בס״ד. ש״פ ראה, כ״ז מנחם-אב, מבה״ח אלול ה׳תשכ״ו
הנחה בלתי מוגה
אני לדודי ודודי לי1 ר״ת אלול2 [והרי היום הוא שבת מברכים אלול], ואיתא בלקו״ת3 שבימי אלול מאירים י״ג מדות הרחמים4, ומ״מ הם ימות החול, ולא כיום הכיפורים ואפילו לא כעשרת ימי תשובה, כי אז הוא המלך בשדה, והאנשים מקבלים את פניו בשדה (דמכיון שכן הוא הסדר למעלה, לכן כך הוא גם למטה), והכל רשאים לקבל פניו, וגם כמו שמוסיף כ״ק מו״ח אדמו״ר5 שהכל יכולים לקבל את פניו, דהיינו שלכל אחד ואחד יש יכולת ע״ז, והמלך מקבלם בסבר פנים יפות, וזהו עדיין ענינים של עבודה מלמטה למעלה, כי הם מתקבלים אצל המלך, ויש גם ענין מלמעלה והוא מה שהמלך מראה פנים שוחקות לכולם שזהו ענין שנעשה מלמעלה, וכשהמלך מראה בדרך ממילא כאו״א רואה. ומדייק כאן שוחקות, ולא יפות (כדלקמן).
וזהו ענין שאע״פ שמאירים י״ג מדות הרחמים בחודש אלול, מ״מ הם ימות החול, כי אז הוא מלך בשדה, וזהו ענין של חול, וכמובן בפשטות שבחול עושים כל הל״ט מלאכות המתחילות מהחורש והזורע6 שהם מלאכות של שדות, משא״כ שבת הוא היפך ענין השדה כי אז יש רק הענין דתפילה שצ״ל בבית ובבקתא אסור להתפלל7, וכמו״כ ענין התורה הוא טוב יותר בבית, וכההלכה בהלכות סוכה8 שגם בחג הסוכות מותר ללמוד בבית המדרש, כי בסוכה שהיא דירת ארעי אי אפשר לעיין כמו בבית הכנסת ובית המדרש שהוא דירת קבע, וכמו״כ בענין האכילה בשבת הרי האוכל בשוק וכו׳9, משא״כ ימי אלול הם ימות החול כי אז הוא מלך בשדה.
והנה איתא בהמאמר ד״ה נחמו שנדפס רק עתה, ובההוספה שהוא רישומי דברים מאדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע10, מה שכתב כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע, וגם במאמר זה באריכות משנת עת״ר11, שהוא הנחה מראש המניחים בימיו12, ואיתא שם שמלך לשדה נעבד13, שזהו מלכות, ויש מלכות סתם [שהוא ענין ארץ14] ויש מלכות שאפשר להצמיח בה שזהו ענין שדה [אשר15 ברכו ה׳14], ופירוש מלך לשדה נעבד הוא שהמלך, שזהו מה שלמעלה ממלכות ובכללות הוא ז״א, נמשך במלכות.
ויש עוד פירוש במלך לשדה נעבד, שנמשך בשדה דלעו״ז למקום שיש שם האיש שדה16, וממשיך שם כי בשדה מצאה צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה17, ולכן לנערה לא תעשה דבר18, כי19 לפי שהוא שדה דלעו״ז רוצה האיש שדה לעשות לה מה שרוצה, אבל השדה אינה פועלת בה מאומה. דאף שבכחות הגלויים נמצא במקום רחוק, אבל כיון שצעקה הנערה [בכחות הנעלמים14] שהוא ענין הזעקה מנהמת וגו׳20, שבא ע״י נקודת היהדות, לכן לנערה לא תעשה דבר, כי באמת לא הי׳ שום דבר, והשדה אינה פועלת עלי׳ מאומה, כי רק מנסה הוי׳ וגו׳21, וכשלוקחים מהאיש שדה הענין של הוי׳ אמר לו וגו׳22, אז כהמס דונג23 נפשו. ונערה המאורסה הרי זו מדריגת ישראל עכשיו, וכמבואר24 שלעתיד לבוא יהיו ישראל בבחי׳ נישואין משא״כ עכשיו הוא ענין האירוסין.
