בס״ד. ש״פ אחרי, כ״ד ניסן, מבה״ח אייר ה׳תשמ״ו
הנחה בלתי מוגה
להבין ענין תחיית המתים, שזהו תוכן הפטרת שבת חול המועד פסח1, דכתיב בה2 הנבא על העצמות האלה גו׳ הנה אני מביא בכם רוח וחייתם וגו׳, ואח״כ כתיב3 הנה אני פותח את קברותיכם וגו׳. הנה איתא במשנה4 (שאומרים לפני לימוד פרקי אבות5) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו׳, וידוע6 שפירוש עולם הבא במשנה זו הוא עולם התחי׳ (תחיית המתים). דהנה בכלל יש כמה פירושים בעולם הבא, דלפעמים הכוונה בזה היא לגן עדן7, אבל כאן הכוונה היא לעולם התחי׳, כמובן גם ממ״ש בהמשך המשנה, ואלה שאין להם חלק כו׳ האומר אין תחיית המתים כו׳. וצריך להבין, דהנה ידוע שעולם התחי׳ הוא למעלה מגן עדן, כדמוכח גם ממה שאומרים בנוסח התפילה דשבת, אין ערוך לך ה׳ אלקינו בעולם הזה ואין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא אפס בלתך גואלנו לימות המשיח ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים, דפירוש עולם הבא בתפילה זו הוא גן עדן, ומזה שאומרים ואין זולתך כו׳ לחיי העולם הבא ואח״כ ואין דומה לך כו׳ לתחיית המתים, מובן, דענין תחיית המתים הוא למעלה מגן עדן. וכפשטות הענין שגן עדן הוא גם בזמן הזה, אחרי פירוד הנשמה מהגוף, משא״כ ענין תחיית המתים יהי׳ לעתיד לבוא דוקא, כמ״ש3 הנה אני פותח את קברותיכם גו׳, וזה יהי׳ תכלית שלימות השכר, כידוע מחלוקת הרמב״ם והרמב״ן בזה, ובחסידות (פנימיות התורה) נפסקה הלכה שתחיית המתים הוא התכלית האחרון8. ולפי זה צריך ביאור, מדוע ענין דגן עדן תלוי בעבודת האדם, משא״כ בעולם התחי׳ אומרים שכל ישראל יש להם חלק בעולם הבא.
והנה ידוע שבכלל יש ב׳ דרגות בגן עדן, גן עדן התחתון וגן עדן העליון, ובפרטיות הם כמה וכמה מיני גן עדן, כמבואר במ״א9 שיש כמה מיני גן עדן, והגם שלא נזכר בספרים רק גן עדן תחתון ועליון, הרי אמרו רז״ל10 תלמידי חכמים אין להם מנוחה אפילו בעולם הבא (שהכוונה כאן היא לגן עדן11) שנאמר12 ילכו מחיל אל חיל גו׳. והיינו שגם בגן עדן התחתון וגן עדן העליון עצמו יש ריבוי מדריגות, וכמובן גם מהמבואר באגה״ק13 שיש כמה וכמה מעלות ומדריגות גן עדן זה למעלה מזה עד רום המעלות. וממארז״ל הנ״ל (תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו׳) מובן גם שאופן הגילוי בגן עדן הוא ע״י עבודה, הליכה מחיל אל חיל, מדרגא אחת בגן עדן לדרגא שלמעלה ממנה, וכנודע14 דכל עלי׳ היא ע״י הקדמת הטבילה בנהר דינור ואח״כ העלי׳ ע״י העמוד שבין גן עדן לגן עדן, דכתיב בי׳15 ובזה הנערה באה גו׳. דב׳ ענינים