הוספה ב) ואלה המשפטים (הנחה) – ש״פ משפטים, כ״ו שבט, מבה״ח אד״ר ה׳תשמ״א

בס״ד. ש״פ משפטים, כ״ו שבט, מבה״ח אדר-ראשון ה׳תשמ״א

הנחה בלתי מוגה

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כי תקנה עבד עברי וגו׳ וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים1 (העבדים סתם, היינו עבדים כנעניים). וידוע הדיוק בזה [בתורה אור2 ובתורת חיים3 ובדרושי רבותינו נשיאינו שלאחרי זה4, עד לדרושי כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו], דלפניהם משמע לשון רבים וכי תקנה הוא לשון יחיד [ועוד, דלפניהם הוא לשון נסתר וכי תקנה הוא לשון נוכח], והוה לי׳ לומר כי יקנו. גם צריך להבין5 מה שמתחיל המשפטים בדין עבד עברי. גם צריך להבין את סדר הכתובים, דבתחילה מבאר דין עבד עברי, ואח״כ6 דין אמה העברי׳, ואח״כ דין עבד סתם שהוא עבד כנעני. דלכאורה עיקר ענין העבדות הוא בעבד כנעני, ופחות ממנו בעבד עברי, ופחות ממנו באמה העברי׳ (היינו פחות בזמן העבדות וגם באופן העבדות), וכמ״ש7 ורצע אדוניו את אזנו, אזנו ולא אזנה כו׳8.

והענין הוא, דהנה מ״ש ואלה המשפטים גו׳ קאי על משפטי התורה, הלכות שבתורה, כדמתרגם על פסוק9 כמשפט הראשון כהלכתא קדמייתא. והלכות אלה נקראים בשם משפטים, לפי שהם דינים שאפשר להבינם ולהשיגם. וכפשוטם של כתובים, דמ״ש כאן ואלה המשפטים גו׳ קאי על דיני התורה המבוארים בפרשתנו, שהם בהסוג דמשפטים, כי אפשר להבינם ולהשיגם. וגם דינים אלה, הגם שהם בהסוג דמשפטים, צריכים להיות מיוסדים על מתן תורה, וכמארז״ל10 עה״פ ואלה המשפטים, ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני. וכן אמרו רז״ל11 לפניהם ולא לפני עכו״ם, ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל אל תביאהו בערכאות שלהם.

והנה מצוה זו, מצות תלמוד תורה, ניתנה לכל ישראל, וכנפסק בהלכות תלמוד תורה12 שכאו״א חייב בלימוד התורה, ואפילו זקן או חולה, היינו חולה שחסר בבריאות גופו או חולה שחסר בבריאות נשמתו. ולכאורה צריך להבין, איך יש בכחו להשיג בהלכות התורה שניתנו מסיני, ובאופן דאלה המשפטים אשר תשים לפניהם. אך זהו מה שאומר אשר תשים לפניהם, דקאי על משה רבינו מקבל התורה, כמאמר13 משה קיבל תורה מסיני, וכמ״ש14 זכרו תורת משה עבדי, כי בכחו של משה יכול כאו״א מישראל ללמוד תורה וכו׳, וכדלקמן.

וביאור הענין הוא, דהנה מ״ש כי תקנה יש לומר דקאי על ענין לימוד התורה המבואר בפסוק שלפני זה, וזהו כי תקנה, שיקנה את התורה עד שתהא נקראת על שמו. וכדאיתא בגמרא15 עה״פ16 כי אם בתורת הוי׳ גו׳ ובתורתו גו׳, דבתחילה נקראת על שמו של הקב״ה, תורת הוי׳, ולבסוף, ע״י העסק בתורה, נקראת על שמו, תורתו של האדם הלומד. והנה לכאורה ענין זה הוא ירידה בתורה, דבתחילה היא תורת הוי׳, ואח״כ ירדה למטה עד שנתלבשה בשכלו של האדם הלומד, ונקראת על שמו. אמנם באמת בהכרח לומר שע״י ירידה זו נפעל בה עילוי, שהרי אי אפשר לומר דע״י לימוד התורה פועלים ירידה בתורה. ויש לומר הביאור בזה, ע״פ המבואר בלקו״ת17 עה״פ18 וזכרתם את כל מצוות ה׳ וגו׳ ועשיתם את כל מצוותי, שיש ב׳ בחינות במצוות, בחי׳ מצוות הוי׳ הקשורות עם שם הוי׳, ובחי׳ מצוותי ממש (מצוות שלי) שלמעלה משם הוי׳. ועד״ז יש לומר בענין התורה, דלפני הלימוד, התורה היא בבחי׳ תורת הוי׳ שהיא באצילות. וע״י לימוד התורה למטה עד שנקראת תורתו, מגיעים לבחי׳ תורתי (תורה שלי) שלמעלה מבחי׳ תורת הוי׳.

