בס״ד. ש״פ משפטים, פ׳ שקלים, מבה״ח וער״ח אדר ה׳תשט״ז
הנחה בלתי מוגה
כי תשא את ראש בני ישראל גו׳ זה יתנו גו׳ מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה להוי׳1. וצריך להבין אומרו כי תשא את ראש, מהו ענין נשיאות ראש, דכפשוטו הפירוש דכי תשא הו״ע המנין, אבל לפי זה לא הי׳ צריך לומר לשון כי תשא, וממה שאומר כי תשא צריך לומר שהו״ע נשיאות והגבהה, וצריך להבין מהו ענין הגבהה ונשיאות ראש. ועוד צריך להבין מה שאומר זה יתנו מחצית השקל עשרים גרה השקל, דעוד קודם אומרו כמה הוא השקל, שהוא עשרים גרה, הוא אומר מיד זה יתנו מחצית השקל, ואם נאמר שזהו דבר ידוע כמה הוא השקל ולכן אומר סתם מחצית השקל, א״כ מהו שמפרש אח״כ עשרים גרה השקל, ואחרי שמפרש כמה הוא השקל אומר עוד הפעם מחצית השקל תרומה לה׳, דמזה משמע שהמחצית השקל שאומר קודם שמפרש כמה הוא השקל אינו ענין למה שאומר עשרים גרה השקל. וצריך להבין מהו ענין מחצית השקל סתם, ומהו ענין מחצית השקל אחרי שמפרש כמה הוא השקל.
אך הענין הוא, דהנה פרשה זו נאמרה אחרי חטא העגל, דכאשר נתכפר להם חטא העגל שאז נעשה כמו בהתחלת הבריאה דעולם על מילואו נברא2, וצריך להיות העבודה לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים3 כמו שהי׳ צריך להיות עבודה זו בתחילת הבריאה, שהרי זהו כוונת כל הבריאה, הנה אופן העבודה דעשיית הדירה לו ית׳ הוא ע״י נתינת מחצית השקל. ובפרטיות יש בזה ג׳ ענינים. הא׳ הוא מחצית השקל סתמי כמו שכתב הרמ״ז4, והב׳ הו״ע עשרים גרה השקל, והג׳ הוא מחצית מהעשרים גרה, דע״י ג׳ ענינים אלו עושים דירה לו ית׳. וזהו ג״כ הענין דנשיאות ראש, דהכפרה על חטא העגל ועשיית הדירה הו״ע הגבהה ונשיאות ראש. ומאחר אשר העבודה דמחצית השקל ענינה הוא עשיית הדירה בתחתונים, במילא יובן שע״י הביאור וההבנה בענין דירה בתחתונים, עי״ז יבואר ג״כ פרטי הענין דמחצית השקל.
ולהבין הענין דדירה בתחתונים, הנה כתיב5 ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. וצריך להבין, והרי אין לו גוף ואין לו דמות הגוף6, וא״כ מהו אומרו שעל דמות הכסא דמות כמראה אדם. אך הענין הוא דישראל עלו במחשבה7, ולהיות אשר המחשבה שלמעלה אינה דומה למחשבה למטה, דהמחשבה שלמעלה היא מהוה, ולזאת הנה מצד זה אשר ישראל עלו במחשבה הנה מיד נעשה שם דמות כמראה אדם. וביאור ענין ישראל עלו במחשבה, הנה תכלית כוונת כל הבריאה היא לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, ועשיית הדירה היא ע״י נשמות ישראל דוקא, כמאמר רז״ל במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים8, ועמך כולם צדיקים9, היינו אשר נשמות ישראל הם המשלימים את הכוונה, ולהיות אשר נשמות ישראל דוקא הם המשלימים את הכוונה, לזאת הנה הם עלו במחשבה, דמחשבה היא ראשית הגילוי, שהוא עולם האצילות ולמעלה יותר. והגם שבכמה מקומות מבואר אשר עולם הבריאה הוא עולם המחשבה10, אמנם בכללות הנה גם אצילות ולמעלה מאצילות הוא מחשבה, ולזאת הנה מיד בראשית הגילוי עלו שם נשמות ישראל, לפי שעל ידם דוקא נשלם הכוונה.
