בס״ד. ש״פ אחרי, כ״ו ניסן, מבה״ח אייר ה׳תשל״ג
הנחה בלתי מוגה
כל1 ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר2 ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר3, והנה מ״ש כאן עולם הבא הכוונה לעולם הבא שאחרי תחיית המתים (כדאיתא בר׳ עובדי׳ ברטנורא ועוד מפרשי המשנה), וכדמוכח מהמשך המשנה שאומר ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה, שהטעם ע״ז הוא כדאיתא בגמרא3 הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהי׳ לו חלק בתחיית המתים כו׳ מדה כנגד מדה. וזהו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, דקאי על תחיית המתים שהוא תכלית העילוי בקבלת השכר שיהי׳ לעתיד לבוא, נשמות בגופים דוקא כדעת הרמב״ן4 וכמה מגדולי הפוסקים, וכפסק תורת החסידות (אדמו״ר הזקן והנשיאים שלאחריו5), דלא כדעת הפוסקים6 דתכלית העילוי הוא נשמות בלא גופים (אע״פ שיש סברא לומר כמותם). וידוע הדיוק7 בזה שאומר כל ישראל יש להם כו׳, שלענין תחיית המתים שהוא תכלית העילוי שיהי׳ לעתיד לבוא כל אחד מישראל זוכה, שהכוונה בזה שישנה דרגא שלא כל אדם זוכה לזה, והיינו גן עדן שלא כל אדם זוכה לזה, ולכן אומר ר׳ מאיר מוטב דלידייני׳ וליתי לעלמא דאתי, ולולא תפילתו דר׳ מאיר לא הי׳ זוכה לבוא לגן עדן, כמבואר בגמרא8, שזהו אפילו בנוגע לגן עדן התחתון, ועאכו״כ שכן הוא כדי לבוא לגן עדן העליון, וכמבואר בתניא9 דכדי לבוא לגן עדן העליון הוא דוקא ע״י כוונת המצוות, משא״כ ע״י מצוה בלא כוונה אינו עולה כי אם עד גן עדן התחתון, הרי שלא כל אדם זוכה לגן עדן וצריכים לזה זכות וזיכוך מיוחד, משא״כ לגבי תחיית המתים אף שהוא תכלית השכר, אעפ״כ אומרים ע״ז כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.
וביאור הענין יובן בהקדם הביאור בענין זה גופא, מה שאומרים שתכלית העילוי שבעולם הבא הוא הזמן דתחיית המתים דוקא, שאז יהיו נשמות בגופים, הרי שתכלית העילוי הוא בגוף דוקא, וצריך להבין10 הרי הנשמה היא שלא בערך למעלה מהגוף, וכדמוכח מזה גופא שנקראת בשם נשמה ונפש, והיא מחי׳ את הגוף. ואפילו לעתיד לבוא כשהגוף יהי׳ בתכלית הזיכוך, הרי גם אז יהי׳ הגוף במדידה והגבלה גשמית כפשוטה, ויהי׳ תחת גדרי הזמן והמקום, משא״כ הנשמה שהיא למעלה מגדר מקום וזמן לגמרי, וא״כ צריך להבין איך אפשר להיות שתכלית העילוי לעתיד לבוא יהי׳ נשמות בגופים דוקא. ובפרט לפי המבואר שבכדי לבוא לגן עדן צריך לעבור נהר דינור בכדי לשכוח על חיזו דהאי עלמא11, שזהו אפילו כדי לבוא לגן עדן התחתון, וכמו״כ יש עמוד בין גן עדן התחתון לגן עדן העליון, וכמ״ש12 ובזה הנערה באה וגו׳, ובזה היינו העמוד שבין גן עדן התחתון לגן עדן העליון, שבו ועל ידו עולים הנשמות מגן עדן התחתון לגן עדן העליון, כמבואר בד״ה ובזה הנערה באה שבתו״א13, דמכל זה מובן גודל העילוי דגן עדן שהוא באין ערוך לגבי עולם הזה, וכן מובן האין ערוך שבין גן עדן העליון לגן עדן התחתון, ובפרט לפי המבואר בליקוטים מהאריז״ל14 דגן עדן העליון וגן עדן התחתון הוא רק בכללות, אבל בפרטיות יש ריבוי דרגות ועליות אין קץ, הן בגן עדן התחתון והן בגן עדן העליון, וכמ״ש15 ילכו מחיל אל חיל, ולאחר כל זה אומרים שתחיית המתים הוא באין ערוך למעלה יותר מגן עדן, גם לאחר כל העליות שישנם בגן עדן, שהרי זהו התכלית ושלימות השכר, וביחד עם זה אומרים שתכלית העילוי הזה הוא נשמות בגופים דוקא, ואשר דוקא בזה אומרים דכל ישראל יש להם חלק כו׳.