והנה הכח לעבודה זו הוא ג״כ מבחי׳ כי תקנה, שעל ידה נמשך הכח להמשיך בחי׳ תורתי שלמעלה מתורת הוי׳. ויובן זה ע״פ המבואר במ״א19 בענין ברוך עושך ברוך יוצרך ברוך בוראך ברוך קונך20, דבחי׳ ברוך קונך היא בחי׳ אצילות, לפי שקנין אינו הויית דבר חדש כי אם יציאה מרשות לרשות, מן ההעלם אל הגילוי, ובחי׳ ברוך בוראך וכו׳ קאי על עולמות בי״ע שהם בריאה יש מאין. וב׳ בחינות אלה ישנן גם בתורה, וכמבואר בכתבי האריז״ל21 בביאור הענין מה שהתורה מתחלת באות ב׳ (בראשית), לפי שהתורה שלנו היא בחי׳ ב׳, תורת הבריאה. וכמאמר22 ועל תורתך שלמדתנו, ועל תורתך שבאצילות שלמדתנו בבריאה23. וזהו בחי׳ הקנין שבתורה, תורת האצילות. וע״י בחינה זו שבתורה נמשך באדם הכח להגיע ע״י לימודו לבחי׳ תורתי שלמעלה מתורת הוי׳.

והנה בחי׳ ברוך קונך הנ״ל אצילות, ישנה בכאו״א מישראל, וכמו שאומרים24 נשמה שנתת בי כו׳ אתה בראתה אתה יצרתה ואתה נפחתה כו׳, דד׳ בחינות אלו הם בדוגמת ד׳ הבחינות קונך בוראך יוצרך עושך, אצילות בריאה יצירה עשי׳. והיינו דבחי׳ נשמה שנתת בי היא דוגמת בחי׳ הקנין, בחי׳ אצילות, ובכח בחינה זו שבנשמת כאו״א, נמשך בלימוד התורה למטה באופן של קנין (עד שנקראת על שמו), מבחי׳ תורתי שלמעלה מתורת הוי׳.

אמנם, כדי שבחינה זו שבנשמה ובתורה (בחי׳ אצילות) תפעול גם במחשבה ובדיבור ובמעשה של כאו״א מישראל, לזה צריך להיות נתינת כח מיוחדת. וזהו מ״ש כי תקנה גו׳, דכי תקנה קאי על משה רבינו ע״ה וקאי אדלעיל מיני׳ היינו על מ״ש ואלה המשפטים אשר תשים, היינו דמשה רבינו ע״ה דוקא ישים המשפטים לפניהם ע״י כי תקנה גו׳25. וזהו הטעם שנאמר כי תקנה ולא כי יקנו. והענין הוא, כי משה רבינו הוא בחי׳ אצילות, בחי׳ ברוך קונך, גם בהיותו למטה, ולכן בכחו לפעול גילוי בחינה זו בכאו״א מישראל. וזהו מ״ש26 ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה גו׳, ואמרו רז״ל27 אטו יראה מילתא זוטרתא היא, וכמבואר בתניא28 שכל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחי׳ משה רבינו ע״ה, ולגבי בחינה זו יראה היא מילתא זוטרתא.

וזהו כי תקנה עבד עברי, דמשה רבינו פועל בכאו״א מישראל שיעבוד עבודתו בואלה המשפטים גו׳, ובתכלית השלימות. וזהו ענין עבד עברי, שבעבודת האדם הו״ע הבינוני, אשר מדת הבינוני היא מדת כל אדם ואחרי׳ כל אדם ימשוך29, וכמבואר ענינה בארוכה בספרן של בינונים (ספר התניא). וזהו מה שמתחיל כאן בדין עבד עברי. אמנם הרי אפשר שיזכה לבחי׳ רוח משרש איזה צדיק שתתעבר בו30, ועוד, שהוא יעשה את שלו לקיים את השבועה שמשביעים אותו31 תהי צדיק30, וזהו מה שממשיך בדין אמה העברי׳, שענינה עבודת הצדיקים. וכיון שעבודתו צריכה להיות גם בבירור גופו ונפשו הבהמית וחלקו בעולם, שהרי כד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקוב״ה בכולהו עלמין32, לפיכך ממשיך בדין עבד כנעני. וכמבואר בארוכה ענין ג׳ בחינות אלו בדרוש רבינו הזקן הנדפס בתורת חיים33, אשר כ״ק אדמו״ר הצ״צ כותב עליו34 ״הנה הדרוש הזה מרבינו הגדול נ״ע שדרשו בלאזני כו׳ והוא דרוש נכבד מאד כו׳ מענין מדריגות צדיק ורשע ובינוני הנזכר בתניא״.

