בס״ד. ש״פ אחרי-קדושים, י״ג אייר ה׳תשכ״א
– בבוקר לפני התפילה, בחדרו –
הנחה בלתי מוגה
דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו כי קדוש אני1, ואמרו רז״ל2 יכול כמוני, תלמוד לומר כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם. ובמדרש רבה מקץ3 מבאר בפרטיות יותר שיש שני ענינים, גדולתי וקדושתי, ועל זה אומר יכול כמוני, גדולתי למעלה מגדולתכם, יכול כמוני, קדושתי למעלה מקדושתכם. ולמדים זה מפרעה שאמר4 רק הכסא אגדל ממך, שאינו גדול כמוהו. וצריך להבין, איך יש סלקא דעתך שיהיו כמוני5. וגם כשאומרים קדושתי למעלה מקדושתכם, מ״מ הרי זה בערך, ואיך יכולים לומר זה. וצריך להבין איך אומרים שאינו כמוהו, דאיך יכולים לשלול זה מישראל ח״ו, הלא הם חד עם הקב״ה6. אך הענין הוא7, דמה שאומר יכול כמוני לא קאי על העצמות (כי אם באורות וגילויים)*7.
והענין הוא, דהנה יש ב׳ אופני עבודה, עבודת צדיקים ועבודת בעלי תשובה, דכתיב8 ויספו ענוים בה׳ שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו, דמה שכתוב ויספו ענוים בהוי׳ גו׳ קאי על עבודת הצדיקים9. וידוע ההפרש בין עניו לשפל, שעניו הוא שמכיר במעלתו ומ״מ הוא עניו10, וכמו משה שנאמר בו11 והאיש משה עניו מאוד, הרי הכיר במעלת עניניו שהוציא את ישראל ממצרים והי׳ המקבל ראשון את התורה, משה קיבל תורה מסיני ומסרה12 לישראל (שע״י שמסרה ליהושע עי״ז בא לכל אחד ואחד), ומ״מ הי׳ עניו מפני שידע שכל עניניו הם מציאות שלמעלה, שזהו ענין צדיק, צדיק מעיקרי׳. וזהו ויספו ענוים בהוי׳ שמחה, שזהו עבודת הצדיקים, שעי״ז הם ממשיכים בשם הוי׳ שזהו ענין הוספת אורות באצילות13, ועי״ז נמשך גם למטה. אמנם כל זה הוא שם הוי׳, שעם כל העילוי שלו מ״מ הרי זה שם בלבד. ולמעלה מזה הו״ע דלא אתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ14, שזהו ענין בקדוש ישראל יגילו. וזה נמשך ע״י אביוני אדם, בעלי תשובה, שענין אביון הוא שתאב לכל דבר15.
וזהו שכתוב16 מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי, שזה קאי על אהבת יוסף לבנימין17 שזהו ענין עבודת הצדיקים, ולכן קאי על יוסף ובנימין שהם לבדם מכל השבטים נקראו בתואר צדיק, יוסף הצדיק וכן בנימין הצדיק18, כמבואר בגמרא ובמדרשות מפני שזכה להיות אושפזיכן לגבורה19. וזהו ענין עבודה דתורה ומצוות, שכל המצוות נקראות בשם צדקה20, ואיתא בתניא21 שבתלמוד ירושלמי צדקה נקראת בשם מצוה סתם22. ולכאורה צריך להבין, והרי תואר צדיק הוא ענין זכאי23, ומה שייך זה לתורה ומצוות. אך הענין הוא, דתואר צדיק הוא על שם הצדקה, וכשם שענין הצדקה הוא להחיות רוח שפלים כמו״כ ענין התורה ומצוות הוא להחיות רוח שפלים24, וכמ״ש24 מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח, שהעולמות הם שפלים ועולם הזה נקרא שפל אפילו לגבי עולמות העליונים. דבהנשמה כמו שהיא למעלה כתיב25 חי הוי׳ אשר עמדתי לפניו, שהוא ענין הביטול, וכמו״כ המלאכים נקראים עומדים26, שעומדים תמיד בתפילה, ואח״כ ירדה הנשמה לעולם הזה השפל, שזהו ירידה גדולה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. ועל זה הוא ענין העבודה, להחיות רוח שפלים27, וע״י מה פועלים זה – ע״י תורה ומצוות. וכמאמר28 לא ניתנו המצוות אלא כדי לצרף בהן את הבריות, וכי מה איכפת לי׳ כו׳, שהתואר בריות מבאר בתניא29 שנקראים כן מפני שאין להם שום מעלה כי אם זה שהם בריות, וענין לצרף את