והענין הוא, דזהו מצד מעלת הגוף דוקא, וכידוע דכל הגבוה ביותר יורד למטה יותר16, וזה גופא שהגוף הוא גשמי והוא באין ערוך למטה יותר מהנשמה, הוא לפי ששורש הגוף הוא מהאורות דתהו, אשר הם אורות מרובים, דהכוונה בזה מרובים באיכות, כי הם לגמרי שלא בערך לגבי האורות מועטים דתיקון17, ולכן הנה הגוף עם היותו תחתון ביותר עם כל זה יש בו ניצוצות גבוהים ביותר. והדוגמא לזה הוא מענין התורה ומצוות, דהתורה אומרים עלי׳ הלוא כה דברי כאש18 היינו אפילו כמו שהיא למטה היא למעלה מגדר זמן ומקום, ולכן כל19 העוסק בתורת עולה (אפילו בלילה ואפילו בחו״ל20) הרי זה כאילו הקריב עולה, משא״כ המצוות הרי הן במדידה והגבלה דזמן ומקום, ולכן אמרו רז״ל21 וכל חפצים לא ישוו בה22 ואפילו חפצי שמים, לא ישוו בה, ואפילו כל מצוותי׳ של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה23. ועוד ענין בזה, דגם בסדר השתלשלות כחות הנפש הרי התורה ענינה הבנה והשגה שהוא כח הכי נעלה שבכחות הנפש, ואילו המצוות הם בכח העשי׳ שהוא כח הכי תחתון שבכחות הנפש, הרי שבסדר השתלשלות כחות הנפש ההבנה וההשגה הוא שלא בערך למעלה מכח המעשה כמבואר בשער היחוד והאמונה24, ולאידך גיסא אומרים דמצוה שאי אפשר לקיימה ע״י אחרים אין תלמוד תורה דוחה אותה25, כיון שיש חשש שלא תתקיים המצוה, דאע״פ שהמצוות הם למטה מהתורה, עכ״ז יש בהם מעלה לגבי התורה. וכמו״כ הוא במצוות גופא, שאע״פ שכוונת המצוות היא למעלה מעשיית המצוות, מ״מ יש מעלה בעשיית המצוות בפועל. וכמו״כ ישנן שתי דרגות אלו גם בעבודת האדם, שהו״ע ההבנה וההשגה וענין הקבלת עול, דאע״פ שקבלת עול הוא למטה יותר מהבנה והשגה, ולכן הנה בהתחלת היום מיד כשניעור משנתו הרי הוא אומר מודה אני כו׳ הודו לה׳ קראו בשמו גו׳, ורק לאחרי זה מתחיל ענין ההתבוננות שהו״ע פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע עד שמגיע לבכל לבבך ובכל נפשך, שהוא ע״י התבוננות ארוכה, אבל עכ״ז יש מעלה בקבלת עול לגבי הבנה והשגה, בזה שאינו מוגדר בהגבלת השכל, ולכן שייך ענין הקבלת עול לכאו״א. וכן הוא בענין המצוות לגבי התורה, שענין המצוות שייך לכאו״א, וכמבואר בירושלמי26 לגבי רשב״י, שאע״פ שרשב״י היתה תורתו אומנתו27, עכ״ז פלא הוא בגמרא איך הי׳ אפילו קא סלקא דעתך שלא מפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב, ולכן אומרים לגבי המצוות שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון28, משא״כ בתורה שהו״ע של הבנה והשגה שייך בזה דרגות חלוקות, עד שיש אופן של תכלית השלימות בזה, וכמו״כ שייך ההיפך מזה, ומטעם זה גם שכר המצוות הוא לכל אחד ואחד. וזהו גם מה שעיקר השכר הוא בגוף גשמי דוקא, שהרי תורה ומצוות הם בדוגמת גוף ונפש, וכמבואר בלקו״ת29 בדרושי ספירת העומר ושבועות, שהתורה ענינה דם שהיא הנפש, וכמ״ש30 כי הדם הוא הנפש, משא״כ המצוות הם רמ״ח פיקודין שהם רמ״ח אברין