בס״ד. ש״פ מטות-מסעי, כ״ח תמוז, מבה״ח מנחם-אב ה׳תשמ״ג
הנחה בלתי מוגה
וידבר משה אל ראשי המטות גו׳ לאמר זה הדבר אשר צוה הוי׳ לאמר איש כי ידור נדר גו׳1, וידועים הדיוקים בזה בדרושי פ׳ מטות (בלקו״ת2, ובדרושים שלאחרי זה3, ובפרט בד״ה זה דשנת עטר״ת4 ובד״ה זה לבעל הגאולה די״ב תמוז5), מהו ענין הנדרים שאוסר על עצמו דבר המותר. דאיתא בירושלמי6 לא דייך במה שאסרה תורה אלא שאתה מבקש לאסור דברים אחרים, וא״כ מה מעלת הנדרים מה שאוסר על עצמו דבר המותר. גם צריך להבין מה שבענין הנדרים מדייק בכתוב לומר זה הדבר גו׳.
ויובן זה (כמבואר בהדרושים7) ע״פ מה שאמרו רז״ל במשנה דאבות8 נדרים סיג לפרישות, וכתב המדרש שמואל דפרישות הוא מילי דחסידותא (ולפיכך הובא במסכת אבות שהיא מילי דחסידותא9), ופירוש מילי דחסידותא הוא ע״פ מה שמבואר במ״א10 דמעלת החסיד הוא למעלה ממעלת הצדיק. והענין הוא11, דהנה בכללות יש ג׳ בחינות בישראל, רשעים בינונים וצדיקים. אבל ישנה עוד מעלה גדולה ממעלת הצדיקים, והיא מעלת החסיד. והנה כתיב12 גם את העולם נתן בלבם, ומזה מובן, דכשם שיש ג׳ דרגות אלו באדם, בעבודת האדם, ישנו ג״כ בעולם. שהרי חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם13, וכולם לא נבראו אלא לשמשני14, דהכל הוא בשביל עבודת האדם, וא״כ גם בעולם יש כמה חילוקי מדריגות ע״ד החילוקים שבעבודת האדם. והחילוק בין רשעים בינונים וצדיקים כמו שהוא בעולמות, הוא החילוק בין הג׳ עולמות עשי׳ יצירה ובריאה, שישנו חילוק גדול ביניהם. והיינו דהגם שעולם בכלל הוא מלשון העלם והסתר, מ״מ יש כמה חילוקי מדריגות בסדר השתלשלות העולמות. דעולם העשי׳ רובו רע15, כמבואר בפרי עץ חיים16 והובא בתניא17 שהעולם הזה הוא מלא קליפות כו׳ והרשעים גוברים בו, והיינו לא ח״ו בעשר ספירות שבעשי׳, אלא הכוונה היא לעולם העשי׳, הלבושים דילי׳. וביצירה הוא מחצה על מחצה15, וגם שהרע מעורב בטוב18. אמנם בעולם הבריאה שכנגד הצדיק רובו טוב15, ועוד שגם מיעוט הרע אינו מעורב עם הטוב19. וכנראה גם במוחש, דמי שיש בו דקות (איידלקייט) אינו סובל דבר רע בטבעו, ובפרט דבר שהוא רע ע״פ התורה. ובפרט ע״פ מה שכתוב20 לא יאונה לצדיק כל און. וזהו דיצירה שהוא מחצה על מחצה הוא כנגד בינונים, ועולם הבריאה שרובו טוב וגם אינו מעורב ברע שבו הוא כנגד צדיקים. והגם שבתניא21 איתא שצדיק שאינו גמור (ומה גם צדיק סתם) ועאכו״כ צדיק גמור אין בו רע, מ״מ הרי ישנו בחינה בצדיק שהוא צדיק בדינו הנקרא צדיק בשם המושאל22 ואצלו רק רובו טוב23, אמנם חסיד הוא כנגד עולם האצילות שאין בו רע כלל. וכידוע מה שמבאר רבינו הזקן בכתי״ק אדמו״ר נ״ע בעצמו שבתורה אור24, שאצילות (ספירת ז״א שבו) הוא סוף עולמות הא״ס, ולמטה ממנו מתחיל ענין העולמות הנבראים. דזהו ענין ב׳ הכרובים, כרוב אחד מקצה מזה הוא ענין ז״א, סוף עולמות הא״ס, וכרוב אחד מקצה מזה היא ספירת המלכות שממנה התהוות עולמות בי״ע ורגלי׳ יורדות כו׳25.
