בס״ד. ש״פ תולדות, מבה״ח וער״ח כסלו ה׳תשכ״ח
הנחה בלתי מוגה
ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש1. וידוע הדיוק בזה (בכמה מקומות)2 במה שאומר ויתן לך האלקים, והרי המשכת הברכות היא משם הוי׳, וכמו שאומרים בברכת כהנים יברכך הוי׳ וגו׳ וכן בכל ג׳ הפסוקים3 נאמר שם הוי׳ דוקא, וכן גם בברכת ה׳ לאברהם4 נאמר שם הוי׳ דוקא, וא״כ הי׳ צריך לכאורה להזכיר גם כאן שם הוי׳, ומדוע אומר ויתן לך האלקים. ובפרט ע״פ פירש״י בזה, דויתן פירושו יתן ויחזור ויתן, והיינו שזהו מקור כל הברכות עד סוף כל הדורות, וא״כ בודאי שהי׳ צריך להזכיר כאן שם הוי׳ ולא שם אלקים. ועוד צריך להבין5, דהרי יצחק חשב שמברך את עשו, וא״כ איך רצה לברכו בכל הברכות האלו, מטל השמים ומשמני הארץ, דאי אפשר לומר כפירוש המפרשים בזה שיצחק חשב שעשו הוא צדיק, שהרי בשעה ששמע יעקב אומר כי הקרה הוי׳ אלקיך וגו׳6 שאל האתה זה בני עשו7, וכפירש״י8 שאמר בלבו אין דרך עשו להיות שם שמים שגור על פיו, וא״כ ידע שאינו צדיק ואיך רצה לברכו בברכות אלו. ועוד צריך להבין בזה (וקושיא זו נמצאת אף היא בכמה מקומות9) דלשם מה בכלל היתה כל ההשתדלות של יעקב לקבל את הברכות, ועד שהי׳ צריך לקבלם באופן של בא אחיך במרמה10, שזו לא היתה דרכו שהי׳ איש תם11 וכפירש״י בזה, ובפרט שהי׳ יושב אהלים11 שלמד תורה, וע״י התורה נמשכים כל הברכות, וא״כ לשם מה הי׳ צריך לברכותיו של יצחק. ועוד, שהרי הי׳ צריך לקבל את הברכות בדרך ממילא כיון שהי׳ בנו של יצחק, וכמובן מפירש״י עה״פ12 ויברך אלקים את יצחק בנו גו׳ שאע״פ שמסר הקב״ה את הברכות לאברהם נתיירא לברך את יצחק מפני שצפה שעתיד עשו לצאת ממנו, ולכאורה הרי הי׳ יכול לצוות ליצחק שלא יברך את עשו, ומשמע מזה שאם הי׳ מברך את יצחק לא הי׳ יכול לעכב שהברכות לא יעברו לעשו כיון שהיו עוברות בדרך ממילא לבניו, ולכן לא רצה הוא לברכו, וברכו הקב״ה, עכ״פ מובן מכל זה שהברכות מצד עצמן שייכות ליעקב דוקא והיו עוברות אליו מיצחק בדרך ממילא, וא״כ לשם מה הי׳ צריך שיצחק יברך אותו. אשר מכל זה מובן שאת הברכות הנמשכות ע״י לימוד התורה וכן אלו שהי׳ צריך לקבל בדרך ממילא מיצחק, אותן קיבל גם בלי ברכותיו, וענין הברכות שרצה לקבל ע״י ברכת יצחק הם למעלה מברכות אלו, ולכן הי׳ צריך לכל ההשתדלות בזה כנ״ל.
