בס״ד. ש״פ ויקהל, פ׳ שקלים, כ״ה אד״ר, מבה״ח אד״ש ה׳תשי״א
כי* תשא את ראש בנ״י, מרע״ה דוקא רע״מ ורעה אמונה אמונת או״ה (סידור1) בנ״י, מקיף וצ״ל רעה, בפנימיות.
הנחה בלתי מוגה
כי תשא את ראש בנ״י לפקודיהם ונתנו גו׳2. וצ״ל דהול״ל כי תפקוד את בנ״י ומהו תשא3 ואת ראש דוקא4, ולהבין זה הנה תוכן הפרשה הם ב׳ ענינים: שיקח משה מחה״ש מכאו״א לעבודת אוה״מ. מצוה לדורות5 לתת בכל שנה מחה״ש ללשכת המקדש ומשם היו מקריבים קרבנות הציבור וכו׳, וכמפורש במשנה שקלים6, והנה ענין הראשון אינו חיוב תמידי כי משה נצטוה למנות את בנ״י ואינו ציווי לדורות, ואדרבה, וכמאמר יואב7 שהשתמט ממנין בנ״י. ענין הב׳ שנלקחו מחה״ש לאדנים8 לא הי׳ אלא פ״א, כמובן. חיוב הג׳ למדו רז״ל – ומוכח ג״כ מדה״ב כד, ט9 – חיוב תמידי בכל שנה ושנה10 לתת מחה״ש ושיקריבו ממנו קרבנות11 כו׳, ומנין בנ״י בזה אינו נוגע כלל לידע סכומם, ומשמע בכ״מ דגם לא מנו אותם. וא״כ יקשה דמשטחיות הלשון משמע דלכל עניני הפרשה שייכת ההקדמה דכי תשא את ראש בנ״י.
וכללות הענין בזה בעבודה הוא12, דבכדי להקריב את הקרבנות ע״ג המזבח, שהיו מקריבים אותם ואש שלמעלה13 אכיל קורבנין14 ומחמת זה גם נה״ב שבכאו״א מישראל הי׳ נתמעט ונכלל בקדושה עד שכאו״א הי׳ מקשר דעתו ובינתו לגדולת ה׳ להבטל אליו, ועתה נעשה זה ע״י התפלה שכנגד קרבנות תקנום15.
הנה16 צ״ל מתחילה נתינת כח וסיוע ע״ז מלמעלה, וזהו״ע שמשה רועה את האמונה ע״י תורה וגמ״ח, ועי״ז נעשה הנשיאות והגבהת ראש בנ״י, ההעלאה מלמטלמ״ע ע״י הקרבנות והתפלה.
ולהבין16 שייכות ענין זה למשה רעיא מהימנא דוקא, אשר לו נאמר, כי תשא את ראש, זה יתנו גו׳ מחה״ש, הנה נק׳ הוא רע״מ17 ע״ש שרועה את האמונה זן ומפרנס אותה. כי אמונה מצ״ע יכולה להיות בדרך מקיף, וגנבא18 אפום מחתרתא ר״ק19, ובדקות אפשר למצוא בכאו״א בבעלי עסק שאף שמאמין שהוא הנותן לך כח גו׳20, בכ״ז מתעמק בתחבולות שהם מבלבלים אותו מתו״ע21 ושיעורים הקבועים גם לב״ע22, שה״ז דבר והיפוכו. וכן ביושבי אוהל שמאמין שזהו חכ׳ ורצונו של הק׳, וכשמצליח בלימודו ועושה חיל ה״ז מתפאר בזה ואצ״ל כשלומד ע״מ זה, ובמילא לפעמים יטה את הענין ובלבד שידו תהי׳ על העליונה. ולכן צריך להמשיך את האמונה בפנימיות בכחות נפשו שיתנהגו בפועל מתאים לאמונתו. וזהו נעשה דוקא ע״י התבוננתו אליבא דנפשא ויתקע מח׳ בחוזק23 כדי שהתולדה מזה לא יהיו דמיונות שוא. ובמה היא ההתבוננות, הנה ידוע24 החילוק באמונה הבאה ע״י חכ׳ החקירה והיא אמונת חסידי או״ה, ואמונת בנ״י. ממכ״ע וסוכ״ע. חיות המתלבש ונפרט לפרטים, ובמילא העולם מציאות אלא שבטל הוא להחיות המתלבש בתוכו, שם אלקים. סוכ״ע מקיף כללי למע׳ מהטו״ד ומהתחלקות, אמונת בנ״י. וזהו ג״כ הטעם25 שלא נזהרו26 על השיתוף27.
__________
*) כותרת זו נרשמה ע״י כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בריש המאמר. – כל הבא לקמן הוא מגוכי״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א, בהוספת מ״מ וציונים ע״י המו״ל.
1) ראה סידור (עם דא״ח) שער חג המצות רפד, ג. רפז, סע״ב ואילך.
2) תשא ל, יב.
3) ראה אוה״ח עה״פ. רד״ה זה תרנ״ח (סה״מ תרנ״ח ע׳ קמו). העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתצג). ועוד.
4) ראה סה״מ תרנ״ח שם. ועוד.
5) ראה בהמצויין לקמן הערות 9-10.
6) פ״ד מ״א.
7) ראה שמואל-ב כד, ג ואילך. וראה גם תורה שלמה חכ״א מילואים סימן א.
8) מגילה כט, ב. ירושלמי שקלים פ״א ה״א. פרש״י תשא ל, טו. טז.