הבריות היינו להמשיך בהם אור. וע״י מה פועלים זה – ע״י תורה ומצוות, שהוקשה כל התורה כולה לתפילין30 וענינה להמשיך מוחין בז״א31, וכן ענין פריסו דמלכא32 שזהו מצות ציצית ענינה להמשיך ל״ב נתיבות חכמה במדות33, וכן הוא בתורה דאלפיים שנה קדמה תורה לעולם34, שענין אלפיים הוא אאלפך חכמה אאלפך בינה35, שממשיכים מאלפיים ומלמעלה יותר, ועי״ז נמשך עד למטה. וזהו מי יתנך כאח לי, עבודת הצדיקים, שזהו ענין אהבת יוסף לבנימין (יוסף צדיק עליון ובנימין צדיק תחתון36, ואהבת יוסף לבנימין שמהצדיק עליון נמשך ע״י עבודת צדיק תחתון). דהגם שבישראל היחס הוא אחר האב כמ״ש37 למשפחותם לבית אבותם, ומשום זה הי׳ צריך להיות האהבה לכל האחים בשוה, אך הענין הוא מפני ששניהם הם בבחי׳ צדיק, משא״כ שאר האחים שהם למטה מזה. ולכן כתיב38 והם לא הכירוהו, ומבואר בתורה אור39 שזהו שלא הכירוהו במעלתו, כי הוא (וכן בנימין) הי׳ למעלה אפילו מהשבטים שנקראים שבטי י-ה. ומשום זה הי׳ ג״כ האהבה בגילוי יותר לבנימין, מפני שלא הי׳ במכירת יוסף40.
ומה שכתוב אמצאך בחוץ אשקך קאי על שאר השבטים שמכרו את יוסף למצרים, ויוסף הורד מצרימה41, שמצרים נקרא חוץ. והנה בזה הי׳ כוונה פנימית שע״י ירידת יוסף למצרים הוקל השעבוד, ולולא מכירתו הי׳ השעבוד קשה ביותר. והיינו שהי׳ צריך להיות השעבוד ארבע מאות שנה42 והי׳ רק רד״ו שנה, מאתיים ועשר שנה43, ועיקר קושי השעבוד כמ״ש44 וימררו את חייהם הי׳ רק משנולדה מרים, פ״ו שנה45 בגמטריא אלקים46 בגימטריא הטבע47. וע״י מה פעלו זה, ע״י שהורד יוסף צדיק עליון למצרים ועבודתו היתה כמ״ש48 וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ויבא ביתה פרעה, שמ״ש וילקט יוסף את כל הכסף הוא ענין עבודת הבירורים, ויבא ביתה פרעה דמיני׳ אתפריעו כל נהורין49, ועי״ז הוקל השעבוד50. והנה השבטים שמכרו את יוסף לא ידעו את הכוונה פנימית שבזה, ולכן הי׳ אצלם עבודת התשובה על זה. וזהו אמצאך בחוץ אשקך, שקאי על השבטים שזהו ענין עבודת בעלי תשובה, וזהו שאמרו51 אבל אשמים אנחנו גו׳ בהתחננו אלינו ולא שמענו. וכן הוא בהנשמה, שאין שומעים כיצד הנפש האלקית מבקשת (מ׳הערט ניט ווי דער נה״א בעט זיך), שהנשמה כמו שהיא למעלה היא בבחי׳ צדיק – נשמה שנתת בי טהורה היא52, ואח״כ ירדה למטה לעולם הזה, ועוד יותר שנתלבשה בגוף ונפש הבהמית, ועוד יותר שיכול להיות שיהי׳ מושל ושולט עליו עד שיש ענין גלות עד וימררו את חייהם שזהו קושי השעבוד, שעל זה צ״ל תשובה וכפרה. וזהו דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות53 ויאסר את שמעון54, דלכאורה לאיזה צורך הי׳ כל הענין, אך זהו לפי שהיו צריכים כפרה, וזהו שדיבר קשות, ואמר להם55 ועתה אל תעצבו, שמזה נמשך אח״כ ענין עשרה הרוגי מלכות56 שזה הי׳ כפרה על עשרת השבטים שמכרו את יוסף. והמשכת כפרה הנ״ל הי׳ דוקא אחרי שדיבר עמהם קשות, שבזה הי׳ להם צער גדול, והגם שהצער אינו בערך העונש שהגיע להם, מ״מ הועיל, שזהו מפני חסד עליון. וכדוגמת הקרבנות, שהאדם המקריב צריך לחשוב שכל הענינים שעושים עם הקרבן היו צריכים לעשות עמו, ומ״מ מספיק שעושים זה עם הבהמה, שזהו מפני החסד עליון57. וזה הי׳ בזמן שבית המקדש הי׳ קיים, אבל עכשיו הוא ענין התשובה, ששאלו לחכמה ולנבואה ולתורה ואמרו שצריך להיות קרבן או עונשים רחמנא ליצלן, אבל טוב וישר הוי׳ על כן יורה חטאים בדרך58, שאמר יעשה תשובה ויתכפר לו59, שזה מסיר כל הענינים.
