בס״ד. אור לכ״ח אלול, ליל ג׳ דסליחות ה׳תש״כ
הנחה בלתי מוגה
לך אמר לבי בקשו פני את פניך הוי׳ אבקש1, ומבאר כ״ק מו״ח אדמו״ר2 ע״פ פירש״י, לך אמר לבי, לך בשליחותך, שהלב בא לכאו״א מישראל ומוסר לו שליחותו של הקב״ה, בקשו פני, שיבקשו את פנימיותו של הקב״ה, את פניך הוי׳ אבקש, שממלאים שליחות זו ומבקשים את פנימיותו. ואח״כ מפרש רש״י לך במקומך, שזה נעלה יותר מהפירוש לך בשליחותך, שהשליחות היא שהשליח הולך ממקום המשלח, משא״כ לך במקומך הוא שהוא נמצא באותו המקום כו׳. בקשו פני הו״ע התפילה, דהגם שעשרה שמות ישנם לתפילה3, מ״מ אומר כאן לשון בקשה דוקא, שלשון זה מורה על התעוררות גדולה שבתפילה. ועוד פירוש בתיבת בקשו, מפרש שם, שהו״ע החיפוש בטירחא עצומה, חיפוש מחיפוש בחורים ובסדקים. שב׳ פירושים אלו בתיבת בקשו הם כמו ב׳ הפירושים שבתיבת לך, בשליחותך ובמקומך. דענין ההתעוררות הוא מפנימיות הנפש, וא״כ הנה כל מה שנוגע יותר בפנימיות הנפש עד לבחי׳ קלא דלא אשתמע4 שייך יותר ענין ההתעוררות שהוא פירוש הא׳ שבתיבת בקשו, אמנם ענין החיפוש הוא דוקא כאשר הוא יוצא (ער טרעט אָפּ) מפנימיות הנפש, שאז שייך החיפוש בחורים ובסדקים, בפרטי מחשבותיו דיבוריו ומעשיו בפרטיות ופרטי פרטיות, שהוא פירוש הב׳ שבתיבת בקשו. וממשיך בהמאמר שכללות ענין העבודה דבקשו פני הוא עבודת התפילה, שבעבודת התפילה ישנם ג״כ ב׳ ענינים אלו, וכמארז״ל5 איזהו עבודה שבלב זוהי תפילה, עבודה שעם הלב ובתוך הלב, היינו שזמן התפילה הוא שעת הכושר להעבודה דבקשו בב׳ הפירושים, התעוררות גדולה וחיפוש בטרחא עצומה.
וממשיך בהמאמר שזהו ג״כ מ״ש6 ומבשרי אחזה אלוקה, שפירוש הפשוט בזה הוא שמהבשר עצמו אפשר לראות אלוקה. וכידוע מאמר אדמו״ר הזקן7 על פסוק זה שצריך לצחצח את הבשר (אַז מען דאַרף שייערן דעם בשר). והיינו שכמו בגשמיות הנה עי״ז שמצחצחים (איז דורך דעם וואָס מען שייערט) הרי רואים את הדבר עצמו, כמו״כ בעבודה הנה ע״י הצחצוח (דורכן שייערן) רואים בהבשר עצמו את האלקות שבו. וכמאמר אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע8 לא להביט על הגולם שהוא הוה ונפסד, אלא שבשבילו הרי ניתנו כל התורה ומצוות (קוק ניט אויפן גולם וואָס ער איז אַ הוה ונפסד, אָבער צוליב אים האָט מען דאָך אָפּגעגעבן די גאַנצע תומ״צ), שזהו מצד יוקר הגוף ששרשו בהעצמות, שהוא לבדו בכחו ויכלתו להוות מאין ואפס לפי שאין לו עילה וסיבה שקדמה לו ח״ו9, הנה כח העצמות רואים בהגוף דוקא, שזהו מבשרי אחזה אלוקה, שבהבשר עצמו רואים את כח העצמות. אלא כיצד יש להביט, ללמוד ולהבין (נאָר ווי אַזוי צו קוקן, צו לערנען און צו פאַרשטיין), הנה זהו ע״י לימוד פנימיות התורה שהוא לימוד החסידות. וממשיך שם, שלכאורה אינו מובן דיוק הלשון מבשרי דוקא, שהרי כח הראי׳ כמו שאר כחות הנפש הם ע״י חיבור הגוף והנפש יחדיו דוקא, דבראי׳ ישנם בכלל ב׳ סוגים, ראי׳ שכלית וראי׳ מוחשית שבעיני בשר, הנה שניהם הם בחיבור הגוף והנפש דוקא, שגם ראי׳ שכלית שלכאורה היא כולה רוחניות הרי גם היא ע״י הגוף דוקא, ולאידך גיסא הנה גם ראי׳ מוחשית שבעיני בשר, הגם שכשמה כן היא שהיא בעיני בשר, הרי גם ראי׳ זו היא ע״י הנפש דוקא שנותנת את כח הראי׳ בהעין ומחי׳ אותו, ועל כל פנים הרי בשניהם צריך להיות קישור הגוף והנפש, שהעיקר הוא הנפש, ואם כן אינו מובן אומרו ומבשרי. ומבאר שם, שההפרש שבין ב׳ ראיות אלו הוא שראיית עיני בשר קרובה יותר להגוף וראי׳ שכלית קרובה יותר להנפש. והפרש זה אינו רק בענין מקורם, כי אם גם בתוכן הנושא שהראי׳ תופסת בו. דראי׳ שכלית תופסת בהנפש והרוחניות שבהדבר וראי׳ מוחשית תופסת בהגשמי והגוף שבהדבר, דהנה בכל דבר וענין ישנו הגוף והנפש שבו10, בכל דבר לפי ענינו, עד שגם באלקות ישנו ענין הרוחני שבו וענין הגשמי שבו לפי ערך הרוחני, הנה הראי׳ שכלית תופסת ברוחניות האלקות והראי׳ מוחשית תופסת בהמוחש כו׳. דזהו ענין מבשרי אחזה, שהו״ע ראיית אלקות במוחש, כמבואר בסוף הסעיף שם, וכמו הראי׳ דהשגחה פרטית שהיא ראי׳ מוחשית באלקות. ובפרט ע״פ הידוע11 מתורת הבעש״ט בענין השגחה פרטית שהיא השגחה לפרטי פרטים, לא רק במין המדבר כי אם גם בחי וצומח עד בדומם, שגם בו ישנה ההשגחה פרטית לפרטי פרטים, הנה להיות שההשגחה פרטית היא גם בהדומם שהוא התחתון, היינו הגוף, שבכללות סדר ההשתלשלות, לכן שייך לומר על זה מבשרי אחזה, לפי שהו״ע הראי׳ שבהגוף והגשמי, ראי׳ מוחשית שבעיני בשר.
והנה כללות פירוש הפסוק לך אמר לבי בקשו פני גו׳ מתאים לתורת הבעש״ט12, הובא מהמגיד13, עה״פ14 תחתיים שניים ושלישים תעשה, שכללות כל הענינים מתבטאים (שטעלן זיך אויס) בעולמות, נשמות ואלקות, שג׳ דברים אלו הו״ע תחתיים שניים ושלישים. ועפ״ז מבאר הבעש״ט שם כללות ענין עבודת התפילה. והנה להיות שהפסוק בקשו פני מדבר ג״כ בענין עבודת התפילה כמבואר בהמאמר שם כמובא לעיל, הנה בפירוש בקשו פני ישנו ג״כ כמו שהוא בענין הנשמות ובענין העולמות. דכמו שנת״ל לפירש״י שבקשו פני קאי על פנימיות האלקות, הנה כמו״כ ישנו גם פירוש בקשו פני בנוגע לנשמות ובנוגע לעולמות. דהנה מבואר בלקו״ת ד״ה כי15 תצא למלחמה על אויביך16 שפירוש בקשו פני הוא פנימיות הלב, פנימיות שבאדם. ומבאר שם שישנה העבודה שע״פ טעם ודעת, שבזה ישנה הגבלה עד היכן יכול ללכת (ביז וואַנענט ער קען גיין), שמכיון שהוא ע״פ טעם ודעת הרי יש בזה מדידה והגבלה, ואין זה תכלית העבודה, ולמעלה יותר ענין העבודה הוא על אויביך, למעלה מאויביך, שהוא העבודה שמצד המקיפים, אבל גם זה אינו אמיתית פנימיות הלב שאומרים על זה בקשו, דהגם שהוא למעלה מאויביך, שלכן ונתנו הוי׳ אלקיך בידיך15, שמקבצים את כל המחשבות דיבורים ומעשים שנתפזרו כמ״ש17 אם יהי׳ נדחך בקצה השמים משם יקבצך, שמקבצים את המחשבות דיבורים ומעשים אשר לא להוי׳ המה עד שנעשה