וביאור הענין מה שנשמות ישראל דוקא משלימים הכוונה, יובן זה ע״פ הידוע ומבואר בתניא11 דתכלית השתלשלות כל העולמות אינו בשביל עולמות העליונים כי אם תכלית הכוונה הוא עולם הזה דוקא. וההכרח על זה הוא, דאם נאמר אשר התכלית הוא עולמות העליונים, א״כ יוקשה מפני מה נתהוה עולם שלמטה מזה, מאחר שבהתהוות עולמות העליונים נשלמת כבר הכוונה, ובהכרח לומר אשר בעולם הזה דוקא שהוא גמר כל ההשתלשלות, הנה זהו השלמת הכוונה. וא״כ מוכרח לומר דגם בעולם הזה גופא הנה הכוונה היא בבריאת האדם דוקא שנברא לבסוף, דבגמר הבריאה בזה היא השלמת הכוונה. ומאחר אשר בבריאת האדם דוקא נשלמת הכוונה, לזאת הנה גם בכל ההשתלשלות, מראשית הגילוי שהו״ע המחשבה, ראשית הגילוי, נרגשת שם הכוונה שהיא נשמות ישראל, מאחר שכל ההשתלשלות הוא בשביל האדם, שהוא הגמר.
וביאור הענין הוא12, דהנה איתא בתניא שם בפירוש הענין שנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים, דאי אפשר לומר תחתונים במקום, מאחר שהוא ית׳ ממלא כל עלמין בשוה והוא למעלה מגדר מקום, והיינו דמאחר שהכוונה עלה בו ית׳ שהוא למעלה מגדר מקום, אי אפשר לומר דפירוש תחתונים הוא תחתונים במקום, אלא הכוונה היא תחתונים במדריגה. דעולם הזה הוא תחתון במדריגה שאין למטה ממנו, והיינו דבענין הגילוי אלקות שהוא עיקר הכל הנה בזה הרי עולם הזה הוא היותר תחתון ושפל, לפי שבעולם הזה אינו מאיר גילוי אלקות והוא תכלית ההעלם והסתר. דלא זו בלבד שהאור שבעולם הזה הוא הארה מצומצמת ביותר, אלא עוד זאת דגם זה גופא, ההארה המצומצמת, היא בהעלם, דגם להרגיש את הארה זו גופא מה שמחי׳ ומהוה את העולם הזה צריך לזה כמה וכמה יגיעות, לפי שהאור הוא בהעלם, וכאשר מבררים את העולם הזה ומסירים (און מען נעמט אַראָפּ) את ההעלם, הנה עי״ז מגיעים להעצמות. וזהו אשר תכלית הכוונה היא בעולם הזה דוקא, דאי אפשר לומר אשר הכוונה היא בעולמות העליונים הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית׳, והיינו דע״י העבודה בעולמות העליונים אי אפשר להגיע להעצמות כי אם לגילוי אור שלפי ערך אותו העולם ולזאת הוא ירידה, משא״כ ע״י העבודה בעולם הזה שהוא תחתון במדריגה, הנה ע״י העבודה בעולם הזה, עי״ז מגיעים להעצמות.
