סה) תורה צוה לנו משה – יום שמחת תורה ה׳תשי״ז

בס״ד. יום שמחת תורה ה׳תשי״ז

הנחה בלתי מוגה

תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב1, ואמרו רז״ל2 אל תקרי מורשה אלא מאורסה, שהתורה מאורסת לנשמות ישראל, דמזה מובן שנשמות ישראל הם למעלה במדריגה מהתורה והם משפיעים בהתורה. וכן מובן ג״כ ממה דאיתא בתנא דבי אליהו3 שני דברים קדמו לעולם תורה וישראל, ועדיין איני יודע מי קדם למי, אני אומר שישראל קדמו שנאמר דבר אל בני ישראל צו את בני ישראל. וכן איתא ג״כ במדרשי חז״ל4 דששה (ובמ״א5 איתא שבעה) דברים קדמו לעולם, ובהששה דברים חושב ג״כ תורה, ומסיים שמחשבתם של ישראל קדמה לכל דבר, היינו גם להתורה. ומובן דענין הקדימה אין הכוונה קדימה בזמן, שהרי זה קדם לעולם והזמן הוא נברא כמו כל הברואים שנבראו בעולם6, אלא שענין הקדימה הוא קדימה במעלה, והיינו שנשמות ישראל הם קודמים במעלה ומדריגה מהתורה. וצריך להבין7, שהרי איתא בזהר8 דתלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל באורייתא ואורייתא בקוב״ה, היינו שנשמות ישראל הם מקבלים מהתורה, דזה סותר לכאורה להנ״ל שנשמות הם משפיעים בהתורה.

ולהבין זה צריך להקדים מה שנת״ל9 שבנשמה ישנן ב׳ מדריגות, הנשמה כמו שהיא בבחי׳ יש והנשמה כמו שהיא בבחי׳ אין10. דזהו שאומרים11 נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו׳, דאתה בראתה הוא הנשמה כמו שהיא בבחי׳ יש, ומה שאומרים טהורה היא היא הנשמה כמו שהיא בבחי׳ אין. והיינו דמציאות הנשמה לא נתחדשה בהבריאה דוקא כמו שארי הנבראים, כי אם שישנו למציאות הנשמה גם כמו שהיא בבחי׳ אין. דהגם שגם שארי הנבראים הרי הם כלולים בשרשם ומקורם בבחי׳ מלכות דאצילות, דזהו מה שהמלכות נקראת בכל השמות דצ״ח12, שושנה תפוח אבן ובהמה, לפי שכלולים בה כל הנבראים, אמנם כל הנבראים כמו שהם כלולים במלכות דאצילות הרי אז אינם בבחי׳ מציאות כלל, ומכל שכן שאינם באותה המציאות כמו שהם אח״כ בהבריאה (ומציאותם כמו שהיא נתחדשה בבריאה דוקא), אמנם הנשמות הנה הם כלולים בשרשם באלקות, והיינו שגם כמו שהם באלקות הם בבחי׳ מציאות, בבחי׳ מציאות דנשמה. דזהו בחי׳ טהורה היא. ועוד זאת, דגם כמו שהם באים בבריאה, בחי׳ אתה בראתה, הנה בעצם מהותם הם בחי׳ אלקות, אלקות כמו שנעשה נברא13. וב׳ בחינות אלו שבנשמה נת״ל שבחי׳ אתה בראתה הוא בחי׳ נפש רוח נשמה שבנשמה המתלבש בגוף, והעיקר הוא בחי׳ נפש, ובחי׳ טהורה היא הוא בחי׳ חי׳ יחידה.