נידח, ומשם יקבצך, היינו שנתנו ה׳ אלקיך בידך יותר מכחותיו המוגבלים שע״פ טעם ודעת. אבל כל זה מספיק רק לקבץ את הניצוצות שנתפזרו ע״י האדם או מה ששייך לחלקו בעולם ולנשמתו, אבל תכלית העבודה דבקשו פני הוא לא רק בנוגע להלבושים מחשבה דיבור ומעשה, כי אם בחי׳ וראית בשבי׳ אשת יפת תואר18, והיינו להפך את המדות והמוחין שיהיו כולו טוב, שאינו מספיק על זה הארת נקודת הלב כי אם צריך עצמות נקודת הלב כמבואר בלקו״ת שם. דבכללות הנה ישנה בחינה בנשמה שעלי׳ נאמר19 אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה, וישנה בחי׳ הנשמה שעלי׳ נאמר19 טהורה היא, שהיא בחי׳ הנשמה דאצילות ולמטה יותר בחי׳ אצילות שבבי״ע, שג׳ בחינות אלו, בחי׳ נשמה דבי״ע, נשמה דאצילות שבבי״ע ונשמה דאצילות עצמה, ישנם בכאו״א לפי ענינו. וזהו תוכן הבקשה בקשו פני, שאינו מספיק העבודה שע״פ טעם ודעת (בי״ע), וגם אינו מספיק העבודה דבחי׳ על אויביך שהיא מצד הארת נקודת הלב כמו שהיא יוצאת מנקודת הלב עצמה ומאירה בכל כחות הנפש (אצילות שבבי״ע), כי אם צריך העבודה דבחי׳ אשת יפת תואר, עצמות נקודת הלב, שהוא אמיתית הפנימיות (אצילות), שע״ז אומרים בקשו פני, שצריך התעוררות גדולה וטירחא עצומה שיגיעו לבחי׳ פנימיות נקודת הלב. שזהו כללות הענין דבקשו פני כמו שהוא בענין הנשמות.
והנה כמו״כ בענין העולמות, הרי ישנם ד׳ עולמות אבי״ע, וגם ישנו בחי׳ אצילות שבבי״ע, דכללות הד׳ עולמות נקרא בשם פנים ואחור ימין ושמאל, כמבואר בקבלה20 והובא בכמה מקומות בחסידות21, שאחור הוא עולם העשי׳ שהקליפות גוברים בו עד שיש בה בחי׳ אלקים אחרים כדאיתא בתניא22, שלכן נקרא בשם אחור, וימין ושמאל הם בריאה ויצירה, ופנים הוא עולם האצילות דאבא עילאה מקננא באצילות23, וחכמת אדם תאיר פניו24. ולמעלה יותר בחי׳ פנים הוא ע״פ המבואר בתורה אור עה״פ25 לא יהי׳ לך אלקים אחרים על פני26 שהו״ע הפנימיות שלמעלה שהיא למעלה מכל מדידות והגבלות, אפילו מהגבלת שם אלקים שבקדושה, דמבחינה זו אי אפשר להיות גם בריבוי השתלשלות יניקה ללעו״ז, בחי׳ אלקים אחרים. דכאשר ישנה ההגבלה שמצד אלקים דקדושה, שהו״ע המגן המעלים על השמש27, הנה מצד צמצום זה הנה בריבוי השתלשלות עד לבחי׳ עולם העשי׳ שהוא עולם התחתון שאין תחתון למטה ממנו ישנו מקום לבחי׳ אלקים אחרים, אבל מצד הפנימיות שלמעלה אי אפשר להיות שום יניקה גם בריבוי השתלשלות. דזהו ענין בקשו פני, שצריך להיות לא רק שלא ישנו המציאות דאלקים אחרים כי אם גם שלא יהי׳ שום נתינת מקום לבחי׳ אלקים אחרים גם בריבוי השתלשלות, שהוא מצד הפנימיות שלמעלה, היינו האור שלמעלה מהצמצום, שהוא בחי׳ אצילות דכללות. וזהו פירוש בקשו פני כמו שהוא בענין העולמות, שהוא כפירוש הרמ״ז28 שפסוק זה קשור בעניני המועדים, שצריך להמשיך מפנימיות הא״ס, ובלשון הקבלה הוא האורות דאריך ועתיק, שיומשכו באצילות שאז יומשך האור גם למטה.
