בס״ד. ש״פ צו, שבת הגדול, יו״ד ניסן ה׳תשכ״ט
הנחה בלתי מוגה
עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו הוי׳ אלקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטוי׳1 (שכ״ק מו״ח אדמו״ר הנהיג שבשבת הגדול יאמרו זה2), ומקשה ע״ז בסידור3 (שבו דרושים מאדמו״ר הזקן עם ביאורים מאדמו״ר האמצעי והערות מאדמו״ר הצ״צ), איך יכולה להיות המציאות של עבדים היינו לפרעה. ויובן מהמשך הענין שאומר ויוציאנו הוי׳ אלקינו משם ביד חזקה וגו׳, שבשעה שהוי׳ (הוא) אלקינו, אז נעשה הענין דויוציאנו, ומובן מזה, שכשחסר הענין דהוי׳ יהי׳ אלקינו, אז יכול להיות עבדים היינו וכו׳, וכמו שמבאר שם הפרטים בזה.
ויובן ביתר ביאור ע״פ המבואר במאמר כ״ק אדמו״ר מהר״ש שמלפני מאה שנה4 עה״פ5 וזאת תורת זבח השלמים, שמקשה שם למה כתוב וזאת גו׳ בתוספת ו׳ לפני׳ משא״כ גבי קרבן חטאת וקרבן עולה כתוב זאת תורת החטאת6 זאת תורת העולה7 בלי תוספת ו׳ לפני׳, ומבאר שם דעת רבינו בחיי8, ומביא החילוקים שישנם בהקרבנות, דבקרבן עולה מקריבים האימורים והדם וכו׳ על גבי המזבח, וקרבן חטאת הוא למזבח ולכהנים, ובקרבן שלמים הרבה מינים ישנם בו, שישנו מה שמקריבים על גבי המזבח ומה שנותנים החזה ושוק לכהנים והעור והבשר לבעלים9. דזה שבקרבן עולה מקריבים האימורים והדם וכו׳ על גבי המזבח, מבאר שם (בהמאמרים הקודמים10) שהקרבת האימורים והדם הו״ע העלאה מלמטה למעלה, שלכן נקרא עולה שהיא כולה כליל לה׳11 שהו״ע עלי׳ למעלה, והגם דבקרבן עולה כתיב8 ריח ניחוח לה׳, נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני12, שהו״ע המשכה מלמעלה למטה13, הרי זה מה שבא לאחר ההקרבה ואין זה ענין בההקרבה עצמה, ועיקר ענין הקרבת קרבן עולה הו״ע העלאה מלמטה למעלה. ובקרבן חטאת ישנו גם אכילת חזה ושוק לכהנים, שזהו ענין המשכה מלמעלה למטה באופן גלוי, עד לענין האכילה שזוהי המשכה פנימית שנעשה דם ובשר כבשרו14, וזהו ענין עיקרי בהקרבן שהרי כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים15. אבל אע״פ שזהו המשכה בגילוי עד לענין האכילה, עכ״ז הרי המשכה זו היא רק לכהנים, דכהנים הרי ענינם הוא שהוי׳ הוא חלקו ונחלתו, וכמ״ש הרמב״ם16 מי שנדבה רוחו אותו והבינו מדעו כו׳ להפריש עצמו מעניני עולם נתקדש כו׳, וכמו שהוא למטה זהו ענין משולחן גבוה קאכלי17, ובלשון הקבלה והחסידות זהו ענין עולם האצילות, דעולם האצילות הוא עולם האחדות18, דבאצילות הרי איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד19. והגם שאומר ב״פ איהו, והיינו שמחלקים בין האחדות דאיהו עם חיוהי להאחדות דאיהו עם גרמוהי, שמזה מובן דהאחדות דאיהו וחיוהי אינו כמו האחדות דאיהו וגרמוהי, וכמבואר בכמה מקומות20, מ״מ הרי הוא חד גם עם גרמוהי, מה שלכן נקרא עולם האחדות, עד שאומרים שהגם שעולם האצילות נקרא בשם עולם מ״מ הרי הוא עולם האחדות21, וכמו״כ הוא בכהנים למטה שמאחר שנדבה לבו וכו׳ להבדל מעניני העולם הרי זה הענין דאצילות כמו שהוא למטה, וכמו שהוא באצילות דזה שהוא באחדות זהו מפני המשכת אלקות מלמעלה, שלכן הוא עולם האחדות, כך עד״ז הוא בכהנים שזהו ענין המשכת אלקות למטה, שלכן הנה בכל עניניהם הוי׳ הוא נחלתו, ועד שנאכל לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם22, שכל זה הוא רק לכהנים גם כפי שנשמתם כאן למטה, ואח״כ יש גם איך שזה באופן דומשם יפרד23, היינו שנפסק ההשפעה מלמעלה, שזהו כמו שנמשך כבר בעולמות בי״ע, ששם הרי לאו איהו וגרמוהי חד עד כמ״ש בכמה מקומות19 שלאו איהו חד אפילו עם חיוהי.
