בס״ד. ש״פ תזריע-מצורע, ג׳ אייר ה׳תשמ״ז

הנחה בלתי מוגה

גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום¹, ואיתא בתרגום, דכמו שגן עדן נעול ואי אפשר ליכנס בו כי אם נפשות הצדיקים כך הם נשי ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן. וע״פ הידוע² דכתוב זה קאי על כללות כנסת ישראל שהיא הכלה של הקב״ה, נמצא, שהכוונה בפסוק זה היא להורות על אופן הנהגת בנ״י לגבי הקב״ה, שאוגדות פתחיהן להקב״ה כביכול³. וע״פ מה דאיתא במדרש⁴ שפסוק זה לפי פשוטו קאי בצניעות דבנ״י בהיותם במצרים, יש לומר, דגם התוכן הרוחני לגבי כללות כנסת ישראל והקב״ה מדבר אודות בנ״י בהיותם במצרים, שהיו אז באופן דגן נעול, שהיו אוגדות פתחיהן מפני זר (וכל שכן וקל וחומר מנגד). ומביא ע״ז אדמו״ר מהר״ש בעל יום ההולדת דב׳ אייר (בעל הפתגם דלכתחילה אַריבער⁵) במאמרו דש״פ תזריע-מצורע תר״מ [בהמשך מצה זו תר״מ⁶], דבעבודה בנפש האדם זהו מה שאומרים בתפילת שבת ויו״ט קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך, שכמו⁷ בגשמיות מתחילה צ״ל קידושין ואח״כ נישואין, כך צ״ל תחילה קדשנו במצוותיך שזהו בחי׳ קידושין ואח״כ ותן חלקנו בתורתך שזהו ענין הנישואין. דענין הקידושין הוא דאסר לה אכולא עלמא כהקדש⁸, וגם קידושין מלשון אירוסין בפשטות, שהיא מאורסת לו, וכמו שאצלם הי׳ נהוג שהיו מקדשין בעת האירוסין⁹, ואח״כ הוא ענין הנישואין שהוא ההתאחדות דישראל וקוב״ה באופן דנישואין, והיו לבשר אחד¹⁰. ועד״ז הו״ע קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך.

ויש לומר שזהו גם הדיוק במה שאומרים קדשנו במצוותיך דוקא, ותן חלקנו בתורתך דוקא, דזהו ההפרש בין מצוות לתורה¹¹, דע״י המצוות ההתאחדות דישראל וקוב״ה היא באופן דקידושין ואירוסין, ודוקא ע״י התורה נעשה תכלית ההתאחדות, כמבואר בארוכה בספר תניא קדישא¹² במעלת התורה על המצוות. וזהו¹³ גם דיוק הלשון ותן חלקנו דוקא, דפירוש לשון חלק היינו המשכה פנימית דוקא, שנעשה חלק שלנו, דזהו ענין חלקי¹⁴ הוי׳ אמרה נפשי, שהתורה היא חלקי ממש. ויש להוסיף עוד ע״פ מאמר הבעש״ט¹⁵ דהעצם כשאתה תופס בחלקו אתה תופס בכולו. דלפי זה מובן, שע״י התורה נעשה ענין הנישואין עם הקב״ה, והיו לבשר אחד.

והנה נת״ל (מהמאמר דאדמו״ר מהר״ש) דהסדר בזה הוא שבתחילה הוא ענין הקידושין ואח״כ בא ענין הנישואין. ויש לומר דזהו גם ביאור סדר הענינים דיציאת מצרים ומתן תורה, דבתחילה הי׳ ענין יציאת מצרים, שאז נצטוו בכמה מצוות, החל ממצות החודש הזה לכם¹⁶, ואח״כ היו עוד מצוות שנצטוו במרה ומצוות שנצטוו בשלשת ימי הגבלה, עד למה שאמרו נעשה ונשמע והקדימו נעשה לנשמע¹⁷, דכל זה הו״ע קדשנו במצוותיך, ענין האירוסין. משא״כ במתן תורה נתחדש ענין הנישואין, באופן דוהיו לבשר אחד. ויש לומר בכללות יותר, דכל זה נרמז גם בכללות התורה, וכמ״ש רש״י בתחילת פירושו על התורה דלא הי׳ צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם כו׳ ומה טעם פתח בבראשית משום כח¹⁸ מעשיו הגיד לעמו כו׳, דמזה מובן ג״כ שיש בתורה ב׳ חלקים אלו. בתחילה הו״ע פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו כו׳, שזהו ע״ד קדשנו במצוותיך, ההכנה לענין הנישואין (דזהו גם דיוק הלשון כח מעשיו דוקא, בחי׳ המעשה), ואח״כ נצטוו החודש הזה לכם, קידוש החדשים ועיבור השנים, עד שנאמרו עשרת הדברות כו׳, שבכללות הרי זה ענין הנישואין, ותן חלקנו בתורתך.