והנה14 מצד בחי׳ נר״נ שבנשמה המתלבש בגוף, היא צריכה להתורה, ולהיות שירדה הנשמה למטה שהיא ירידה גדולה, ובפרט בהתלבשותה בהגוף, ועוד זאת שמתלבשת בנה״ב והנה״ב מעלמת ומסתרת על אור הנשמה, היינו דלבד זאת שמצד עצם ירידת הנשמה למטה והתלבשותה בגוף הרי ישנם ענינים כאלו שאין זה ביכולת הנשמה להשיג כמו שהיתה הנשמה למעלה, הנה עוד זאת אשר מצד התלבשותה בנפש הבהמית הרי הנפש הבהמית מעלים ומסתיר על אור הנשמה, שהוא מונע אותה מלהשיג גם ענינים אלו שביכולתה להשיג בהיותה למטה. וכללות ירידת הנשמה למטה הוא שנעשה מציאות בפשיטות ואלקות בהתחדשות, דקודם ירידתה הי׳ אצלה אלקות בפשיטות ומציאות בהתחדשות ובירידתה למטה נעשה אצלה מציאות בפשיטות ואלקות בהתחדשות15, הנה מצד ירידה זו היא צריכה להתורה, שהתורה מקשרת את הנשמות באלקות. דהתורה היא ממוצע בין אוא״ס ב״ה ועולמות, שהתורה היא מקשרת עולמות באוא״ס ב״ה, ובכלל זה הוא גם הנשמה כמו שהיא מלובשת בגוף, שהיא ג״כ בכלל עולמות. והנה כמו בכל ממוצע המחבר הנה הממוצע הוא עי״ז שיש בו ב׳ בחינות16, בחינה השייך לעליון ובחינה השייך לתחתון, כמו״כ הוא גם בהתורה שיש בה ב׳ בחינות, כמ״ש17 עוטה אור כשלמה, דישנו בחי׳ אור שבתורה וישנו בחי׳ שלמה שבתורה, דשלמה שבתורה הוא בחי׳ גליא דתורה והוא הלכות התורה שנתלבשו בדברים גשמיים, ובחי׳ אור שבתורה הוא בחי׳ פנימיות התורה והוא הלכות התורה כמו שהוא בענינים רוחניים. הנה ע״י ב׳ בחינות אלו נעשית התורה ממוצע לקשר אוא״ס ב״ה ונשמות ישראל, והיינו שע״י העסק בבחי׳ שלמה דתורה, שיש בזה בהעלם בחי׳ האור דתורה, עי״ז מתקשרים באלקות. והענין בשרשו הוא, דהנה התורה היא בבחי׳ עקודים שלמעלה מב׳ הבחינות, ולהיות שהיא למעלה מב׳ הבחינות, לזאת היא כוללת ב׳ הבחינות, שעי״ז היא ממוצע כנ״ל.

אמנם כל זה הוא בבחי׳ נר״נ שבנשמה, דבבחינה זו הנה התורה היא המשפיע ונשמות הם המקבלים, אמנם בבחי׳ חי׳ יחידה שבנשמה, והוא בחי׳ טהורה היא, הנה לא זו בלבד שאין הנשמה צריכה לקבל מהתורה, אלא עוד זאת שהנשמות הם משפיעים בהתורה, דזהו ענין עסק התורה לשמה, לשם התורה, שע״י העסק דנשמות ישראל בתורה לשמה, הנה הם משפיעים בהתורה. דזהו מעיקרא כי עביד אינש אדעתא דנפשי׳ קאי עביד18, לתקן נפשו, היינו דבבחי׳ נר״נ צריכים הנשמות להתורה, שהתורה מגלה מעלת הנשמות כמו שהם בשרשם, בחי׳ טהורה היא, אמנם אח״כ כאשר נתגלה בנפשו בחי׳ טהורה היא, אזי הוא עסק התורה לשמה, שנשמות הם משפיעים בהתורה, שמחברים התורה שלמטה בהתורה שלמעלה. דהנה נת״ל בענין עוטה אור כשלמה שיש ב׳ בחינות בתורה, דבחי׳ שלמה שבתורה הם הלכות התורה כמו שנתלבשו בדברים גשמיים, המחליף פרה בחמור19 וד׳ רשויות לשבת20, ובחי׳ אור שבתורה הוא הלכות התורה כמו שהם למעלה בענינים רוחניים, וכמו בד׳ רשויות לשבת הנה רשות היחיד ורשות הרבים הוא עולם התהו ועולם התיקון21. וב׳ בחינות אלו בהתורה הוא כמו שאומרים22 ועל תורתך שלמדתנו, ועל תורתך באצילות שלמדתנו בבריאה23. וזהו ענין עסק התורה לשמה, לחבר תורה שלמטה בהתורה שלמעלה, היינו שגם בהתורה כמו שהיא בבריאה יומשך בחי׳ תורתך שבאצילות. ובעומק יותר, ענין עסק התורה לשמה הוא כמאמר24 דוד הי׳ מחבר תורה שלמעלה בהקב״ה, היינו שנשמות ישראל ע״י עסקם בתורה הם ממשיכים אור גם בבחי׳ תורתך שבאצילות.