והנה קישור ב׳ הפירושים, כי איך אפשר להיות הענין שבפירוש הא׳, לא ע״י מלכות מצד עצמה, אלא ע״י שרגלי׳ יורדות וגו׳25 ונעשה ותתן טרף לביתה26, שזהו ענין מה שמבררת הרפ״ח ניצוצין, כי רפ״ח עם הכולל בגימטריא טרף27, ורק עי״ז יש שלימות המלכות, גם למעלה מכמו שהיא באצילות.
וזהו ענין אלול שמאירים אז י״ג מדות הרחמים בשדה, וגם במלכות כמו שהיא בלעו״ז, כמבואר באור התורה28 שובקשתם משם וגו׳29 ששם הו״ע של גלות דלעו״ז [גלות ברוחניות14], וגם משם יבקשו את הוי׳ ומבטיח שמצאת29, והטעם ע״ז הוא כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך29.
וזהו ענין אני לדודי ודודי לי, וממשיך אח״כ כשושנה בין החוחים30, שיש בזה ב׳ פירושים. א׳ שבין החוחים הו״ע הגלות31, ב׳ ששונים בתורה32 שהוא הכוס ישועות33, ובפרט ע״י התפילה והתהילים שזהו הכוס ישועות שעל ידה מתקבלות התפילות, וכל ההשפעות נמשכות.
וזהו ענין שבכל יום ויום בת קול מכרזת שובו בנים שובבים34, וידועה הקושיא בזה הלא אין שומעים הבת קול, ומתרץ הבעש״ט35 שעצם הנשמה שומעת, ואין הפירוש שרק הנשמה שומעת למעלה, כי היא אינה צריכה לזה, אלא הפירוש שהארה ממנה נמשכה בחלק הנשמה המלובש בגוף (שהוא בדוגמת מה שי״ג מדות הרחמים מאירים בשדה14), דזהו מה שנופלים לאדם הרהורי תשובה פתאום36, ואינו מרגיש מאין הדבר בא.
והנה מה שנת״ל שי״ג מדות הרחמים פועלים עד גם ללעו״ז, הרי זה לכאורה ענין מה שנמשך מלמעלה, מ״מ אומרים שזה אני לדודי תחילה, שעבודת אלול היא מלמטה למעלה, וכידוע37 שאני לדודי ודודי לי זהו עבודת אלול, ודודי לי ואני לו38 זהו עבודת ניסן שאז הוא קול דודי דופק39 מלמעלה למטה, ולכאורה כאן אומרים שגם ענין אלול הוא מה שי״ג מדות הרחמים מאירים מלמעלה (וכמבואר בדרושים אלו שגם הפסוק דודי לי ואני לו קאי על אלול). והביאור בזה הוא, שמה שמאיר מלמעלה נשאר בהעלם, אבל מעורר את האדם ונותן לו כח בעבודתו, והאדם צריך אח״כ לעבוד בכחות עצמו (כמבואר בלקו״ת ויקרא40), ולכן יש לעבודתו קיום, כי בלאו הכי אי אפשר שתתקיים עבודה שמצד עצמו, ונחשב כאילו הוא התחיל בעצמו.
וע״י ענין הנ״ל שפועל גם בלעו״ז, שהו״ע שזה פועל שנעשה ומראה פנים שוחקות לכולם, שזהו דלעתיד לבוא כי עכשיו אסור לאדם שימלא שחוק פיו41, ורק לעתיד לבוא אז ימלא שחוק פינו42, ולכן לעתיד לבוא יאמרו ליצחק דוקא כי אתה אבינו43, כי הוא ענין של צחוק עשה לי אלקים44, ע״י בירור הלעו״ז, אבל צריך הוא לידע שכל ההעלמות הם ריק וחולפין [ובאמת גם הקללות נמשכו מאותו אנכי45 (פון דעם זעלבן אנכי), דבפנימיותם הם ברכות46]. וכמשל המלך שעושה קניגיא שעי״ז נעשה הצחוק47, שזה יהי׳ לעתיד לבוא בביאת משיח צדקנו.
