ס) ושמתי כדכד שמשותיך – ש״פ ראה, מבה״ח וער״ח אלול ה׳תשל״ד

בס״ד. ש״פ ראה, מבה״ח וער״ח אלול ה׳תשל״ד

הנחה בלתי מוגה

ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ, ומסיים וכל בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך1, שזה אומרים בהפטרה של שבת זו. ומביא ע״ז במאמרים2 הפירוש בזה ע״פ מאמר הגמרא3 דפליגי תרי מלאכי ברקיעא גבריאל ומיכאל (ואמרי לה במתיבתא דארעא), חד אמר שהם וחד אמר ישפה, אמר להו הקב״ה להוי כדין וכדין, וזהו ושמתי כדכד. והנה היעוד ושמתי כדכד וגו׳ קאי על הזמן דלעתיד לבוא, אשר אז יהי׳ העולם למעלה מכמו שהי׳ בתחילת הבריאה, דהגם שבתחילת הבריאה עולם על מילואו נברא4 וכמ״ש5 אלה תולדות השמים והארץ תולדות מלא6, מ״מ מה שנאמר7 אלה תולדות פרץ, תולדות מלא7, דקאי על לעתיד לבוא, הוא למעלה מואלה תולדות השמים והארץ שבתחילת הבריאה, ולכן כדאי כל הענינים הבלתי רצויים, דירידה זו צורך עלי׳9, וע״ז אומר דלעתיד לבוא כשיהי׳ העולם בתכלית השלימות, יהי׳ ושמתי כדכד שמשותיך, דשמשותיך הוא לשון שמש, חלונות שחמה זורחת בהם10 (כמ״ש11 לא יהי׳ לך עוד השמש לאור יומם גו׳ והי׳ לך ה׳ לאור עולם), וחלונות אלו יהיו מאבנים טובות, ובזה הוא הפלוגתא דחד אמר שהם וחד אמר ישפה, והקב״ה אמר להוי כדין וכדין, שמזה מובן שהיעוד דושמתי כדכד שמשותיך יהי׳ בגשמיות, וכן היעוד דושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ. וצריך להבין, מכיון שלע״ל יהי׳ העולם עוד למעלה יותר מכמו שהי׳ בתחילת הבריאה כנ״ל, מהו המעלה בזה שיהי׳ אז ושמתי כדכד וגו׳ בגשמיות. ואף שבודאי יהיו כל ענינים אלו גם ברוחניות, הרי מזה שאין מקרא יוצא מידי פשוטו12 מובן שקיום ייעוד זה יהי׳ גם בגשמיות כפשוטו. ובפרט ע״פ מה דאיתא בגמרא13 לגלג עליו אותו תלמיד כו׳ חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות וכו׳, וא״כ בהכרח לומר שיהיו הענינים גם בגשמיות, דאם לא כן מדוע הי׳ צריך להראות לו הענינים איך שהם בגשמיות. ואינו מובן, למה אינו מספיק הענינים ברוחניות, וצריכים שיהי׳ ושמתי כדכד בגשמיות דוקא. ועוד צריך להבין, דהנה במ״ש ושמתי כדכד יש כאן ג׳ דרגות, שהם, ישפה, ולהוי כדין וכדין, ומזה מובן דגם מ״ש לאחרי זה שעריך לאבני אקדח, וכל גבולך לאבני חפץ, וכל בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך, הנה כל אחד מהענינים כולל ג׳ דרגות הנ״ל, וצריך להבין היכן מרומז כל זה.