וזהו הענין דקרבן שלמים, שאינו רק למזבח ולכהנים בלבד, אלא יש בו חלק גם לבעלים, דעור ובשר לבעלים, שזהו ענין מה שנמשך המשכת האלקות עד גם למטה. והנה כיצד יתכן שאכילת הבעלים יהי׳ חלק מענין הקרבן, ע״ז הוא אומר שזהו אכילה שהיא לפני ה׳24, וכמו שאומר בפשיטות בהמאמר25 שאינה אכילה גשמית, שע״ז נאמר אין שמחה אלא בבשר26 [וצריך עיון איך לתווך מ״ש כאן בהמאמר עם מ״ש במאמרי אדמו״ר הזקן דשנת תקס״ב27 שאין שמחה אלא בבשר זהו אכילה גשמית. ואכ״מ], שזהו עילוי שישנו בקרבן שלמים לגבי קרבן חטאת, דבקרבן חטאת ההמשכה היא רק באצילות, או אפילו כשנמשך להענינים דבי״ע הרי הוא רק כמו שהם כלולים באצילות, וכידוע דבאצילות נמצא כלול גם הענינים דבי״ע ובפרט במלכות, שלכן מלכות יש לה ע׳ שמות28 וכו׳. ומביא25 משל ע״ז למלך שעושה סעודה לבנו או לבתו וקורא לידידיו שישמחו בשמחתו, וע״י שידידיו שמחים נעשה עי״ז גם המלך בשמחה יתירה, כך עד״ז הוא גם למעלה, דבזמן השמחה למעלה הקב״ה קורא לצדיקים לאשתעשעא בגן עדן29, וע״י שהצדיקים משתעשעים נעשה למעלה שלימות ענין השמחה כביכול. ומדיוק הלשון בהמאמר משמע שהשמחה שנעשה למעלה באה ע״י עבודת הצדיקים, וזהו ענין ששכר מצוה מצוה30, שעי״ז שישנה הנחת רוח למטה ישנה הנחת רוח למעלה, ובזמן השמחה אז הקב״ה קורא לנשמות הצדיקים לאשתעשעא בגן עדן, ועי״ז נעשה שלימות השמחה שלמעלה.
