עא) להבין ענין הנסכים – ש״פ שלח, כ״ג סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשמ״ז

בס״ד. ש״פ שלח, כ״ג סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשמ״ז

הנחה בלתי מוגה

להבין ענין הנסכים שבסוף פרשתנו1, דכתיב בה2 כי תבואו אל ארץ מושבותיכם גו׳, וצריך להבין3, מדוע נסמכה פרשת נסכים לסיפור גזירת המרגלים שלפנ״ז. והנה במדרש איתא4 שפרשה זו באה לשלול נפילת הרוח שהי׳ אפשר להיות אצל ישראל לאחרי פרשת המרגלים, שלכן בישר להם כאן שיכנסו לארץ, כי תבואו אל ארץ מושבותיכם. אך עדיין צריך ביאור, כי ענין הביאה לארץ בפרשה זו (פרשת נסכים) הוא רק תנאי במקום וזמן, אבל עצם הפרשה מדבר בענין הנסכים, וא״כ עדיין אינו מובן טעם סמיכות פרשת נסכים לכאן. ועוד, דמכיון שהתורה היא חכמתכם ובינתכם (אפילו) לעיני העמים5, עכצ״ל שיש גם טעם והסברה בכללות הסמיכות דפרשת נסכים המדברת בחיוב שיחול לאחר ל״ט שנה כשיכנסו לארץ, שנאמרה דוקא כאן לאחרי פרשת המרגלים.

ומבואר בזה בהדרושים (בלקו״ת6 ובדרושי אדמו״ר האמצעי7 והצ״צ8 וכו׳) בהקדם ביאור תוכן ענין הנסכים, שיובן תוכנו ממה שארז״ל9 כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים. דמזה שמדמה ק״ש לעולה וזבח ותפילין למנחה ונסכים מובן דתוכן החידוש דנסכים לגבי קרבנות הוא כמו החידוש דתפילין לגבי ק״ש.

והענין הוא10, דהנה ק״ש ענינה הוא העלאה מלמטה למעלה, למסור נפשו באחד11. משא״כ תפילין ענינם הוא המשכה מלמעלה למטה, שהרי חלק ממצות תפילין הוא שיעבוד המוח והלב12, היינו שתוכן ענין התפילין הוא להמשיך אלקות במוח ולב. ועוד, דעיקר התפילין הם תפילין שבראש [כדמוכח גם מזה שהרמב״ם13 הביא החיוב דתפילין של ראש לפני התפילין של יד, אף שבכתוב14 נתפרש חיוב תש״י קודם, וכן הוא גם סדר הנחתם15 (כמדובר במ״א16)], ובתפילין אלו הרי הרצועות היוצאות מן הבתים שבהם הפרשיות (שהם עיקר התפילין) אינן כמו בתש״י שכורכים אותם על היד, היינו שהם לעצמו17, אלא הם נמשכים ויורדים למטה מן הטבור18. דענין למטה מן הטבור מורה על ירידה למטה ביותר, כמשמע ממארז״ל19 שלא להוריד ידו למטה מטבורו, וגם מלשון רז״ל מפלגך20 ולעילא דהורמיז ופלגך ולתתא דאהורמיז וכו׳. [ובזה גופא הם ב׳ רצועות כנגד סור מרע ועשה טוב21, ימין ושמאל22]. ונמצא, דענין התפילין הוא שתהי׳ הירידה וההמשכה למטה ביותר. והנה מצד עצמם הרי ק״ש ותפילין הם ב׳ עבודות נפרדות, דאפשר להיות קריאת שמע בלא תפילין, כמו בשבתות וימים טובים דלאו זמן תפילין נינהו23, ועד״ז אפשר להיות ענין התפילין בלא ק״ש, וכמבואר בהלכה24 שהמוצא תפילין בשבת לובש זוג אחד ומכניסו וחוזר ויוצא ולובש זוג אחר וכו׳, דשם הנחת התפילין היא בלי אמירת ק״ש. וזהו החידוש במארז״ל זה שצ״ל ק״ש עם תפילין, היינו חיבור ב׳ אופני עבודה אלו. ובכללות זהו מה שכל עבודת האדם היא בב׳ הקוין דרצוא ושוב, ק״ש ותפילין, וכמו שהי׳ במתן תורה שבתחילה פרחה נשמתן ואח״כ החזירה להם בטל תחי׳25. וזהו החידוש שבדבר, שצ״ל התכללות ב׳ הקוין, כמו שהוא בתורה דכתיב בה26 מימינו אש דת למו, שיש ב׳ הקוין דימין ואש, רצוא ושוב, ביחד, שהרי התורה אחת בלי התחלקות. וזהו גם ענין והתהלכתי בתוככם27, ב׳ בחינות הליכה, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה28, ששניהם הם באותה התיבה.