והענין יובן בהקדים המבואר בכתבי האריז״ל13 עה״פ14 כי ציד בפיו, אשר אלו הם ניצוצות הקדושה הנמצאים אצל עשו שלכן יצאו ממנו נשמות הגבוהות דר׳ עקיבא ודר׳ מאיר שהיו בני גרים15, ובלשון הזהר16 הוא רישא דעשו בעטפוי דיצחק, שראשו ועיקרו של עשו נמצא אצל יצחק, שזהו הדיוק ציד בפיו ולא ציד בו, דפיו הוא חלק מראשו, והענין בזה הוא כמבואר בהתוועדויות הקודמות17 דבקדושה ישנן עשר ספירות, עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר18, משא״כ בקליפה מוצאים שיש י״א ענינים19 כמו י״א אלופי עשו20, דלכאורה הוי חוטא נשכר21. ונתבאר הענין בזה, דהנה קדושה היא בבחי׳ מספר עשר ולא תשע וכו׳, שזהו גם אחד הפירושים בלשון ספירות – מלשון מספר22, ואעפ״כ עולם האצילות הוא עולם האחדות23, וא״כ איך אפשר לומר שהוא בבחי׳ מספר. אלא שהביאור בזה הוא דבאמת יש שם עשר ספירות שהם בבחי׳ מדידה והגבלה, שזהו ג״כ אחד הפירושים בלשון ספירות – מלשון מדידה22, ואעפ״כ יש בהם הבחינה דאנת הוא חד ולא בחושבן24, שנמצא בתוכם באופן של איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד25, דמתייחד עמם, ומשום זה העשר ספירות הם בהתאחדות, וע״כ לא שייך לומר אחד עשר כיון שמיוחד עם הספירות ואינו בחינה בפני עצמה, ומצד בחינה זו הו״ע הקדושה שבהם, שכיון שמיוחדים עם בחינה זו שהיא בבחי׳ קדושה והבדלה ועד קדושתי למעלה מקדושתכם26, ע״כ הם ג״כ באופן כזה כיון שאיהו וחיוהי חד. ולכן הם גם בבחי׳ עשר ולא אחד עשר, כיון שמיוחדים עם בחינה זו. והנה את זה לעומת זה עשה האלקים27, וכיון שבקדושה ישנם עשר ספירות, ע״כ יש עשר ספירות בכל המדריגות כו׳, דבעשרה מאמרות נברא העולם28, וכן גם בעולם עצמו ישנם עשר ספירות בכל דבר, וכמ״ש בפרדס בתחילתו29 דבכל נברא ישנם עשר ספירות, שאלו הם האורך רוחב ועומק שבו וכל אחד מהם כלול מג׳ ראש תוך סוף, וישנו עצם הדבר שכולל כולם, הרי עשר בחינות, וכן בקליפה ישנם עשר ספירות, אך כיון שמציאות הקליפות הרי הוא מעלים ומסתיר, מנגד ולוחם נגד הקדושה, וא״כ מאין מקבלים הם את חיותם, אלא שזהו מהחיות האלקי שנמצא בהם באופן של מקיף, שאם הי׳ מיוחד עמם הי׳ גם הוא כמוהם במצב של היפך החיים, ואם לא הי׳ לו לגמרי שייכות אליהם לא הי׳ יכול להחיותם, וע״כ נמצא בהם בבחי׳ מקיף, כמו ענין הצל, וכיון שכך הנה בשעה שסר צלם מעליהם30 במילא לחמנו הם30, וכמבואר באריכות במאמרים הקודמים31. וע״כ יש בקליפה י״א בחינות שהם העשר ספירות שבהם והבחינה הי״א היא החיות שבבחי׳ מקיף שאינה מתייחדת עמם, אבל מאחר שהיא בבחי׳ מקיף עכ״פ, ע״כ שייך לומר שהיא בחינה הי״א שבהם. והיינו שאין זה חוטא נשכר, אלא הפסד בשבילם, כיון שאינו כמו בקדושה שהחיות מתייחדת עם הספירות שאיהו וחיוהי וגרמוהי חד, אלא שבקליפות הוא בבחי׳ מקיף, וכמבואר בתו״א בפרשה זו32 בענין בחי׳ לבונה