וביאור הענין יובן ע״פ המבואר בהדרושים14 ההפרש בין שהם וישפה, דשהם וישפה הם מהאבנים שהיו על החושן, דעל שהם הי׳ חקוק שם יוסף ועל ישפה הי׳ חקוק שם בנימין15, וכל אבן הי׳ שייך להשבט שהי׳ חקוק עליו, שמזה מובן שההפרש בין שהם וישפה הוא ההפרש בין דרגת יוסף ובנימין. דהנה16 יוסף ענינו הוא המשכה מלמעלה למטה, ובנימין ענינו הוא העלאה מלמטה למעלה, דיוסף הוא צדיק עליון17, שצדיק מורה על התקשרות המשפיע והמקבל, וכמ״ש18 צדיק הוי׳ צדקות אהב, שהוא משפיע למאן דלית לי׳ מגרמי׳ כלום19. אמנם ענינו של יוסף הוא לא צדיק סתם אלא צדיק עליון, שההתקשרות דמשפיע ומקבל שע״י יוסף הוא באופן דהמשכה מלמעלה למטה, דיוסף הוא ממשיך מבחינה הכי נעלית עד למטה מטה. ועפ״ז יובן מה שמובא בכמה דרושים20 (בנוגע לענין ההמשכה דיוסף) הפסוק21 ויוסף הורד מצרימה, דלכאורה הי׳ אפשר להביא ראי׳ מפסוקים אחרים. אבל ע״פ הנ״ל מובן, דבזה רוצים לבאר ענינו של יוסף, שנמשך מדרגא הכי גבוהה ונמשך עד למטה מטה, דיוסף הוא למעלה מהאבות, שהוא מיסוד דא״ק כמבואר בתורת חיים בסופו22, ויוסף הורד מצרימה, דמצרים הוא ערות הארץ23, שהוא דרגא הכי תחתונה, דזהו ענינו של יוסף, שהוא המשכה מלמעלה מעלה למטה מטה. אמנם בנימין ענינו הוא העלאה מלמטה למעלה, והיינו שגם ענינו של בנימין הוא מה שהוא צדיק, היינו התקשרות התחתון עם העליון, שהרי יוסף ובנימין היו אחים מאם אחת. אלא שההתקשרות דתחתון ועליון של בנימין הוא באופן דמלמטה למעלה, ונפשו קשורה בנפשו24, ולכן נקרא בנימין בשם צדיק תחתון17. וזהו החילוק שבין יוסף לבנימין, שיוסף הוא צדיק עליון, המשכה מלמעלה למטה, ובנימין הוא צדיק תחתון, העלאה מלמטה למעלה. וזהו גם ההפרש בין שהם וישפה, דשהם (שעליו הי׳ חקוק יוסף) ענינו הוא המשכה מלמעלה למטה, וישפה (שעליו הי׳ חקוק בנימין) ענינו הוא העלאה מלמטה למעלה.

והנה כל הענינים שלמעלה נמשכים ע״י אתערותא דלתתא שמעין אתערותא דלעילא. ולכן צריך לומר דענינים אלו דהמשכה והעלאה ישנם גם בעבודה. דהנה25 תורה ענינה הוא המשכה מלמעלה למטה, דע״י שלומד תורה, הוא ממשיך עוד הפעם הענין דוידבר אלקים את כל הדברים האלה26, דהיינו שהוא ממשיך עוד הפעם מחדש הענין דמתן תורה מעצמות א״ס, וזהו ענין התורה שהוא המשכה מלמעלה למטה, אבל עבודת התפילה ענינה הוא העלאה מלמטה למעלה, כמ״ש27 סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, שזהו ענין התפילה, שהוא מלמטה למעלה28 שעולה מדרגא לדרגא, עד שבשמונה עשרה הוא בתכלית השלימות כעבדא קמי׳ מרי׳29. והנה בתורה עצמה ישנם ג״כ ב׳ ענינים אלו (המשכה והעלאה), שזהו ההפרש בין יששכר לזבולון, לומדי תורה ותמכין דאורייתא30, ובכללות יותר הוא ההפרש בין תורה למצוות, מארי תורה ומארי עובדין טבין, מארי תורה הם למעלה מהעולם והם פוסקים איך שתהי׳ ההנהגה בעולם, שזהו ענין המשכה מלמעלה למטה, ומארי עובדין טבין ענינו הוא העלאה מלמטה למעלה, שהם לוקחין ענין של עובדין, שענינו הוא עובדין דחול, ועושים מזה עובדין טבין, שזהו העלאה מלמטה למעלה, וע״י שני אופני עבודה אלו, פועלים גם ההמשכה מלמעלה בשני אופנים אלו.

