא ע״ד דודי לי ואני לו (בתחילה דודי לי ואח״כ ואני לו), כי הכח בישראל להיות את ה׳ האמרת, להוסיף (כביכול) חשיבות ושבח בהקב״ה, הוא ע״י זה שהוי׳ האמירך.
יו״ד) והנה זה דהוי׳ האמירך להיות לו לעם סגולה, הוא לא מצד הטעם, מצד המעלה דישראל, קיום התומ״צ שלהם וכיו״ב, כי אם, שכך בחר הקב״ה בבחירתו (החפשית), כמ״ש90 כי יעקב בחר לו י״ה ישראל לסגולתו88. דזה שישראל הם סגולתו ית׳ הוא מצד בחירתו, ולכן, זהו בהעצם דישראל. דכאו״א מישראל (גם לפני שמקיים תומ״צ91) הוא סגולתו ית׳. ועי״ז נעשה בהם גם מעלה (בענין הגילויים), דע״י קיום המצוות שלהם נעשה מצותיו דהקב״ה. וזהו מה שבתפילין דמארי עלמא כתיב (לא הפסוק שמע ישראל גו׳ הוי׳ אחד, כי אם) ומי כעמך ישראל גו׳, כי עיקר תפארתו ושבחו של הקב״ה הוא לא התוספת אור שנעשה למעלה (קיום המצוות דהקב״ה) שנעשה ע״י קיום המצוות דישראל, כי אם, השבח דישראל גופא, שזה דוקא מגיע ב(בחירת) העצמות92.
יא) ויש לקשר (גם) ענין זה עם ח״י אלול, כי נוסף על זה ש(גם) ענין זה (גודל העילוי דישראל ואהבת ישראל) הוא מהענינים העיקריים דתורת החסידות93, הנה ח״י אלול הוא יום התחלת העבודה דשנה הבאה94, מתחיל מר״ה שאז מכתירים ישראל את הקב״ה למלך95, דהכח שיש בישראל להכתיר אותו למלך הוא מפני שהם קשורים ומיוחדים עם עצמותו ית׳ (שלמעלה מבחי׳ מלך)96, והקב״ה מקבל את ההכתרה ונעשה מלך ישראל97, ועי״ז ועל ידם – (גם) מלך על כל הארץ98, הוי׳ אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה99, ונמשך בגילוי שיהי׳ מלך ישראל וגואלו97, ע״י משיח צדקנו, שילחם מלחמות הוי׳ וינצח ויבנה מקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל100, ומלאה הארץ דעה את הוי׳ גו׳101 כל העולם102, בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.
__________
1) פרשתנו (תבוא) כו, יז-יח.
2) ברכות ו, א. חגיגה ג, סע״א. וכ״ה גם בבמדב״ר פי״ד, ד (בתחילתה). יל״ש עה״פ ואתחנן ד, ז (רמז תתכה). ועה״פ ישעי׳ מט, ג (רמז תסז).
3) ואתחנן ו, ד.
4) דברי הימים-א יז, כא. ובבמדב״ר שם הובא הכתוב דשמואל-ב ז, כג: ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. וראה אוה״ת פרשתנו ד״ה זה ע׳ תתרסח. שם ע׳ תתרעט. שם כרך ה ע׳ ב׳סו. לקוטי לוי״צ לזח״ג ע׳ שכב ואילך.
5) כ״ה ביל״ש ישעי׳ שם.
6) בדה״י שם. ועד״ז הוא בשמואל שם.
7) בדה״י שם.
8) וכדמוכח גם בפסוק וה׳ האמירך גו׳ להיות לו לעם סגולה כאשר דיבר לך, דזה שישראל הם עם סגולה נעשה ע״י דיבור הקב״ה ״והייתם לי סגולה״ (ראה פרש״י עה״פ).
9) ברכות שם. יל״ש ואתחנן שם.
10) בברכות וביל״ש שם: דמרי. אבל באוה״ת פרשתנו שם (ע׳ תתרנז. שם ריש ע׳ תתרסח. ועוד), וכן הובא בדא״ח בכ״מ: ״מארי״, כבפנים. וכ״ה גם בע״י ברכות שם.