ועד״ז הוא ההפרש בין אתכפיא ואתהפכא, שהעבודה דאתכפיא הוא ענין כי ברח גו׳60, שהוא ע״ד עבודת הבעל תשובה, שידוע מאמר הרב המגיד61 שהבעל תשובה אינו יכול לומר אפשי62 כי אם אי אפשי, שהולך וצועק אי אפשי, שהוא כמו עבודת הבינוני (שיש אצלו ענין בלתי רצוי), הגם שבפועל אין חסר לו כלום, אבל בכח עכ״פ יש אצלו ענין שחוץ בלתי להוי׳ לבדו. וענין אתהפכא הוא למעלה מענין ולבי חלל בקרבי63, כי הרגו בתענית64, כי אם כמו אברהם שעליו נאמר65 ומצאת את לבבו נאמן לפניך, ב׳ לבבות, שהפך היצר הרע שלו שיהי׳ ג״כ טוב66, שזהו מעלת אתהפכא על אתכפיא, ומעלת אתכפיא על אתהפכא היא דכד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקודשא בריך הוא בכולהו עלמין67 (שעי״ז נשלם הכוונה דנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים68, כמו שעיקר שכינה בתחתונים היתה69, ועוד יותר). ועד״ז הוא ההפרש בין פסח ראשון לפסח שני, דבפסח ראשון חמץ אסור ובפסח שני חמץ ומצה עמו בבית70, שפסח ראשון הוא העבודה דאתכפיא, כי ברח, משא״כ בפסח שני הוא אתהפכא, שאינו מפחד שיהי׳ צריך לומר אי אפשי כי אם יכול לומר אפשי ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי*. וכמו שנתבאר בהמאמר הקודם71 בענין חודש אייר שהוא חודש השני72 חודש זיו73 להמשיך זיו ואור, (משא״כ העבודה דחודש ניסן הוא בריחה ואתכפיא לבד74, ולכן אחרי יציאת מצרים צ״ל עדיין) ספירת העומר, שסופרים ומבררים היום (כי עוד לא נתהפך ונעשה צדיק במדה זו), וביותר שהרי נשארו הימים שלאחריו, שצריך עדיין לבררם, וכמ״ש75 תספרו חמישים יום**.
וזהו ויספו ענוים בהוי׳ שמחה שזהו עבודת הצדיקים, ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו שזהו עבודת הבעלי תשובה. ויספו ענוים הו״ע עבודת הצדיקים, שע״י עבודתם ממשיכים תוספת אורות באצילות. כי המלכות נאצלה בסוד שורש נקודה א׳ וז״א נאצל בסוד שורש ו׳ קצוות76, שגם כמו שנאצל בסוד שורש היא בחינה נעלית, כי ישראל הוא בחי׳ אות ו׳, ובחי׳ ו׳ כשכלול מיו״ד פעמים יו״ד ה׳ פעמים הוא ששים ריבוא שאז קיבלו את התורה77 (דמספר ששים ריבוא הוא מספר השלם (שלכן קיבלו אז התורה)), אבל מ״מ בעצם הוא מספר ששה (ולא עשר), דזהו ענין סוד שורש. אך ע״י עבודת התורה ומצוות וצדיקים, ממשיכים סוד תוספת, שזהו ויספו, שהמלכות לא תהי׳ בבחי׳ נקודה בלבד, כי אם שיומשכו בה הט׳ ספירות דז״א שזהו ענין הט׳ תקיעות דראש השנה, וכן בז״א לא יהי׳ כמו שהוא בסוד שורש בבחי׳ ו׳ קצוות לבד, כי אם יוסף הוי׳ עליכם ככם אלף פעמים78, שזהו ענין סוד תוספת, שמצד זה נעשה השמחה, ישמח הוי׳ במעשיו79. שזהו מ״ש ויספו ענוים בהוי׳ (שבו ז״א באות ו׳) שמחה, שזה נעשה ע״י עבודת הצדיקים, ויספו ענוים וגו׳. אך מ״ש ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו הוא ענין עבודת הבעל תשובה, שנקרא אביוני אדם, שאביון הוא כמו שנת״ל מפני שתאב לכל