הוספה ה) ועתה יגדל נא גו׳ (הנחה) – ש״פ שלח, כ״ח סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשי״ט

בס״ד. ש״פ שלח, כ״ח סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשי״ט

הנחה בלתי מוגה

ועתה יגדל נא כח אדנ-י כאשר דברת לאמר1, ופירש״י דזה מ״ש כאשר דברת קאי על מ״ש להלן2 ה׳ ארך אפים גו׳. אמנם משמעות לשון הפסוק הוא דכאשר דברת גו׳ קאי על מ״ש קודם, ועתה יגדל נא כח אדנ-י, דזהו כאשר דברת. ובזה גופא יש ב׳ פירושים. פירוש א׳ שהדיבור (דכאשר דברת) הוא מה שדיבר ה׳ שיגדל כח אדנ-י, ופירוש הב׳ הוא שהדיבור הוא לאמר, דכשם שדברת לאמר, כמו״כ יגדל נא כח אדנ-י. וצריך להבין ב׳ פירושים אלו, דהנה תיבות ואותיות התורה הנה כל הפירושים שהם מכילים בתוכם, לכולם יש להם פנים, שהרי תיבות התורה נאמרו בדיוק רב, ומאחר שמכילים בתוכם איזה פירוש, הרי מזה גופא ראי׳ שיש פנים לפירוש זה3. והנה בגמרא4 איתא על פסוק זה, שאמר לו הקב״ה למשה הי׳ לך לעזרני, מיד אמר לו ועתה יגדל נא כח אדנ-י. והיינו שאמירת משה ועתה יגדל נא כח אדנ-י כאשר דברת הו״ע העזר והסיוע בהכח של מעלה.

ולתווך את כל זה, הנה ענין ה׳ ארך אפים גו׳ מה שביקש משה הו״ע הכפרה והתשובה על חטא המרגלים. וידוע בענין התשובה שצריך להיות בזה המשכת אור נעלה יותר, וכמבואר במ״א5 שהתשובה הוא למעלה מהתורה, דלכן כאשר פגם באיזה ממצוות התורה מועלת תשובה לפי שהתשובה הוא למעלה מהתורה6, ועד״מ7 באדם דכאשר עשו נגד רצונו הנה בכדי שיהיו רצויים לפניו אינו מספיק הנהגה הרגילה כי אם צריך לעורר ממקום עמוק יותר, ועל זה אינו מספיק הנהגה הרגילה, דהנהגה הרגילה הספיקה דוקא טרם שחטא לפניו, דאז ע״י הנהגה הרגילה הי׳ רצוי לפניו, אבל אחרי שעבר על רצונו הנה בכדי שיהי׳ רצוי לפניו צריך לעורר ממקום עמוק יותר. ועד״ז יובן למעלה בענין התשובה, דבכדי שיהי׳ רצוי כמו קודם החטא צריך לעורר ממקום עליון יותר, והו״ע ההגדלה והעזר כביכול בהכח שלמעלה, והיינו דבבחינה זו שפגם בה הנה מצד בחינה זו הרי א״א שיהי׳ רצוי כו׳, כי אם צריך להמשיך ממקום נעלה יותר. וזהו ענין ועתה יגדל נא כח אדנ-י, שהפגם של חטא המרגלים הי׳ בשם אדנ-י8, שהרי חטא המרגלים הי׳ שלא רצו ליכנס לארץ ישראל הגשמי ולא רצו במצוות מעשיות כמבואר בלקו״ת9, ושם אדנ-י הוא השם דעולם העשי׳, כידוע10, ומכיון שבשם אדנ-י הי׳ הפגם, לכן בשביל הכפרה צריך המשכה עליונה יותר. וזהו ענין יגדל נא כח אדנ-י, הגדלה בכח אדנ-י, וכמרז״ל הי׳ לך לעזרני, העזר והסיוע בשם אדנ-י, שהסיוע הוא ממקום נעלה יותר, ועי״ז הוא הכפרה.

