בס״ד. ש״פ חיי שרה, כ״ז מרחשון, מבה״ח כסלו ה׳תש״ל

הנחה בלתי מוגה

ויהיו¹ חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה², וידוע הדיוק בזה³ שאומר עוד פעם שני חיי שרה שהוא מיותר לכאורה, שהרי כבר נאמר ויהיו חיי שרה. והנה בזהר⁴ מקדים לפסוק זה מ״ש⁵ ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד, ואח״כ מסיים דשני חיי שרה אינון חיין עילאין. וצ״ל מהו השייכות לאינון חיין עילאין, ומה זה שייך להפסוק ויתרון ארץ בכל היא וגו׳. ויובן זה בהקדם ביאור הפסוק יתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד, דמובן מזה שיש כאן ג׳ ענינים, בחי׳ ארץ כמו שהיא מצד עצמה, ויש בחי׳ יתרון ארץ, שזהו היתרון הפועל בארץ, והוא ע״י בכל היא, ויש עוד בחינה ג׳ שהו״ע מלך לשדה נעבד, שזהו למעלה גם מיתרון ארץ.

והנה בחי׳ ארץ הוא כמו שאמרו רז״ל⁶ למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, שזהו בחי׳ ארץ גם כשהיא בשלימות. ונוסף לזה יש עוד בחינה, שזהו היתרון הנעשה בהארץ, שזהו למעלה לגמרי מבחי׳ ארץ כמו שהיא מצד עצמה, והוא ע״י בכל היא. והנה בארץ גופא ישנם כמה בחי׳, שיש בחי׳ ארץ שאינו שייך לחרישה וזריעה, ויש בחי׳ שדה ששייך שם חרישה וזריעה וכו׳. וזהו ענין הגילוי דמלך לשדה נעבד, כמ״ש שם בזהר שמלך עילאה נעבד לשדה, שאין זה הענין דיתרון ארץ, אלא שזהו הבחינה דשדה, וע״י העבודה בשדה דחרישה וזריעה שהשדה הוא נעבד, עי״ז נעשה בזה גם מה שהמלך נעבד להשדה, וכמו שהוא בגשמיות, שגם המלך צריך לתבואה שבאה מן השדה, שזהו מה שע״י העבודה בשדה, עי״ז נעשה המלך משועבד להשדה, הנה כמו״כ הוא גם למעלה, שמלכא עילאה נעבד לשדה.

והענין בעבודה בנפש האדם הוא, דיש בחי׳ ארץ כמו שהיא מצד עצמה, דזהו שאמרו חז״ל למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, שזהו רצון הנברא ועבודת הנברא מצד עצמו. ואח״כ יש בחי׳ יתרון ארץ בכל שזה בא מלמעלה, שזהו מצד הבורא. וזהו ענין העילוי שנעשה בארץ ע״י בכל, שכל הו״ע ההמשכה מלמעלה, וכמ״ש⁷ כי כל בשמים ובארץ, ותרגם דאחיד בשמיא וארעא. וזהו ענין מה שעולם הבא נקרא כל, וכהלשון⁸ מכל חיי העולם הבא, שהמכוון בזה הוא גן עדן, וכמארז״ל⁹ שלשה הטעימן הקב״ה מעין עולם הבא כמ״ש בכל מכל כל, ואע״פ שנקרא עולם הבא, לשון העלם¹⁰, שאין הענינים שם בגילוי, מ״מ הרי אין שייך לומר על עולם הבא הענין דואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ¹¹, שזה שייך להיות דוקא בארץ, שהו״ע עולם הזה, ששייך בו ענין הטומאה, משא״כ בעולם הבא, הרי אין שייך שיהי׳ שם ענין הטומאה כלל. שזהו היתרון שישנו בבחי׳ כל – שהו״ע עולם הבא, לגבי בחי׳ ארץ כמו שהוא מצד עצמו, שהו״ע עולם הזה.

והענין בספירות הוא, דבחי׳ ארץ הו״ע ספירת המלכות¹², וכל הו״ע ספירת היסוד¹³, והענין דיתרון ארץ בכל הו״ע המשכת היסוד – שמקשר שמים וארץ – במלכות. דהנה ספירת המלכות אפילו כשהיא בתכלית העילוי והשלימות כמו שהיא מצד עצמה, מ״מ הרי יש לה שייכות לנבראים, שזהו מ״ש¹⁴ דבר מלך שלטון, וכמ״ש ג״כ ומשם יפרד¹⁵ שממלכות נמשך ענין הפירוד, אבל ספירת היסוד ממשיך מלמעלה יותר, שהרי ספירת היסוד הוא סוף עולמות הא״ס (והו״ע הכרובים, דמות נער קטן)¹⁶, וממשיך משם למלכות שמצד עצמה יש לה שייכות לנבראים, וזהו מה שספירת היסוד הוא אחיד בשמיא וארעא, שממשיך מעולמות הא״ס – בחי׳ שמים, גם בארץ.