זכה שמחי׳ הקליפות בבחי׳ מקיף ואינה מתייחדת עם העשר ספירות שבהם וע״כ הם בבחי׳ י״א, משא״כ בקדושה כיון שאיהו וכו׳ חד, ע״כ הם בבחי׳ עשר ולא אחד עשר. והנה באמת גם בעניני הקדושה יש י״א בחינות, והוא בהענינים שנוגעים לבירור הלעו״ז, כמו סממני הקטורת שהי׳ הכהן גדול מקטיר ביום הכיפורים אחת בשנה, שבקטורת ישנם י״א סממנים כיון שעל ידם מבררים גם הלעו״ז. ולא רק בענינים אלו אלא אף בקדושה מצד עצמה ישנם י״א בחינות, דזה מה שאיהו וכו׳ חד הוא רק בהמדריגה השייכת לגבול, מדידה והגבלה, עולמות והשתלשלות, אבל ישנה בחינה שלמעלה מהתייחדות עם הספירות שהיא בחי׳ אנת הוא חד ולא בחושבן, שאינה אפילו בבחי׳ מקיף להעשר ספירות, והיא הבחינה הי״א, דהגם שהיא בבחי׳ קדושה והבדלה מהעשר ספירות, דאל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש33, אבל בכל זאת נקראת בהשאלה בשם הבחינה הי״א. והגם שבחינה זו היא למעלה לגמרי מהעשר ספירות, אעפ״כ כיון שיש בחינה כזו בקדושה, יש לה שייכות לישראל וישראל יכולים להגיע אלי׳, דהרי דע מה למעלה ממך34, והיינו שכל הענינים שלמעלה ולמטה וכו׳ ועד לבחינה זו דאנת הוא חד הנה נשמות ישראל הם בעלי הבית על זה ויש להם שייכות לזה, וע״י בחינה זו הי״א שבקדושה, יכולים לברר הי״א שבלעו״ז.
ובזה יובן מה שרצה יצחק לברך את עשו, דהגם שהכירו וידע את מעמדו ומצבו, בכל זאת כיון שראה את הלבונה זכה שבו, כמ״ש בתו״א35 שראה אותו ע״י הלבונה זכה שבו, ע״כ רצה להמשיך את האורות מרובים דקדושה לברר אותו, דאחרי מתן תורה הנה מה שאסור הרי אסור (וואָס מ׳טאָר ניט טאָר מען דאָך ניט)36, אבל קודם מתן תורה הי׳ שייך קא סלקא דעתך כזה שאפשר לברר אותו ע״י המשכת המקיף דקדושה, וע״ז היתה ההשתדלות שלא יברך אותו ולא יהי׳ כך, כיון שאז הי׳ יכול להיות בשני הפנים, או שגם בחינה זו היתה נבלעת בקליפה באופן של נר רשעים ידעך37, או שהיתה מתבטלת מציאותם לגמרי, והרי לא לתהו בראה אלא לשבת יצרה38, ובמילא אין זה כפי הכוונה. וזהו שרצה לברך את עשו, כיון שראה שהמקיף דלבונה זכה לא יפעל בו, ולכן רצה ע״י ברכתו להמשיך את האורות מרובים דקדושה ועי״ז לבררו, אשר מזה מובן שבאמת אותן הברכות שרצה לברך את עשו ברך את יעקב, שבברכתו המשיך ליעקב את האורות מרובים שרצה להמשיך בכדי לברר את עשו, אלא שע״י שברך את יעקב פעל שהבירור יהי׳ ע״י התורה. ובכדי שהתורה תוכל לפעול הבירור בעניני עשו הי׳ צריך יעקב לברכתו של יצחק, והיינו שהגם שישנם כבר הברכות שמקבל ע״י התורה, וכן אלו שנמשכים לו בדרך ממילא מיצחק, אך הברכות דויתן לך הם למעלה מברכות אלו, ופעולתן היא שיהי׳ הבירור דעשו ע״י בחי׳ התורה. דהנה על מטל השמים ומשמני הארץ איתא במדרש39 שזהו מקרא משנה תלמוד ואגדה כו׳ והיינו שקאי על ענין התורה, וגם אין מקרא יוצא מידי פשוטו40 שהכוונה היא על טל