והנה11 כללות העולמות נקראים בשם עשי׳ כמ״ש12 כולם בחכמה עשית, ואי לזאת הנה מה שמבואר בענין שם אדנ-י שהוא השם דעולם העשי׳, הנה, בכללות, אין הכוונה לעולם העשי׳ דוקא כי אם הכוונה לכללות העולמות וההשתלשלות, שכללות ההשתלשלות הוא משם אדנ-י, דבשם זה הי׳ הפגם, וענין ההגדלה בכח אדנ-י הוא המשכת האור שלמעלה מהשתלשלות. דבכללות הוא מה שידוע שיש ב׳ מיני המשכות, המשכת אור הממלא והמשכת אור הסובב, דאור הממלא הוא מה שבערך העולמות ואור הסובב הוא מה שלמעלה מכללות השתלשלות העולמות. ובכללות, הנה העולמות המתהוים מאור הממלא, והוא בחי׳ שם אדנ-י, הם בחי׳ עלמא דאתגליא, והעולמות שמתהוים מאור הסובב הם בחי׳ עלמא דאתכסיא. וענין ההגדלה בכח אדנ-י הוא המשכת אור הסובב לאור הממלא, והיינו המשכת עלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא, דזהו ענין ברוך הוי׳ גו׳ מן העולם ועד העולם13, מן בחי׳ עלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא14.

וביאור ענין סובב וממלא והמשכת הסובב לממלא, יובן עד״מ מכחות הנפש, שבכללות נחלקים לב׳ סוגים, כחות פנימיים וכחות מקיפים. כחות פנימיים הם בהתחלקות והגבלה, וכמו כח השכל שיש בו ריבוי פרטים, והיינו דלא רק כאשר השכל מתלבש באותיות הדיבור יש בו כמה פרטים, אלא גם טרם שמתלבש באותיות הדיבור, וגם טרם שמתלבש באותיות המחשבה, והיינו דכאשר נופל לו איזה ענין שכלי ולא יש בו שום אותיות עדיין כלל, הנה באמת גם אז ישנם כבר פרטים בהשכל. וראי׳ על זה מזה גופא שאח״כ הוא מתלבש באותיות, הרי מוכח מזה דגם תחילה היו בו פרטים אלא שלא היו ניכרים, ואח״כ בהתלבשו בהאותיות מתגלים הפרטים שבהשכל. משא״כ בחי׳ רצון הוא כח מקיף שאין בו התחלקות פרטים ואין בו שום הגבלה כלל, דתוקף הרצון הוא בכולם בשוה, בין אם הוא רוצה דבר נעלה בין אם הוא רוצה דבר פחות, הרי תוקף הרצון הוא בכל דבר בשוה, והוא לפי שהוא בחי׳ מקיף ואינו נתפס בהדבר שרוצה. וגם הוא בשוה בכל האברים, לפי שאינו נתפס בהם, דכחות פנימיים הרי הם בהתחלקות ובהגבלה לפי אופן האברים ולפי אופן הדברים שפועלים בהם, וכמו השכל שמשתנה לפי אופן כלי המוח, ומשתנה לפי אופן הדבר המושכל שמשכיל ומשיג, אבל ברצון אינו כן, והוא לפי שהוא בבחי׳ מקיף. והנה ע״י המשכת המקיף נעשה הגדלה גם בהפנימי, וכמו בשכל ורצון שמצד הרצון הרי גם השכל הוא באופן אחר15, וכמרז״ל16 לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ, לפי שע״י החפץ ורצון ישכיל באופן אחר. והדוגמא מזה יובן למעלה בענין אור הממלא ואור הסובב, דאור הממלא הוא בהתלבשות פנימי בכל עולם לפי ערכו, דבכללותו הוא אור מוגבל לפי ערך העולמות, משא״כ אור הסובב הוא סובב ומקיף בכל העולמות בשוה. וההפרש בין ממלא וסובב ניכר גם בפעולתם בעולמות, שאור הממלא פועל בחי׳ המשכה והתיישבות בהנבראים, ואור הסובב פועל ענין התשוקה והתכללות למעלה. וכידוע בענין המלאכים שיש מלאכים בבחי׳ משריין וישנם בבחי׳ רתיכין17, שהאופנים18 אומרים ברוך כבוד הוי׳ ממקומו19, והו״ע ההמשכה למטה, והשרפים אומרים קדוש כו׳20, שמשיגים אשר כל חיות העולמות הוא רק הארה בלבד ועצמותו ית׳ הוא קדוש ומובדל, ולכן הם בתשוקה להתכלל במקורם. וכן גם בעבודת האדם למטה, דעיקר העבודה הוא עבודת האהבה, דלית פולחנא כפולחנא דרחימותא21, הנה באהבה יש ג׳ אופני אהבה, בכל לבבך בכל נפשך ובכל מאדך22, בכל לבבך בכל נפשך הוא מה שבהתיישבות עדיין, והוא מצד אור הממלא, ובכל מאדך הוא מה שיוצא מגדר הכלים והוא מצד השגתו בחי׳ הסובב שקדוש ומובדל, והתכלית הוא שיהי׳ המשכת אור הסובב בממלא, שעי״ז נעשה הגדלה בממלא, דזהו ענין ההגדלה בכח אדנ-י.