דמלכא31, ולכן שכר המצוות הוא דוקא בהזמן דתחיית המתים שאז יהיו נשמות בגופים דוקא [ואע״פ שקבלת השכר עיקרה היא באלף השביעי, כמבואר בתניא32, שאז יהי׳ חד חרוב33, זהו רק תכלית השלימות], ואז יהיו הגופים כמו עכשיו, ולכן אומרים שלעתיד לבוא מחזיר הקב״ה הנשמות לגופים34, ואין אומרים לשון בריאה כו׳, בפרט לפי המבואר במדרש35 שעצם לוז שבהאדם נשאר לעולם, וממנו נבנה הגוף בתחיית המתים, משא״כ גן עדן שהוא רוחניות, הוא עולם הנשמות דוקא, וכמבואר בתניא36 שעסק התורה זהו עיקר עסק הנשמות בגן עדן. ועפ״ז יובן מה שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, דכיון שעשיית המצוות שייך לכאו״א37, לכן גם השכר ע״ז שבתחיית המתים יהי׳ לכל ישראל, משא״כ בתורה שענינה הבנה והשגה שבזה ישנם חילוקי דרגות, לכן גם השכר ע״ז שבגן עדן ישנם חילוקים בזה, עד שאומר שלא כל אדם זוכה לגן עדן.
ועל זה אמרו רז״ל38 עולמך תראה בחייך, שהרי תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות39, וזה שייך לכאו״א, שהרי אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, משא״כ בתורה הרי ישנם חילוקי דרגות בזה עד שיש מציאות כזו שלא ידע מאי קאמר40, ועד שיכול להיות שאפילו לא עלה לתורה מימיו רחמנא ליצלן, הרי שלא הי׳ לו אפילו הענין דברכו בתורה41, ואפילו על אדם זה אומרים שהוא מלא מצוות כרימון, וזה פועל גם על לימוד התורה שלו, וכמבואר בענין גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה42, שהמעשה פועל על התלמוד שיהי׳ גדול, וכמבואר בהמשך תרס״ו43 דכאשר החכם לומד, ויודע שזה נוגע להלכה למעשה, הרי הוא מייגע את עצמו כדי שלא יטה מדרך האמת, עד שבא עי״ז לעמקות נפלאה בהענין, ועד״ז הוא גם בענין זה, שעי״ז שהוא מלא מצוות כרימון, הרי זה פועל עליו שיהי׳ לומד תורה ומקיים מצוות בהידור, ומצוה גוררת מצוה44 כו׳.
וזהו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, דקאי על תחיית המתים נשמות בגופים דוקא, ולכן אומרים זה אחר פסח שענינו יציאת מצרים השייך בעיקר להגוף, ועי״ז באים לזמן מתן תורתנו, וכמבואר שבכל שנה בזמן מתן תורתנו מקבלים את התורה מחדש, עד שהוא שלא בערך לשנה הקודמת בזמן מתן תורתנו, והרי גם מתן תורה הי׳ דוקא לנשמות בגופים, ואע״פ שעל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן45, הרי החזירן בטל תחי׳ שעתיד להחיות בו את המתים45, וזה מרומז בקיצור בתניא46 שכתב וגם כבר הי׳ לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה, ואח״כ הנה ע״י מעשינו ועבודתנו, דיפוצו מעיינותיך חוצה47, נזכה ללמוד תורתו של משיח, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
__________
1) מאמר זה נדפס (בשינויים) בלקו״ש חי״ז ע׳ 344 ואילך.
2) ישעי׳ ס, כא.
3) סנהדרין ר״פ חלק.
4) שער הגמול בסופו (בהוצאת שאוועל – ע׳ שט). וראה בהמצויין באגרות-קודש שבהערה הבאה.