והנה מבאר בהמאמר שם בפירוש ומבשרי אחזה אלוקה, שמכחות הנפש באדם שלמטה אפשר להשיג את הספירות שלמעלה. ומבאר שם שכחות הנפש נחלקים לב׳ סוגים, כחות מקיפים וכחות פנימיים, שכחות הפנימיים נחלקים לב׳ סוגים, שכל ומדות. שהמשכת הכחות מקיפים מהנפש היא בדרך יש מאין, וההמשכה ממוחין למדות היא בדרך עילה ועלול, ועד״ז הוא גם בהספירות שלמעלה. וממשיך שם, שאע״פ שהמדות מהמוחין הם בדרך עילה ועלול, אעפ״כ אין זה נעשה בדרך ממילא כי אם צריך להיות וידעת היום והשבות אל לבבך29, שהיא השתדלות מיוחדת שמהמוח יומשך להלב. שהשתדלות זו היא בב׳ ענינים. השתדלות מצד המוח והוא אריכות ההשגה וההתבוננות, וגם אז צריך להיות הכנה מצד הלב, כי אפשר להיות שגם כשישנה אריכות ההשגה וההתבוננות, תשאר ההשגה בהמוח ולא תומשך להלב, ולכן צריך להיות הכנה מצד הלב. ששעת הכושר לזה הוא בזמן התפילה, וההכנה לעבודת התפילה היא המרירות. דכשיתבונן בענין ירידת נשמתו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא30, ומתבונן שכל ימי חייו הם בענינים של הבל, דגם כאשר אינו עוסק בענינים של היפך הרצון מ״מ הרי מבואר באגה״ת31 דמריבוי ענינים קלים נעשה כמו מחיצה עבה, דכמו״כ מריבוי עניני היתר, גם כשהם בשביל בריאות הגוף, אבל מכיון שהם סתם ולא לעבודת הוי׳ הרי מבואר בתניא32 שלא רק שאינו נחלש הצד דלעו״ז אלא אדרבה עוד נתחזק לי שנשתמש כמה פעמים כו׳, הנה כשיתבונן בכל זה ובפרט כשיתבונן שבזה הוא מכניס את נפשו האלקית, חלק אלוקה ממעל ממש33, שירדה מאיגרא רמה, הנה עי״ז יבוא למרירות עצומה. ואם מרירות זו צריכה להיות בכל ימי השנה, הנה על אחת כמה וכמה בימי חודש אלול, שבימים אלו, כמבואר בלקו״ת34 ובהמאמר, המלך בשדה, שזהו כל ענין ימי חודש אלול שמקרבים גם את הרחוקים, גם אלו הנמצאים בשדה, שזהו מעלת י״ג מדות הרחמים דחודש אלול35 על הגילויים שבחודש תשרי, ואפילו על הגילויים שביום כיפור, שבחודש אלול המלך בשדה ומראה פנים שוחקות לכולם ומקבלם בסבר פנים יפות וכולם רשאים לגשת להמלך ולמסור לו את בקשותיהם, הנה כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם36, שזמן זה הוא שעת הכושר לעורר כמו״כ גם באדם התחתון. וכאמור בהמאמר הקודם שהמרירות אינה סתירה להשמחה כמבואר בתניא37 ובמאמרים38, שע״ד שאי אפשר להיות אהבה ויראה ביחד רק בעבודת ה׳, עד״ז הוא גם בענין חדוה ובכי׳39, והיינו שביחד עם המרירות צריך להיות גם השמחה, פנים שוחקות וסבר פנים יפות, שצריך להיות במצות התשובה עוד יותר מבשאר המצוות. דמבואר ברמב״ם40 שכל המצוות צריכות להיות בשמחה ובטוב לבב, הנה עאכו״כ במצות התשובה שהיא מצוה כללית, המצוה הזאת41, שממלאה את כל הפגמים שבכל המצוות, הרי בודאי שצריך בה שמחה כפולה ומכופלת ועצומה ביותר ויותר, וביחד עם זה צריך להיות גם המרירות בערך זה, בכדי שתהי׳ ההשבה אל הלב.