אך עדיין צריך להבין, שהרי כל עולם ועולם הוא תחתון לגבי העולם שלמעלה ממנו, שההארה שבעולם זה היא מצומצמת לגבי ההארה שבעולם שלמעלה ממנו, וגם היא בהעלם והסתר יותר מאשר ההארה שבעולם שלמעלה ממנו, וא״כ הרי אפשר להיות הכוונה גם בעולמות העליונים. אך הענין הוא, דהנה עולמות העליונים הם גילוי ההעלם, ולזאת הנה על ידם אי אפשר להגיע להעצמות. דהגם אשר גם עולמות העליונים התהוותם היא לאחר הצמצום דוקא, אך מ״מ הרי גם אחרי הצמצום התהוותם היא בדרך קירוב. דלא מיבעי עולם האצילות, דאצילות הוא מלשון ואצלתי13, שהוא גילוי ההעלם14, אלא גם עולמות בי״ע הרוחניים הרי ישנם פרטים שבזה הם שוים לאצילות, דבכמה פרטים התהוותם היא ג״כ בדרך גילוי ההעלם, ולזאת הנה בכללות גם עולמות בי״ע הרוחניים נקראים בשם תחתונים, אבל בפרטיות הנה הענין דתחתון קאי על עולם הזה דוקא, לפי שבעולם הזה הוא תכלית ההעלם והסתר, שאינו בדרך גילוי ההעלם כי אם התהוות חדשה שמעלים ומסתיר לגמרי על מקורו, דלא זו בלבד אשר האור והחיות דאוא״ס אינו נרגש בעולם הזה אלא עוד זאת אשר גם העצמות שהוא נמצא בכל מקום ואינו שייך שום צמצום לגבי׳ הנה בעולם הזה הרי גם העצמות הוא בהעלם, והיינו שבעולם הזה דוקא הוא פעולת הצמצום ביותר. דבעולמות העליונים הנה הגם שגם התהוותם הוא ע״י הצמצום דוקא, מ״מ הרי אין התהוותם מהצמצום עצמו כי אם התהוותם היא ע״י קירוב וגילוי (היפך ענין הצמצום), אלא שגם זה גופא (הגילוי) הוא ע״י הצמצום, אבל מ״מ התהוותם היא בדרך קירוב וגילוי, משא״כ בעולם הזה (שהתהוותו היא מהצמצום עצמו) שהוא בהעלם והסתר לגמרי, הנה בעולם הזה דוקא מתבטא (האָט זיך אויסגעזאָגט) ענין הצמצום, והוא אשר לא זו בלבד שאין נרגש החיות דאוא״ס, אלא שגם העצמות הוא בהעלם, דזהו עיקר החידוש בענין הצמצום. דעיקר החידוש בענין הצמצום הוא שמעלים על העצמות, דמה שמעלים על האור אין זה חידוש כל כך שהרי האור מצד ענינו שייך שיקבל עליו צמצום והעלם, ולזאת אין זה חידוש כל כך, והחידוש בענין הצמצום הוא שמעלים על העצמות, דעם היות אשר העצמות הוא נמצא בכל מקום, גם אחרי הצמצום וגם בעולם הזה, מ״מ הנה פעולת הצמצום היא שלא יורגש כלל, וזה מתבטא (און דאָס האָט זיך אויסגעזאָגט) בעולם הזה, דבעולם הזה הרי הרגש הנבראים הוא דמציאותו מעצמותו15 ואינו נרגש העצמות כלל. ולהיות אשר התהוות העולם הזה אינה בדרך קירוב וגילוי כי אם התהוות חדשה שמעלים גם על העצמות בהרגשתו דמציאותו מעצמותו, הנה ע״י הבירור בעולם הזה כאשר מסירים (בשעת מען נעמט אַראָפּ) את ההעלם, הנה עי״ז דוקא מגיעים להעצמות, שעושים את עולם הזה לדירה (אַז מען מאַכט דעם עוה״ז פאַר אַ דירה) להעצמות. משא״כ בעולמות העליונים הואיל וענינם הוא גילוי ההעלם, היינו שענינם הוא גילויים, לזאת אין זה נוגע (רירט עס ניט אָן) בהעצמות, שאינם מעלימים את העצמות ואינם דירה להעצמות. והגם אשר מצד העצמות הרי אין שום חילוק כלל, דאת השמים ואת הארץ אני מלא16 בשוה ממש, מ״מ הנה זהו כמו שהוא לגבי העצמות, הנה הוא נמצא בכל מקום ומקום וכנ״ל דאינו שייך שום צמצום והעלם לגבי׳ ית׳, אבל כפי שהעמיד את עצמו (אַזוי ווי ער האָט זיך אויסגעשטעלט) לגבינו, הנה עולמות העליונים ענינם הוא גילויים ובעולם הזה הוא מעלים על העצמות, וע״י העבודה נעשה כלי להעצמות.