וזהו ג״כ מה שאומר ויתרון ארץ בכל וגו׳, שכל הוא בגימטריא חמישים, שהו״ע חמישים שערי בינה¹⁷. דהנה בינה מצד עצמה היא למעלה מעולמות, וכמ״ש¹⁸ כי אמרתי עולם חסד יבנה, שהתחלת ההמשכה לעולמות בי״ע הוא מחסד, שהו״ע המדות, אבל המוחין הם למעלה מההמשכה לעולמות בי״ע, אך כל זה הוא בבינה כמו שהיא מצד עצמה, אבל שערי בינה, הם השערים שעל ידם באה ההמשכה מהבינה למטה, עד לספירת היסוד, וע״י ספירת היסוד נמשך עד למטה בארץ. וכמו שהוא למטה בכחות האדם, דמוח שליט על הלב, היינו שמבינה (שמקומה במוח) נמשך ללב, שהוא מקום המדות, וע״י הלב שהוא המלך על האברים¹⁹, הנה ליבא פליג לכל שייפין²⁰, שנמשך לכל האיברים. וזהו ענין מה שיתרון ארץ הוא דוקא ע״י בכל היא, דארץ שהו״ע ספירת המלכות, דגם כשהיא עומדת בתכלית העילוי, כמו שהיא מצד עצמה, אבל מ״מ הרי יש לה שייכות לנבראים, והיתרון שנעשה בארץ הו״ע המשכת בחי׳ בכל – ספירת היסוד, עד המשכת ספירת הבינה, בבחי׳ ארץ, ספירת המלכות.

ואחר כך יש גם ענין הג׳ בזה, שהוא מה שמלך לשדה נעבד, שע״י החרישה וזריעה בהשדה, ממשיכים בחי׳ מלך עילאה, שזהו למעלה יותר גם מבחי׳ יתרון ארץ בכל היא. והנה כללות החילוק בין מדריגת יתרון ארץ למדריגת מלך לשדה נעבד הוא, דבחי׳ יתרון ארץ הו״ע המשכת היסוד, ובחי׳ מלך לשדה נעבד הו״ע המשכת התפארת שלמעלה מהיסוד. ואע״פ ששניהם הם בקו האמצעי – וההשפעה היא למלכות, שגם היא בקו האמצעי – מ״מ, הרי בקו האמצעי גופא יש חילוקי מדריגות, דספירת התפארת עולה עד הכתר²¹, שהוא בחי׳ מלך, עד לפנימיות הכתר²¹, וספירת היסוד הרי ענינה הוא שמשפעת במלכות. ואע״פ שגם בספירת היסוד ישנו בחי׳ כל, שהו״ע חמישים שערי בינה, שלמעלה מהמשכה לעולמות, אבל מ״מ, הרי יש לה שייכות לעולם, שנקראת סובב כל עלמין, היינו שיש לה שייכות לעולם²², אלא שהוא באופן שסובב אותו, וכמו שאומר על ספירת היסוד דאחיד בשמיא וארעא, דהגם שהוא אחיד הרי מ״מ תופס מקום לגבי׳ עניני שמיא וארעא, עד שגם לגבי בחי׳ הסובב כמו שהוא בשרשו הראשון, שהו״ע העיגול הגדול, הנה גם בבחינה זו נגע בו הצמצום²³, והיינו שיש לו שייכות לעולמות, דהרי זהו בחי׳ האור שע״ז איתא בעץ חיים (בתחילתו) שבתחילה הי׳ אוא״ס ממלא כל מקום החלל, ואח״כ סילק אורו הגדול על הצד, והיינו שנגע בו הצמצום. משא״כ בספירת התפארת, שמגיע באמיתית ענין הסובב, שלמעלה לגמרי מלהיות לו שייכות לעולמות. ובחינה זו (דאמיתית ענין הסובב שנמשך ע״י ספירת התפארת) נמשכת דוקא ע״י בחי׳ שדה נעבד, היינו שדוקא עי״ז שהשדה הוא נעבד, ע״י עבודת האדם למטה בחרישה – שעי״ז מרפה ארעא – וזריעה²⁴ הנה עי״ז נמשך בחי׳ מלכא עילאה שהו״ע בחי׳ פנימיות הכתר, ועד שעי״ז פועל עילוי גם בבחי׳ מלכא עילאה, שמלך נעבד – היינו נצרך – לשדה.

וביאור הענין הוא, דהנה התהוות העולמות הי׳ ע״י העלם והסתר הבורא מהנברא, וע״ז הי׳ ירידת הנשמה למטה, כמארז״ל²⁵ למצרים ירדתם ויצר הרע יש ביניכם, שמשום זה ניתנה התורה למטה דוקא, דהכוונה בזה היא, דעי״ז שבחי׳ השדה יהי׳ נעבד, ע״י עבודת האדם למטה בקיום התורה ומצוות, עי״ז ממשיכים בחי׳ העצמות, שהוא אמיתית ענין הסובב. וזהו ג״כ מ״ש²⁶ הבאים ישרש יעקב גו׳ ומסיים ומלאו פני תבל תנובה, שע״י העבודה דחרישה וזריעה בעבודת האדם למטה, עי״ז יהי׳ ומלאו פני תבל תנובה.