וזהו ב׳ הענינים שבפסוק לך אמר לבי בקשו פני, שבתחילה צריך להיות בשבילך בשליחותך, שהולכים מעצמות נקודת הלב, אלא שבחיצוניות הלב נשלח הארה מפנימיות הלב שהיא נותנת כח לחפש בטירחא עצומה בחורים ובסדקים ולקבץ את כל עניניו, דליבא פליג לכל שייפין42. ואח״כ באים לפירוש השני, לך במקומך, פנימיות שלמעלה, שזהו ע״י התעוררות עצמות נקודת הלב, שפנימיות הנשמה תופסת בפנימיות שלמעלה, כידוע43 דעצם הנשמה תופסת בהעצמות. שבתחילה הוא העבודה שע״פ טעם ודעת, ואח״כ העבודה על אויביך שהוא השליחות מפנימיות הלב בהענינים שלמטה שעי״ז הנה משם יקבצך, עד שמגיעים לבחי׳ לך במקומך, שהוא עצמות נקודת הלב, שעי״ז תופסים בהעצמות שלמעלה. ועי״ז נעשים כלי טהור44 לקבל ברכות והשפעות על משך כל השנה, כמו שמסיים בסיום וחותם המאמר, דמאחר שע״י העבודה שבפנימיות הנפש שלמעלה מכל המדידות וההגבלות מגיעים לבחי׳ על פני, שהיא למעלה מכל הצמצומים, הנה אז מתבטלים כל המקטרגים, דכתיב45 ויבואו בני האלקים, שישנם מימינים ומשמאילים46, שישנם כאלו שרוצים למנוע את הברכות ההמשכות וההשפעות כו׳, הנה כל זה הוא בההמשכה שמצד בחי׳ החיצוניות, אבל כאשר מגיעים ע״י העבודה שמצד פנימיות הלב לבחי׳ על פני, הנה כמו שנת״ל בפירוש לא יהי׳ לך אלקים אחרים על פני, שמבחי׳ הפנימיות שלמעלה אין שום נתינת מקום, גם בריבוי השתלשלות, לבחי׳ אלקים וקטרוג, ולזאת נמשכות ההשפעות בגשמיות דוקא, וכמו שנת״ל בפירוש ומבשרי אחזה אלוקה שכח העצמות הוא בהגשמי דוקא, והיינו שע״י העבודה שמצד פנימיות הלב נמשך כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בכל הענינים הגשמיים בלי שום ענינים בלתי רצויים.
וזהו כללות תוכן המאמר, שהתחלתו היא פירוש לך אמר לבי, לך בשליחותך, שהלב בא לכאו״א מישראל בשליחותו של הקב״ה ואומר לו שיחפש את פנימיותו, ואין זה התעוררות סתם אלא דלהיות שההתעוררות היא בעת רצון לכן ממלאים את הבקשה, את פניך הוי׳ אבקש, שהעבודה אינה רק בהארת נקודת הלב כי אם גם בבחי׳ אשת יפת תואר שהוא עצמות נקודת הלב, שעי״ז מגיעים לבחי׳ הפנימיות שלמעלה, הנה עי״ז הוא כסיום וחותם המאמר, שממשיכים שנה טובה ומתוקה, בלי שום מדידות והגבלות, שממשיכים את בחי׳ רב טוב בטוב הנראה והנגלה לשנה טובה ומתוקה בבני חיי ומזוני רויחי.