ובזה10 יובן השייכות דעולה ונסכים לק״ש ותפילין, דעולה ונסכים גם הם ענינם העלאה והמשכה כמו ק״ש ותפילין. דהנה ההפרש בין קרבנות לנסכים הוא, דהקרבנות עולים באש (הבשר והאימורים וכו׳) כליל לה׳, העלאה מלמטה למעלה, משא״כ הנסכים ענינם הוא הירידה למטה, שהיו מנסכין ע״ג המזבח ויורד לשיתין29 שמחוללין ויורדין עד התהום30, היינו תחתון שאין למטה ממנו. ולפי זה, החידוש שבפרשת נסכים הוא, שצ״ל גם הירידה וההמשכה למטה, ואינו מספיק ענין ההעלאה מלמטה למעלה. והיינו המשכת הדרגות הכי נעלות, כמבואר בהדרושים31, שענין השמן דנסכים קאי על ספירת החכמה, ויין קאי על ספירת הבינה, והחיטה קאי על ספירת הדעת כמארז״ל32 אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן, יודע דייקא (ענין הדעת). וזה נמשך עד למטה מטה, עד התהום שהוא תחתון שבארץ.

ובזה33 יובן הקשר דענין זה לפרשת המרגלים. דהנה זה שרצו המרגלים להישאר במדבר ולא רצו להיכנס לארץ הרי זה משום שהיו במדריגה גבוהה מאד34, כמבואר בהדרושים35. דבהיותם במדבר היו במדריגה רוחנית נעלית ביותר, ולא רצו להיכנס לארץ ישראל ששם צ״ל ענין שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך36 כו׳, ובלשון רשב״י37 אדם חורש אדם זורע תורה מה תהא עלי׳. ועוד זאת, שאפילו הגשמיות שבמדבר הי׳ ג״כ במדריגה נעלית, שהלחם הי׳ מן מן השמים38 והמים היו מבארה של מרים39, ונוסף לזה היו ענני הכבוד40, היינו לא רק עננים המגינים41 וכו׳ אלא עננים שהוסיפו כבוד בישראל42, וענין עננים אלו הי׳ בתמידיות יומם ולילה בלי הפסק43. ויש להוסיף עוד, דהרי כתיב בהו44 על פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו, ונמצא שכל הזמן קיימו מצוות ה׳, בחנייתם או בנסיעתם. ועוד זאת, כדאיתא בגמרא45 דכיון דכתיב על פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו כמאן דקביע להו דמי. [וידוע גם פתגם כ״ק מו״ח אדמו״ר46 לגבי אופן העבודה בזמן הזה אף שהנה בא משיח, שהוא בדוגמת הקמת המשכן שהיתה לפעמים ליום אחד, ובלשון הכתוב47 ויש אשר יהי׳ הענן מערב עד בוקר ונעלה הענן ונסעו, דגם אז היתה ההקמה בתכלית השלימות ובתכלית הקביעות, כמו שהיתה כאשר חנו בקדש ברנע י״ט שנה48]. ונמצא, שבהיותם במדבר היו בקביעות במצב של על פי ה׳. ועוד זאת, שלא הי׳ זה רק באופן של קביעות ועמידה במקום אחד, אלא שבזה גופא עלו מחיל אל חיל, שהרי זה ציווי מפורש בתורה להעלות בקודש49. ולכן רצו המרגלים להישאר במדבר, ולא רצו להיכנס לארץ ששם צ״ל שש שנים תזרע שדך כו׳ ורק אח״כ באה שנת השמיטה שבת לה׳50, משא״כ במדבר היו מלכתחילה במצב של שבת מעבודת האדמה וכו׳. ולכן טענו ע״ד מאמר רשב״י אדם חורש אדם זורע תורה מה תהא עלי׳. דזהו גם מה שמדבר הוא מקום אשר לא ישב אדם שם51, שהוא למעלה מבחי׳ אדם52, אלא הוא בחי׳ מאד53, בכל מאדך54 שלמעלה ממדידה והגבלה55. ולכן רצו המרגלים להישאר שם, ולעבוד עבודתם בדרגא זו ובאופן דעלי׳ מחיל אל חיל כנ״ל, ולא רצו להיכנס לארץ לעבוד בעבודת הבירורים. ובזה יובן ענין סמיכות פרשת נסכים לפרשת המרגלים, כי התיקון על מעשה המרגלים הוא היפך מה שעשו, להיכנס לארץ דוקא, כי תבואו אל הארץ, ושם גופא לעסוק בעבודת הנסכים, שענינם המשכה למטה ובירור התחתון.