9) הובא ברמב״ן ר״פ תשא.
10) מגילה כט, ב. רמב״ם הל׳ שקלים פ״א ה״א.
11) משנה שקלים שם. רמב״ם שם פ״ד ה״א.
12) בכ״ז – ראה ד״ה זה: בתו״א תשא (הוספות) קיא, ג. במאמרי אדה״ז תקס״ג ח״א ע׳ קעו (נדפס גם בתו״ח תשא תקסו, ב). במאמרי אדהאמ״צ שמות ח״ב ע׳ תרכד. סהמ״צ להצ״צ מצות מחצית השקל (סה, א ואילך). ד״ה זה באוה״ת תשא ע׳ א׳תתמב. שם ע׳ א׳תתפד. תר״ל (סה״מ תר״ל ע׳ קיב). תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ קפה ואילך). עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ רעו).
13) יומא כא, ב. וראה בהמצויין בהערה הבאה.
14) ראה יומא כא, ב. זהר ח״א ו, ב. ח״ב רעח, א. ח״ג יז, א. לב, סע״ב. ריא, א. ועוד. וראה לקו״ת במדבר יא, א.
15) ראה ברכות כו, א-ב.
16) בהבא לקמן – ראה תו״א שם (קיא, א ואילך). מאמרי אדה״ז שם (ע׳ קעו ואילך. תו״ח שם ואילך). מאמרי אדהאמ״צ שם (ע׳ תריט ואילך). סהמ״צ להצ״צ שם. אוה״ת שם (ע׳ א׳תתלח ואילך. ע׳ א׳תתעט ואילך. (כרך ז) ע׳ ב׳תשפה). סה״מ תר״ל שם (ע׳ קח ואילך). תרנ״ד שם (ע׳ קפא ואילך). עטר״ת שם (ע׳ רסז ואילך). ד״ה וקיבל היהודים תרפ״ז (סה״מ תרפ״ז ע׳ קיג ואילך). ד״ה זה דש״פ שקלים תשל״ד (לקמן ע׳ קז ואילך). תשל״ו (לקמן ס״ע קטז ואילך). תשמ״א (לקמן ע׳ קנב). וראה גם לקו״ת ואתחנן ד״ה וידעת הא׳ וביאוריו (ד, א ואילך). ועוד.
17) ראה זהר ח״ב כא, א. ח״ג כז, סע״ב (ברע״מ). יל״ש איכה סוף רמז תתקצז. תניא רפמ״ב. ובכ״מ.
18) ברכות סג, א (ע״פ גירסת הע״י).
19) = רחמנא קריא.
20) עקב ח, יח.
21) = מתורה ועבודה.
22) = לבעלי עסק.
23) ראה תניא ספ״ג.
24) סידור שבהערה 1. וראה בפרטיות ספר הערכים – חב״ד (כרך ב) ערך אומות העולם ס״ב (ע׳ ערב ואילך). וש״נ.
25) ראה גם (באו״א קצת) ד״ה באתי לגני תשי״ג פ״ג-ד (סה״מ מלוקט ח״א ע׳ ל ואילך). וראה לקמן בהנחה (ע׳ ז). וש״נ. ספר הערכים שם סי״ז (ע׳ שמג ואילך). וש״נ.
26) רמ״א או״ח סקנ״ו ס״א. דרכי משה שם. ועוד – נסמן בד״ה באתי לגני הנ״ל הערה ז, ובד״ה מים רבים תשי״ז פ״ג (סה״מ בראשית ח״ב ע׳ ב-ג) הערה ד״ה באו״ח.
27) ע״כ נמצא בגוכתי״ק.
[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' א ואילך]
״קודם המאמר דיבר כ״ק אדמו״ר שליט״א מעט בתור הקדמה (כמו בהמאמרים הקודמים). הפסוק של המאמר הוא כי תשא. והשיחה של קודם המאמר היתה – שהקשה כמה קושיות על ענין של מחצית השקל ועל הלשון של הפסוק [. .] ואח״כ אמר: וזהו מה שאומר כי תשא… ובזה מתחיל המאמר, ובתחילת המאמר בכה. אח״כ היתה שיחה, בשלשה הפסקות – רובה הסבר המאמר״ (מיומן א׳ התמימים).
״בהמאמרים דכי תשא מרבותינו נשיאינו – אדמו״ר הזקן, אדמו״ר האמצעי, הצמח צדק, הרבי מהר״ש, הרבי (מהורש״ב) נ״ע והרבי – מבוארים הענינים שדוברו בהמאמר [. .] ישנו מאמר ד״ה כי תשא מהרבי (מהורש״ב) נ״ע (שכ״ק מו״ח אדמו״ר פעם חזר אותו) ששם מבואר ענין הנ״ל״ (שיחות קודש תשי״א (ברוקלין, תשנ״ט) ס״ע 176-7).
תחילת המאמר בכתי״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א נדפס ב״ימי בראשית״ (קה״ת, תשנ״ג) ע׳ ב390 ואילך (וכן בס׳ ״תורת מנחם – התוועדויות״ ח״ב ע׳ 257 ואילך), בהוספת מ״מ וציונים ע״י המו״ל. הנחה מהמאמר נדפס בסה״מ תשי״א (ברוקלין, תשמ״ח) ע׳ 18 ואילך. וראה גם (בשינויים) ס׳ ״תורת מנחם – התוועדויות״ שם ע׳ 260 ואילך.