והנה ע״פ הנ״ל יובן מה שישנו ענין הנדרים, דלא דייך במה שאסרה התורה, משום שבעולם כזה שיש בו גם מציאות של רע כו׳, צריך לענין הפרישות. והכח לזה הוא מעולם האצילות שאין בו רע כלל, ענין מילי דחסידותא, בחי׳ חסיד. וזהו גם הדיוק בלשון מילי דחסידותא, היינו דענין החסידות נשאר לא רק באצילות, שיהי׳ חסיד בפני עצמו, אלא שבעולם המילי, בעולם מלשון העלם והסתר26, שם יומשך ענין הפרישות, ענין החסידות.
אמנם ישנו ג״כ ענין היתר נדרים, שהוא ע״י החכם והאב. והענין הוא, דבעולם האצילות מצד עצמו, שלמעלה ממילי דחסידותא, שם אין מקום למציאות של רע, ולכן אין שם מציאות של נדרים וסייגים. וכמו אהרן שהוא איש החסד27 בעצם. ולכן ע״פ התורה שהיא תורת חסד, אפשר להיות התרת נדרים, והיינו בחי׳ אור אבא דאבא עילאה מקננא באצילות28, דמחמת זה ישנו בירור ולא רק פרישות. דענין הפרישות הוא דחי׳, משא״כ החכם והאב (אבא עילאה) שהוא למעלה גם מנודר בחיי המלך29, מה שישראל נקראים בני מלכים30 או מלכים כדאיתא בהקדמת תקוני זהר31, מתירים גם את הנדר, כי ביכולתם לברר גם ענינים אלה, עד שנעשים בנעורי׳ בית אבי׳32, שביכולתם להתיר אפילו למפרע, היינו שמבררים גם העבר כו׳. ויש לומר שהחילוק בין נדרים להתרת נדרים הוא ע״ד ב׳ המעלות שישנם בקדשים, אכילת כהנים ואכילת מזבח33, וכמבואר בספר המצוות להצ״צ34 ובכ״מ35, דישנה מעלה באכילת מזבח כמובן ממעלת קרבן עולה (דוגמת נדרים), וישנה מעלה באכילת כהנים (דוגמת התרת נדרים).
ובזה יובן גם מה שאמר כאן לשון זה הדבר גו׳. דזה מורה על עולם האצילות, כידוע מה שאמרו רז״ל36 על פסוק זה דכל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה, דבחי׳ כה היא עולמות בי״ע, ובחי׳ זה הוא עולם האצילות37. וענין הדבר הוא ענין הדיבור, דענין הנדרים הוא כמו הקדש שהוא בעיקרו בדיבור (וכידוע השקלא וטריא38 אי מהני הקדש במחשבה), וטעם הדבר מה שענין הנדרים והתרת נדרים קשור עם כח הדיבור דוקא הוא משום ששרשו בפנימיות הנפש, כמבואר באגה״ק39.
וזהו כללות ענין עבודת האדם, דתחילת עבודתו צ״ל בענין הנדרים, קדש עצמך במותר לך40, וכנודע41 דמה שאמרו קדש עצמך במותר לך אין זה רק ענין קדש מלשון פרישות אלא גם מלשון קדושה, דהאדם נעשה קדוש ע״י ענין הנדרים כו׳. ואח״כ הוא פועל את התרת הנדר שמקורו מבחי׳ חכמה דאצילות, ועד שפועל ענין הקדושה עד לקדש הקדשים, פרה אדומה, מי חטאת, דחטאת קרי׳ רחמנא42.