ועוד יש לומר, דהקשר דפרשת נסכים לפרשת מרגלים אינו רק משום שהכניסה לארץ והעבודה דנסכים היא תיקון על חטא המרגלים, אלא יתירה מזו56, שזהו המשך למה שהיו ישראל במדבר (כרצון המרגלים). דזה שהיו ישראל במדבר ארבעים שנה במעמד ומצב הנעלה הנ״ל, הרי זה גופא הוא הכנה אל הכניסה לארץ והעבודה עם העולם, דדוקא ע״י הקדמת העבודה דבכל מאדך, עושין רצונו של מקום57, שבמדבר, עי״ז אפשר להיות אח״כ העבודה עם העולם כשבאו לארץ בשלימות. ויש לומר שזהו הביאור במ״ש בכמה מקומות הלשון58 שגזירת המרגלים היתה שיהיו ארבעים שנה במדבר, אף שהי׳ ל״ט שנה בלבד59, שהרי גזירת המרגלים היתה בשנה השנית לצאתם ממצרים, ובשנה זו גופא לא בחודש הראשון, חודש ניסן, אלא בחדשים שלאח״ז. אלא הענין הוא, משום שמספר ארבעים רומז לספירת הבינה, בן ארבעים לבינה60. כי הגילוי במדבר הי׳ מבחי׳ הבינה61. והכניסה לארץ ענינה הירידה לספירת המלכות, ארץ היא מלכות62. ולכן צ״ל הקדמת המדבר אל הכניסה לארץ, כמו שכל עניני ספירת המלכות באים מספירת הבינה, כמ״ש63 כאמה בתה. אמנם לאחרי זה הרי נקבה תסובב גבר64, שזה נאמר דוקא לגבי ספירת המלכות65, היינו שדוקא ע״י ספירת המלכות באים אל העילוי דלע״ל, שאז יהי׳ ועמדו זרים ורעו צאנכם66 (כדלקמן). וזהו טעם סמיכות פרשת נסכים לפרשת המרגלים, דאחרי הקדמת הענין שנגזר ע״י המרגלים, הקדמת העבודה דארבעים שנה במדבר, באים אח״כ לכי תבואו אל ארץ מושבותיכם, הכניסה לארץ לעסוק שם בדברים גשמיים67, ובזה גופא ענין פרשת נסכים, שהחידוש שבה לגבי הקרבנות הו״ע הירידה וההמשכה מלמעלה למטה68. דבהיותם במדבר הי׳ אז עיקר עסקם בהעלאה ומסירות נפש כנ״ל, ולכן נצטוו רק בקרבנות שענינם שריפת הבשר וכו׳ והעלתו למעלה. וכשנכנסים לארץ, ששם העבודה היא לעסוק בדברי העולם, נצטוו גם על הנסכים.