__________
1) תהלים כז, ח.
2) בד״ה זה ה׳ש״ת (סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 163 ואילך. ה׳שי״ת ע׳ 281 ואילך).
3) ראה ברייתא מעשה תורה אות י׳ סרכ״ד.
4) זח״א נ, ב.
5) תענית ב, א. רמב״ם הל׳ תפלה בתחלתו. רבינו יונה לאבות פ״א מ״ב.
6) איוב יט, כו.
7) לקו״ד ח״ב שלד, א. סה״ש תרצ״ז ע׳ 171.
8) לקו״ד שם שלו, א. סה״ש שם ע׳ 173.
9) אגה״ק ס״כ (קל, ריש ע״ב).
10) שעהיוה״א פ״א, מהאריז״ל. וראה ע״ח שער (לט) מ״ן ומ״ד פ״ג. שער (נ) קיצור אבי״ע פ״א ואילך.
11) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סקי״ט (צט, סע״ב) ואילך. וש״נ.
12) צוואת הריב״ש (הוצאת קה״ת) סימן עה (יב, א-ב).
13) או״ת ז, ב (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן יח). הובא ונתבאר באוה״ת נח (כרך ג) תריד, א. ועוד.
14) נח ו, טז.
15) ר״פ תצא (כא, י).
16) תצא לו, א.
17) נצבים ל, ד.
18) תצא שם, יא.
19) נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).
20) רמ״ז לזח״ג צג, ב. הובא במקומות שבהערה הבאה.
21) אוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ שבהערה 1 ס״א (ע׳ קד). אוה״ת תשא ע׳ ב׳לד. פסח (כרך ג) ע׳ תשסד. סה״מ תרס״ה ס״ע מז. תרע״ח ע׳ רטז. עטר״ת ע׳ תקנה. תש״ה ע׳ 59. ד״ה ויהי אומן את הדסה וד״ה אלה מסעי תשי״ג (סה״מ פורים ע׳ כז. סה״מ במדבר ח״ב ע׳ שפט). ובכ״מ.
22) פ״ו (י, סע״ב ואילך). פכ״ד (ל, א) – מע״ח שער (מב) דרושי אבי״ע ספ״ד.
23) ראה תקו״ז ת״ו (כג, א). ע״ח שער (ג) סדר אצילות פ״א. שער (מז) סדר אבי״ע פ״ב-ג. הנסמן בהערה בסה״מ: ה׳ש״ת ע׳ 59; תש״ג ע׳ 133; תש״ח ע׳ 81.
24) קהלת ח, א.
25) יתרו כ, ג. ואתחנן ה, ז.
26) יתרו עא, ג.
27) ראה שעהיוה״א פ״ד ואילך. אוה״ת לתהלים (יהל אור) פד, יב (ס״ע ש ואילך). ובכ״מ.
28) שם.
29) ואתחנן ד, לט.
30) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
31) פ״ז (צז, ב).
32) פ״ז (יא, סע״ב).
33) תניא רפ״ב.
34) פ׳ ראה לב, ב.
35) ראה מ״ח מס׳ אלול פ״א מ״ג. פע״ח שער (כד) ר״ה בתחלתו.
36) משלי כז, יט.
37) ספל״ד. אגה״ת רפי״א.
38) תו״א שמות נד, א. לקו״ת שה״ש כט, ב. ועוד.
39) ראה זח״ג עה, א.
40) סוף הל׳ לולב.
41) נצבים שם, יא וברמב״ן עה״פ.
42) זח״ג קסא, ב. רכא, ב (ברע״מ). אגה״ק סל״א. תו״א בראשית ז, ד. לקו״ת שה״ש כט, ב ואילך. לא, א ואילך.
43) ראה סה״מ תש״ח ע׳ 61. ובכ״מ.
44) ל׳ הכתוב – ישעי׳ סו, כ.
45) איוב א, ו.
46) דברי הימים-א יב, ב.
[סה"מ אב-אלול (הוספות) ע' רסח ואילך]