דבר, ולכן נאמר אביוני אדם, כי זאת התורה אדם80, רמ״ח פיקודין רמ״ח איברין דמלכא ושס״ה ל״ת שס״ה גידין שזהו ציור אדם81, וזהו אביוני אדם, שתאב להאדם מפני שחסרים לו כל ענינים אלו, ודוקא הם ממשיכים להיות בקדוש ישראל יגילו, שלמעלה מההמשכה שע״י עבודת הצדיקים. ולפי שממשיכים ממקום גבוה יותר, הנה מדה כנגד מדה שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם82. וזהו ענין התשובה, לאשתאבא בגופא דמלכא83 (הכוונה שמגיעים לגדולתי ולקדושתי שלמעלה מגדולתכם וקדושתכם). וזהו מ״ש אמצאך בחוץ אשקך, עבודת הבעלי תשובה שאומר על זה אמצאך (כמו מציאה שבא בהיסח הדעת84 לגמרי), שהוא למעלה הרבה ממה שיכולים להמשיך ע״י יגיעה והשתדלות, כי אם הוא כמו מציאה שבא בהיסח הדעת. וזהו שאומר יגילו, לא שמחה כי אם ענין גילו ברעדה85.
וזהו קדושים תהיו כי קדוש אני יכול כמוני כו׳ גדולתי למעלה מגדולתכם, קדושתי למעלה מקדושתכם, שגדולה הוא ענין גדול הוי׳ ומהולל מאוד86, שזהו ענין מדות, ז״א דאצילות, ויש ענין ורב חסד87, חסד דאריך אנפין, ולמעלה יותר ענין כי חפץ חסד הוא88. וזהו גדולתי למעלה מגדולתכם. וקדושה הו״ע המוחין, וע״ז אומר קדושתי למעלה מקדושתכם, כי ע״י עבודה ממשיכים רק קדושתכם, נבראים, נאצלים עד שורש הנאצלים, אבל קדושתי למעלה מקדושתכם זהו בחינה התחתונה שבמאציל, וזה נמשך ע״י התשובה. כי בכתר יש עתיק ואריך, אריך הוא שורש ומקור הנאצלים, ועתיק הוא בחינה תחתונה שבמאציל, וכמו שאומר בלקו״ת89 על זה, (כאילו נאמר) מלכות דמלכות. וצריך להבין, דאיתא בלקו״ת90 בשם הרמ״ז*90 בפירוש קודש הקדשים תלת רישין אינון ועילאה מכולא רדל״א, רישא דלא אתיידע. דלפי זה הרי תלוי בעבודת התחתונים, כי הכהן הגדול הי׳ נכנס שם ביום הכיפורים (עם הקטורת) כמ״ש בפרשת השבוע91, הרי שזה נמשך ע״י עבודה. אך הענין הוא, ע״פ מה שאמר92 האי עתיקא קדישא אשתכח בג׳ רישין ועילאה מכולא רדל״א, ונמצא שבחי׳ עתיקא קדישא הוא למעלה גם מרדל״א, ובחי׳ הג׳ רישין נמשכים ע״י עבודה, אבל עתיקא קדישא הוא אשתכח בלבד בג׳ רישין ולמעלה מהם, והוא בחי׳ קדושתי שלמעלה מעבודת הנבראים93. אך להיות שמ״מ אשתכח בג׳ רישין, לכן שייך לומר יכול כמוני כו׳ קדושתי למעלה מקדושתכם. והיינו שהגם שהוא עתיק, אבל הוא רק נעתק מהם, שהוא בערך להם.
וזהו קדושים תהיו כי קדוש אני, שהפירוש כפשוטו הוא שתהיו קדושים כי קדוש אני. כי פרשה זו היא פרשה כללית, ותוכנה כמו שאמר הרמב״ן94 שלא יהי׳ נבל ברשות התורה, וזהו ענין הגדרים וסייגים, שעושים הרבה גדרים בהיתר בכדי שלא יבוא לאיסור. ובפנימיות יותר אומר יכול כמוני כו׳ קדושתי למעלה מקדושתכם, קדושתכם הוא ענין עבודת הצדיקים שאין זה כמוני, ודוקא בעלי תשובה ממשיכים בחי׳ קדושתי. וזהו ענין מה שמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא בהתגלותו למטה מעשרה טפחים, ויהי׳ ישמח הוי׳ במעשיו וישמח ישראל בעושיו95.