אלו (נהר דינור והעמוד) הם בדוגמת העבודה דסור מרע ועשה טוב16, דנהר דינור יוצא מזיעתן של חיות וענינו הו״ע העונש כו׳ (כדאיתא בגמרא17), בחי׳ סור מרע, והעמוד הוא לשון עמידה, דבר המעמיד, בחי׳ עשה טוב. וכמבואר בהמשך תער״ב18 ובכמה מקומות19, שנהר דינור ועמוד הם ב׳ בחינות ביטול, הא׳ הוא ביטול מדריגתו ומציאותו הראשונה, והב׳ הוא הביטול לפי ערך המדריגה העליונה. ועליות אלה הם (כנ״ל) בין כל מדריגה ומדריגה בגן עדן, היינו הן בגן עדן התחתון והן בגן עדן העליון, שזהו ריבוי דרגות. ומכיון שצ״ל ב׳ אופני עבודה אלו דסור מרע ועשה טוב בכל עלי׳ מגן עדן לגן עדן, מובן שזהו ענין של אין להם מנוחה, היינו שיש ענין של עבודה כל הזמן בגן עדן, וכמובא בהדרושים20 שהאבות ומשה יושבין בגן עדן העליון יותר מג׳ אלפים שנה, ומזה מובן שעבודה זו דסור מרע ועשה טוב ישנה אצלם ריבוי פעמים, שהרי בכל יום יש אצלם ענין העלי׳ מגן עדן לגן עדן, ויתירה מזו, הרי בכל יום גופא יש ג׳ עליות כנגד הג׳ תפילות שבכל יום20. ונמצא, שענין גן עדן הוא ריבוי דרגות ובא ע״י עבודה. ולפי זה דורש ביאור ביותר ענין הנ״ל, דעולם התחי׳ שהוא למעלה מגן עדן אינו צריך עבודה, וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ולא זו בלבד שכל אחד מישראל יהי׳ בעולם הבא, אלא שיש לו חלק בעולם הבא, היינו שזהו חלק השייך לו. וע״ד הלשון בגמרא גבי גן עדן21, שנוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, היינו חלק השייך לו או לחבירו. דבגן עדן ענין זה מובן, שהרי גן עדן נמשך ע״י עבודה, משא״כ בתחיית המתים שלמעלה מחילוקי דרגות, אינו מובן איך שייך לומר שיש לכל ישראל חלק בעולם התחי׳.
וביאור הענין הוא (כמבואר בהדרושים22), דהנה ההפרש בין גן עדן ועולם התחי׳ הוא, דגן עדן הוא מבחי׳ ממלא כל עלמין, ותחיית המתים היא מסובב כל עלמין. דהנה בפשוטו של מקרא הגן עדן הוא חלק מבריאת העולם, שהעולם נברא ע״י עשרה מאמרות23, דענין עשרה מאמרות הוא בחי׳ ממלא כל עלמין, דזהו גם מה שהם עשרה דוקא, עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר, בבחי׳ הגבלה, ממלא כל עלמין. וזהו גם מה שלשון המשנה הוא בעשרה מאמרות נברא העולם, עולם דייקא, מלשון העלם והסתר24. ומכיון שגן עדן נכלל ג״כ בזה, מובן, שגם גן עדן הוא מבחי׳ ממלא כל עלמין. ועוד זאת, דאפילו בחי׳ גן בעדן מקדם, וגם דרגת עדן הקשורה עם הגן (עדן שממנו נמשך בחי׳ גן25) גם דרגא זו נבראה ע״י עשרה מאמרות, בחי׳ ממלא כל עלמין. אמנם תחיית המתים נמשכת מבחי׳ סובב כל עלמין שלמעלה מחילוקי דרגות.