והנה עשיית הדירה היא ע״י נשמות ישראל דוקא, דבכדי להמשיך את העצמות הוא ע״י נשמות ישראל דוקא דעלו במחשבה. דהגם אשר עשיית הדירה היא ע״י תורה ומצוות המושרשים בהעצמות, אמנם בהכרח לומר דגם העושים את הדירה הוא ג״כ נשמות ישראל דוקא המושרשים בהעצמות. דלבד זאת אשר בכדי שידעו איך לעשות הדירה הרי צריך לזה כאלו שהיו פעם בהדירה, דהגם אשר פועל עשיית הדירה הוא ע״י תורה ומצוות אמנם צריך לזה גם אלו שידעו איך צריך לעשות דירה. וכמשל דירת מלך בשר ודם שצריך לזה ב׳ ענינים, דמקודם צריך לנקות את הדירה מכל לכלוך וצואה, ואח״כ צריך לנקותה וליפותה בכלים נאים שתהא ראוי׳ לדירת המלך17, דזהו פועל עשיית הדירה, אמנם העושים את הדירה צריך שיהיו כאלו שהיו פעם בדירת המלך ויודעים כיצד דירת המלך צריכה להראות (וואָס זיינען געווען אַמאָל בדירת המלך און זיי ווייסן ווי אַזוי אַ דירת המלך דאַרף אויסקוקן). דכמו״כ הוא בעשיית הדירה לו ית׳, שפועל עשיית הדירה הוא ע״י תורה ומצוות, בהעבודה דסור מרע18 לנקות את הדירה מכל לכלוך כו׳ ובהעבודה דועשה טוב18 לנקותה בכלים נאים, שזה פועל עשיית הדירה, אמנם העובדים בזה צריך שיהיו כאלו שהיו פעם בדירת המלך, והם נשמות ישראל דעלו במחשבה. הנה לבד זאת שצריך לידע איך לעשות הדירה, הנה גם עשיית הדירה גופא הוא ע״י נשמות ישראל דוקא, כי הם עצמות ולכן יכולים לעשות דירה לעצמות (וויילע זיי זיינען עצמות דערפאַר קענען זיי מאַכן אַ דירה צו עצמות). דע״י ירידת הנשמה בגוף בעולם הזה ועושה מהגשם רוחניות (און זי מאַכט פון דעם גשם רוחניות), הנה עי״ז עושים דירה להעצמות. דהגם שהמלאכים הם ג״כ בעלי נפש וגוף, אמנם גוף המלאכים הוא רוחני, וכאשר ירדו למטה בגוף גשמי הרי נפלו ממדריגתם, משא״כ נשמות ישראל הנה הם עושים את גשמיות העולם דירה לו ית׳, והוא לפי שהם עלו במחשבה, דבחי׳ מחשבה הוא מחשבה הקדומה דא״ק19, דמבואר במ״א20 שהו״ע ההסכם בלבד, ואח״כ הוא בעולמות שלמעלה מאצילות, ולמטה יותר באצילות, שכל בחינות אלו הם אלקות (דהתחלת היש הוא מבריאה דוקא), הנה להיות שעלו במחשבה באצילות ולמעלה יותר עד המחשבה הקדומה דאנא אמלוך21 שקודם הצמצום, לזאת הנה הם דוקא עושים את הדירה.
והנה22 בענין ישראל עלו במחשבה, איתא בספר אור תורה להמגיד23 שהוא כמשל אב ובן, דגם כאשר הבן עבר ממנו, מ״מ הנה צורתו חקוקה במחשבתו. דלמטה שהוא תחת הזמן הנה זהו דוקא לאחרי שהי׳ הבן, אמנם למעלה שהוא למעלה מהזמן הנה עוד קודם התהוות הנשמות הנה כבר צורתן חקוקה במחשבתו מצד שהוא למעלה מהזמן. ובחסידות חב״ד מבואר הביאור על זה24, דכמו שבידיעת עצמו יודע את הנבראים25, כמו״כ ולמעלה מזה הנה בידיעת עצמו יודע את הנשמות. וההפרש בין ב׳ ביאורים אלו הוא, דלביאור המגיד הרי זה שייך לענין המחשבה, דכמו בהמשל הרי מאחר שראה אותו פעם אחת נשארה צורתו חקוקה במחשבתו לעולם, כמו״כ הוא למעלה שהוא מצד התהוות הנשמות, אלא דלהיות שהוא למעלה מהזמן, לזאת הנה צורתם חקוקה עוד קודם שנתהוו, אבל הוא מצד הנשמות, והיינו שזה שייך להשתלשלות. אמנם הביאור דענין ידיעת עצמו, הוא מצד העצמות. אמנם ב׳ ענינים אלו הם מתאימים. דכמו שמבואר בענין מה שבידיעת עצמו יודע את הנבראים הנה הגם שהוא בידיעת עצמו מ״מ הרי מזה נמשך אח״כ ידיעה גם בהשתלשלות, הנה גם בענין זה דבידיעת עצמו יודע את הנשמות, דמזה שהם בידיעת עצמו מזה נמשך גם בהשתלשלות, אשר צורתם חקוקה לפניו והוא מה שעלו במחשבה. וצריך לב׳ הביאורים, שהרי עשיית הדירה היא בהשתלשלות, ולזאת צריך לבאר דגם בהשתלשלות הנה ישראל עלו במחשבה, אמנם הענין בשרשו הוא לפי שבידיעת עצמו יודע את הנשמות.