__________
*) הכוונה שאתכפיא בערך לאתהפכא הוא ע״ד העילוי דעבודת התשובה, ולכן פסח ראשון שהוא בדרך בריחה מהרע, צריך לומר אי אפשי, כמאמר המגיד בענין בע״ת, ואתהפכא הו״ע עבודת הצדיקים, ולכן בפסח שני, אתהפכא, צריך לומר אפשי כו׳. אבל בכללות גם אתהפכא זו הוא בעבודת הבינונים עדיין.
**) באופן הגילוי מלמעלה – ניסן כולו חודש הגאולה (שהייתה מבכבודו ובעצמו). אייר כולו ספה״ע (עבודת האדם). [חסר קצת] – זיו (לא עצמות) ב״ת.
באופן עבודת האדם ניסן אתכפיא – אייר אתהפכא כמבואר בלקו״ת ר״פ במדבר [חסר קצת] המרכבה. עבודת האבות שנמצאו [חסר קצת] לכאו״א. ואח״כ סיון – מ״ת אתדל״ע אתדל״ת, אתדל״ע. משכני, נרוצה (ל׳ רבים), הביאני.
__________
1) פרשתנו (קדושים) יט, ב.
2) ויק״ר פרשתנו פכ״ד, ט. וראה גם ב״ר שבהערה הבאה.
3) ב״ר פ״צ, ב.
4) מקץ מא, מ.
5) כמו שמדייק בלקו״ת נצבים נ, ב. וראה אוה״ת ריש פרשתנו (ע׳ קה).
6) ראה זח״ג עג, א.
7) ראה לקו״ת דרושים ליוה״כ עא, א.
*7) בזכרון אחדים: וצריך להבין איך יש סלקא דעתך שיהיו כמוני. אך הענין הוא דמה [. .] (כי אם באורות וגילויים). ולכן אומר קדושתי למעלה מקדושתכם, שהגם שהוא למעלה יותר, מ״מ הרי זה בערך. וצריך להבין איך יכולים לשלול [. .] עם הקב״ה.
8) ישעי׳ כט, יט.
9) ראה לקו״ת נצבים מח, א. וראה גם ד״ה מי יתנך תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ קז ואילך).
10) ראה ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) פקודי נט, ב. ד״ה ויספו ענוים בה׳ שמחה תקס״ב (מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ נא ואילך).
11) בהעלותך יב, ג.
12) אבות פ״א מ״א.
13) ראה ע״ח שער (לט) מ״ן ומ״ד דרוש יא סט״ז. קו״א רד״ה להבין מ״ש בפע״ח (קנה, א). ובכ״מ.
14) ראה זהר ח״ג רנז, ב. לקו״ת פינחס פ, ב.
15) פרש״י משפטים כג, ו. פ׳ ראה טו, ד. תצא כד, יד. וראה לקו״ת נצבים מח, ד.
16) שה״ש ח, א.
17) שהש״ר עה״פ. שמו״ר פ״ה, א.
18) זח״א קנג, ב.
19) ראה יומא יב, א. סוטה לז, א. זבחים נד, א. זח״א רנט, א. וראה בארוכה ספר הערכים – חב״ד בערכו (כרך ד ס״ע שנ ואילך). וש״נ.
20) ראה תניא פל״ז (מח, ב). תו״א מקץ לח, ג. סה״מ בראשית ח״א ע׳ רכג. וש״נ.
21) שם.
22) ראה ירושלמי פאה פ״ח ה״ח. וראה פרש״י שבת קנו, סע״א ד״ה צדקן במצות.
23) ראה סה״מ תרפ״ד ע׳ קסט. וש״נ.
24) ישעי׳ נז, טו.
25) מלכים-ב ה, טז. וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 147 הערה 53. וש״נ.
26) ישעי׳ ו, ב.
27) ראה לקו״ת תצא לט, א.
28) ב״ר רפמ״ד. ויק״ר פי״ג, ג.
29) ראה תניא פל״ב (מא, ב).