11) יחזקאל כד, יז. ברכות יא, א.
12) ראה חדא״ג מהרש״א לברכות שם (ו, א) ״נקראים התפילין פאר והוא שהקב״ה מניח תפילין כו׳ ולהתפאר בנחלתו ישראל״.
13) רש״י ברכות שם (ו, א).
14) ולהעיר גם מזוהר (ח״ב מג, א. ח״ג מה, א) ומרשב״א הובא בע״י ברכות שם, שמביא שם לענין תפילין דהקב״ה הפסוק (ישעי׳ שם) ישראל אשר בך אתפאר, דפירוש בך אתפאר הוא בישראל עצמם.
15) אוה״ת שם ע׳ תתרנז.
16) הובא בע״י ברכות שם.
17) שה״ש ב, טז.
18) בחדא״ג לברכות שם.
19) שה״ש ו, ג.
20) אוה״ת שם ע׳ תתרנו. וראה גם שם ע׳ תתרסו.
21) עה״פ תרומה כה, ז.
22) ראה לקו״ש חכ״א ע׳ 153 הערות 70-71.
23) ישעי׳ כו, ד.
24) ״כי כל רקיע ורקיע ת״ק ובין רקיע ורקיע ת״ק, הרי י״ג פעמים ת״ק, ויש למעלה מראשי החיות רקיע שהוא ת״ק, הרי י״ד פעמים ת״ק בשמונה רקיעים, ורגלי החיות ת״ק הרי ט״ו, וזהו רמז ורגליהם ישרה (יחזקאל א, ז), הרי עם רגלי החיות ברום שלהם שהם ת״ק הרי ט״ו פעמים ת״ק כו׳״ – בחיי שם. וראה חגיגה יג, א. ירושלמי ברכות רפ״ט. תוספות ד״ה רגלי החיות – חגיגה שם. חדא״ג מהרש״א לחגיגה שם.
25) דב״ר פי״א, י. דעת זקנים מבעה״ת עה״פ.
26) אוה״ת ואתחנן ס״ע קיג ואילך. שם כרך ו ע׳ ב׳קצג ואילך (ושם ע׳ קטז, ובכרך ו ע׳ ב׳קצו, מביא: ופסוק את הוי׳ האמרת יש בו ט״ו תיבות). לקו״ש ח״ט ע׳ 70.
27) דמזה מוכח שהם מחוברים ומיוחדים – ע״ד דרשת רז״ל (נדה סא, ב) בדין שעטנז.
28) וכמובן גם מהמשך הענינים באוה״ת פרשתנו שם ע׳ תתרנו, דלאחרי שמביא שואתחנן בגימטריא תקט״ו הוא מבאר דענין ט״ו התיבות שבפסוק את ה׳ האמרת (וכן המספר ט״ו בשאר המקומות שהובאו בבחיי שם) הוא ״להמשיך בחי׳ י״ה שהם המוחין לז״א . . וגם לחבר הכתר באו״א״ – שני הפירושים דלקמן בענין החיבור דת״ק עם ט״ו.
29) זכרי׳ יד, ט. ל״ת להאריז״ל עה״פ. הובא באוה״ת פרשתנו שם ע׳ תתרסו.
30) אוה״ת פרשתנו שם.
31) אוה״ת שם ס״ע תתרסה.
32) לקו״ת אמור לד, א. אוה״ת בראשית מז, ב.
33) לקו״ת שם. וראה בארוכה סידור שער הל״ג בעומר דש, א-ב. ובכ״מ.
34) כ״מ בלקו״ת שם.
35) חגיגה שם.
36) אוה״ת בראשית שם.
37) אוה״ת ואתחנן ע׳ קיג ואילך.
38) וראה לקמן הערה 86.
39) זח״ג רסב, א. הובא ונתבאר בארוכה בסידור שער התפילין ז, סע״א ואילך. אמ״ב שער התפילין פקל״ה ואילך (הוצאת קה״ת תשמ״ה קיב, א ואילך). ובכ״מ.