ובזה יובן43 גם מה שאמרו רז״ל44 היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמוכו, משום שענין היתר נדרים שרשו גבוה כ״כ שהוא למעלה מהעולמות לגמרי, דגם ענין הנדרים מקורו מעולם האצילות, ועאכו״כ התרת נדרים שהוא מבחי׳ אבא כנ״ל, הרי מקורה למעלה מכל סדר ההשתלשלות. דזהו ענין פורח באויר ואין להם על מה שיסמוכו, שהוא מובדל מכל סדר ההשתלשלות, ועד שהם מובדלים מסדר ההשתלשלות אפילו יותר מאותם ענינים שעליהם אמרו44 כהררים התלוין בשערה כו׳.
ויהי רצון שע״י העסק בעבודה דקדש עצמך במותר לך, נבוא בקרוב ממש להזמן דאת רוח הטומאה אעביר מן הארץ45, והיינו דלא רק שלא יהי׳ ענין הטומאה, אלא גם לא דבר המקבל טומאה (וכידוע שיש נפק״מ בזה לגבי סכך הסוכה, דגם דבר שהוא טהור לגמרי ומותר להביאו במקדש כו׳ מ״מ אינו ראוי לסכך הסוכה משום היותו ראוי לקבל טומאה46), ועוד לפני זה בזמן הגלות הרי לכל בני ישראל הי׳ אור במושבותם47, דענין האור הוא ג״כ דבר שאינו מקבל טומאה כדאיתא בגמרא48 עה״פ49 הלא כה דברי כאש כו׳ דאור אינו מקבל טומאה. וע״י העבודה באופן דמעלין50 בקודש51, בבחי׳ נדרים, ואח״כ חכם מתיר את הנדר, ואח״כ נעשה לא רק דבר המותר אלא דבר קדוש, ועד לחטאת קרי׳ רחמנא, נבוא במהרה בימינו ממש לענין וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם52, שיהי׳ באופן דמים טהורים, בחי׳ חסיד (ולא ענין רחץ הוי׳ כו׳53, כידוע פתגם כ״ק מו״ח אדמו״ר54 שבענין זה נאמר באגה״ק55 רק הלשון צדיק ולא הלשון חסיד), ובפרט ע״י שהעבודה דושמרו דרך הוי׳ לעשות צדקה ומשפט56 (כמבואר ענינה בביאורי הזהר וישלח57) תהי׳ באופן דאל יתבייש מפני המלעיגים58, עי״ז נעשה את הדרך לביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
__________
1) ריש פרשתנו (מטות ל, ב-ג).
2) פרשתנו (מטות) פא, א ואילך.
3) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ט ע׳ רעא ואילך. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ד ע׳ א׳תצ ואילך. סה״מ תרס״ה ס״ע קה-ו. המשך תער״ב ח״א ע׳ תלב-ג. סה״מ תרע״ח ע׳ תט. ועוד. וראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך נדרים. וש״נ. וראה גם ד״ה להבין ענין הנדרים תשי״ד (לעיל ע׳ שלד ואילך). ד״ה וידבר משה אל ראשי המטות תשל״ג (ע׳ שנט ואילך).
4) סה״מ עטר״ת ע׳ תקלז ואילך.
5) אולי הכוונה לד״ה זה תרפ״ג (לא נדפס לע״ע). וראה גם סה״מ תש״ט ע׳ 168. המו״ל.
6) נדרים פ״ט ה״א.
7) סה״מ עטר״ת שם ע׳ תקמ.
8) פ״ג מי״ג.
9) ראה ב״ק ל, א.
10) שע״ק לרח״ו – הובא בסה״מ עטר״ת שם ע׳ תקמ.
11) ראה סה״מ עטר״ת שם ע׳ תקמא.
12) קהלת ג, יא.
13) סנהדרין לז, א (במשנה).
14) משנה וברייתא סוף קידושין.
15) ראה ע״ח שער (מג) ציור עולמות בתחלתו (בהקדמה להדרוש). שער (מז) סדר אבי״ע פ״ד. שער (מח) הקליפות פ״ג. שער (מט) קליפת נוגה פ״ו. וראה לקו״ת במדבר ג, ריש ע״ד. ועוד.