ועפ״ז יובן ג״כ איך בכח הנשמות לעשות דירה בהעולם, שהרי הו״ע חדש בעולם, דהעולם מצד עצמו הוא העלם והסתר, אך הענין הוא דלהיות שישראל עלו במחשבה הנה כמו שמחשבתו ית׳ מהוה יש מאין, דלא מחשבותי מחשבותיכם26, דמחשבה למטה אינה מהוה מאומה משא״כ מחשבה למעלה מהוה יש מאין, הנה מאחר שעלו במחשבה, לזאת בכחם הוא לעשות ענין חדש בעולם לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים.
והנה ידוע שבענין המחשבה יש ב׳ ענינים, מחשבה וכח המחשבה27. ויובן זה מענין הדיבור דגם בדיבור יש ב׳ ענינים אלו, הדיבור וכח הדיבור. דהנה הדיבור בפועל הוא מה׳ מוצאות הפה, אך אי אפשר לומר שזהו כל ענין הדיבור מה שנמשך מה׳ מוצאות הפה, שהרי כללות העולם נחלק לד׳ סוגים דומם צומח חי ומדבר, ומעלת האדם הוא שהוא מדבר, ואם נאמר אשר ענין הדיבור הוא רק מה שנמשך מה׳ מוצאות הפה, והרי ענין הדיבור בפועל ישנו גם בבעל חי וכמו ציפור המדברת, וביותר יוקשה דגם בהממוצעים שבין חי ומדבר הנה ציפור המדברת אינה גם בכלל הממוצעים, והיא כמו כל חי שאינו שייך למדבר כלל, וכמו״כ הוא גם באילם דאף שאינו יכול לדבר מ״מ הוא בסוג המדבר28. ומוכרח מזה שלא זהו כל ענין הדיבור, כי אם שישנו כח הדיבור והוא מה שהנפש מלאה אותיות29. וכמו״כ יובן גם במחשבה, דפועל המחשבה הוא מה שנמשך מה׳ מוצאות והוא הה׳ גבורות דבינה, אמנם כח המחשבה הוא מה שהנפש מלאה אותיות. ואין הכוונה דמה שהנפש מלאה אותיות הוא שורש אחד לדיבור ומחשבה, כי אם שהם ב׳ שרשים מיוחדים. וע״ד המבואר30 בענין האור הכלול, דבו גופא יש ב׳ בחינות, אור שלעצמו ואור שבשביל הזולת אלא שהוא כלול בעצמו עדיין, דכמו״כ יובן דזה שהנפש מלאה אותיות שיש בזה ב׳ ענינים מיוחדים, והוא כח הדיבור וכח המחשבה. והנה כמו שהוא בנפש האדם דבמחשבה יש ב׳ ענינים והם מחשבה וכח המחשבה, כמו״כ יובן למעלה דבמחשבה יש ב׳ ענינים, דמחשבה היא בריאה וכח המחשבה הוא אצילות, שהרי אצילות הוא אלקות ואינו מציאות אותיות כי אם שהוא כח המחשבה. וזהו שישראל עלו במחשבה שהוא בכח המחשבה, היינו שהם אלקות. ועפ״ז יובן מ״ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם, שיש בזה ג׳ מדריגות, כסא שהוא עולם הבריאה, יושב על הכסא והוא ההשפלה וההמשכה שנמשך על הכסא והוא אור האצילות שבבריאה, וישנו מראה אדם שבאצילות גופא. וזהו אומרו ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם, שהכוונה היא באור האצילות הנמשך בבריאה.
וזהו31 מ״ש כי תשא גו׳ זה יתנו גו׳ מחצית השקל גו׳ עשרים גרה השקל מחצית השקל, שיש בזה ג׳ ענינים. דהנה העבודה היא לברר את נפש הבהמית, דבכללות הכחות ישנם עשרים כחות והם עשר כחות נפש האלקית ועשר כחות נפש הבהמית, הנה העבודה היא בירור העשר כחות דנפש הבהמית ולחברם לעשר כחות נפש האלקית, ועי״ז מגיעים לשורש ומקור הנשמה כמו שהיא למעלה מהתלבשות, דזהו ענין מחצית השקל סתמי.