השמים ומשמני הארץ כפשוטו, והיינו שזהו בירור העולם ע״י התורה, ובכדי שיוכלו ע״י רוחניות לפעול בגשמיות, לזה היו צריכים להברכות שנמשך ממקום שלמעלה מרוחניות וגשמיות גם יחד, שעי״ז אפשר לברר את עניני העולם ע״י התורה. דהנה יש בחינה בתורה שהיא למעלה מהעולמות, ואפילו בהבחינה השייכת לעולם אבל אי אפשר ע״י בחינה זו לחדור בעולם (דורכנעמען די וועלט), ועאכו״כ שאי אפשר ע״י עניני העולם להגיע לתורה, וע״י הברכות נתחדש הענין שבחי׳ התורה שמצד עצמה הנה אלפיים שנה קדמה תורה לעולם41 והיא בבחי׳ שעשועים לפניו42, ונעלמה מעין כל חי43, על ידה יוכלו לפעול בעולם, שזהו בדוגמת מתן תורה שהי׳ ביטול הגזירה דעליונים לא ירדו למטה וכו׳44, והיינו שהתורה תחדור בעולם (אַז תורה זאָל דורכנעמען וועלט), וע״י העולם יוכלו להגיע לתורה. וכן הי׳ גם ע״י הברכה דויתן לך, שאלו הן ב׳ הענינים שבמטל השמים ומשמני הארץ, שקאי על ענין התורה, וכן בפשוטו בגשמיות כנ״ל. ואלו הם ב׳ אופני העבודות דזבולון ויששכר45, דעבודת זבולון היא שעוסק בעניני העולם ועי״ז מגיע לתורה, ועבודת יששכר היא שע״י התורה מברר את עניני העולם, ומובן מהנ״ל שאותו הענין שרצה יצחק להמשיך לעשו ועי״ז לברר אותו, הנה אליבא דאמת נמשך זה ליעקב, ואצל יעקב פעל שיהי׳ הבירור ע״י התורה כנ״ל.
וזהו ויתן לך האלקים וגו׳, ומזכיר שם אלקים דוקא, דכיון שיצחק חשב שמברך את עשו אמר שם אלקים, כיון שכוונתו היתה להמשיך את הברכות בכדי לברר את עשו, את מקום ההעלם וההסתר, ע״כ אמר שם אלקים שהוא בגימטריא הטבע46, ועאכו״כ כמו שהוא אליבא דאמת שברך את יעקב, שהי׳ צריך לפעול בו שיוכל לברר הגשמיות ע״י התורה, הנה לשם כך הי׳ צריך להמשיך ממקום שלמעלה משניהם כנ״ל, שזהו ענין שם אלקים בחי׳ עתיק, וכמבואר בחסידות ובקבלה47 שעתיק נקרא שם אלקים כיון שהוא בהתעלמות, שזהו למעלה מבחי׳ איהו וחיוהי וגרמוהי חד, ובחינה זו ממשיכים למטה מטה ומבררים את ההעלם וההסתר שזהו שם אלקים כפשוטו, וע״י הבירור של מקום החשך וכו׳ לוקחים (נעמט מען) הענין דישת חשך סתרו48, בחי׳ פנימיות עתיק. וזהו גם מה שאומר ויתן לך וגו׳ ופירש״י יתן ויחזור ויתן, שאי אפשר לפרש כפשוטו שיתן לו ויחזור ויתן לזרעו, כיון שבפשטות ויתן לך הכוונה לו ולכל הדורות אחריו ומהו הויחזור ויתן, וע״פ הנ״ל יובן שישנה הנתינה הא׳ שזו ההמשכה מלמעלה מצד עצמה והנותן בעין יפה נותן49, שההמשכה היא מבחי׳ עין יפה, וזוהי הנתינת כח לעבודת הבירורים ע״י התורה כנ״ל, אך זהו רק מבחי׳ חיצוניות עין יפה, וע״י עבודת הבירורים מגיעים לבחי׳ פנימיות עין יפה כנ״ל שזהו הויחזור ויתן, בעין יפה שבאין ערוך לנתינה הראשונה, שזה יהי׳ הגילוי דלעתיד לבוא, שעכשיו כל ההמשכות הן רק מחיצוניות עין יפה ולעתיד לבוא יהי׳ הגילוי מבחי׳ פנימיות עין יפה, דבהבחינה דאנת הוא חד ולא בחושבן