והנה ההגדלה בבחי׳ אדנ-י שהוא מקור העולמות, אפשר להיות גם מצד אור הממלא גופא, ועד״מ בכחות הנפש הרי נת״ל שההגדלה בשכל הוא מצד הרצון, אמנם ישנו הגדלה בשכל גם מצד הכחות פנימיים גופא, וכידוע23 בענין הרבה למדתי מרבותי, ומחברי יותר מהם ומתלמידי יותר מכולם24, והוא שע״י השפעת השכל לתלמידים הנה כל מה שההשפעה היא למטה מטה יותר הרי עי״ז נעשה הגדלה והתרחבות בההשגה. דבתחילה טרם שהשפיע את השכל הי׳ ההשגה בהגבלה כפי שנמשך מכח המשכיל, שההמשכה מצד עצמה היא בהגבלה, אך ע״י ההשפעה שהוא המשיך את השכל (וואָס ער האָט אַראָפּגעטראָגן דעם שכל) למטה יותר והלבישו באותיות הדיבור כו׳, הנה מצד הדיבור מעורר ומגלה (רופט אַרויס) את שרש ומקור השכל, שהדיבור שרשו למעלה משרש ההשגה. וכידוע25 ג״כ בענין אבא יסד ברתא26, ששרש הדיבור הוא מבחי׳ חכמה דוקא שלמעלה משרש הבינה, ולכן נעשה ריבוי צירופים באותיות הדיבור שאין זה מצד ההשגה עצמה, וכמו שרואים במוחש דכאשר הוא משיג איזה השגה ואח״כ מלביש את ההשגה בדיבור הנה בדיבור נעשה התרחבות גדולה בהשכל ובריבוי צירופים ואופנים, והוא לפי שע״י הדיבור מגיע (דערלאַנגט ער) בשרש ומקור השכל. הרי שגם מצד הכחות פנימיים אפשר שיהי׳ הגדלה, אמנם הגדלה זו היא בהגבלה עדיין ואמיתית ההגדלה הוא מצד המקיף דוקא, וכמו בענין לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ, שמצד החפץ והרצון נעשה הגדלה בהשכל שבאין ערוך כלל. והדוגמא מזה יובן למעלה בענין ההגדלה בשם אדנ-י, שאפשר להיות הגדלה גם מצד אור הממלא, דשם אדנ-י הוא בחי׳ מלכות10, אותיות הדיבור27, ויש בזה ריבוי צירופים מצד שרש הדיבור שבחכמה דאבא יסד ברתא, אמנם אמיתית ענין ההגדלה הוא מצד בחי׳ הסובב דוקא, שההגדלה שמצד הסובב דוקא הוא הגדלה שבבחי׳ בלי גבול. וזהו ענין ועתה יגדל נא כח אדנ-י, דאדנ-י הוא בחי׳ מלכות, כח אדנ-י הוא בחי׳ חכמה שרש ומקור הדיבור, וההגדלה בכח אדנ-י הוא מבחי׳ הסובב שלמעלה גם מהחכמה, דחכמה היא ראשית הכחות פנימיים28, והגדלה בכח אדנ-י, בחי׳ חכמה, הוא מבחי׳ הסובב דוקא.