אמנם עדיין צריך להבין, דלפי הנ״ל נמצא שטענת המרגלים היתה טעות, דתכלית הכוונה היא הירידה למטה לברר בירורים בענינים גשמיים, וכמובא בהדרושים מהגמרא (בהמשך למאמר רשב״י אדם חורש אדם זורע תורה מה תהא עלי׳) איתא הרבה עשו כרשב״י ולא עלתה בידם וכר׳ ישמעאל ועלתה בידם, וצריך ביאור, שהרי בהמשך הענין בגמרא שם מבואר ההפרש בין פרשה ראשונה של קריאת שמע ופרשה שני׳ של קריאת שמע דכתיב בה69 ואספת דגנך וגו׳, דפרשה ראשונה קאי בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, שע״ז כתיב66 ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם. ונמצא, שלע״ל, כאשר יקויים היעוד ועמדו זרים גו׳, תהי׳ ההנהגה כפי מאמר רשב״י (וכטענת המרגלים) שלא יתעסקו ישראל בעבודת האדמה וכו׳, אלא זה יהי׳ נעשה ע״י אומות העולם.

ויש לומר הביאור בזה בדרך אפשר, דהנה מה שצריכים לענין ההמשכה למטה ובירור הגשמיות דוקא הרי זה כדי לגלות כחות הנשמה. דכשם שלמעלה הרי כשעלה ברצונו להוות ולהאציל כו׳ אז נאצל ונצטייר כו׳70 שכבר הי׳ הכל71, ומ״מ נברא כל סדר ההשתלשלות משום שהרצון הי׳ לגלות שלימות כחותיו72, שיהי׳ הכל בגלוי73, עד״ז הוא גם בעבודת האדם, חלק אלוקה ממעל ממש74, שצ״ל גילוי הכחות, וזה נעשה ע״י הירידה למטה75, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא76, ובפרט ע״פ המבואר באגה״ק77 דענין ירידת הנשמה בגוף הוא בבחי׳ גלות וכו׳ (כמבואר בארוכה עם כל הפירושים בזה). ולכן צריכים לענין ההמשכה למטה ובירור הגשמיות, שזהו כדי לגלות כחות הנשמה. ועפ״ז יש לומר, דמכיון שכל הענין דהמשכה למטה ובירור הגשמיות הוא בכדי לגלות הכחות של הנשמה, ולכן לאחרי שכבר עסקו בהמשכה למטה ובירור הגשמיות שעי״ז כבר נתגלו הכחות של הנשמה, שוב אין צריכים לעבודה זו. ולכן העילוי דלע״ל הוא (לא בהמשכה למטה ובירור הגשמיות, אלא) ועמדו זרים ורעו צאנכם.

ויהי רצון שע״י לימוד ענינים אלו, הנה כשם78 שכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה79 הרי כך כל העוסק בתורת נסכים כאילו הקריב נסכים, וע״י הקרבת העולה והנסכים מעלים את כל מין הדצח״מ80 כדאיתא באגה״ת81, ויקויים היעוד82 ואולך אתכם קוממיות, ושם נעשה לפניך כמצות רצונך83, ולא עיכבן אפילו כהרף עין84, בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