והנה ידוע¹⁹ שהתורה כללות ופרטות נאמרה, והיינו שכל הענינים שישנם בכללות ישנם גם בפרטיות וכן להיפך. ועד״ז הוא בענין זה, דענין קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך ישנו בעבודת האדם בכל יום, דתחילת העבודה כל יום היא בכמה וכמה מצוות, קדשנו במצוותיך, ורק לאחרי זה באים ללימוד התורה בהקדמת ברכת התורה, הרגשת נותן התורה בתורה²⁰, ותן חלקנו בתורתך. אמנם בכללות יותר מתבטא ומשתקף (שפּיגלט זיך אָפּ) ענין זה בימים מיוחדים שבשנה, והם הימים שבין פסח לשבועות, שבתחילה היא העבודה דיציאת מצרים וקידושין, ואח״כ היא העבודה דמתן תורה, ענין הנישואין.

וזהו גן נעול אחותי כלה גל נעול גו׳, דבתחילה העבודה היא בענין קדשנו במצוותיך, שזהו ענין גן נעול שאוגדות פתחיהן כו׳. אבל לאחרי עבודה זו דגן נעול באים אח״כ לעבודות נעלות יותר (ובפרט כשהעבודה היא לפי הוראת בעל יום ההולדת, באופן דלכתחילה אַריבער, דאז העלי׳ מחיל אל חיל היא ג״כ באופן זה דלכתחילה אַריבער), עד שבאים לשלימות ההתאחדות דישראל וקוב״ה, בחי׳ גל נעול (השייך לל״ג בעומר, כמובן מהמשך המאמרים), וכמבואר בהמשך המאמר שם, דענין גל נעול מעין חתום קאי על העבודה בבחי׳ פנימיות הלב, רעותא דליבא, עד לתכלית השלימות שבזה, כמבואר שם בארוכה, שזהו בדוגמת ענין ותן חלקנו בתורתך (נישואין).

ויהי רצון, שע״י העבודה בכל ענינים אלו נזכה לגילוי ענינים אלו, ובאופן דלכתחילה אַריבער, דלא זו בלבד שיגעת ומצאת²¹, שהמציאה היא שלא לפי ערך היגיעה, כדאיתא בגמרא²² שמציאה באה בהיסח הדעת, היינו שאינה בערך כלל להדעת של המוצא ועבודתו, הנה עוד זאת, שהמציאה גופא תהי׳ באופן דלכתחילה אַריבער. וער שנזכה לשלימות ענין קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך, שזה יהי׳ לעתיד לבוא, דאז יהי׳ שלימות ענין המצוות, ושם נעשה לפניך כמצות רצונך דוקא²³, ושלימות התורה, תורה חדשה מאתי תצא²⁴ (כמבואר הענין בזה בכמה מקומות, וגם בדרושי בעל יום ההולדת²⁵), וכל זה יהי׳ באופן דלא עיכבן אפילו כהרף עין²⁶, וזה גופא באופן דלכתחילה אַריבער, שלא עיכבן אפילו כהרף עין ממש ממש.

__________

1) שה״ש ד, יב.
2) ראה פרש״י שה״ש ושהש״ר בתחלתו. ובכ״מ.
3) ראה אוה״ת שה״ש כרך ב ס״ע תמב.
4) במדב״ר פ״כ, כב. ועוד – הובאו באוה״ת שם ע׳ תמג.
5) ראה אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ תריז. לקו״ש ח״א ע׳ 124. חכ״ז ע׳ 166. ועוד.
6) פי״ד (ע׳ יט). וראה גם אוה״ת שם ס״ע תמג. ע׳ תלב.
7) ראה בכ״ז לקו״ת שמע״צ צא, א (צויין באוה״ת שם). לקו״ת במדבר טז, ג. ועוד.
8) קידושין ב, ב.
9) לשון המשך מצה זו שם.
10) בראשית ב, כד.
11) ראה בכ״ז גם לקו״ש חט״ז ע׳ 436 ואילך. וש״נ.
12) פ״ה. פכ״ג. ספל״ז. פנ״א-נג.
13) ראה בכ״ז אוה״ת תצא ע׳ תתעא.
14) איכה ג, כד. וראה אוה״ת שם.
15) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן קטז (צט, ריש ע״ב). וש״נ.
16) בא יב, ב.
17) משפטים כד, ז. שבת פח, א.
18) תהלים קיא, ו.
19) ראה פרש״י וספרי ר״פ בהר.
20) ראה ב״ח או״ח סמ״ז. רבינו יונה – הובא בר״ן לנדרים שם. וראה לקו״ש חט״ו ע׳ 3. וש״נ.
21) מגילה ו, ב.
22) סנהדרין צז, א.
23) נוסח תפלת מוסף דשבת ויו״ט. וראה דרושים שבהערה 25.
24) ישעי׳ נא, ד. ויק״ר פי״ג, ג.
25) המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך. וראה גם תו״ח ס״פ ויחי (צה [רלו], א. צו [רלז], ג-ד). אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. ועוד.
26) ראה מכילתא ופרש״י בא יב, מא.

[סה"מ ימי הספירה (הוספות) ע' רנג ואילך]