והנה כל הענינים שלמעלה נמשכים ע״י עבודת האדם. ובכדי שיהי׳ למעלה המשכת הסובב בממלא, הוא ע״י מה שהאדם פועל בעבודתו אשר בהכחות פנימיים שלו יורגש המקיף שלמעלה מהפנימי, שעי״ז נעשה תוספת כח והגדלה בהפנימי. דהנה נת״ל בענין בכל לבבך כו׳ ובכל מאדך, שישנם ב׳ אופני אהבה, אהבה שע״פ טעם ודעת ואהבה דרעותא דלבא שלמעלה מטעם ודעת, הנה התכלית הוא שיומשך בבחי׳ טעם ודעת, בהכחות פנימיים, אלא שבזה גופא צריך להיות הגדלה מבחי׳ רעותא דלבא ומסירות נפש שלמעלה מטעם ודעת. וכנ״ל בענין לעולם ילמוד במקום שלבו חפץ, הרי התכלית בזה הוא הלימוד וההשגה, אלא שההשגה היא במרחב רב מצד הרצון. והיינו שלא יהי׳ בבחי׳ העלאה וכלות הנפש, כי אם שיהי׳ עבודתו בהמשכת אלקות למטה, אלא שבזה גופא צריך להיות נשמע הבכל מאדך (נאָר אין דעם גופא דאַרף זיך הערן דער בכל מאדך). והוא ע״ד המבואר בתניא29 בענין המסירות נפש אשר המס״נ הוא יסוד לכל התומ״צ, הרי העבודה היא לא מס״נ (איז דאָך ניט די עבודה מס״נ), כי אם עיקר העבודה הוא קיום המצוות, אלא שהיסוד לזה הוא מס״נ30. ועי״ז פועל גם למעלה שיהי׳ המשכת הסובב בממלא. וזהו ג״כ מה שאמרו רז״ל31 כל העונה אמן יהא שמי׳ רבא מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו של ע׳ שנה32, ובפירוש בכל כחו יש ב׳ פירושים, פירש״י בכל כחו בכל כוונתו, ובתוספות פירשו בקול רם, והיינו שצריך להיות ב׳ הענינים, שבתחילה צריך להיות העלאה מלמטה למעלה, דזהו בכל כחו בכל כוונתו, והו״ע כוונת רעותא דלבא שלמעלה מטעם ודעת, ומשם צריך להמשיך לבחי׳ הגילוי בהכחות פנימיים, כפירוש התוספות בכל כחו בקול רם, עד שיומשך בכח הדיבור שהוא הגילוי, והיינו שיהי׳ הגדלה בהדיבור מצד המשכת הרעותא דלבא. וזהו ג״כ ענין הג׳ קוין תורה עבודה וגמ״ח33, דתורה הו״ע ההמשכה מלמעלה למטה34, גמ״ח כו׳35, ועבודה הוא קו ההעלאה מלמטלמ״ע34, וכל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו36, לפי שא״א להיות ההמשכה למטה אם לא שתחילה יהי׳ ההעלאה למעלה ע״י קו העבודה, שיהי׳ מופשט ממציאותו (ער זאָל זיין אויסגעטאָן פון זיין מציאות), ואז דוקא אפשר להיות ההמשכה למטה ע״י התורה. וזהו מה שאמרו שהעונה אמן יהא שמי׳ רבא מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו של ע׳ שנה, דשמי׳ רבא הוא בחי׳ שמו הגדול, המשכת הסובב, ובכדי להגיע לבחינה זו הוא ע״י כל כוונתו, בחי׳ רעותא דלבא שלמעלה מטעם ודעת, ואח״כ הוא ממשיך לבחי׳ בקול רם, הנה עי״ז פועל המשכת הסובב בממלא, הגדלת כח אדנ-י, ועי״ז קורעין לו גזר דינו של ע׳ שנה, שהרי הגזר דין והפגם הי׳ רק מצד שם אדנ-י, אבל כשפועל הגדלה בשם אדנ-י אז קורעין לו גזר דינו, וכמו שנת״ל שענין יגדל כח אדנ-י הוא ענין אחד עם הוי׳ ארך אפים.

