בס״ד. ש״פ תולדות, מבה״ח וער״ח כסלו ה׳תשכ״ד
הנחה בלתי מוגה
ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ וגו׳1, וידוע הקושיא בזה2 דמדוע אומר כאן שם האלקים, דהא בברכת כהנים כתיב3 יברכך הוי׳, וזהו מקור כל הברכות4, וא״כ הי׳ צריך לומר גם כאן שם הוי׳. ואע״פ שמטל השמים זו מקרא ומשמני הארץ זו משנה וכו׳5, שזהו ענין התורה, ובתורה כתיב6 וידבר אלקים את כל הדברים גו׳, אבל מכל מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו7 שזה קאי על ענינים גשמיים, ובמילא מדוע אומר כאן שם אלקים. ואפילו אם נאמר שזה קאי על התורה, אז ג״כ אינו מובן, דא״כ לכאורה מה פעלו הברכות, והלא הי׳ אח״כ מתן תורה, ואפילו אם נאמר שבמתן תורה הי׳ התורה מצד למעלה וכאן הי׳ תורה מצד עבודה, ג״כ אינו מובן דהרי אברהם הי׳ זקן ויושב בישיבה, ויצחק הי׳ ג״כ זקן ויושב בישיבה, וגם יעקב זקן ויושב בישיבה8 אפילו קודם הברכות, ומה הי׳ ההוספה בויתן לך. גם צריך להבין מדוע היו הברכות רק אחר הענין של ראה ריח בני כריח שדה גו׳9.
ויובן בהקדים מאמר אדמו״ר הזקן (אשר השנה היא שנת המאה וחמישים להסתלקותו) בספר (ביכל) כת״י בנו ממלא מקומו אדמו״ר האמצעי עם הגהות אדמו״ר הצ״צ10, שאומר שם ויתן לך וגו׳, ומקשה מדוע אמר כאן שם אלקים, גם מה הענין שהשערות שהיו על יעקב פעלו שיהיו הברכות11. ומביא על זה דהנה כתיב12 מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים, ואומר כאן תענוגים לשון רבים, ולכאורה מה שייך במדריגה גבוהה כזו ריבוי התענוגים. והגם שיש ריבוי התענוגים, כמו תענוג ממאכל ערב ומריח ערב ובציור נאה ובשמיעת קול ערב, הרי כל זה הוא בנבראים בבי״ע, שהם נפרדים, משא״כ אצילות ששם אחדות פשוטה13, ומה שייך שם ענין ריבוי התענוגים. ומבאר שאין הפירוש שיש כמה תענוגים חלוקים, אלא שבכל תענוג גופא יש ב׳ ענינים, בדרך אור ישר ובדרך אור חוזר. אור ישר הוא שנמשך ויכילנה כלי המוח והלב, כמו תענוג מציור נאה וקול נאה שנתקבל גבי האדם, ואפילו תענוג של בשורה טובה אם הוא בסדר והדרגה אז גם אפשר לקבלו, וזהו בדרך אור ישר. אבל יש תענוג שאי אפשר להכילו, ע״ד בשורה טובה שבאה בפתאום, שאז נמשך אבל אח״כ חוזר למקורו, שנעשה ענין של כלות הנפש, שזהו בדרך אור חוזר. ולכן אומר תענוגים לשון רבים, בדרך אור חוזר ובדרך אור ישר.
והנה כאן אומר אהבה בתענוגים, אשר מזה משמע שבאהבה גופא יש ג״כ ב׳ ענינים הנ״ל, שבכלל אהבה – כמו כל המדות – מקבלת משכל, ושכל מקבל מתענוג, דהיינו שמתענוג נמשך להשכל ואח״כ להלב, ולכן גם במדות יש תענוג, כי באמת הם נמשכים מתענוג. ולכן באהבה גופא יש ג״כ ב׳ ענינים הנ״ל, בדרך אור חוזר ובדרך אור ישר, והם ב׳ האהבות, אהבה כמים ואהבה כרשפי אש14. אהבה כמים זהו בדרך אור ישר, היינו שנמשך מתענוג בדרך אור ישר, ולכן הוא אהבה כמים, שהוא בניחותא ובקרירות והוא מלמעלה למטה, ואהבה כרשפי אש זהו בדרך אור חוזר, מלמטה למעלה, והוא לפי שנמשך מתענוג בדרך אור חוזר, שאי אפשר לקבלו, ולכן כשבא באהבה הוא אהבה כרשפי אש שאי אפשר לקבלו, והוא בדרך מלמטה למעלה. וזהו הפירוש אהבה בתענוגים.