16) שער (כא) חג המצות בכוונת ד׳ בנים – הובא בסה״מ עטר״ת שם ע׳ תקמא.
17) פ״ו (י, סע״ב ואילך), מע״ח שער (מב) כללות אבי״ע ספ״ד.
18) ע״ח שער (מז) סדר אבי״ע ושער (מח) הקליפות שם.
19) ראה ע״ח שער (מג) ציור עולמות שם.
20) משלי יב, כא.
21) פ״י.
22) תניא פ״א (ה, ב). וראה זח״ג קיא, סע״א (ברע״מ). וראה גם קידושין לט, ב.
23) ראה סה״מ עטר״ת שם ע׳ תקמא.
24) תרומה פא, ב.
25) משלי ה, ה. וראה לקו״ת פינחס עה, ד. אוה״ת עה״פ (נ״ך ע׳ תקסד ואילך). וש״נ.
26) לקו״ת במדבר ה, ג. שלח לז, ד. שבת שובה סד, ב. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שנה (בשם מרז״ל). סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 160 ואילך. ועוד.
27) ראה שמו״ר פ״ה, י. זח״ג קמה, ב. תו״א תצוה פב, א. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ב) ערך אהרן סי״ז סק״א (ע׳ פה ואילך), ובנסמן שם.
28) ראה תקו״ז ת״ו (כג, א). ע״ח שער (ג) סדר אצילות פ״א. שער (מז) סדר אבי״ע פ״ב-ג. הנסמן בהערה בסה״מ: ה׳ש״ת ע׳ 59; תש״ג ע׳ 133; תש״ח ע׳ 81.
29) זח״ג רנה, א. טעהמ״צ להאריז״ל פרשתנו (מטות) – הובא בסהמ״צ להצ״צ מצות נדרים (מב, סע״ב). ובכ״מ.
30) שבת קיא, א. וש״נ.
31) א, ב.
32) פרשתנו שם, יז.
33) ראה זבחים יג, ב.
34) צ, ב ואילך.
35) סה״מ ה׳ש״ת ע׳ סב ואילך. ועוד.
36) ספרי – הובא בפרש״י ריש פרשתנו. ובכ״מ.
37) ראה לקו״ת פרשתנו (מטות) פב, א ואילך. ובכ״מ.
38) ראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״א ע׳ רלט. לקוטי לוי״צ אגרות ע׳ שא. שם ע׳ דש-שה. אנצקלופדי׳ תלמודית ערך הקדש. וש״נ.
39) סימן ה.
40) יבמות כ, א. ספרי (ורש״י) פ׳ ראה יד, כא. וראה תניא פ״ל (לט, א). וראה רמב״ן ר״פ קדושים.
41) ראה אוה״ת קדושים ע׳ קט.
42) אגה״ק סכ״ח.
43) ראה סה״מ עטר״ת שם ע׳ תקמז. ספר הליקוטים שם ע׳ נו ואילך.
44) חגיגה י, א (במשנה).
45) זכרי׳ יג, ב.
46) סוכה יא, א (במשנה).
47) בא י, כב.
48) חגיגה בסופה.
49) ירמי׳ כט, כב.
50) ברכות כח, א. וש״נ. זח״ג קסב, ריש ע״ב. וראה לקו״ש חי״ג ע׳ 250 הערה ד״ה להעלות בקודש.
51) ראה גם לקו״ש חל״ג ע׳ 191 ואילך. וש״נ.
52) יחזקאל לו, כח.
53) ישעי׳ ד, ד.
54) סה״ש תש״ד ע׳ 5.
55) סכ״ב (קלד, ב).
56) וירא יח, יט.
57) לאדהאמ״צ – יט, ב ואילך.
58) ראה טושו״ע ושו״ע אדה״ז או״ח בתחלתו.
[סה"מ במדבר ח"ב ע' שעג ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ג ע׳ קעו ואילך. התוועדויות תשמ״ג ח״ד ע׳ 1815 ואילך.