גופא, הוא במדריגה נעלית יותר. וכן ע״י הויתן לך שנמשך מאנת הוא חד ולא בחושבן, נעשה גם הויחזור ויתן כפשוטו עד סוף כל הדורות, עד לעקבתא דמשיחא, שזהו ענין יעקב יו״ד עקב50, שאע״פ שהוא רק בבחי׳ עקב אך בזה נמצא היו״ד, ואדרבה שנקודה היא למעלה מהתפשטות, דבכל מקום העיקר אינו בבחי׳ התפשטות, וכמו בגוף האדם שהעיקר הוא הראש והוא המיעוט בו, ובראש גופא העיקר הוא המוח שבראש עצמו הוא המיעוט, ובפרט נקודת החיות, הנמצאת במוח או בלב, שהיא רק בבחי׳ נקודה, וכן הוא בענין זה שהנקודה היא בחי׳ המסירות נפש, אשר מסירות נפש הוא למעלה משכל ומדות שהם בבחי׳ התפשטות, ובחינה זו נמצאת דוקא בעקב, בזמן הגלות, וכמבואר בדרושי רבותינו נשיאינו51, ובפרט במאמרי נשיא דורנו כ״ק מו״ח אדמו״ר52, אשר זו היתה כל עיקר עבודתו כל ימי חייו לגלות אצל כאו״א ענין זה דמסירות נפש, לא רק שכל שהוא בחי׳ אורך ורוחב, בבחי׳ ציור והתפשטות, ובפרט מדות ונה״י שהם בבחי׳ ציור, אלא דוקא את הנקודה, שהיא בחי׳ המסירות נפש. אשר זהו מ״ש יתן ויחזור ויתן, שכיון שהנתינה היא מבחי׳ אנת הוא חד ולא בחושבן כנ״ל שהוא למעלה מהעשר ספירות, נמשך זה עד סוף כל הדורות עד לעקבתא דמשיחא, ופועל שתהי׳ בחי׳ הנקודה, בחי׳ המסירות נפש, שלמעלה מהכחות שבבחי׳ התפשטות.
ועי״ז נמשך גם מטל השמים ומשמני הארץ כב׳ הפירושים שבזה, מקרא משנה הלכות ואגדה כו׳, וגם כפשוטו, עד לבחי׳ טל השמים דטל לא מיעצר53, שאפילו נביא לא יכול לעכב את זה, ובפרט כשאין אפילו הוה אמינא לעכב את זה, וכן משמני הארץ ורוב דגן ותירוש, ובהרחבה, ועד לבנין בית המקדש השלישי, יעקב שקראו בית54, ומשם אורה יוצאת לכל העולם כולו55, שעושים את כל העולם דירה לו ית׳.
__________
1) פרשתנו (תולדות) כז, כח.
2) ד״ה זה בתו״ח פרשתנו (ח [קמט], סע״א). אוה״ת פרשתנו (קסא, סע״ב). רד״ה זה תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ סה). תרס״ו (המשך תרס״ו ע׳ פה). תרפ״ד (סה״מ תרפ״ד ע׳ קג). תש״ב (סה״מ תש״ב ע׳ 66). ועוד.
3) נשא ו, כד-כו.
4) ר״פ לך לך (יב, א ואילך). שם יב, ז. יג, יד ואילך. ועוד. וירא כב, טז ואילך. חיי שרה כד, א.
5) ראה תו״א פרשתנו כ, ב ואילך. אוה״ת פרשתנו קנא, ב ואילך. קנו, א ואילך. ד״ה זה תרנ״ד. תרפ״ד. תש״ב (נסמנו בהערה 2). ועוד.
6) פרשתנו שם, כ.
7) שם, כא.
8) עה״פ. וראה גם ב״ר פס״ה, יט.
9) ראה תו״ח פרשתנו יט [קס] ד, ואילך. אוה״ת מטות ע׳ א׳שמג. סה״מ תרנ״ו ע׳ ש ואילך. תרס״ח ע׳ נו ואילך. תרע״ח ע׳ פג ואילך. תש״ג ע׳ 186 ואילך.
10) פרשתנו שם, לה.
11) שם כה, כז.
12) חיי שרה כה, יא.
13) ל״ת להאריז״ל עובדי׳. וראה גם פע״ח שער (יט) ר״ח פ״ג. תו״א פרשתנו כ, ג. סידור (עם דא״ח) שער התקיעות רמז, ב. תו״ח פרשתנו יב [קנג], ג. וישלח מו [קפז], ב. מאמרי אדהאמ״צ בראשית ע׳ קעא. וש״נ.
14) פרשתנו שם, כח.