וביאור הענין הוא25, דהנה התורה היא בחי׳ חכמה, ואיתא בלקו״ת26 שהחכמה אינה עצם הנפש, דכמו״כ הוא למעלה שהחכמה אינה העצמות, וגם בחי׳ עצם מהות החכמה דע״ז איתמר27 פנימיות אבא פנימיות עתיק, הנה גם זה אינו עצמות התענוג הפשוט, דהחכמה כמו שהיא בהתענוג הרי התענוג אינו מצד עצמו כי אם מה שמתענג מהחכמה, היינו תענוג מאיזה דבר, אלא שאינו בבחי׳ מציאות, דהחכמה כמו שהיא בהתענוג אינה בבחי׳ מציאות, אבל מ״מ הרי אין זה תענוג מצד עצמו כי אם תענוג מאיזה דבר. וכל זה הוא בבחי׳ התורה שהיא בחי׳ חכמה, אמנם נשמות ישראל הם מושרשים בעצמות התענוג הפשוט, תענוג מצד עצמו, ולכן הנה הם ממשיכים אור בהתורה, גם בהתורה שלמעלה, לפי שהתורה הנה בכל הבחינות שבה היא בבחי׳ החכמה, ונשמות ישראל הם בעצמות התענוג הפשוט.

דהנה28 גם התורה כמו שהיא בבחי׳ א״ק הנה התורה היא בחי׳ חכמה, חכמה הקדומה דא״ק, והוא חיצוניות א״ק, ונשמות ישראל הם בבחי׳ פנימיות א״ק, ולכן הם משפיעים בהתורה, כמאמר29 קוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא אוף הכי בר נש עסיק באורייתא וקאים עלמא. והנה כמו מה שקוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא הרי הכוונה היא המשכת הפנימיות בהתורה, דזהו אסתכל באורייתא שהוא המשכה פנימיות בהתורה דעי״ז וברא עלמא, כמו״כ הוא גם זה דנשמות ישראל עסיק באורייתא וקאים עלמא, הנה זה דנשמות ישראל עסיק באורייתא הוא המשכת הפנימיות בהתורה, המשכת פנימיות א״ק, דעי״ז הנה וקאים עלמא. דהנה העולמות ישנם כמו שהם בכללות בא״ק, בחי׳ סקירה אחת30, ואח״כ הם נמשכים בבחינות פרטיות יותר (בא״ק גופא) דבמחשבה אחת נבראו כל העולמות31, דכמו״כ הוא גם בנשמות כמו שהם מושרשים בפנימיות א״ק, דבתחילה הם בכללות ואח״כ הם בפרטיות, וזהו עסיק באורייתא וקאים עלמא, שהוא המשכת פנימיות א״ק בהתורה (עי״ז שהנשמות נמשכים לבחי׳ פרט, דאז הם שייכים להעולם), וקאים עלמא.