40) תו״א מקץ לה, ב-ג.
41) ראה בארוכה המשך תרס״ו ע׳ רפט ואילך. ובכ״מ.
42) תו״א וארא נח, ב.
43) ד״ה תפילין דמארי עלמא תרנ״ג ספ״ז (סה״מ תרנ״ג ע׳ רמט). וראה סידור שם ז, ד.
44) ד״ה הנ״ל פ״ט (סה״מ שם ע׳ רנד).
45) סידור שם יד, ד.
46) לכאורה, ענין הפאר דתפילין הוא שהם מפארים את מי שמניח אותם, ולא שהתפילין עצמם (המוחין) מפוארים ע״י התוס׳ אור שנמשך בהם. אבל ראה ד״ה הנ״ל תרנ״ג ספי״א (סה״מ שם ע׳ רנח) דהתוספת אור שנמשך באו״א הוא הפאר דתפילין [ושם בפ״ח (סה״מ שם ע׳ רנ), דזה שתפילין נק׳ טוטפות לשון תכשיט הוא האורות דכתר שהם בחי׳ קישוטין].
47) הובאה בד״ה ואתה קדוש – בסה״מ אידיש ע׳ 138 ואילך.
48) לקו״ת ר״פ קדושים (כט, סע״ב ואילך). וראה לקו״ש ח״ז ע׳ 135 ואילך ובהערות שם.
49) הבעש״ט בשנת נח״ת (ראה לקו״ד כרך א לא, א ואילך. ספר השיחות ה׳תש״ג ע׳ 146. שם ע׳ 188) ורבינו הזקן בשנת קה״ת (ראה ספר השיחות שם ע׳ 188) – ספר השיחות שם ע׳ 141 ואילך. וראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 178 ואילך, ובהנסמן שם.
50) תהלים כב, ד.
51) המשך תרס״ו ע׳ כב.
52) ראה שם ע׳ נב.
53) ראה שם ע׳ סב (בפירוש כל הנקרא בשמי).
54) שמו״ר פ״ל, ט. וראה גם ירושלמי ר״ה פ״א ה״ג.
55) תהלים קמז, יט.
56) המשך תרס״ו ריש ע׳ תיט. סד״ה את הוי׳ האמרת תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ תכ). ד״ה איתא במדרש תלים תרנ״ג בתחלתו (סה״מ תרנ״ג ע׳ רעט. סה״מ תש״ח ע׳ 271). וראה גם תו״א מקץ לה, ג*.
57) ואף שקיום המצוות דהקב״ה ישנו גם לפני קיום המצוות דישראל, ומבואר בכ״מ בפירוש מרז״ל הנ״ל, דזה שהוא עושה הוא נתינת כח לישראל לעשות – הרי המצוות דהקב״ה שנעשות ע״י קיום המצוות דישראל הם נעלים יותר מכפי שהם מצד עצמם – ראה ד״ה פדה בשלום תשל״ח ס״ד (קה״ת, תשמ״ז) [סה״מ יו״ד-י״ט כסלו ע׳ שפ-שפא]. ובכ״מ.
58) קדושת לוי פ׳ נשא (עד, א). נעתקה בכתר שם טוב (הוצאת קה״ת) הוספות סי׳ ס. וראה גם שם פ׳ בשלח טו, א (ד״ה או יבואר אז ישיר הא׳ וד״ה והנה ידוע – ח״א מב, סע״ג. מג, ג). ח״ב קדושה שני׳ קרוב לסופה (ט, סע״ג). סה״מ תרכ״ז ע׳ שב (בשם הבעש״ט. ושם ״ונמצא פי׳ זה במדרש שמואל ג״כ״ – מד״ש לאבות פ״ג מי״ז).
59) תהלים קכא, ה.
60) קידושין לה, א. וראה לקו״ש ח״ו ע׳ 277 בהערה.
61) שו״ע או״ח הל׳ תפילין סכ״ה ס״ה. שו״ע אדה״ז שם סי״א. תניא פמ״א (נו, ב).