__________
1) תשא ל, יב-יג. – לכללות המאמר, ראה ד״ה זה וד״ה ויקהל העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתצג ואילך).
2) ראה ב״ר פי״ד, ז. פי״ג, ג.
3) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו. ועוד.
4) לזהר ר״פ תשא. וראה גם המשך תער״ב שם ע׳ תתעד.
5) יחזקאל א, כו.
6) פיוט ״יגדל״.
7) ב״ר פ״א, ד.
8) שם פ״ח, ז.
9) ישעי׳ ס, כא.
10) ראה לקו״ת ר״פ בלק (סז, א). ובכ״מ.
11) פל״ו.
12) בהבא לקמן – ראה גם ד״ה באתי לגני תשי״א פ״ד (ע׳ ו) ואילך.
13) בהעלותך יא, יז. ראה זח״ג פג, א (ברע״מ). פרדס שער (טז) אבי״ע רפ״א. ובכ״מ.
14) ראה תו״א משפטים עו, א. אוה״ת ענינים ס״ע רא ואילך. ועוד.
15) ראה (נוסף לד״ה באתי לגני הנ״ל) ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) בשלח מג, ג ואילך. ד״ה מצה זו עזר״ת (סה״מ עזר״ת ע׳ קנ). תש״ז (סה״מ תש״ז ע׳ 238). ועוד.
16) ירמי׳ כג, כד.
17) ראה גם לקו״ת שם ע, ג. אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. ועוד. וראה גם ד״ה ויאמר גו׳ החודש שנה זו (לקמן ח״ב ע׳ קמח).
18) תהלים לד, טו. לז, כז.
19) ראה לקו״ת שה״ש יז, ד ואילך. סה״מ תרנ״ז ריש ע׳ סח. ה׳ש״ת ע׳ 17. ובכ״מ.
20) ד״ה אתם נצבים תער״ב (פס״ו – המשך תער״ב ח״א ע׳ קכג) – צויין בהמשך תער״ב שבהערה 1 (ע׳ תתק).
21) אד״ר – הובא בסהמ״צ להצ״צ קע, סע״ב. וראה לקו״ת נשא כא, ד ובהמ״מ לשם (בהוצאת קה״ת, תשד״מ ואילך).
22) בהבא לקמן – ראה ד״ה ויקהל שבהערה 1 (המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתקב ואילך).
23) ב, ג (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן ו). וראה גם לקו״ת ואו״ת להה״מ בתחלתם.
24) המשך תער״ב שם (ס״ע תתקב).
25) רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ב ה״י. תניא פמ״ב (ס, ריש ע״ב).
26) ישעי׳ נה, ח.
27) ראה בכ״ז גם המשך תער״ב שם ע׳ א׳קעג. ד״ה בראשית ברא שנה זו (סה״מ בראשית ח״א ע׳ כו).
28) בזכרון אחדים: ״דאף אשר גם האילם יכול ללמוד לדבר, מ״מ הוא אילם״. וראה המשך תער״ב שם (ע׳ תתקד): ״שהרי האלם יש לו ג״כ המוצאות וגם הבהמה יש בה כל המוצאות ומ״מ אין בהם הדבור כו׳״. המו״ל.
29) ראה תקו״ז בהקדמה (יב, ב). ע״ח שער (ה) טנת״א פ״ג. לקו״ת בחוקותי מה, ד. נשא כו, ב. שה״ש ד, ב. מאמרי אדה״ז תקס״ז ע׳ רלו. ועוד – נסמן במילואים להמ״מ במאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״א ס״ע שט-י.
30) ראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ג) ערך אוא״ס (א) ס״ז (ע׳ צו ואילך). וש״נ.
31) בהבא לקמן – ראה סד״ה זה שבהערה 1 (המשך תער״ב שם ע׳ תתקא). וראה גם סד״ה זה יתנו העת״ר (שם ע׳ תתעד).
[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' כח ואילך]
נדפס בסה״מ תשט״ז ע׳ 441 ואילך.