הוספה ד) ודוד עבדי (הנחה) – ש״פ ויגש, ז׳ טבת ה׳תשל״ב

בס״ד. ש״פ ויגש, ז׳ טבת ה׳תשל״ב

הנחה בלתי מוגה

ודוד עבדי נשיא להם לעולם1, ומבואר בהספרים2 המבארים שייכות ההפטרות להסדרות, ששייכות הפטרה זו לפרשת ויגש היא כי הקירוב דעץ יוסף ועץ יהודה, וקרב אותם אחד אל אחד גו׳ ועשיתם לעץ אחד גו׳3 דההפטרה היא דוגמת הגשת יהודה ליוסף (דהסדרה). וצריך להבין, והרי ויגש אליו יהודה4, שיהודה הוצרך לגשת ולהתעלות לבחי׳ יוסף בכדי לקבל ממנו, מורה שיוסף הוא למעלה מיהודה, ואילו התוכן דסיום ההפטרה, ועבדי דוד מלך עליהם גו׳ ודוד עבדי נשיא להם לעולם, הוא שיהודה יהי׳ למעלה מיוסף [דאף שבנוגע לעץ יהודה כתיב ולבני ישראל חבריו ובעץ אפרים כתיב וכל בית ישראל חבריו, כי בעץ יהודה כלול רק שבט בנימין ובעץ אפרים כלולים כל עשרת השבטים, מ״מ לאחרי וקרב אותם גו׳ יהי׳ דוד נשיא עליהם, על כל בית ישראל], וא״כ אינו מובן מהי השייכות של ההפטרה להסדרה, דלכאורה הם שני ענינים הפכיים. והנה ידוע5 שהשם של כל סדרה מורה על התוכן של כל הסדרה. וכמו״כ הוא בנוגע לפרשת ויגש, שענין הגשת יהודה ליוסף (ויגש) המורה על מעלת יוסף לגבי יהודה, הוא התוכן של כל הסדרה. שהרי בכל הסדרה (ואפילו בפ׳ ויחי) מסופר איך שכל השבטים הוזקקו ליוסף, ועפ״ז יוקשה ביותר השייכות של ההפטרה להסדרה, שהרי התוכן דסיום ההפטרה הוא שדוד (יהודה) יהי׳ נשיא על כל ישראל. והגם שהתחלת ההפטרה, הקירוב דעץ יהודה ועץ יוסף, הם דוגמת ענין הגשת יהודה ליוסף, אחד באחד יגשו6, הרי זהו רק תחילת ההפטרה. אבל ממה שאומרים בההפטרה גם הפסוקים ועבדי דוד וגו׳ מוכח שגם זה שייך לתוכן הסדרה, ואינו מובן, שהרי לכאורה הם ב׳ ענינים הפכים, כנ״ל. ועד״ז צריך להבין גם בהמאמר ד״ה ויגש שבתו״א7, שמיד בתחילת המאמר מביא הפסוק8 קורות בתינו ארזים וגו׳ ומבאר ההפרש שבין המשכן לבית עולמים, שהמשכן הי׳ בעיקר מצומח, בחי׳ יוסף, ובית המקדש הי׳ בעיקר מדומם, בחי׳ יהודה. ומבאר שם9, שמה שבית המקדש הי׳ מדומם הוא מצד מעלת שרש הדומם כו׳. וצריך להבין, והרי בפסוק ויגש אליו יהודה מדובר המעלה דיוסף (וכמבואר בתו״א שם10), וא״כ מהי השייכות דויגש אליו יהודה להענין דבית המקדש (שמצד שייכות זו, מביא מיד בתחילת המאמר הפסוק קורות בתינו ארזים ומבאר מעלת בית המקדש על המשכן, מעלת יהודה על יוסף).