וזהו ג״כ ענין ויהיו חיי שרה וגו׳ שני חיי שרה, שזהו כמ״ש בזהר²⁷ דשרה נחתת וסלקת, דדוקא עי״ז שנחתת, שהו״ע הירידה למטה – למצרים ירדתם, עי״ז סלקת לעילא, בתכלית העילוי, דע״י בחי׳ שדה נעבד, עבודת האדם למטה, פועלים שיהי׳ מלך לשדה נעבד, שנמשכת בחי׳ מלכא עילאה.

וזהו מ״ש ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה, שבזה מרומז ענין ההמשכה מלמעלה למטה, והעלי׳ מלמטה למעלה, וחיבור ב׳ הענינים יחד, דמאה שנה הו״ע ההמשכה מלמעלה למטה, דמבחי׳ אנת הוא חד ולא בחושבן²⁸ נמשך הענין דמאה שנה, שהו״ע הכתר, ואח״כ נמשך בעשרים שנה, שהו״ע בחי׳ חכמה ובינה, עד שנמשך לבחי׳ שבע שנים, שהו״ע המדות. וע״י הירידה למטה לבחי׳ שדה נעבד, עי״ז נעשה העלי׳ מלמטה למעלה לבחי׳ שבע שנים, שהו״ע המדות וכו׳, עד לבחי׳ אנת הוא חד ולא בחושבן, ועי״ז נמשך מלמעלה עד שבחי׳ מלך, מלכא עילאה, נמשך לבחי׳ שדה נעבד. וזהו ענין שני חיי שרה דאינון חיין עילאין, שבחי׳ מלך נמשך למטה, ולגבי בחינה זו כולן שוין וכמ״ש ברש״י על פסוק זה, דלגבי אמיתית בחי׳ הסובב, שהיא בחי׳ מלך שנמשך לשדה נעבד, כל הדרגות הם בשוה. ואח״כ ממשיכים זה בקרית ארבע, כמ״ש בזהר²⁹ דקאי על הגוף שמורכב מארבע יסודות, עד שפועל אריכות ימים ושנים טובות, שנים חסידיות, שנים של תורה ומצוות (חסידישע יאָרן, תומ״צ יאָרן), ובאופן דהרחבה, עד להאופן דמרחב העצמי, עד שהולכים לקראת משיח צדקנו, ושמחת עולם על ראשם³⁰.

__________

1) לכללות מאמר זה – ראה ד״ה זה תר״ל (סה״מ תר״ל ס״ע יט ואילך). פר״ת (סה״מ פר״ת ס״ע קמ ואילך). וראה ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) פרשתנו (חיי שרה – בהוספות) קכט, ג. ד״ה איתא בזהר כו׳ פתח ר״י תשי״ט (לעיל ע׳ ערב ואילך).
2) ריש פרשתנו (כג, א).
3) רד״ה זה פר״ת (הנ״ל הערה 1).
4) פרשתנו (ח״א) קכב, א.
5) קהלת ה, ח.
6) ב״ר פ״ה, ח.
7) דברי הימים-א כט, יא.
8) אבות פ״ד מי״ז.
9) ב״ב טז, סע״ב ואילך.
10) לקו״ת במדבר ה, ג. שלח לז, ד. שבת שובה סד, ב. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שנה (בשם מרז״ל). סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 160 ואילך. ועוד. וראה קה״ר פ״ג, יא.
11) זכרי׳ יג, ב.
12) מקומות שבהערה 1.
13) מקומות שבהערה 1. וראה זח״א יז, א. לא, א. ובכ״מ. וראה שערי אורה (להר״י גיקטליא) שער ב.
14) קהלת ח, ד.
15) בראשית ב, י.
16) ראה תו״א ס״פ תרומה (פא, א-ב).
17) ראה ר״ה כא, ב.
18) תהלים פט, ג. וראה סה״מ תרל״ד ע׳ נד-ה. ובכ״מ.
19) ראה זהר ח״ב קטז, סע״ב. ח״ג רכא, ב. ועוד.
20) ראה זח״ג קסא, ב. רכא, ב. וראה אגה״ק סל״א. תו״א בראשית ז, ד. לקו״ת שה״ש ד״ה לבבתני וביאורו (כח, ג ואילך).
21) ראה המשך תער״ב ח״א פקי״ד (ע׳ רכ ואילך). סה״מ תש״ז ע׳ 152 ואילך. ועוד.
22) תו״א מג״א צח, ב. ובכ״מ.
23) ראה סה״מ תרמ״ג ע׳ פ. המשך תרס״ו ע׳ קצד. ועוד.
24) ראה לקו״ת האזינו עה, ד ואילך.
25) שבת פח, ב ואילך.
26) ישעי׳ כז, ל. ראה ד״ה הבאים ישרש דש״פ שמות שנה זו (סה״מ שמות ח״א ע׳ לג ואילך).
27) פרשתנו קכב, ב.
28) תקו״ז בהקדמה (יז, א).
29) פרשתנו (ח״א) קכב, ב (במדרש הנעלם).
30) ישעי׳ לה, י.

[סה"מ בראשית ח"א (הוספות) ע' תכה ואילך]