והנה במ״ש אשר תשים לפניהם גו׳ ישנו עוד פירוש35, שתשים הוא גם מלשון סימה ואוצר (כדאיתא בירושלמי36), דקאי על האוצר שבתורה, פנימיות התורה. וזהו מה שממשיך לפניהם, כי פנימיות התורה שייכת לפנימיות הנשמה. וכמו שנת״ל בד״ה באתי לגני37 בביאור בחי׳ האוצר של מעלה, שאוצרו של הקב״ה היא יראת ה׳38, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים39, והכוונה בזה היא לשלימות היראה, יראה עילאה, עצם ועצמיות היראה40. וע״י לימוד פנימיות התורה פועלים גם בלימוד הנגלה דתורה שיהי׳ כדבעי, כמבואר בארוכה בקונטרס עץ החיים41. וזהו ואלה המשפטים, משפטים הם משפטי התורה, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא42, שזהו ע״י לימוד פנימיות התורה, כי ע״י לימוד פנימיות התורה מתגלה האוצר שבנשמת כאו״א מישראל.

וזהו מ״ש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ואלה הוא לשון גילוי, כי ע״י התורה מגלים וממשיכים בחינה הכי נעלית מלמעלה מעלה למטה מטה. וזהו גם מ״ש ואלה בו׳ המוסיף, כדרשת רז״ל ואלה מוסיף על הראשונים, דע״י עבודת ישראל בלימוד התורה הם מוסיפים וממשיכים בתורה, וכדאיתא במעין החכמה (הובא בכמה מקומות בחסידות43) ובזהר44 שדוד הי׳ מחבר תורה שלמעלה בהקב״ה, והוא ע״י עבודת האדם בבחי׳ ואלה, וכמארז״ל שם מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני, שעבודתו צריכה להיות דוגמת הר סיני. דסיני הוא הר, אלא דמכיך מכל טוריא45. וזהו מה שתלמיד חכם צריך שיהי׳ עניו, אבל צריך שתהי׳ בו שמינית שבשמינית גאוה46. דהגם שנפשי כעפר לכל תהי׳47, מ״מ אח״כ צריך להיות פתח לבי בתורתך47, באופן דואתהלכה ברחבה48. ובפרט בדרא דעקבתא דמשיחא, כשעיקר העבודה הוא49 שאל יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו50 אלא יהא עז כנמר וכו׳51, דדוקא עי״ז פועלים יתרון האור מן החושך ויתרון החכמה מן הסכלות52, שזהו כללות התוכן דפרשת יתרו, כמבואר בזהר53 כו׳54.

וממשיך אשר תשים גו׳, דיש לומר בדרך אפשר שאשר הוא גם מלשון אושר ותענוג, דבחי׳ התענוג היא למעלה מבחי׳ עולמות האין סוף, בחי׳ הרצון, ובחינה זו מתגלית ע״י יתרון האור הנ״ל. ועי״ז באים בקרוב ממש לגילוי תורתו של משיח, ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר יחדיו55, בבחי׳ ואלה לשון גילוי, ע״ד מה שכבר הי׳ לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה, כמ״ש בתניא56. וכן תהי׳ לנו בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, ובמהרה בימינו ממש.