__________

1) טו, א-טז.
2) שם, ב.
3) ראה אוה״ת פרשתנו (כרך ד) ע׳ א׳תקה.
4) ראה רמב״ן פרשתנו שם, ב.
5) ואתחנן ד, ו.
6) פרשתנו מ, א ואילך. מא, ג ואילך. וראה מאמרי אדה״ז על מארז״ל ע׳ כח ואילך.
7) פרשתנו (במדבר ח״ג) ע׳ א׳קפח ואילך.
8) אוה״ת פרשתנו (כרך ו) ע׳ א׳תשצב ואילך. וראה אוה״ת שבהערה 3. פרשתנו ע׳ תקל ואילך. מארז״ל ע׳ ג ואילך. וראה גם סה״מ תרנ״ד ע׳ כ ואילך.
9) ברכות יד, סע״ב.
10) בכ״ז – ראה לקו״ת שם מב, סע״א ואילך. מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ א׳רד. וראה גם מאמרי אדה״ז שם ע׳ ל. אוה״ת על מארז״ל שם ע׳ יא ואילך. סה״מ תרנ״ד שם (ע׳ כ).
11) ראה זח״ג לג, א. פע״ח שער (ז) הק״ש פי״ב. ב״ח לטואו״ח ר״ס סא. ועוד. וראה אוה״ת תרומה ע׳ א׳שסז.
12) ראה טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח סכ״ה ס״ה (סי״א). וראה ב״ח לטואו״ח שם. שם ס״ח (ד״ה ויכוון). שם סתרכ״ה. תניא פמ״א (נו, ב).
13) מנין המצוות בריש ספר היד. כותרת להלכות תפילין. סהמ״צ שלו מ״ע יב-יג.
14) ואתחנן ו, ח.
15) מנחות לו, א. ועוד.
16) לקו״ש (חל״ט) ואתחנן תנש״א.
17) ראה מנחות לז, ריש ע״ב. סהמ״צ להצ״צ מצות תפילין רפ״ג (יט, א).
18) ראה טואו״ח פכ״ז. פע״ח שער (ד) התפילין פ״י. סה״מ תרצ״ט ע׳ 159 ובהערה שם. תש״ג ע׳ 43 ובהערה שם. ועוד.
19) נדה יג, ב. רמב״ם הל׳ איסורי ביאה פכ״א הכ״ג.
20) סנהדרין לט, א.
21) תהלים לד, טו.
22) ראה גם זח״ג רלו, ב (ובהגהות מהרח״ו שם). אוה״ת עקב ע׳ תרכט. ועוד.
23) מנחות לו, ב.
24) רמב״ם הל׳ שבת פי״ט הכ״ג. טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח סש״א סמ״ב.
25) ראה שבת פח, ב.
26) ברכה לג, ב.
27) בחוקותי כו, יב.
28) לקו״ת כו, א. מאמרי אדה״ז תקס״ט ע׳ קלא ואילך. על פרשיות התורה והמועדים ח״ב ע׳ תרג. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תשפו. אוה״ת בחוקותי (כרך ב) ע׳ תרמ ואילך. ד״ה והתהלכתי בתוככם תשי״א (סה״מ ויקרא ע׳ רנז ואילך). תשכ״ב (שם בהוספות ע׳ שסא-ב). תשל״ג (שם ע׳ רצה ואילך). תשל״ח (שם ע׳ שיא ואילך). ועוד.
29) סוכה מט, א. וראה אוה״ת פרשתנו ע׳ תקל. על מארז״ל ס״ע ג ואילך.
30) ל׳ הלקו״ת שם מא, ג. וראה סוכה שם. אוה״ת על מארז״ל שם ע׳ ט.
31) לקו״ת שם מב, סע״א ואילך. מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ א׳רב ואילך. אוה״ת פרשתנו (כרך ו) ע׳ א׳תתא.
32) ברכות מ, סע״א.
33) בכ״ז – ראה לקו״ת שם מא, ב ואילך. אוה״ת שם ע׳ א׳תת ואילך.
34) ל׳ הלקו״ת שם לו, סע״ד.
35) לקו״ת ר״פ שלח לו, ג-ד. שם לז, ב. מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ תתקצא ואילך. אוה״ת שם ס״ע תמג ואילך. ס״ע תנה ואילך. (כרך ו) ע׳ א׳תשע ואילך. ע׳ א׳תשעו ואילך. לקו״ש חל״ג ע׳ 85 ואילך.
36) בהר כה, ג.
37) ברכות לה, ב.
38) בשלח טז, ד ואילך.
39) פרש״י חוקת כ, ב.
40) פרש״י אמור כג, מג. חוקת כ, כט. כא, א. הנסמן בלקו״ש שבהערה 42.