וזהו מ״ש וזאת תורת זבח השלמים בתוספת ו׳ לפני׳, דזאת בלא ו׳ לפני׳ זהו כמו שספירת המלכות עומדת כמו שהיא לעצמה, ווזאת בתוספת ו׳ לפני׳, הנה מכיון שהו׳ קאי על ז״א, זהו כמו שזו״נ הם ביחד31, וזה נעשה ע״י קרבן שלמים שזהו מלשון שלימות. וזהו ג״כ מה שאומר בהמאמר32 שע״י עבודת הקרבנות (שלמים) נעשה הכסא שלם והשם שלם, דכל זמן שזרעו של עמלק קיים אין הכסא שלם ואין השם שלם33, וע״י עבודת הקרבנות (שלמים) נעשה השלימות בהכסא ובהשם, דקישור הענינים הוא, שע״י הקרבת הדם להוי׳ שזהו בהיפך מענין עמלק, וכמו״כ הוא בהקרבת החלב, שחלב זהו ענין התענוג, הנה ענין הקרבת התענוג להוי׳ שזהו ג״כ בהיפך מענין עמלק מאחר שענינו של עמלק הוא שהוא מטיל ספק34, ותענוג הוא רק מדבר ודאי, וזהו מה שע״י הקרבת הקרבנות נמחה זרעו של עמלק ונעשה השם שלם והכסא שלם. אבל עדיין אינו מובן, שהרי מאחר שאומרים ע״ז שזהו ענין ומשם יפרד, היינו שההמשכה לבי״ע היא משם, וכמ״ש35 כי ששת ימים עשה וכו׳, שהמדות עצמן נמשכו למטה בבי״ע36, א״כ לכאורה למה לא יכולה להיות ההמשכה ע״י קרבן חטאת. ויובן זה בביאור המשל השני שמביא בהדרוש שבסידור37 על עבדים היינו לפרעה במצרים, דבזמן שמלך עושה סעודה יכולים ליהנות כולם, עד לפחותים שבעם, עד שגם כלבים מלקטים העצמות תחת שולחן המלך, דלכאורה איך זה מתאים עם המבואר בהמאמר שאומר שם שרק הצדיקים יכולים ליהנות מהסעודה. והביאור בזה הוא, דבהמאמר מבאר המשל כשמלך עושה סעודה לבנו ולבתו, ובהדרוש שבסידור מבאר המשל כשהמלך עושה סתם סעודה, דהנמשל דסעודת בנו למעלה הוא הסעודה דנשמות ישראל והנמשל דסעודת בתו למעלה זהו הסעודה דתורה, והחילוק בין סעודת בנו ובתו לסעודה סתם הוא, דסתם סעודה זהו ענין ההמשכה שהוא רק מחיצוניות הרצון, ולכן מזה יכול להיות יניקה לחיצונים עד שיכול להיות בדוגמת כלבים מלקטים עצמות תחת שולחן המלך, דאפילו הפירורים שתחת שולחן המלך זהו הון יקר, והכלבים מלקטים את זה, משא״כ בסעודת בנו ובתו שלמעלה, שזהו ענין ההמשכה מפנימיות הרצון, ומשם אין יכול להיות יניקה לחיצונים (ולכן בחטאת שממשיך מחיצוניות הרצון, ההמשכה אינה כי אם לכהנים).
וזהו ג״כ מה שאומר עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו הוי׳ אלקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטוי׳, דבזמן הגלות, והיינו שנמצאים במצרים, דמצרים הו״ע מיצרים וגבולים38, שזהו כשהעבודה אינה באופן דהקרבת חלב ודם, דהחילוק בין כל האיברים לחלב ודם הוא דהדם נמצא בכל הגוף בשוה, וכמו״כ כח התענוג שבמשל זהו ענין החלב שאינו מוגבל, משא״כ בכל האיברים שכל אחד מוגבל במקומו וענינו המיוחד לו, הנה כשהעבודה אינה באופן דהקרבת חלב ודם, אז ההמשכה היא רק מחיצוניות הרצון, ולכן נמצאים אז במצב דעבדים היינו לפרעה, דפרעה הוא אותיות הערף39, והיינו דבזמן שפנו אלי עורף ולא פנים40 אז ישנו הענין דעבדים היינו לפרעה, אבל בזמן דהוי׳ הוא אלקינו, היינו שמרגישים שהוי׳ הוא כחינו וחיותינו41, אז נעשה ויוציאנו גו׳ ביד חזקה ובזרוע נטוי׳, שזה נמשך בחסד וגבורה למטה באופן דהשתלשלות עילה ועלול, ולא באופן דיונק ממזלא42 אלא שהוא בהתלבשות ממש, שזה מביא היציאה ממצרים, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות43 בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו בקרוב ממש44.
__________
1) נוסח הגש״פ, ע״פ ואתחנן ו, כא.
2) ראה הגש״פ עם לקוטי טעמים ומנהגים בתחלתו (הועתק בספר המנהגים – חב״ד ע׳ 37). וראה שו״ע אדה״ז סת״ל ס״ב.
3) ד״ה זה (רצג, ג ואילך).
4) סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ קכב ואילך.
5) פרשתנו (צו) ז, יא.
6) שם, יח.
7) שם, ב.
8) ויקרא א, ט.