ובזה יובן ההפרש הנ״ל, מה שבגן עדן יש חילוקי דרגות ושייך בו עבודה, משא״כ בתחיית המתים אומרים דכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. כי גן עדן הוא מבחי׳ ממלא כל עלמין, דענין ממלא כל עלמין הוא ההתלבשות בבחי׳ חילוקי דרגות דוקא, עד שיש ריבוי דרגות. ולכן יש בגן עדן ריבוי דרגות, ילכו מחיל אל חיל, עד שהאבות ומשה רבינו היושבים בגן עדן יותר מג׳ אלפים שנה הרי יש אצלם ריבוי גדול של עליות כנ״ל. ויש לומר הדיוק במה שהובא בהדרושים26 (כמה פעמים) לשון זה, שהאבות ומשה רבינו יושבין בגן עדן יותר מג׳ אלפים שנה, ע״פ המבואר במ״א27 בלשון הכתוב28 גבי שלמה וידבר שלשת אלפים משל, דשלשת אלפים רומז לג׳ עולמות בי״ע, שכל אחד מהם הוא במספר אלף, שלימות ההתחלקות. וכשם שבענין ג׳ אלפים משל מבואר29 שכל משל הוא משל על המשל שלמעלה ממנו, שעל ידו באים להשגה נעלית יותר, וכן למעלה מעלה, הנה עד״ז הוא בענין ג׳ אלפים שנה בגן עדן, שכל דרגא היא משל והכנה להדרגא שלמעלה ממנה. וכמו שבשלשת אלפים משל דשלמה הרי המשלים הם על ענין שלמעלה מהם, היינו שסוף סוף מגיעים לנמשל שלמעלה מג׳ אלפים משל, עד״ז הוא בעניננו, דאחרי שלימות הגן עדן (בבחי׳ ג׳ אלפים) באים אח״כ האבות ומשה רבינו וכל ישראל לעולם התחי׳, דבעולם התחי׳ יש רק דרגא א׳, כי הוא נמשך מבחי׳ הסובב, שבסובב בכללות אין חילוקי דרגות. כי הגם שגם בסובב יש כמה עליות, שהרי ענין הסובב יש בו גם שטח וכו׳, מ״מ אין כזה ענין הדרגות בטהרתו, ובכללות היא דרגא אחת. ולכן אין שייך בזה ענין העבודה מלשון עיבוד עורות30, כי הוא למעלה מזה. ומטעם זה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא דהיינו תחיית המתים, דמכיון שהגילוי שבעולם התחי׳ הוא מבחי׳ סובב כל עלמין השוה ומשוה קטן וגדול31, לכן יש לכל ישראל חלק בו. היינו, דאף שיש חילוקי דרגות בין קטן וגדול, מ״מ מצד בחי׳ סובב כל עלמין הרי הוא בחי׳ שוה, ויתירה מזו, ומשוה, קטן וגדול.
והנה בהמשך המשנה איתא דמקור הדבר בתורה הוא שנאמר32 ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, היינו שטעם הדבר שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא (עולם התחי׳) הוא משום שהם נצר מטעיו של הקב״ה, דמשום זה יש להם שייכות לבחי׳ הסובב. ויתירה מזו, משום שהם מעשה ידיו להתפאר, שהם מוסיפים כביכול למעלה בחי׳ התפארות, שמתפאר בהם, דאף שהם מעשה ידיו, מ״מ הם מוסיפים כח למעלה גם בבחי׳ סובב כל עלמין, ובאופן דתפארת, ולכן יש להם חלק בעולם התחי׳.
ובזה יש לבאר גם הקשר דענין זה לחג הפסח (שאומרים ההפטרה דתחיית המתים בשבת חול המועד פסח), ע״פ הידוע33 שענין פסח הוא מה שאז הי׳ הגילוי בבחי׳ פסח ודילג, גילוי שלמעלה מסדר ההשתלשלות, סובב כל עלמין. וגילוי זה גופא נמשך למטה בספירת המלכות, כמ״ש34 ופסח ה׳ על הפתח, דפתח היא בחי׳ מלכות35, שבזה הי׳ הגילוי פסח ודילג וקפץ (עם פרטי הענינים שבזה, כמבואר בדרושי פסח33 ודרושי שיר השירים36), היינו המשכת סובב כל עלמין למטה, דזהו ענין תחיית המתים, המשכת סובב כל עלמין למטה. ועוד יש לומר, דהנה איתא בגמרא37 בנוגע לתחיית המתים שהוא קל וחומר, דלא הוו חיי דהוי חיי לא כל שכן (אותן שלא היו מעולם נוצרים ונולדין וחיין, אותן שהיו כבר, לא כל שכן שחוזרין וחיין38). והרי בפסח הי׳ גם הענין הראשון, דלא הוו חיי (נוצרים ונולדין וחיין), דהא בעת יציאת מצרים היתה לידת עם ישראל כמפורש בנבואת יחזקאל39, וכמ״ש40 לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, שהיציאה ממצרים היתה כעובר היוצא ממעי אמו41, ענין הלידה. ומזה מובן גם שחג הפסח קשור עם ענין דהוי חיי לא כל שכן, ענין תחיית המתים.