ולמעלה יותר, הנה נשמות הם מושרשים בהאור שלפני הצמצום, דזהו בחי׳ טהורה היא, טהירו עילאה32, וטהירו עילאה הוא קודם הצמצום. ובעומק יותר, הנה הגם שגם התורה ישנה בהאור שקודם הצמצום, אמנם נשמות ישראל הם למעלה יותר. דהנה בספר הקבלה עמק המלך33 מבואר דטהירו תתאה הוא אחרי הצמצום וטהירו עילאה הוא קודם הצמצום, אמנם בחסידות מבואר34 דלפני הצמצום גופא יש ג״כ בחי׳ טהירו תתאה וטהירו עילאה, וזהו מעלת הנשמות על התורה גם כמו שהיא לפני הצמצום, דנשמות ישראל הם בבחי׳ טהירו עילאה בהאור שקודם הצמצום גופא. דהנה בהאור שקודם הצמצום יש ג״כ כמה בחינות, יחיד אחד וקדמון35. ובפרטיות הוא דישנו ההשערה בכח קודם הצמצום, מה ששיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל36, ולמעלה יותר הוא עליית הרצון שעלה ברצונו כו׳37, דבחינה זו היא מקור לעולמות. ואף שאין זה מקור ממש, שהרי הוא קודם הצמצום עדיין, אמנם מ״מ הוא מקור למקור עכ״פ. ולמעלה יותר הוא האור שקודם עליית הרצון. אמנם נשמות ישראל הם למעלה גם מהאור שקודם עליית הרצון, שהרי גם האור שקודם עליית הרצון הוא המשכה כללית עכ״פ, ונשמות ישראל הם בבחי׳ טהירו עילאה, והוא בחי׳ עתיק, העתקת העצמות. דכמו שבהמדריגות שאחרי הצמצום הרי ידוע38 שישנו בחי׳ עתיק שלעילא מגולגלתא דא״ק, דכללות בחי׳ א״ק, גם בחי׳ פנימיות א״ק, הוא בחי׳ אריך בכללות לפי שהוא המשכה, ויש בחי׳ עתיק שלעילא מגולגלתא דא״ק, הנה עד״ז יובן גם בהאור שקודם הצמצום שישנו בחי׳ עתיק שלמעלה גם מההמשכה כללית, דההמשכה כללית הוא בחי׳ אריך בכללות, ובחי׳ עתיק הוא למעלה מזה. דפירוש עתיק הוא כמ״ש39 העתיקו אנשי חזקי׳, העתקה מספר לספר40, שהוא אותו הדבר אלא שהוא נעתק כו׳, והיינו דבחי׳ עתיק שלפני הצמצום הוא העתקת העצמות ממש אלא שהוא בבחי׳ העתקה, שמצד בחי׳ עתיק ישנה אפשרות שיהי׳ אח״כ מקור למקור לעולמות, אבל הוא העתקת העצמות ממש. וזהו בחי׳ טהורה היא, בחי׳ טהירו עילאה, שנשמות ישראל מושרשים בהעתקת העצמות. וזהו ענין עסק התורה לשמה לשם התורה, שגם התורה שלמעלה בכל הבחינות שבה, הנה נשמות ישראל הם מחברים את התורה שלמעלה בהקב״ה, לפי שהתורה בכל המדריגות שבה אינו בחי׳ עצמות התענוג, ונשמות ישראל הם בעצמות התענוג הפשוט ממש, שהוא בחי׳ עתיק, העתקת העצמות ממש.

ובזה יובן41 מה שאנו רואים שבכח הנשמות הוא לחדש ענין בתורה, וכמו שמצינו42 אשר בכח הבית דין הוא לפסוק הלכה בתורה שלא ע״פ כללי התורה, וע״ד דבכללי התורה הוא שיחיד ורבים הלכה ברבים43, ומ״מ לצורך הוראת שעה בכח הבית דין הוא לפסוק כהיחיד. וכמו״כ הנה גם עצם הענין מה שנשמות ישראל פוסקים פסק הלכה, הרי מצד התורה הנה אלו ואלו דברי אלקים חיים44, ומ״מ הנה הנשמות פוסקים הלכה כא׳ מהם, לפי שהם למעלה מהתורה. וזהו ג״כ מ״ש45 עת לעשות לה׳ הפרו תורתך, ולכאורה מכיון שהוא עת לעשות לה׳ מהו הפרו תורתך, שהרי כן הוא הדין ע״פ תורה. אך הענין הוא, דבאמת אין זה מצד התורה עצמה כי אם מצד הנשמות מה שמחדשים בהתורה, דבכח בית דין הוא לא רק להוסיף גזירות כו׳ כי אם גם לבטל מצוות עשה, שהוא כל התורה, ומ״מ הנה בכח הבית דין לבטל מצוות עשה לצורך השעה, לפי שהם למעלה מהתורה, והם מחדשים בהתורה. דזהו כללות ענין תורה לשמה, שנשמות הם ממשיכים אור גם בהתורה שלמעלה.