ויובן כל זה בהקדים תחילה ביאור בההגשה דיהודה ליוסף, דכשיהודה רצה לעורר רחמים אצל יוסף ולפעול אצלו שישיב לו את בנימין, אמר לו כי עבדך ערב את הנער גו׳11. וכיון שבפשטות הענינים, הטענה כי עבדך הוא טעם שישיב לו את בנימין, כן הוא גם בפנימיות הענינים. וזהו מה שאמר כי עבדך ערב את הנער, עבדך דייקא, כי אף שיהודה הי׳ מלך באחיו (גם באותה שעה, שלכן קודם שבא למצרים שלח יהודה אל יוסף להורות לפניו גושנה12, ואיתא במדרש13 שמה ששלח יהודה דוקא הוא לפי שיהודה הי׳ מלך באחיו ולכן שלח אותו ליוסף שהי׳ מלך במצרים), מ״מ אמר עבדך דייקא, כי זהו הטעם למה שצריך לתת לו את בנימין.

והענין הוא (כמבואר בדרושים ד״ה ויגש14), דהנה ידוע15 שכל ישראל ערבים זה בזה. שכפשוטו הוא דכל אחד הוא ערב בשביל השני, ויש עוד פירוש ערבים מלשון מעורבים16, דכל ישראל מעורבים זה בזה, דזהו פירוש הפנימי דערבים. ולכן הם ערבים זה לזה כפשוטו, וכמו שנת״ל בהמאמר הקודם17, דהמנורה קאי על כנסת ישראל, ואע״פ שיש בהם ז׳ סוגים, הם מנורת זהב כולה18. ומבאר בלקו״ת19 דכמו שהמנורה היא מקשה אחת, שע״י המקשה שמקישים אותה נעשה מה שלמעלה למטה ומה שלמטה למעלה ונתערב הכל עליון בתחתון ותחתון בעליון, כך כל ישראל ערבים זה בזה כלומר מעורבים זה בזה. ונתבאר לעיל17, שהתכללות זו היא נעלית יותר מענין ההתכללות מה שהראש מקבל מהרגל, שהרי בהתכללות זו הראש נמצא למעלה והרגל נמצא למטה, ורק שהרגל משפיע להראש, משא״כ בהתכללות דמקשה, הרי נעשה מה שלמעלה מטה ומה שלמטה מעלה. ומה שמסיים בלקו״ת שם (לאחרי שמבאר ההתכללות דמקשה) כי אתם קרויים אדם, והראש מקבל חיות גם מהרגל כי מובן שההתכללות דהרגל יעלה בפועל למעלה כו׳ – הרי זה רק לעתים, משא״כ הנ״ל דמשפיע חיות כו׳ (וזו הסיבה והטעם שאפשר להיות מקשה).

והנה אף שכל ישראל מעורבים זה בזה, שלכן גם בענין הערבות כפשוטו כל ישראל ערבים זה בזה, מ״מ ישנו בזה חלוקי מדריגות, כמבואר בספר הגלגולים20. וכמו באדם עצמו, הרי הראש דגוף זה ערב יותר עבור גופו מכמו שהוא ערב לגוף אחר, עד״ז הוא בנשיא וראש השבט, שערב הוא יותר עבור שבטו מכמו לשאר ישראל, וכמו שאמר הבעש״ט21 שמצות אהבת ישראל היא גם למי שלא ראה ולא שמע ממנו מעולם, מ״מ ישנן מדריגות בזה, וכמו במצות הוכיח תוכיח22, הרי מובן דישנו הפרש בהחיוב כמו שהוא בביתו, וכמו שהוא בעירו, ובמדינתו, ועד כמו שהוא לכל העולם כולו. וזהו מה שאמר יהודה כי עבדך ערב את הנער, דאף שגם שאר האחין היו שייכים וערבים לבנימין, ועאכו״כ שבנימין שייך ליעקב שהרי נפשו קשורה בנפשו23, מ״מ דוקא יהודה נכנס לתגר יותר משאר אחיו, שהוא הי׳ ערב את הנער יותר משאר האחין. ועד״ז הוא ברוחניות הענינים, דיהודה ובנימין יש להם שייכות גדול זה לזה יותר משאר האחין, דיהודה הוא ספירה הרביעית, ספירת המלכות, ובנימין הוא בחי׳ רוחא דשביק בגוה, ז״א (היינו רוחא דז״א הנמשך במלכות), ונקרא צדיק תחתון24. ולכן, מכיון שהי׳ שייך וקרוב לבנימין יותר, ע״כ הי׳ הוא ערב עבורו, וזהו מה שאמר כי עבדך ערב את הנער, כי השייכות דיהודה לבנימין היא להיותו עבדך, הביטול, דבחי׳ מלכות.