וזהו ג״כ מ״ש כאשר דברת לאמר, דהנה נת״ל אשר ההמשכה שלמעלה שפועלים המשכת הסובב בממלא הוא ע״י עבודת האדם שפועל בנפשו המשכת המקיף בפנימי, אמם בכדי שהאדם ע״י עבודתו יוכל לפעול ההמשכה שלמעלה, על זה אומר כאשר דברת לאמר, דברת לאמר הוא כענין מ״ש גבי מ״ת37 וידבר גו׳ לאמר, וידוע הקושיא בזה38 למה כתוב לאמר הרי בשעת מ״ת היו כל הנשמות39 והם בעצמם שמעו את הדברות ומהו לאמר. וידוע בזה, אשר במ״ת ניתן הכח לישראל אשר בשעה שהוא לומד תורה הוא רק חוזר (איז דאָס מערניט וואָס ער זאָגט נאָך) את דבר הוי׳ (לאמר), כמ״ש40 ואשים דברי בפיך, והיינו שע״י שהאדם למטה לומד תורה, עי״ז פועל המשכת האלקות בתורה והוא רק כעונה אחרי הקורא38. וזהו ג״כ מ״ש כאשר דברת לאמר שהוא בהמשך למ״ש קודם ועתה יגדל נא כח אדנ-י, והיינו אשר ע״י עבודת האדם בהמשכת הרעותא דלבא שלמעלה מטעם ודעת בהטעם ודעת, המשכת המקיף בפנימי, עי״ז נעשה כן גם למעלה, המשכת הסובב בממלא, שפועל הגדלה בכח אדנ-י, ועי״ז נמשך האור גם למטה, שנשלם הכוונה דדירה לו ית׳ בתחתונים41.