ויהי רצון שכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות42, שיקויים בקרוב ממש ענין ופסח ודילג, בגאולה העתידה, דאז יהי׳ ענין תחיית המתים, ומשה ואהרן עמהם43, כדאיתא בזהר שהצדיקים יקומו מיד44, ועמך כולם צדיקים, במהרה בימינו ממש, ובשמחה ובטוב לבב.
__________
1) מגילה לא, א. רמב״ם הל׳ תפלה פי״ג הט״ז. טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח סת״צ סט״ז.
2) יחזקאל לז, ד ואילך.
3) שם, יא ואילך.
4) סנהדרין ר״פ חלק.
5) ראה ביאורים לפרקי אבות ע׳ 6 ואילך. וש״נ.
6) ראה רע״ב (ועוד) סנהדרין שם. מדרש שמואל ריש אבות. לקו״ש חי״ז ע׳ 344 ואילך. וש״נ.
7) ראה רמב״ם הל׳ תשובה פ״ח ה״ח. וראה גם לקו״ש חי״ד ע׳ 182. חט״ו ע׳ 141.
8) ראה לעיל ע׳ רנו. וש״נ.
9) תו״א תצוה פא, ג. ועוד.
10) ברכות בסופה. וש״נ.
11) ראה לקו״ש שבהערה 7. וש״נ.
12) תהלים פד, ח.
13) סי״ז.
14) ראה בכ״ז תו״א מג״א צא, א. ובכ״מ. וראה גם מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תתכא-ב. וש״נ.
15) אסתר ב, יג.
16) ל׳ הכתוב – תהלים לד, טו. לז, כז.
17) חגיגה יג, סע״ב.
18) ע׳ תשפ ואילך.
19) המשך תרס״ו ע׳ טו. ובכ״מ.
20) המשך תער״ב שם.
21) חגיגה טו, א.
22) המשך תער״ב שם. וראה גם אגה״ק סי״ז. תו״א יתרו עג, ב. לקו״ת שלח מו, ד. סהמ״צ להצ״צ שם ואילך. אוה״ת על סידור (תפלה) ס״ע שנ ואילך ובהנסמן שם. ד״ה ונגלה תרח״ץ (סה״מ תרח״ץ ע׳ ריג ואילך). לקו״ש חי״ז שבהערה 6. וש״נ. ד״ה אתה הראת דיום ב׳ דחה״ש שנה זו פ״ה (סה״מ שבועות ע׳ תעא-ב).
23) אבות פ״ה מ״א.
24) לקו״ת במדבר ה, ג. שלח לז, ד. שבת שובה סד, ב. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שנה (בשם מרז״ל). סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 160 ואילך. ועוד.
25) ראה ד״ה זה היום תרס״ו (המשך תרס״ו ע׳ י ואילך). ובכ״מ.
26) סה״מ תרנ״ד ע׳ רכ. המשך תער״ב שם (ריש ע׳ תשפ). סה״מ תרח״ץ שם (ע׳ ריד). ועוד.
27) מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ קלא. אוה״ת וארא ע׳ קנג ואילך. המשך תרס״ו ע׳ רלז.
28) מלכים-א ה, יב.
29) תו״א מקץ מב, סע״ב ואילך. המשך תרס״ו שם. סה״מ תרח״ץ שם (ע׳ ריז).
30) ראה תו״א בראשית ה, ב. משפטים עו, א. ובכ״מ.
31) פיוט ״וכל מאמינים״ בתפלות ר״ה ויוהכ״פ.
32) ישעי׳ ס, כא.
33) לקו״ת צו יג, ד. ובכ״מ.
34) בא יד, כג.
35) ראה אוה״ת בא (כרך ז) ע׳ ב׳תרלח ואילך. ובכ״מ.
36) לקו״ת שה״ש טו, ב. ובכ״מ.
37) סנהדרין צא, א.
38) פרש״י שם.
39) טז, א ואילך. וראה במפרשים שם.
40) ואתחנן ד, לד.
41) ראה מכילתא בשלח יד, ל.
42) מיכה ז, טו.
43) ראה תוד״ה אחד – פסחים קיד, ב. וראה יומא ה, ב. ועוד.
44) זח״א קמ, א. ועוד.
[סה"מ ימי הספירה (הוספות) ע' רסא ואילך]