__________

1) ריש פרשתנו (משפטים כא, א-ב). שם, ז.
2) ריש פרשתנו (עד, ג).
3) פרשתנו תט, א. תכה, ב.
4) סהמ״צ להצ״צ מצות דין עבד עברי (פ, א).
5) ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳עז (משל״ה מס׳ פסחים שלו קנא, ב). רד״ה זה תשל״ח (לעיל ע׳ קפ).
6) פרשתנו שם, כ.
7) שם, ו.
8) קידושין טו, א.
9) וישב מ, יג. הובא בתו״א שם עה, ג. תו״ח שם תח, ב. אוה״ת שם ע׳ א׳קא.
10) מכילתא ופרש״י. וראה לקו״ש ח״ג ע׳ 899 ואילך. חט״ז ע׳ 234 ואילך.
11) פרש״י עה״פ (מגיטין פח, ב). וראה גם מכילתא עה״פ.
12) רמב״ם הל׳ ת״ת פ״א ה״ח. טושו״ע יו״ד ר״ס רמו. הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ג סוס״ד.
13) אבות פ״א מ״א.
14) מלאכי ג, כב. וראה שמו״ר פ״ל, ד. וש״נ.
15) ע״ז יט, א. וראה פרש״י קידושין לב, ב. וראה גם תו״ח שם תכב, ב ואילך.
16) תהלים א, ב.
17) במדבר ט, ג.
18) שלח טו, לט-מ.
19) ראה תו״א שם עה, ד. תו״ח שם תיא, א. תכה, ב ואילך. סהמ״צ שם פב, א ואילך. אוה״ת שם ע׳ א׳קכא.
20) נוסח קידוש לבנה.
21) ראה ל״ת להאריז״ל ר״פ בראשית.
22) ברכה שני׳ דבהמ״ז.
23) ראה לקו״ת עקב יז, ב. סה״מ תרל״ד ע׳ רעח. ה׳ש״ת ע׳ 68 בהערה. וש״נ.
24) בברכות השחר (ברכות ס, ב). ראה בכ״ז תו״א פרשתנו עז, א-ב. ובכ״מ.
25) תו״א, תו״ח וסהמ״צ שבהערה 2-4.
26) עקב י, יב.
27) ברכות לג, ב.
28) רפמ״ב.
29) תניא רפי״ד.
30) שם ספי״ד.
31) נדה ל, ב.
32) ראה זח״ב סז, ב. קכח, ב. קפד, א. תניא פכ״ז. תו״א ויקהל פט, ד. לקו״ת פקודי ג, א. חוקת סה, ב. המשך באתי לגני ה׳שי״ת פ״א (סה״מ תש״י ע׳ 111-2). ועוד.
33) עא, ב ואילך. וראה גם דרך חיים שער התפלה פס״ו ואילך. סהמ״צ להצ״צ מצות פדיון או יעוד אמה עברי׳ (פג, ב ואילך). אוה״ת שם ע׳ א׳קמ ואילך.
34) אוה״ת שם ע׳ א׳קכז ואילך.
35) אוה״ת שם ע׳ א׳קכא. וראה גם סד״ה זה עת״ר (סה״מ עת״ר ע׳ קנא).
36) ע״ז פ״ב סוף ה״ז (הובא בתוד״ה מ״ש – ע״ז לה, א). וראה בפני משה שם.
37) סה״מ באתי לגני ח״ב ע׳ קפז-ח.
38) תו״א וישב כז, ב. וראה בארוכה ספר הערכים – חב״ד (כרך ב) ערך אוצר של יראת שמים (ע׳ תכד ואילך). וש״נ.
39) ברכות לג, ב.
40) ראה ספר הערכים שם סק״ג. וש״נ.
41) פי״ג ואילך.
42) ראה יומא כו, א.
43) לקו״ת שלח נא, סע״א. וראה לקו״ת שמיני יח, ב. יט, ד. שלח מז, רע״ג. מטות פז, ריש ע״ד. ועוד – נסמן בסה״מ ימי הספירה ע׳ קנה הערה 51.
44) ח״ג רכב, ב (ברע״מ). וראה ספר הבהיר סימן נח (קצו).
45) ראה תיב״ע עה״פ ס׳ שופטים ה, ה. תיב״ע ומדרש תהלים עה״פ סח, יז. וראה לקו״ת במדבר טו, ב ואילך.
46) ראה תו״א מג״א צא, ב.
47) תפלת ״אלקי נצור״ (ברכות יז, א).
48) תהלים קיט, מה. וראה לקו״ת שם.
49) ראה בארוכה ד״ה אין הקב״ה בא בטרוניא תרמ״ח (סה״מ תרמ״ח ע׳ קפז ואילך). תרפ״ה (סה״מ תרפ״ה ע׳ רנח ואילך). סה״מ תרפ״ט ע׳ 215 (קונטרסים ח״א נג, ב) ואילך. סה״מ פסח ח״ב ע׳ רנב. וש״נ.
50) טור ושו״ע אדה״ז (מהדו״ת) או״ח רס״א. וראה גם רמ״א שם. שו״ע אדה״ז שם מהדו״ק ס״ג.
51) אבות פ״ה מ״כ. טור ושו״ע אדה״ז (מהדו״ת) שם.
52) ע״פ קהלת ב, יג.
53) ח״ב סז, ב. סח, א. הובא ונת׳ באוה״ת ר״פ יתרו. ד״ה ויאמר משה אל יהושע תש״ט פ״ו (סה״מ תש״ט ס״ע 56 (הב׳)) ואילך.
54) חסר קצת. המו״ל.
55) ישעי׳ מ, ה.
56) פל״ו (מו, א).

[סה"מ שמות ח"ב (הוספות) ע' שכ ואילך]

סגירת תפריט