וזהו ויגש אליו יהודה גו׳, דהנה יהודה הוא בחי׳ מלכות כנ״ל ויוסף הוא בחי׳ ז״א. ולכן הוצרך יהודה לגשת ליוסף ולקבל ממנו, כי המלכות מקבלת מבחי׳ ז״א. וזהו ג״כ מה שאיתא בזהר25 שהגשת יהודה ליוסף הו״ע סמיכת גאולה לתפילה, שתפילה [היינו תפילת העמידה, שהיא עיקר התפילה. והרי מובן גם בפשטות, שהכוונה בתפילה במאמר זה הוא לתפילת העמידה] היא בלחש [דזהו גם מה שאמר יהודה, ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני יכנסו דברי באזנך26, שזה מורה שדיבר בלחש (דאם לא כן לא הוצרך לומר לו יכנסו דברי באזנך) דוגמת שמונה עשרה שהיא בלחש], שמורה על תכלית הביטול, כעבדא קמי׳ מארי׳27. והוא הביטול דבחי׳ מלכות לבחי׳ יסוד ז״א. וביטול זה פעל המשכת בחי׳ בנימין, כי ע״י הביטול נעשה יחוד זו״ן כו׳28. וכידוע29 בפירוש מגיד מראשית אחרית30, דאף שיסוד (ז״א) הוא סוף עולמות הא״ס, מ״מ נמשך על ידו גם מבחי׳ ראשית שהיא ספירת החכמה עד לבחי׳ אחרית בחי׳ המלכות (וזהו ענין מה שע״י יחוד זו״ן נמשך בחי׳ שארה כסותה ועונתה28).

אמנם ע״י יחוד זו״ן נעשה אח״כ תוספות בבחי׳ ז״א. דז״א מצד עצמו נמשך בו רק מבחי׳ החכמה, וע״י המלכות, נמשך בו גם מבחי׳ הכתר. וזהו מה שאמר יהודה ליוסף כי כמוך כפרעה4, דהנה בחי׳ פרעה הוא, כדאיתא בזהר31 דבי׳ אתפריעו כל נהורין שהוא בחי׳ גילוי האורות בלי הגבלה, והוא בחי׳ הכתר למעלה מחכמה, דזהו ג״כ מה שאמר פרעה ליוסף רק הכסא אגדל ממך32, דאף שבלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו33, שכל סדר ההשתלשלות מסורים ליוסף, מ״מ בחי׳ הכסא שהו״ע ההתנשאות שהוא למעלה מהשתלשלות, אגדל ממך. וזהו ג״כ מ״ש34 החמישית לפרעה וארבע הידות יהי׳ לכם, דארבע הידות הוא בחי׳ חכמה ובינה וחסד וגבורה, שהם בחי׳ סדר ההשתלשלות, כנגד הד׳ אותיות דשם הוי׳, אבל החמישית היא לפרעה והוא בחי׳ הכתר שלמעלה מהשתלשלות, ורק נרמז בקוצו של יו״ד35. אמנם ע״י הגשת יהודה ליוסף, נמשך ביוסף גם מבחי׳ פרעה, כי שרש המלכות (בחי׳ יהודה) היא בכתר, ובחינה זו המשיך גם ביוסף.

ועפ״ז יובן השייכות של ההפטרה להסדרה, כי עיקר התוכן דויגש אליו יהודה הוא מה שע״י הגשת יהודה ליוסף נמשך מבחי׳ פרעה, בחי׳ הכתר שרש המלכות. וזהו גם התוכן של ההפטרה, שע״י הקירוב דעץ יוסף ועץ יהודה, יהי׳ אח״כ ודוד עבדי נשיא עליהם לעולם, שיהי׳ גילוי בחי׳ ההתנשאות (בחי׳ ורק הכסא אגדל ממך) שזהו ענין ״נשיא״. וגילוי בחינה זו יהי׳ בדוד עבדי דוקא (שמשבט יהודה), כי שרש המלכות דוקא הוא בבחי׳ ההתנשאות כו׳ עד לבחי׳ מלכות דא״ס, ולעתיד לבוא יתגלה בחינה זו. וזהו ודוד עבדי נשיא להם לעולם, שמצד בחי׳ עבדי שבדוד (דוגמת כי עבדך גו׳ שביהודה) יהי׳ נשיא כו׳.