9) ראה ויק״ר פ״ט, ח (הובא בסה״מ שם ע׳ קלא).
10) ראה סה״מ שם. וראה ד״ה שה תמים זכר תרכ״ט (סה״מ שם ע׳ קה ואילך). וראה גם לקו״ת אחרי כט, ב. ובכ״מ.
11) ראה ויק״ר פ״ז, ד.
12) ספרי ופרש״י עה״פ פינחס כח, ח. וראה גם תו״כ ופרש״י ויקרא שם. פרש״י תצוה כט, כה.
13) לקו״ת פינחס עו, א. עז, רע״א. ובכ״מ.
14) ל׳ התניא פ״ה (ט, סע״ב).
15) פסחים נט, ב. וש״נ. תו״כ ופרש״י שמיני י, יז.
16) סוף הל׳ שמיטה ויובל.
17) ראה ביצה כא, א. וש״נ.
18) ראה תו״א בראשית ג, א. וארא נז, א. ובכ״מ.
19) תקו״ז בהקדמה (ג, ב).
20) ראה המשך מים רבים תרל״ו פרק לב (ע׳ לט-מ). תער״ב ח״א פקנ״ג (ע׳ שא) ואילך. ובכ״מ.
21) ראה סה״מ תש״י ע׳ 112.
22) זבחים נה, א (במשנה).
23) בראשית ב, י. וראה לקו״ת שה״ש לט, ב. ובכ״מ.
24) פ׳ ראה יב, ז.
25) סה״מ תרכ״ט שם ע׳ קלא.
26) פסחים קט, א.
27) ראה גם מאמרי אדה״ז על מארז״ל ע׳ קמה. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ע׳ קלב. ועוד.
28) ראה זח״ב קס, ב ובהמצויין בנצו״ז שם. מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ תקב. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ תקמד ואילך.
29) ראה זח״ב קכז, א-ב. ועוד. וראה מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ס״ע קנז ואילך (צויין בסה״מ תרכ״ט שם).
30) אבות פ״ד מ״ב.
31) ראה זח״א (בהשמטות) רס, סע״ב ואילך. ח״ג קעט, ב (צויינו בסה״מ שם ע׳ קלב).
32) שם.
33) ראה פרש״י ס״פ בשלח. תנחומא ס״פ תצא. ועוד.
34) ראה כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן צג (צג, ב). סה״מ עטר״ת ע׳ רצד. קונטרסים ח״ב רפז, סע״א. תש״ט ס״ע 40 (השני). שם ע׳ 65. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ רעט. ובכ״מ.
35) יתרו כ, יא. תשא לא, יז.
36) ראה זהר ח״א רמז, א. ח״ג צד, ריש ע״ב. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ס״ע רז. וש״נ.
37) עם דא״ח – רצג, סע״ד ואילך. וראה גם תו״ח שמות קנז, א-ב. סהמ״צ להצ״צ עט, א. אוה״ת שמיני ע׳ ל. על סידור (תפילה) ע׳ שעד. קונטרס ומעין מאמר ז׳ בתחלתו. ד״ה ביום עשתי עשר יום תשל״א פ״ז (לקמן ס״ע מט-נ). ד״ה זה תשכ״ב (לקמן ע׳ ק). ובכ״מ.
38) ראה תו״א שמות מט, סע״ד ואילך. וארא נז, ב ואילך. יתרו עא, ג-ד. ובכ״מ.
39) ראה ל״ת להאריז״ל פ׳ וישב ופ׳ שמות. פע״ח שער (כא) חג המצות פ״ז. תו״א שבהערה 9. ובכ״מ.
40) ירמי׳ ב, כז.
41) ראה לקו״ת שלח מ, ג. בלק עג, רע״ג. ובכ״מ.
42) ראה זח״ג (אד״ר) רפט, ב. ע״ח שער הכללים פ״ה. ובכ״מ. וראה סידור שם רצה, סע״ג ואילך.
43) מיכה ז, טו.
44) בסוף המאמר קישר הענין עם המאמר ד״ה וזאת תורת השלמים תרכ״ט (הנ״ל), וחסר. המו״ל.
[סה"מ פסח ח"א ע' ט ואילך]
כעין שיחה. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.