62) ב״ח או״ח ס״ח (ד״ה ונקראים ציצית). וכ״ה גם בב״ח או״ח ר״ס תרכה. ובב״ח או״ח הל׳ תפילין סכ״ה ד״ה ויכוין בהנחתן כו׳ כתב: ע״ל בהלכות ציצית בסימן ח׳ אצל ויכוין בהנחתם וכו׳.
63) ברכות יג, א (במשנה).
64) תניא שם.
65) בתחילת הענין בתניא שם ״ליבטל ולכלול בחי׳ הדעת שבנפשו הכולל חו״ג שהן יראה ואהבה שבלבו״, דמלשון זה משמע, שמשעבד את הדעת שלו (שהוא (הדעת) כולל אהוי״ר שבלבו), אבל בסיום הענין שם ״לשעבד הלב כו׳״.
66) ראה גם ד״ה תפילין דמארי עלמא תרנ״ג פ״ח (סה״מ תרנ״ג ע׳ רנ), דהמשכת האורות מעצמות אוא״ס (שלמעלה מהאורות המלובשים בע״ס) הוא ע״י השעבוד שבתפילין. אלא שהביאור שם הוא באופן אחר.
67) וראה סה״מ תרל״ו ח״א ע׳ ריט: וישעבד להקב״ה הנשמה שהיא במוח וגם הלב . . וגם הם ראשי אברים לכן כשמשעבדן להקב״ה עי״ז משתעבד כל האדם כו׳.
68) בטושו״ע (ודאדה״ז) או״ח הל׳ תפילין סכ״ז סי״א (ס״כ) ״שיגיעו עד הטבור״. אבל בכ״מ בדא״ח (סה״מ קונטרסים ח״א רכג, א. סה״מ תרצ״ט ע׳ 159. סה״מ תש״ג ע׳ 43) דרצועות של ראש ״מגיעים עד הרגלים״. ויש לומר שהוא ע״פ מ״ש בטור שם ״ויש אומרים . . עד המילה״.
וממ״ש בפע״ח שער ד (שער התפילין) פ״י (ועד״ז הוא בשער הכוונות ענין התפילין דרוש ה. שו״ע האריז״ל הל׳ תפילין סט״ו (וראה הגהת צמח שם)) ״טוב שישים כו׳ כדי שלא יגיעו לארץ כו׳״ – משמע, שהדרך לילך ברצועות ארוכות עוד יותר.
69) סנהדרין לט, א. וראה הערה הבאה.
70) ראה לקו״ת שה״ש ד״ה ששים המה מלכות ס״א (לח, ג) (הובא באוה״ת פרשתנו ד״ה את ה׳ האמרת ע׳ תתרנח), ד״מפלגך לתתא״ קאי על עלמא דפרודא. ובאוה״ת שם, דענין ״עשיתוני חטיבה אחת״ הוא – שגם בעולמות התחתונים הוא אחד, לאפוקי מדעת האומרים מפלגך כו׳.
ובאוה״ת שם, דזהו גם מה שפירש הבחיי (פרשתנו עה״פ) שהאמרת הוא לשון מעלה וגובה, מלשון בראש אמיר (ישעי׳ יז, ו) – כי מה שהוא ית׳ משגיח גם בארץ (״המגביהי גו׳ המשפילי לראות בשמים ובארץ״) הוא ״מפני שהוא ית׳ מגביהי״ (לקו״ת שם מח, רע״א. עיי״ש בארוכה).
71) דנוסף לזה שק״ש היא רק במחשבה ודיבור ותפילין הם במעשה האדם, ההמשכה דתפילין היא גם בקלף וכו׳ הגשמי שמחוץ לאדם.
72) ראה לקו״ת שלח מב, סע״א.
73) לקו״ת שם מ, סע״ד.
74) פרשתנו כח, י.
75) ברכות ו, א.
76) פרדס שער יב (שער הנתיבות) פ״ב. ר״ח שער התשובה פ״ו ד״ה והמרגיל (קכא, ב). וראה שם שער האהבה ספ״א ד״ה וכדי להבין (נב, ד). של״ה פט, א (דאיתא בזהר); קפט, א (וכמרומז בזוהר); שח, ב. שו״ת חכם צבי סי״ח. שער היחוד והאמונה רפ״ו.