וזהו תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, שהתורה היא מאורסה לישראל, היינו שישראל הם משפיעים בהתורה, מורשה קהלת יעקב, והיינו דענין זה שהנשמות הם משפיעים בהתורה הוא לא רק בבחי׳ ישראל כי אם גם בבחי׳ יעקב46, יו״ד עקב47. דהנה ישראל הוא בחי׳ לי ראש48, אותיות אשר, דאשר פירושו תענוג49, והוא בחי׳ טהורה היא כמו שהנשמות מושרשות בהתענוג, דבבחינה זו פשיטא שהנשמות הם משפיעים בהתורה, כמו שאומרים אשר קדשנו במצותיו, דמצד בחי׳ אשר והוא התענוג מצד זה הנה קדשנו במצותיו, שהם הם העושים את המצוות50. וכמ״ש51 וזכרתם את כל מצוות הוי׳, דבתחילה הוא מצוות הוי׳, ואח״כ כתיב52 ועשיתם את כל מצותי (מצוותי דייקא), דישראל עושים מבחי׳ מצוות הוי׳ שיהיו מצוותי, והוא כנ״ל שמחברים את התורה שלמעלה בהקב״ה ממש. דכל זה הוא בבחי׳ ישראל, אמנם באמת הנה מורשה קהלת יעקב, שגם הנשמות דבחי׳ יעקב, יו״ד עקב, והוא הנשמה שירדה למטה, הנה גם בבחינה זו התורה היא מורשה, שגם נשמות דבחי׳ עקב הם משפיעים בהתורה. וטעם הדבר הוא כמו שנת״ל דהנשמה הנה גם כשהיא באה בבריאה היא אלקות בעצם מהותה, והוא האלקות שנעשה נברא. והיינו דגם כמו שהיא בבחי׳ ואתה נפחתה בי, הנה יש בה כל הענינים דטהורה היא, בחי׳ טהירו עילאה, עד בחי׳ העתקת העצמות, הנה כל זה ישנו בבחי׳ ואתה נפחתה בי, שהאלקות דבחי׳ טהירו עילאה נעשה בחי׳ נברא, ולכן מורשה קהלת יעקב, שגם בחי׳ יעקב מוסיפים אור בהתורה, לפי שגם בבחי׳ יעקב ישנו הבחינה דטהורה היא.

אמנם כל זה הוא מצד העצמות (שנמצא גם בבחי׳ ואתה נפחתה בי), אך מצד הירידה וההעלם הנה הנשמה צריכה להתורה שהתורה מגלה מעלת הנשמות, שע״י עסק התורה הנה התורה מגלה בהנשמות את מעלתם העצמי כמו שהם בבחי׳ טהורה היא, שישנה גם בהנשמות הנמוכות ביותר. וזהו תלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל באורייתא, דגם בחי׳ ישראל הנה מצד הירידה וההעלם צריכה להתורה, שע״י התורה דוקא נתגלה מעלת הנשמה, וכאשר התורה מגלה מעלת הנשמות, אזי מורשה קהלת יעקב, שגם הנשמות דיעקב מוסיפים אור בהתורה. והוא ע״ד שנת״ל53 בענין הכתרת המלכות שבראש השנה, דבענין המלוכה יש ב׳ בחינות, מלך על עם מלשון נפרדים54, ומלך מלכי המלכים שהוא אגוסטוס55. ונתבאר שההכתרה והמשכת המלוכה על עם הוא ע״י העבודה דנר״נ שהם בחי׳ נפרדים, וההכתרה והמשכת המלוכה דמלך מלכי המלכים הוא ע״י העבודה דחי׳ יחידה, בחי׳ טהורה היא. ונתבאר ג״כ דאף שההמשכה היא ע״י הנשמות מצד בחי׳ חי׳ יחידה, מ״מ להיות שהנשמות ירדו למטה ונעשו בבחי׳ העלם, לזאת אומרים יו״ד פסוקי מלכיות, שע״י פסוקי התורה נתגלה מעלת הנשמות, דאז הם ממשיכים בכח עבודתם בחי׳ אגוסטוס. דכל זה הוא בראש השנה, וכמו״כ הוא בשמיני עצרת, דבשמיני עצרת הוא קליטת ההמשכה דראש השנה56, הנה מעיקרא כי עביד אדעתא דנפשי׳ קא עביד, שהתורה מגלה את מעלת הנשמות, ואח״כ הוא עסק התורה לשמה שממשיכים אור בהתורה, ועי״ז נמשך האור גם בהעולם, והיינו שבשמיני עצרת ושמחת תורה הוא קליטת ההמשכה דראש השנה, שנמשך האור בטוב הנראה והנגלה.