30) קידושין לה, א. וש״נ. שו״ע אדה״ז או״ח הל׳ תפלין רסל״ז.
31) ראה זח״ג רסב, א-ב. ובכ״מ.
32) ראה זהר ח״ב צז, ב. ח״ג קכ, ב. תקו״ז ת״ו (כב, סע״א). תכ״א (נה, ב). תו״א שמות נג, ד. לקו״ת שלח מז, סע״ב. וראה הנסמן במאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ח״ב לע׳ תרמא (ע׳ תתקנא).
33) ראה זח״ג (תוספת) שא, א. בחיי שלח טו, לח. ועוד.
34) ראה מדרש תהלים צ, ד. ב״ר פ״ח, ב. ויק״ר פי״ט, א. תנחומא וישב ד. זח״ב מט, א.
35) איוב לג, לג. שבת קד, א. וראה לקו״ת שה״ש א, ד. ובכ״מ.
36) זח״א קנג, ב.
37) במדבר א, ב.
38) מקץ מב, ח.
39) ויחי (הוספות) קג, ב.
40) ראה ספרי ברכה לב, יג.
41) וישב לט, א.
42) לך לך טו, יג.
43) פרש״י מקץ מב, ב.
44) שמות א, יד.
45) ראה שהש״ר פ״ב, יא. סדר עולם פ״ג.
46) אוה״ת שמות ס״ע ח. יתרו ס״ע תשכג. ועוד.
47) פרדס שער (יב) הנתיבות פ״ב. שעהיוה״א רפ״ו. ועוד – נסמן בסה״מ י״ב-י״ג תמוז ע׳ רלד.
48) ויגש מז, יד.
49) זח״א רי, א.
50) אוה״ת מקץ שמג, ב. וראה מאמרי אדהאמ״צ בראשית ע׳ רצז ואילך.
51) מקץ מב, כא.
52) נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).
53) מקץ שם, ל.
54) שם, כד.
55) ויגש מה, ה.
56) ראה אלשיך עה״פ ויגש שם. אוה״ת מקץ שמא, א.
57) רמב״ן עה״פ ויקרא א, ט.
58) תהלים כה, ח.
59) ירושלמי מכות פ״ב ה״ו.
60) בשלח יד, ה.
61) הובא בלקו״ת ואתחנן ט, ד. וראה לקו״א להה״מ (הוצאת קה״ת) סימן קטז (כו, ג).
62) ראה תו״כ ופרש״י פרשתנו (קדושים) כ, כו.
63) תהלים קט, כב.
64) תניא פ״א (ה, ב). וראה ירושלמי ברכות פ״ט ה״ה.
65) נחמי׳ ט, ח.
66) ירושלמי שם.
67) ראה זח״ב סז, ב. קכח, ב. קפד, א. תניא פכ״ז (לד, א). תו״א ויקהל פט, ד. לקו״ת פקודי ג, א. חוקת סה, ב. ועוד.
68) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
69) שהש״ר פ״ה, א. וראה ד״ה באתי לגני ה׳שי״ת (סה״מ תש״י ע׳ 111 ואילך). ועוד.
70) פסחים צה, א.
71) ד״ה ויאמר לו יהונתן דש״פ שמיני שנה זו (לא הגיע לידינו לע״ע).
72) במדבר א, א.
73) מלכים-א ו, א.
74) לקו״ת במדבר ג, א.
75) אמור כג, טז.
76) ע״ח שער (לו) מיעוט הירח פ״א-ב.
77) ראה סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ קיב.
78) דברים א, יא.
79) תהלים קד, לא.
80) חוקת יט, יד.
81) ראה תקו״ז ת״ל (עד, סע״א). תניא רפכ״ג. וראה זח״א קע, ב. לקו״ת שה״ש יא, רע״ג. ועוד.
82) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ד. וראה ברכות לד, ב.
83) זח״א ריז, ב.
84) סנהדרין צז, א.
85) תהלים ב, יא.
86) שם קמה, ג.
87) תשא לד, ו.
88) מיכה ז, יח.
89) יוהכ״פ עא, ג.
90) שם, ב-ג.
*90) ר״פ צו.
91) אחרי טז, ב. שם, יג-יד.
92) זח״ג (אד״ז) רפח, ב. וראה ביאור האד״ז להרח״ו שם, א.
93) לקו״ת שם, ג-ד.
94) עה״פ פרשתנו (קדושים) יט, ב.
95) תהלים קמט, ב.
[סה"מ ויקרא (הוספות) ע' שנג ואילך]