__________
1) שה״ש ו, ג.
2) אבודרהם סדר תפלת ר״ה ופירושה פ״א. פע״ח שער (כד) ר״ה פ״א. שער הפסוקים להאריז״ל עה״פ. ועוד – נסמן בסה״מ דרושי חתונה ע׳ ריח הערה 67.
3) פרשתנו (ראה) לב, א ואילך.
4) ראה מ״ח מס׳ אלול פ״א מ״ג. פע״ח שער (כד) ר״ה בתחלתו.
5) סד״ה לך אמר לבי ה׳ש״ת (סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 167. ה׳שי״ת ע׳ 285).
6) ל׳ חז״ל – שבת עג, א (במשנה).
7) ברכות לד, סע״ב. טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח ס״צ ס״ה.
8) ראה סוכה כח, סע״ב. רמב״ם הל׳ סוכה פ״ו ה״ט. טושו״ע (ודאדה״ז) שם סתרל״ט ס״ד.
9) קידושין מ, סע״ב. רמב״ם הל׳ עדות פי״א ה״ה. טושו״ע חו״מ סל״ד סי״ח.
10) י״ל כהוספה למאמר נחמו תרכ״ו (קה״ת, תשכ״ו), ואח״כ בסה״מ עת״ר ע׳ ריח ואילך.
11) י״ל בקונטרס בפ״ע (קה״ת, תשכ״ו), ואח״כ בסה״מ עת״ר ע׳ רכא ואילך.
12) ר׳ אליהו סימפּסאָהן. המו״ל.
13) קהלת ה, ח. ראה זח״א קכב, א.
14) אינו ברור. המו״ל.
15) תולדות כז, כז.
16) שם כה, כז.
17) תצא כב, כז.
18) שם, כו.
19) אוה״ת תולדות קמד, א ואילך.
20) ע״פ תהלים לח, ט.
21) פרשתנו יג, ד.
22) שמואל-ב טז, י. וראה אגה״ק סימן כה (קלח, ב).
23) ל׳ הכתוב – תהלים סח, ג.
24) שמו״ר פט״ו, לא.
25) משלי ה, ה. וראה אוה״ת נ״ך עה״פ (ע׳ תקסד ואילך). וש״נ.
26) משלי לא, טו. וראה לקו״ת במדבר ג, סע״ב ואילך. ובכ״מ.
27) מק״מ לזח״ג ס, א. תו״א תצוה (הוספות) קי, א. ועוד.
28) פרשתנו ע׳ תתה.
29) ואתחנן ד, כט.
30) שה״ש ב, ב.
31) ראה שהש״ר עה״פ (פ״ב, ב (ב)). ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך שושנה (ע׳ קצו ואילך). וש״נ.
32) זח״ב כ, ב. עדר, ב. וראה שבת לא, א. וש״נ.
33) ל׳ הכתוב – תהלים קטז, יג. ראה תו״א מקץ לא, ב.
34) ירמי׳ ג, יד. כב. חגיגה טו, א.
35) כש״ט (הוצאת קה״ת) סע״ט (צ, א). וש״נ.
36) ראה סה״מ תש״ב ע׳ 139. ובכ״מ.
37) שהש״ר פ״ב, טז (א). פרש״י עה״פ שבהערה הבאה. וראה בארוכה ד״ה דודי לי ואני לו תשכ״ז (סה״מ פסח ח״א בתחלתו).
38) שה״ש ב, טז.
39) שם ה, ב.
40) ד״ה אדם כי יקריב (ב, ב ואילך).
41) ברכות לא, א.
42) תהלים קכו, ב.
43) ישעי׳ סג, טז. שבת פט, ב.
44) וירא כא, ו.
45) ריש פרשתנו (יא, כו).
46) ראה שיחה שלפני המאמר (שיחות קודש תשכ״ו ע׳ 586 ואילך).
47) ראה ויק״ר פי״ג, ג. וראה תו״ח תולדות י [קנא], סע״ד ואילך. שערי תשובה (לאדהאמ״צ) ח״א כא, ד. ועוד.
[סה"מ אב-אלול (הוספות) ע' עדר ואילך]