וזהו חד אמר שהם וחד אמר ישפה, דישנה מעלה בענין שהם (המשכה), וישנה מעלה בענין ישפה (העלאה), דהמעלה בענין שהם, המשכה מלמעלה למטה, הוא, כידוע המשל בזה31 מאחד שעומד בהר והשני נמצא למטה, שבכדי שיתקרבו יחד, אפשר להיות בשני אופנים. א׳ שהעליון ירד למטה, ב׳ שהתחתון יעלה למעלה. ובכל אחד משני אופנים אלו יש מעלה שאינה באופן השני. המעלה בירידת העליון הוא, שאין בזה כל הגבלות, דכאשר התחתון צריך לעלות למעלה, הרי יש בזה כמה הגבלות מצד הכחות שלו עד כמה הוא יכול לעלות, משא״כ בירידת העליון מלמעלה למטה אין בזה שום הגבלות, ויכול לירד עד למטה מטה. ועד״ז הוא ברוחניות, שבאופן ההעלאה מלמטה למעלה ישנם בזה הגבלות, משא״כ בענין ההמשכה מלמעלה למטה אין בזה שום הגבלה, ויכול לירד עד למטה מטה. אבל לאידך גיסא, ישנה מעלה בענין ישפה, העלאה מלמטה למעלה, דההעלאה מלמטה למעלה היא ע״י עבודתו, שזהו דבר שהתייגע עליו ודבר עצמי (אַז דאָס איז אַ אויסגעהאָרעוועטע זאַך און אַ אייגענע זאַך), ועד שאפילו שנותנים מלמעלה, אין זה ענין של מתנת חנם, כי אם שזהו ענין שלו, ולכן ישנו פלוגתא, דחד אמר שהם וחד אמר ישפה.

ואחר כך אמר הקב״ה להוי כדין וכדין. והענין הוא, דהנה ידוע32 במעלת האדם, אשר כל הבעלי חיים הם מוגדרים בקו אחד, או אפילו בשני קוים33 אבל דוקא בקוים שאינם הפכיים, משא״כ האדם, דאדם אדמה לעליון34, יש בו כל הקוים ההפכיים דלהוי כדין וכדין, והטעם ע״ז מבאר, הקב״ה אמר, והיינו שזה בא מהקב״ה שאין לו הגבלות הקצוות, ולכן אפשר להיות התכללות מכל הקוים, וע״ד המבואר35 בענין עושה שלום במרומיו36, דמיכאל שר של מים37 דענינו הוא המשכה מלמעלה למטה38, וגבריאל שר של אש37 דענינו הוא העלאה מלמטה למעלה39, מ״מ עושה שלום ביניהם, כיון שהוא למעלה משניהם, ועד״ז כאן שעי״ז שהקב״ה אמר, היינו המשכה מהקב״ה שהוא למעלה מכל הקוים, אפשר להיות כדין וכדין.

אמנם הענין דאמר הקב״ה להוי כדין וכדין הוא בא לאחרי הקדמת הפלוגתא דחד אמר שהם וחד אמר ישפה. כי כדי להיות כדין וכדין, צריך להיות מקודם שני קוים נפרדים. ויובן זה כמו שהוא בעבודה, שאי אפשר לו להתחיל מכל הקוים בבת אחת, אלא בתחילת העבודה צריך להיות זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד40, אלא שאח״כ כשמתעלה בדרגא עליונה יותר יכול להיות קו אחד, שהוא למעלה מכל הקצוות, דבחד קטירא אתקטרנא41, שהוא למעלה מהתחלקות, וכמבואר בהדרושים42 דבחד קטירא אתקטרנא הוא אותו הענין דלהוי כדין וכדין.