15) ראה רמב״ם בהקדמתו ליד החזקה. סדר הדורות בערכם. ועוד.
16) הובא בשם הזהר בסידור (עם דא״ח) כב, א. תו״ח לך לך פט, ד. וראה תיב״ע ויחי נ, יג.
17) ד״ה הללו את ה׳ דשבת חוהמ״ס שנה זו (סה"מ סוכות-שמח"ת ע' קא ואילך). וראה גם ד״ה ועשו להם ציצית תש״ל (סה״מ במדבר ח״א ע׳ רסח) ובהנסמן שם. ד״ה בסוכות תשבו תשמ״א פ״ג (סה״מ סוכות-שמח"ת ע׳ רכד ואילך), ובהנסמן שם.
18) ספר יצירה פ״א מ״ד. וראה זח״ב קפז, ב. פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ו.
19) ראה ע״ח שער (יא) המלכים פ״י. פע״ח שער (ו) הקדישים פ״ד. וראה (נוסף לתו״א ואוה״ת שבהערה 5) בהנסמן בד״ה בסוכות תשבו הנ״ל הערה 45.
20) וישלח לו, טו ואילך.
21) ל׳ חז״ל – חלה פ״ב מ״ז. ובכ״מ.
22) פרדס שער (ח) מהות והנהגה פ״ב. וראה המשך תער״ב ח״א ע׳ קנט ואילך.
23) ראה תו״א בראשית ג, א. וארא נז, א. ובכ״מ.
24) תקו״ז בהקדמה (יז, א).
25) שם (ג, ב).
26) ב״ר פ״צ, ב. ויק״ר פכ״ד, ט.
27) קהלת ז, יד.
28) אבות פ״ה מ״א.
29) שער (ב) טעם האצילות.
30) ל׳ הכתוב – שלח יד, ט. וראה סה״מ במדבר שם.
31) מאמר שבהערה 17. וראה גם ד״ה זה תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ סז-ח).
32) כ, ג ואילך.
33) ישעי׳ מ, כה.
34) אבות פ״ב מ״א. ראה צוואת הריב״ש (הוצאת קה״ת) סימן קמב (כח, א). לקו״א להה״מ (הוצאת קה״ת) סקצ״ח (נ, סע״ג). או״ת
להה״מ קיב, ב (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן תפ). סה״ש תש״ג ע׳ 12. תש״ד ע׳ 23. ״היום יום״ יג אייר.
35) שם (כ, ג).
36) ראה ״היום יום״ כה אדר שני.
37) ל׳ הכתוב – איוב כא, יז.
38) ישעי׳ מה, יח.
39) ב״ר פס״ו, ג.
40) שבת סג, א. וש״נ.
41) ראה ב״ר פ״ב, ג. שמו״ר פט״ו, כו.
42) ע״פ משלי ח, ל.
43) ע״פ איוב כח, כא.
44) שמו״ר פי״ב, ג. תנחומא וארא טו.
45) ראה אוה״ת פרשתנו קמו, א.
46) פרדס שער (יב) הנתיבות פ״ב. שעהיוה״א רפ״ו. ועוד – נסמן בסה״מ י"ב-י"ג תמוז ע' רלד.
47) ראה לקו״ת נצבים נג, ב. וש״נ.
48) ל׳ הכתוב – תהלים יח, יב.
49) ראה ב״ב נג, רע״א. וש״נ.
50) ע״ח שער (ג) סדר אצילות פ״ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים בערכו. תו״א ואוה״ת ר״פ ויצא. ועוד.
51) ראה סה״מ תרמ״ח ע׳ קפז ואילך. ובכ״מ.
52) ראה סה״מ תרפ״ד ע׳ רצ ואילך. תרפ״ה ע׳ רנח ואילך. תש״ט ע׳ 119 ואילך. ד״ה אין הקב״ה בא בטרוניא בסה״מ אידיש בתחלתו. ועוד.
53) תענת ג, א.
54) שבת קיח, ב.
55) ראה ירושלמי ברכות פ״ד סוף ה״ה. ויק״ר פל״א, ז. וראה מנחות פו, ב ובפרש״י שם.
[סה"מ בראשית ח"ב (הוספות) ע' רנו ואילך]