והנה בד״ה ועבדי דוד (תרצ״ט) מכ״ק מו״ח אדמו״ר36, מקשה למה מייחסים את מלך המשיח לדוד המלך ע״ה וקוראים אותו בשם דוד, ומבאר שמעלת דוד הוא, דאף שהי׳ מלך בישראל, ועד שדוד הוא בחי׳ המלכות, וכידוע ששלמה הוא בחי׳ חכמה שבמלכות ודוד הוא ספירת המלכות עצמה37, בחי׳ רוממות והתנשאות, מ״מ הי׳ בבחי׳ עבדי בתכלית הביטול, וכמ״ש38 כי עני ואביון אני, שויתי ודוממתי39. וכן הוא מעלת מלך המשיח דכתיב בו40 הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד, וילמוד תורה עם האבות ומשה רבינו41, ובכל זאת יהי׳ בתכלית הענוה והביטול ללמוד גם עם אנשים פשוטים, לא ע״י שליח וכו׳, אלא הוא בעצמו. וכל הגילויים דלעתיד עד גם דאלף השביעי תלויים במעשינו ועבודתינו כל זמן הגלות42, שצריך ללמוד התורה וגם פנימיות התורה לכל אחד, גם עם אנשים פשוטים, ולהפיץ המעיינות חוצה ובאופן של ביטול. ועי״ז באים לודוד עבדי נשיא להם לעולם בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

__________

1) יחזקאל לז, כה.
2) ראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 258 ואילך. וש״נ. וראה גם ד״ה ועבדי דוד תשמ״ו (סה״מ פסח ח״ב ע׳ רצ ואילך).
3) יחזקאל שם, טז ואילך.
4) ריש פרשתנו (ויגש מד, יח).
5) ראה לקו״ש ח״ה ע׳ 57 ואילך. וש״נ.
6) איוב מא, ח.
7) ריש פרשתנו (מג, ג).
8) שה״ש א, יז.
9) תו״א שם, ב.
10) מד, א.
11) פרשתנו מד, לב.
12) שם מו, כח.
13) מדרש אגדה (באָבער) עה״פ.
14) ראה אוה״ת פרשתנו (כרך ה) תתקפא, א ואילך. בהבא לקמן – ראה גם לקו״ש ח״ל ע׳ 215 ואילך.
15) שבועות לט, סע״א. וש״נ.
16) אוה״ת שם, ב. לקו״ת שבהערה 19.
17) ד״ה ראיתי והנה גו׳ דש״פ מקץ (סה״מ חנוכה ע׳ קכ ואילך).
18) זכרי׳ ד, ב.
19) בהעלותך לג, ג.
20) פרק ד (הובא באוה״ת שם).
21) ראה ״היום יום״ ג אדר א. טו כסלו. ובכ״מ.
22) קדושים יט, יז.
23) פרשתנו מד, ל.
24) אוה״ת שם תתקפב, א.
25) פרשתנו (ח״א) רה, ב.
26) ריש פרשתנו (מד, יח) ובפרש״י.
27) שבת י, א. זח״ג רכג, א.
28) חסר קצת. המו״ל.
29) ראה אוה״ת משפטים ע׳ א׳שיח. וראה שם ע׳ א׳שיב.
30) ישעי׳ מו, י.
31) פרשתנו (ח״א) רי, א.
32) מקץ מא, מ.
33) שם, מד.
34) פרשתנו מז, כד.
35) ראה לקו״ת ס״פ פינחס. וש״נ.
36) סה״מ תרצ״ט ע׳ 191 ואילך.
37) ראה סהמ״צ להצ״צ מצות מינוי מלך פ״ב (קח, ב).
38) תהלים פו, א.
39) שם קלא, ב.
40) ישעי׳ נב, יג.
41) ראה לקו״ת צו יז, א-ב. שער האמונה (לאדהאמ״צ) פנ״ו (פט, א ואילך). סה״מ תרח״ץ ס״ע ר ואילך. ועוד.
42) תניא רפל״ז.

[סה"מ בראשית ח"ב (הוספות) ע' רפא ואילך]

סגירת תפריט