77) שמות ה, ב. וראה תו״א מקץ מא, סע״ד. אוה״ת וארא ס״ע רג ואילך. ובכ״מ.
78) ראה סהמ״צ להצ״צ מצות אחדות ה׳ ספ״ג (דרמ״צ סב, ג). ובארוכה דרוש תער השכירה – נדפס באוה״ת נ״ך כרך ב ע׳ תשסז ואילך.
79) תהלים קיט, פט.
80) ר״פ אחרי (כה, סע״ג). פ׳ קדושים כט, ד.
81) לקו״ש ח״ח ע׳ 354 הערה 21.
82) פרשתנו כו, יט. ובא בהמשך ל״וה׳ האמירך גו׳״.
83) לקו״ת פרשתנו מב, ב. שם, ג.
ולהעיר שבלקו״ת שם (מב, ב) דתפארת ״הוא בחי׳ דעת שהוא כולל חסד וגבורה״ – דעפ״ז שם תהלה ותפארת הם ד׳ מוחין, דוגמת ד׳ מוחין דתפילין.
84) שעהיוה״א רפ״ב. וראה לקו״ש ח״ט ע׳ 159.
85) פרשתנו שם. וראה לקו״ת שם מב, ב.
86) ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ תתרנח ״ע״י תפילין ממשיכים ישראל תפילין דמארי עלמא״, ומבאר שם ענין האמרת. וראה גם שם ע׳ תתרנט סעיף ד׳.
87) ראה גם ד״ה את ה׳ האמרת תר״ל פי״ב (סה״מ תר״ל ע׳ שא).
88) ד״ה זה תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ תיא ואילך).
89) סד״ה הנ״ל (סה״מ שם ע׳ תכ ואילך).
90) תהלים קלה, ד.
91) ראה פרש״י עה״פ (יתרו יט, ה) והייתם לי סגולה מכל העמים ״אוצר חביב . . שהמלכים גונזים אותם״. וראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 162 ואילך, שהעילוי והיוקר דאוצרות הגנוזים הוא בעצם מציאותם. עיי״ש בארוכה.
92) אלא שגילוי ענין זה הוא ע״י קיום התומ״צ דישראל. וי״ל, דזהו מה שמהפסוק האמרת למדים (נתגלה) ש״משתבח קוב״ה בשבחייהו דישראל״.
93) ראה גם לקו״ש ח״ט ע׳ 156 ובהערה 23 שם.
94) ראה ספר השיחות ה׳תש״ג ע׳ 177. שם ע׳ 179.
95) ר״ה טז, א. שם לד, ב. וראה תרגום ירושלמי עה״פ ״את ה׳ האמרת היום״: ומימרא דה׳ אמליך עליכון כו׳ (הובא בפי׳ בעלי התוס׳ כאן. ועוד). וראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 164 ובהנסמן שם בהערות 47, 50.
96) ראה לקו״ש שם ע׳ 164. ובארוכה לקו״ש ח״ד ע׳ 1145 ואילך.
97) תפלת מוסף דר״ה (ברכת מלכיות), מישעי׳ מד, ו.
98) תפלת העמידה דר״ה (חתימת ברכת ״אלקינו כו׳ מלוך כו׳״), וכן בקידוש ובברכת ההפטורה.
99) תפלת העמידה דר״ה שם.
100) רמב״ם הל׳ מלכים ספי״א.
101) ישעי׳ יא, ט.
102) רמב״ם סוף הל׳ מלכים (וסיום וחותם ונשלם ״החיבור כולו״).
[סה"מ דברים ח"ב ע' יב ואילך]
כעין שיחה. הוגה ע״י כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א, ונדפס בקונטרס ח״י אלול תשמ״ז, ואח״כ בסה״מ מלוקט ח״ב ע׳ פז ואילך. הפתח דבר, וכן הנחה (בלתי מוגה) ממאמר זה, נדפס לקמן בהוספות.