ואחר כך אמר ושעריך לאבני אקדח, ושעריך הם הנו״ן שערי בינה43, וגם בזה ישנו ב׳ הקוים (דהמשכה והעלאה), דהנה השער משמש ליציאה ולכניסה, דיציאה ענינה הוא המשכה מלמעלה למטה, וכניסה ענינה העלאה מלמטה למעלה, שזהו ב׳ הענינים דחדש אלול דהמלך נמצא בשדה, ואח״כ הולכין אחריו העיר עד שבאים כו׳44, שזהו ב׳ קוים הנ״ל (דהמשכה והעלאה), וע״ז אומר ושעריך לאבני אקדח, דאבן ענינו הוא לב האבן45, הנה מזה נעשה אקדח דענינו הוא אש קדחה46, עד שנעשה ענין אחד, לא שיש כאן שני ענינים לב האבן ואקדח, אלא שנעשה מציאות אחד, ע״ד הענין דכדכד שהוא בתיבה אחת.

וכל גבולך לאבני חפץ, הנה בתיבת גבולך ישנם האותיות לב, שזהו ענין ל״ב נתיבות חכמה, וע״ז אומרים לאבני חפץ, שיש בזה חפץ היינו פנימיות הרצון47, דגבי שעריך שהו״ע בינה אומר אקדח, אבל בהנוגע לכל גבולך, שזהו ענין החכמה, אומר אבני חפץ, שיש בהם פנימיות הרצון. וגם בזה ישנו ענין היחוד אבני חפץ (שהאבנים עצמם נעשים חפץ), ע״ד מה שנת״ל בענין אבני אקדח.

וכל בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך, הנה בענין למודי ה׳ יש שני פירושים, פירוש הא׳48 הוא תלמידי ה׳ היינו שהם מקבלים מה׳, שעל פירוש זה מיוסד הדרוש בלקו״ת49. ויש עוד פירוש שמביא כ״ק אדמו״ר הצ״צ50 מהרב המגיד51, דלמודי הוי׳, הוא שמלמד את הוי׳, היינו שהוא משפיע בהוי׳, שזה מובן גם בפשטות, שהרי בראשית52 בשביל ישראל שנקראו ראשית53. ולכן פועלים ישראל בכל סדר ההשתלשלות. וזהו יהי רצון, שהן פועלין רצון חדש, וכפירוש הרב המגיד54 בענין עושין רצונו של מקום55 שהם פועלים רצון חדש, ועד שהם משנים את הרצון. וע״ז אומר ורב שלום בניך, דאין רבים פחות משלשה56, ושלום היינו שפועלים ענין ההתאחדות.

וזהו ושמתי כדכד שמשותיך, שיהי׳ דוקא בענינים גשמיים, דכיון דשהם הוא המשכה מלמעלה למטה, והמעלה שבענין ההמשכה היא אשר ההמשכה באה עד למטה מטה וכנ״ל, שמצד העליון אין שום הגבלות, ולכן זה נמשך לא רק בענינים רוחניים אלא גם בענינים גשמיים. כי התכלית הוא שיהי׳ נמשך גם בעולם הזה הגשמי והחומרי, אלא שמהחומריות צריך לעשות גשמיות, ואז מהגשמיות עושה דירה לו ית׳ בתחתונים דוקא57, במקום שאין תחתון למטה הימנו58, ולכן אומר ושמתי כדכד שמשותיך, שיהי׳ דוקא בענינים גשמיים, וע״ד מ״ש האריז״ל59 בפירוש הכתוב60 כי לא על הלחם לבדו יחי׳ האדם כי על כל מוצא פי הוי׳ יחי׳ האדם, דזה שיש כח בהמאכל להחיות את האדם הוא מצד הניצוץ אלקי שבו, ומקשה ע״ז כ״ק אדמו״ר הזקן61 הרי גם בהאדם ישנו ניצוץ אלקי, ומבאר בזה שהניצוץ שבהמאכל הוא גבוה יותר, אבל לכאורה צריך להבין, למה צריך למאכל גשמי בכדי לקחת את הניצוץ אלקי דהיינו המוצא פי הוי׳ בלי המאכל. והביאור בזה, שהניצוץ אלקי יכול להתלבש במאכל גשמי דוקא, וע״ד מ״ש גבי קיום המצוות62, דאם כיון כל הכוונות ולא עשה המצוה לא יצא, ובכדי לצאת ידי חובת המצוה צ״ל מעשה המצוה בפועל דוקא, אלא שאח״כ מועיל בזה ג״כ הכוונה, וכנ״ל דהעיקר הוא בגשמיות דוקא. ועד״ז מצינו גם באהרן שהי׳ החשן שהם וישפה וכו׳ שזה הי׳ לזכרון, ומ״מ לא הי׳ מספיק שיהי׳ הזכרון במחשבה, כי אם הי׳ צ״ל חקוק בגשמיות דוקא. וכידוע ג״כ פלוגתת הרמב״ם63 והרמב״ן64, דהרמב״ם סבירא לי׳ דתכלית השכר הוא בגן עדן, אבל הרמב״ן סבירא לי׳ דתכלית השכר הוא דוקא נשמות בגופים, וכן הוא ג״כ הכרעת תורת החסידות65 דתכלית השכר הוא בגשמיות דוקא, דקודם לזה יש ענין גן עדן, דשם הוא הזדככות הנשמות וההפשטה עד כמה שאפשר, הנה לאחרי זה באה הנשמה לדרגא נעלית יותר דזהו נשמות בגופים דוקא.