ובזה מבאר מעלות האבות אברהם ויצחק, שהם מדות דאצילות, אבל בשרשם הם תענוג דעתיק. דאברהם בשרשו הוא חסד דעתיק, ובגלוי הוא חסד דאצילות, ולכן אומרים15 זכור אב נמשך אחריך כמים (והוא בדוגמת אור ישר), ויצחק הוא גבורה, ובשורש שרשו הוא גבורה דעתיק, שזהו מדריגה נעלית יותר שגדולה מהכיל, בדרך אור חוזר, ואמיתת השפעת החיות הוא מגבורה, גבורה מלשון תגבורת החיות. וע״ד המבואר במאמרים הקודמים16 בענין גבורות גשמים17, שאמיתת ההשפעה היא ע״י גבורות, ולכן כתיב18 וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק, ולכן היו הברכות ע״י יצחק, שזהו אמיתת ההשפעה. וזהו מה שאנו אומרים19 זה היום – שזהו השפעה על כל סדר ההשתלשלות – תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, שהעבודה הוא להמתיק הגבורות דעתיק (כמבואר בדרושי ראש השנה בסידור20), ומשם שורש כל ההמשכות בתגבורת, וזהו דבר נעלה. ואיך נמשך המשכה זו, הוא ע״י השערות, דאור כמו שהוא הרי אי אפשר להמשיכו, ורק ע״י השערות אפשר להמשיכו, שזה בא ע״י הפסק עצם הגולגולת, ולכן הי׳ צריך להיות ע״י השערות. והגם שיעקב הוא מדריגת ואנכי איש חלק21, שהוא למעלה מהשערות, שזהו מצד שרשו שהוא קו האמצעי שמבריח מן הקצה אל הקצה22, שעולה למעלה מאברהם ויצחק ולמעלה מרצוא ושוב ולמעלה מאור חוזר ואור ישר ולמעלה מתהו ותיקון, ושם הוא איש חלק, מכל מקום בהתגלותו באצילות הרי הוא תפארת, ספירה הג׳ אחר חסד וגבורה, והוא מקבל מחסד וגבורה, ולכן כדי לקבל צריך להיות ע״י השערות.
וביאור הענין הוא, דהנה יש כמה מדריגות בשכל, דיש חי שבשכל וצומח שבשכל ואפילו דומם שבשכל. חי שבשכל הוא הענין שיש בשכל שפועל חיות בכל האיברים, דהיד כותבת כפי השכל, ואפילו ברגל ג״כ פועל, שמיד שעולה בהמוח לנענע ברגלו מיד מנענע, שזהו החי שבשכל. אבל כשיעלה במוחו לנענע שערותיו, מכל מקום לא ינענע, והוא משום שזהו צומח שבשכל, שיונק ממותרי מוחין, וגם יש הפסק של עצם הגולגולת, ולכן אינו פועל. ואעפ״כ יש בו חיות, שהרי הוא מחובר אליו, אלא שזהו חיות מצומצם. ולכן אפשר להיות ההמשכה רק ע״י השערות, ועי״ז אפשר לקבל הברכות שהוא אור חוזר, אבל בלי השערות אי אפשר לקבלם.
והנה כל הענינים צריכים להיות אח״כ בעבודה. וענין של אור ישר הנ״ל הוא עבודת הצדיקים, ובדרך אור חוזר זהו עבודת הבעלי תשובה (והוא בחילא יתיר23, כמו אור חוזר שהוא הגבורות כנ״ל24). ולכן רצה יצחק לברך את עשו, דלכאורה25 הרי ידע שאין שם שמים שגור בפיו26, אלא מפני כי ציד בפיו27, שיש בו ניצוצות דקדושה, ורצה יצחק להמשיך ריבוי אור, אשר עי״ז יכלל בזה תנועה של תשובה, שזהו דוקא ע״י הצמצום. אבל באמת הי׳ יעקב צריך לקבל את הברכות, שיהיו ביעקב ב׳ העבודות, עבודת הצדיקים ועבודת הבעלי תשובה, והכלי לזה הוא השערות ובגדי חמודות וריח בגדיו9 מלשון בוגדיו28, שזהו ענין התשובה וענין הצמצום כנ״ל, וזה הכלי שעל ידו יקבלו ההמשכות. וזהו ויתן לך האלקים, ענין הצמצום, ולא שליעקב יהי׳ רק ארץ ישראל ולעשו יהי׳ חוץ לארץ, אלא שגם ליעקב יהי׳ חוץ לארץ, שיהי׳ לו ירידה בחוץ לארץ ושם ימשיך הענין. עד כאן תוכן המאמר.