__________

1) פרשתנו (שלח) יד, יז. – לכללות מאמר זה ראה ד״ה ועתה יגדל תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ שדמ ואילך). המשך ועתה יגדל נא תרצ״ד (סה״מ קונטרסים ח״ב שח, א ואילך).
2) שם, יח.
3) ראה לקו״ש ח״ג ע׳ 782. ובכ״מ.
4) שבת פט, א.
5) ראה לקו״ש ח״ז ע׳ 23. חי״ח ע׳ 120. וש״נ.
6) ראה פסיקתא דר״כ. יל״ש תהלים מזמור כה.
7) ראה גם אגה״ת פ״ב (צא, ב).
8) ראה סד״ה ועתה יגדל נא תרע״ח (סה״מ תרע״ח שם ע׳ שנא). המשך ועתה יגדל נא תרצ״ד בסופו (סה״מ קונטרסים שם שיז, א). ובכ״מ.
9) פרשתנו לו, סע״ד ואילך. לז, ב ואילך.
10) ראה שעהיוה״א רפ״ז.
11) בהבא לקמן – ראה דרושים שבהערה 1.
12) תהלים קד, כד.
13) שם קו, מח.
14) תו״א בשלח סא, א. סב, ב. מג״א (הוספות) קכא, ד. לקו״ת ואתחנן ב, א. ועוד – הובא ב״קובץ י״א ניסן – שנת הק״ו״ (קה״ת, תשס״ז) עה״פ (ע׳ 78 ואילך).
15) ראה בארוכה המשך תער״ב ח״א פנ״א (ע׳ צ). ובכ״מ. וראה גם ד״ה הנ״ל תרע״ח (סה״מ תרע״ח שם ס״ע שמח) ותרצ״ד (סה״מ קונטרסים שם שיד, ב).
16) ע״ז יט, א.
17) זח״ב מט, א. הובא בדרושים שבהערה 1.
18) ראה לקו״ת נשא כח, ד. פרשתנו מז, א. ובכ״מ.
19) יחזקאל ג, יב.
20) ישעי׳ ו, ג.
21) ראה זהר ח״ב נה, ב. ח״ג רסז, א. לקו״ת פרשתנו מב, ג. ובכ״מ.
22) ואתחנן ו, ה.
23) ראה המשך תער״ב ח״א ס״ע צז-ח. ח״ב ע׳ א׳כה. וראה גם ד״ה הפך ים ליבשה דש״פ אחרי שנה זו (סה״מ פסח ח״ב ע׳ קו). ובכ״מ.
24) תענית ז, א. מכות י, א.
25) בהבא לקמן ראה ד״ה הנ״ל תרע״ח (סה״מ תרע״ח שם ע׳ שמו ואילך). המשך תרצ״ד הנ״ל (סה״מ קונטרסים שם שיב, סע״א ואילך). וראה גם אוה״ת ד״ה זה (ע׳ תפד. שם ע׳ תפז). וראה בארוכה סה״מ תרנ״ד ע׳ ד ואילך. שם ע׳ לח ואילך. ובכ״מ.
26) זח״ג רמח, א. רנו, ב. רנח, א. תקו״ז תכ״א (סא, ב). תס״ט (קה, ב). אגה״ק ס״ה (קז, א).
27) ראה זח״א פו, ב ובאור החמה ורמ״ז שם. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים ערך דבור וערך אמירה. מאורי אור וקהלת יעקב ערך דבור. וראה תקו״ז בהקדמה (״פתח אליהו״) יז, א.
28) ראה זח״א לא, ריש ע״ב. תקו״ז ריש ת״ל. פרדס שער (ג) אם הא״ס הוא הכתר פ״ג. ע״ח שער (מב) דרושי אבי״ע פ״א. שעהיוה״א פ״ח (פה, ב ואילך). תו״א יתרו ע, א. ועוד.
29) פכ״ה (לא, סע״א-ב).
30) ראה גם סה״מ תרח״ץ ע׳ קע. וש״נ.
31) שבת קיט, ב.
32) ראה סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ תצג הערה 16.
33) אבות פ״א מ״ב.
34) ראה לעיל ע׳ צז, ובהנסמן שם הערה 27.
35) חסר קצת. ולהעיר מסה״מ יו״ד-י״ט כסלו ע׳ שפה (ועד״ז בכ״מ): תורה וגמ״ח הם המשכה מלמעלמ״ט, ותפלה היא העלאה מלמטלמ״ע. המו״ל.
36) יבמות קט, ב. וראה לקו״ת ויקרא ה, א.
37) יתרו כ, א.
38) תו״א יתרו סז, ב. ובכ״מ. וראה סה״מ שבועות ע׳ רסז. וש״נ.
39) פדר״א פמ״א. שמו״ר ספכ״ח. תנחומא פקודי ג. נצבים ג.
40) ישעי׳ נט, כא.
41) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.

[סה"מ במדבר ח"א (הוספות) ע' שסז ואילך]

סגירת תפריט