והנה כל הענינים דלעתיד לבוא תלויים במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות66, ולכן ישנם ג׳ ענינים אלו, העלאה מלמטה למעלה, והמשכה מלמעלה למטה, ולהוי כדין וכדין, גם בעבודת האדם. והענין הוא, דתהא תפילתי סמוכה למטתי67 דענין התפילה הוא המשכה מלמעלה למטה, ואח״כ הולך מבית הכנסת לבית המדרש68, דלימוד התורה הוא המשכה מלמעלה למטה, ואח״כ הנהג בהם מנהג דרך ארץ55 שזהו ענין דלהוי כדין וכדין, ומכיון שהעבודה היא בג׳ ענינים אלו, לכן יהי׳ ג״כ קיום היעוד בג׳ ענינים, דושמתי כדכד שמשותיך, חד אמר שהם וחד אמר ישפה אמר הקב״ה להוי כדין וכדין.

__________

1) ישעי׳ נד, יב-יג.
2) לקו״ת פרשתנו (ראה) כד, ד ואילך. כו, ג ואילך.
3) ב״ב עה, א.
4) בהבא לקמן – ראה ד״ה באתי לגני תשל״א (סה״מ מלוקט ח״ה ע׳ קמט ואילך). וש״נ.
5) ראה ב״ר פי״ב, ו. פי״ג, ג. פי״ד, ז.
6) בראשית ב, ד.
7) ב״ר פי״ב שם. שמו״ר פ״ל, ג.
8) רות ד, יח.
9) ראה לקו״ת פינחס עז, ג. שה״ש יא, ג. אוה״ת שמות ע׳ נו.
10) פרש״י ישעי׳ שם. וראה לקו״ת פרשתנו שם כד, ד.
11) ישעי׳ ס, יט.
12) שבת סג, א. וש״נ.
13) ב״ב שם. סנהדרין ק, א.
14) לקו״ת שם כה, ד ואילך. כז, ד ואילך. וראה אוה״ת נ״ך (כרך ב) ע׳ תתכט ואילך.
15) ראה רמב״ם הל׳ כלי המקדש פ״ט ה״ז (הובא בלקו״ת פרשתנו שם כז, ד).
16) בכ״ז – ראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך יוסף ס״ג (ע׳ תקסב ואילך). המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתא. ובכ״מ.
17) זח״א קנג, ב.
18) תהלים יא, ז.
19) ראה זח״א קפא, סע״א. רמט, ב. ח״ב ריח, ב. ע״ח שער (ו) העקודים פ״ה.
20) ראה תו״א ויחי (הוספות) קב, א ואילך.
21) וישב לט, א.
22) ויחי קא [רמב], ד ואילך. וראה לקו״ש חכ״ה ס״ע 196 ואילך. וש״נ.
23) מקץ מב, יב. וראה קה״ר פ״א, ד (בסופה).
24) ל׳ הכתוב – ויגש מד, ל.
25) בהבא לקמן – ראה אגה״ת פ״י. מאמרי אדה״ז תקס״ז ע׳ ריג ואילך. המשך תרס״ו ע׳ תיז ואילך. ובכ״מ.
26) יתרו כ, א. וראה תו״א יתרו סז, ב ואילך.
27) ויצא כח, יב. ראה זהר ח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב. ועוד.
28) ראה ד״ה אין עומדין ה׳ש״ת (סה״מ קונטרסים ח״ב תלח, א ואילך). ד״ה טוב טעם ודעת תרס״ה (סה״מ תרס״ה ע׳ יב ואילך). ובכ״מ.