וזהו ויתן לך האלקים, שזה נותן את הכח לשבר הצמצומים. וזהו גם הפירוש שויתן לך גו׳ מטל השמים זה מקרא ומשמני הארץ זה משנה וכו׳, שזהו ענין התורה. והגם שקודם הי׳ ג״כ ענין התורה ומצוות, אבל לא הי׳ משפט וצדקה29, שישפוט עצמו ושהתורה יהי׳ בקבלת עול, ומעשה המצוות מלשון מעשין על הצדקה30. ויצחק שהוא גבורה דעתיק נתן כח על זה. וזה תלוי בריח בגדיו, שבוגד בעניני העולם ואינו מתפעל מזה, שזה שובר את הטבע, וזהו כלי לההמשכה דאור חוזר31.
__________
1) פרשתנו (תולדות) כז, כח.
2) תו״ח פרשתנו (ח [קמט], סע״א). רד״ה זה תשכ״ח (לעיל ע׳ לג). וש״נ.
3) נשא ו, כד.
4) ראה ספרי נשא שם, כב ואילך.
5) ב״ר פס״ו, ג.
6) יתרו כ, א.
7) שבת סג, א. וש״נ.
8) יומא כח, ב.
9) פרשתנו שם, כז.
10) מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ צה ואילך. וראה גם תו״ח שבהערה 2. אוה״ת פרשתנו קסא, ב ואילך.
11) פרשתנו שם, כג.
12) שה״ש ז, ז.
13) ראה תו״א בראשית ג, א. וארא נז, א. ובכ״מ.
14) ראה בארוכה ספר הערכים – חב״ד (כרך א) בערכו (ע׳ תקכז ואילך). וש״נ.
15) בתפלת גשם.
16) ראה סה״מ יו״ד-י״ט כסלו ע׳ רי הערה 19. וש״נ.
17) ל׳ חז״ל – ריש תענית. ראה לקו״ת ס״פ ואתחנן (יג, ג). שמע״צ צב, ד. ובכ״מ.
18) יהושע כד, ג.
19) בתפלת מוסף דר״ה (ברכת זכרונות) (ר״ה כז, א).
20) עם דא״ח – רמז, א-ב. וראה גם מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ג ע׳ א׳כח ואילך. ועוד.
21) פרשתנו שם, יא.
22) ל׳ הכתוב – תרומה כו, כח. ויקהל לו, לג.
23) זח״א קכט, ב.
24) בהנחה נרשם בתחילת המוסגר: אולי אמר.
25) בכ״ז – ראה גם תו״א פרשתנו כ, ב ואילך. ד״ה זה שבהערה 2 (לעיל ע׳ לד). וש״נ.
26) פרש״י פרשתנו שם, כא.
27) פרשתנו כה, כח.
28) סנהדרין לז, א.
29) תהלים צט, ד. ראה תו״א בשלח סג, ב. ובכ״מ.
30) ב״י לטור יו״ד סרמ״ח. וראה סה״מ תרל״ו ח״ב ע׳ רפט. תרצ״ט ע׳ 191. לקו״ש חי״ב ע׳ 238. ובכ״מ.
31) חסר הסיום. נזכר שמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא (ראה לקו״ת ר״ה נח, ד. האזינו עה, סע״ב. שמע״צ צב, ב. שה״ש מה, א. נ, סע״ב. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תקלד. ועוד. וראה זח״ג קנג, ב. לקו״ד ח״א קמו, א ואילך), וגם נזכר שברכות עשו נתקיימו אבל ברכות יעקב יתקיימו רק לעתיד לבוא (ראה אגדת בראשית פמ״ב, ג).
[י"ל בקונטרס בפ"ע (ברוקלין, תשע"ט)]
״מאמר זה נדפס גם באור התורה, ושם כתוב ג״כ שזהו מכת״י כ״ק מו״ח, מאדמו״ר האמצעי. אבל שם לא כתוב באיזה שנה נאמר המאמר. בהביכל (מאמרי אדמו״ר הזקן כת״י אדמו״ר האמצעי עם הגהות אדמו״ר הצ״צ) כתוב שזהו משנת תקס״ב. מאמר זה נמצא גם בתורת חיים ס״פ תולדות בביאור גדול, ושם ישנם ביאורים כמעט על כל ענין שבהמאמר״ (שיחות קודש תשכ״ד ע׳ 77).
בעת הדפסת ספר המאמרים בראשית ח״ב לא הי׳ מאמר זה תח״י, ויודפס אי״ה בהוצאה הבאה.