5) תו״א יתרו עג, ריש ע״ב. לקו״ת צו טו, ג. שבת שובה סה, סע״ד. סהמ״צ להצ״צ יד, ב. אוה״ת חוקת ע׳ תתט. (כרך ה) ע׳ א׳תרלז. ועוד. וראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ב ס״ע עו-ז ובהערה 23 שם. וש״נ.
6) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ח ה״ב.
7) ראה תו״א שם, ב. ד״ה כי ישאלך עטר״ת (סה״מ עטר״ת ס״ע שנא ואילך). ה׳ש״ת (סה״מ ה׳ש״ת ס״ע 44 ואילך). המשך תער״ב ח״ב ע׳ תשעט ואילך. שם ע׳ א׳קיב ואילך. וראה גם ד״ה להבין ענין תחיית המתים תשמ״ו (לעיל ע׳ סא ואילך). הנסמן לקמן הערה 10.
8) חגיגה טו, ב.
9) ראה תניא פל״ט. אגה״ק סכ״ט.
10) ראה המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פרק פח (ע׳ קה) ואילך. המשך תער״ב ח״ב ע׳ תשעט ואילך. ד״ה ונגלה תרח״ץ (סה״מ תרח״ץ ע׳ ריג ואילך). ד״ה להבין ענין תחיית המתים הנ״ל פ״ה (לעיל ע׳ סד-ה).
11) ראה זח״א רא, א. לקו״ת שמע״צ פד, ד.
12) אסתר ב, יג.
13) מג״א ק, ב.
14) לקוטי הש״ס להאריז״ל סוף מס׳ ברכות. הובא באגה״ק סו״ס יז.
15) תהלים פד, ח.
16) ראה הנסמן בס׳ המפתחות לספרי אדה״ז ערך כל הגבוה כו׳. שערי אורה שער הפורים נח, א ואילך. סה, א ואילך. ועוד.
17) ראה סה״מ במדבר ח״א ע׳ רנו. וש״נ.
18) ירמי׳ כג, כט. ברכות כב, א.
19) שו״ע אדה״ז או״ח מהדו״ת סוס״א. מהדו״ק שם סי״א. הל׳ ת״ת פ״ב הי״א. וראה מנחות בסופה.
20) ראה לקו״ת במדבר יג, סע״א. מאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ב ע׳ תקצד. אוה״ת שבועות ע׳ קנט. סה״מ תרנ״ה ע׳ לד. וראה לקו״ש חי״ח ע׳ 413 ואילך.
21) מו״ק ט, סע״א ואילך.
22) משלי ח, יא.
23) ירושלמי פאה פ״א ה״א.
24) פ״ט.
25) מו״ק שם. רמב״ם הל׳ ת״ת פ״ג ה״ד. הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ד ה״ג.
26) שבת פ״א ה״ב.
27) שבת יא, א.
28) חגיגה בסופה.
29) במדבר ג, א.
30) פ׳ ראה יב, כג.
31) ראה זח״א קע, ב. תקו״ז תיקון ל (עד, סע״א). תניא רפכ״ג. אגה״ת רפ״א. ועוד.
32) פל״ו.
33) ר״ה לא, א. סנהדרין צז, א.
34) ראה פדר״א פל״ד.
35) ב״ר פכ״ח, ג. וש״נ. זח״ב כח, ב. ועוד. תוד״ה והוא – ב״ק טז, ב.
36) פמ״א (נח, סע״א).
37) ראה סד״ה בשעה שהקדימו תער״ב (המשך תער״ב ח״א ע׳ ז-ח). ועוד.
38) ברכות יז, א.
39) תניא רפל״ז.
40) ראה הל׳ ת״ת לאדה״ז ספ״ב. וש״נ.
41) ראה נדרים פא, א. ב״מ פה, ריש ע״ב. שו״ע אדה״ז או״ח סמ״ז ס״א.
42) קידושין מ, ב. וש״נ.
43) ע׳ שצ ואילך.
44) אבות פ״ד מ״ב.
45) שבת פח, ב.
46) פל״ו (מו, א).
47) ראה אגה״ק הידועה דהבעש״ט – נדפסה בכש״ט (הוצאת קה״ת) בתחלתו. ובכ״מ.
[סה"מ ימי הספירה (הוספות) ע' רנו ואילך]