29) שבת י, א. זח״ג רכג, א.
30) ראה אגה״ק ס״ה (קט, א). תו״א תרומה עט, ג ואילך. ביאוה״ז לאדהאמ״צ וישב כה, א-ב. להצ״צ ח״א ע׳ קלד. ועוד.
31) ראה לקו״ת שם כו, א. כז, ד.
32) ראה לקו״ת אמור לז, ג ואילך. ובכ״מ.
33) פירוש המשניות להרמב״ם בהקדמה – הובא בלקו״ת שם.
34) עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר אכ״ח ח״ב סל״ג. של״ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב. ועוד.
35) אגה״ק סי״ב. לקו״ת שם.
36) איוב כה, ב.
37) במדב״ר פי״ב, ח. וש״נ.
38) ראה גם תניא פ״ד (ח, ב).
39) ראה תניא רפי״ט.
40) שבת שם.
41) זח״ג רפח, א.
42) ראה לקו״ת פרשתנו כח, א. ובכ״מ.
43) ראה לקו״ת שם כו, א ואילך.
44) לקו״ת שם לב, ב.
45) ל׳ הכתוב – יחזקאל יא, יט. לו, כו.
46) האזינו לב, כה.
47) ראה לקו״ת שה״ש כח, ריש ע״ד. וש״נ.
48) ראה מצודות עה״פ.
49) אוה״ת פרשתנו ריש ע׳ תשעו.
50) שם ע׳ תשעה.
51) או״ת צז, סע״ב (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן שפד).
52) בראשית א, א.
53) תנחומא (באָבער) ר״פ בראשית פי׳ ג׳ וה׳. לק״ט, רש״י ורמב״ן עה״פ. וראה ב״ר פ״א, ד. ויק״ר פל״ו, ד.
54) או״ת נג, ד (סימן קסו). וראה גם לקו״ת שלח מב, ג. מאמרי אדה״ז תקס״ג ח״ב ע׳ תרעט. תקס״ט ע׳ קלה. אוה״ת עקב ע׳ תפא. ועוד.
55) ברכות לה, ב.
56) לקו״ת פרשתנו שם כו, ב ובהנסמן במ״מ שם.
57) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
58) ראה תניא פל״ו. ובכ״מ.
59) ל״ת להאריז״ל עקב ח, ג. פע״ח שער (כז) יוהכ״פ פ״א. ספר הליקוטים להאריז״ל בתחלתו. של״ה עד, א. וראה גם תו״א נח ט, ד. לקו״ת אמור לח, ג. מטות פא, ב. עקב יד, א. מקומות שבהערה 61. ועוד.
60) עקב שם.
61) לקו״ת צו יג, סע״ב ואילך. וראה תו״א בשלח סה, ד. לקו״ת מסעי צו, א. ובכ״מ.
62) ראה תניא רפל״ח.
63) הל׳ תשובה פ״ח.
64) בשער הגמול בסופו. וראה סהמ״צ להצ״צ מצות ציצית (יד, ב).
65) ראה לקו״ת צו טו, ג. שבת שובה סה, ריש ע״ד. ובכ״מ.
66) תניא רפל״ז.
67) ברכות ה, ב. וראה לקו״ת ברכה צו, ב.
68) ברכות בסופה.

[סה"מ דברים ח"א ע' רצד ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ד ע׳ 198 ואילך.

סגירת תפריט