41) פרש״י בהעלותך י, לד. הנסמן בלקו״ש שם.
42) ראה לקו״ש חי״ח ס״ע 256 ואילך.
43) ראה בשלח יג, כא-ב. בהעלותך י, לד.
44) בהעלותך ט, כ. שם, כג.
45) עירובין נח, ב.
46) סה״ש תש״א ע׳ 162. ועוד.
47) בהעלותך שם, כא.
48) ראה פרש״י דברים א, מו.
49) ברכות כח, א. וש״נ.
50) בהר שם, ד.
51) ירמי׳ ב, ו.
52) ראה לקו״ת במדבר ד, ג ואילך. שה״ש כב, א. כג, סע״ב ואילך. הנסמן בהערה הבאה.
53) ראה לקו״ש חט״ז ע׳ 573 ובהנסמן שם.
54) ואתחנן ו, ה.
55) ראה תו״א מקץ לט, ג ואילך. לקו״ת פרשתנו מב, ג. סהמ״צ להצ״צ קס, ב. ובכ״מ.
56) בכ״ז – ראה לקו״ש שבהערה 35 (ע׳ 87 ואילך).
57) ברכות שבהערה 37 ובחדא״ג מהרש״א שם. לקו״ת פרשתנו מב, רע״ג. וראה גם או״ת להה״מ נג, סע״ג-ד (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קסו). מאמרי אדה״ז תקס״ט ע׳ קלה. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ס״ע תתכד ואילך. וש״נ.
58) פרשתנו יד, לג-ד. ובכ״מ.
59) ראה פרש״י שם, לג.
60) אבות פ״ה מכ״א. וראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך מספרים, פרטי המספרים ע׳ תתקפה. וש״נ.
61) ראה גם קהלת יעקב ערך מדבר.
62) ראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך ארץ ע׳ א׳תקלג ואילך. וש״נ.
63) יחזקאל טז, מד. וראה אוה״ת נ״ך עה״פ (ס״ע תיא ואילך).
64) ירמי׳ לא, כא.
65) ראה ע״ח שער (יח) רפ״ח ניצוצין סוף דרוש ד׳. ועוד. מאמרי אדה״ז תקס״ז ע׳ שיז. אוה״ת בראשית מ, ב ואילך. ויצא צד, ב. ובכ״מ.
66) ישעי׳ סא, ה.
67) ראה מקומות שבהערה 35.
68) ראה מקומות שבהערה 10.
69) עקב יא, יד.
70) פרדס שער (יא) הצחצחות פ״ג. הובא ונתבאר במקומות שבהערה הבאה.
71) ראה המשך תרס״ו ע׳ ה ואילך. ד״ה שובה וד״ה ולקחתם לכם אעת״ר (סה״מ אעת״ר ע׳ טו ואילך. ע׳ כב ואילך). ועוד.
72) ע״ח בתחלתו. וכ״ה בשער ההקדמות הקדמה ג.
73) בכ״ז – ראה לקו״ש ח״כ ע׳ 284 ובהערות שם. חי״ט ע׳ 194. חכ״ב ע׳ 53. חכ״ה ע׳ 251.
74) תניא רפ״ב.
75) ראה לקו״ש ח״כ שם.
76) ע״פ ל׳ חז״ל חגיגה ה, ב.
77) סכ״ה (קמא, א). וראה גם תניא ספכ״ד. פל״א (מ, סע״א ואילך). פל״ז (מח, א).
78) ראה גם אוה״ת פרשתנו (כרך ד) ע׳ א׳תקז.
79) ראה מנחות בסופה. לקו״ש חי״ח ע׳ 413. וש״נ.
80) ראה ל״ת להאריז״ל (טעמי המצוות) פ׳ ויקרא. וראה ע״ח שער (נ) קיצור אבי״ע ספ״ב. של״ה חלק תושב״כ פ׳ ויקרא (שלח, א). נהר שלום בהקדמת הקרבנות. מדבר קדמות להחיד״א מערכת ק אות יז. אמת ליעקב מערכת ק אות ס.
81) ספי״ב. וראה תניא פל״ד (מג, ב).
82) בחוקותי כו, יג.
83) נוסח תפלת מוסף דיו״ט. וראה המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו-ז). ועוד.
84) ע״פ מכילתא ופרש״י בא יב, מא.

[סה"מ במדבר ח"א ע' שלט ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ קסה ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״ג ע׳ 525 ואילך.

סגירת תפריט