__________

1) ברכה לג, ד. – לכללות מאמר זה, ראה המשך תער״ב ח״ג ע׳ א׳תג-ח. ד״ה אז ישיר שבהערה 7. וראה גם דרושים שבהערה 28.
2) ברכות נז, א.
3) ראה תדבא״ר פי״ד ופל״א. וראה סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 61. סה״מ במדבר ח״ב ע׳ רפז הערה 43. וש״נ.
4) ב״ר פ״א, ד.
5) פסחים נד, א. פדר״א פ״ג. תנחומא נשא יא. מדרש משלי פ״ח. ועוד.
6) סידור (עם דא״ח) עה, סע״ד. וראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א חי״ד ע׳ שסב-ג. וש״נ.
7) ראה ד״ה אז ישיר תרס״ה (סה״מ תרס״ה ע׳ קיט ואילך) (ובשינויים קלים – ד״ה הנ״ל תרכ״ט (סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ קמד ואילך. וש״נ). תרנ״ה (סה״מ תרנ״ה ע׳ פ ואילך)). וראה גם לקו״ת שה״ש יט, ב-ג. ד״ה וידבר גו׳ במדבר סיני תרס״ו (המשך תרס״ו ס״ע רכח ואילך). סה״מ תרנ״ז ע׳ כז ואילך. ה׳ש״ת ע׳ 61.
8) ח״ג עג, א.
9) בד״ה זה היום דיום ב׳ דר״ה (סה״מ ראש השנה ע׳ נב ואילך) וד״ה וטהר לבנו דיום ב׳ דחה״ס (סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ יד ואילך).
10) ד״ה ציון במשפט תפדה תרע״ו (סה״מ תער״ב-תרע״ו ע׳ קלז ואילך).
11) בברכות השחר (ברכות ס, ב).
12) המשך תער״ב שבהערה 1 (ע׳ א׳תד). וראה גם ביאוה״ז לאדהאמ״צ פינחס קיד, ג. להצ״צ ח״א ע׳ תקמד. סה״מ תר״ן ע׳ רפא. תרס״ד (קה״ת, תשנ״ד) ע׳ פז. המשך תער״ב ח״ב ריש ע׳ תרמט. סה״מ תרפ״ה ע׳ רלג. תש״ד ס״ע 198. ועוד.
13) ראה ביאוה״ז לאדהאמ״צ שם, ד ואילך. להצ״צ שם ע׳ תקמו ואילך.
14) בכל הבא לקמן – ראה ד״ה אז ישיר שבהערה 7. המשך תרס״ו ע׳ קד ואילך.
15) ראה המשך תער״ב ח״ב ס״ע תתקלד ואילך.
16) ראה גם סה״מ במדבר ח״ב ע׳ שלז. וש״נ.
17) תהלים קד, ב. וראה גם ד״ה עוטה אור כשלמה ה׳ש״ת (סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 67 ואילך). ובארוכה – המובא ב״קובץ י״א ניסן – שנת הק״ד״ (קה״ת, תשס״ה) עה״פ (ע׳ 45 ואילך).
18) פסחים סח, ב.
19) ב״מ ק, רע״א (במשנה).
20) שבת ו, א.
21) ע״ח שער (ט) שבירת הכלים פ״ב.
22) ברכה שני׳ דבהמ״ז.
23) ראה ל״ת להאריז״ל ר״פ בראשית. לקו״ת עקב יז, ב. סה״מ תרל״ד ע׳ רעח. ה׳ש״ת ע׳ 68 בהערה. וש״נ.
24) ספר הבהיר סנ״ח (קצו). וראה לקו״ת שלח מז, ג. נא, א. ועוד – נסמן בסה״מ ימי הספירה ע׳ קנה הערה 51.
25) בכל הבא לקמן – ראה המשך תרס״ו שבהערה 14.
26) ויקרא ד, ב ואילך.
27) ראה לקו״ת נצבים מט, ד. הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בקונטרס לימוד החסידות פ״ג (ע׳ 6. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ שלה-ו. ובשינויים קלים – סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 49-50). וש״נ.
28) בהבא לקמן (בסעיף זה) – ראה ד״ה יחיינו תרנ״ט (סה״מ תרנ״ט ע׳ יג-יד). ד״ה וידבר גו׳ במדבר סיני שבהערה 7.
29) זח״ב קסא, סע״א-ב.
30) ל׳ חז״ל – ר״ה יח, א. וראה עט״ר שער ר״ה פ״ד (ה, סע״א-ב). ובכ״מ.
31) ראה זח״ב כ, א. רעו, ב. וראה סה״מ תרצ״ז ע׳ 217 הערה 33. וש״נ.
32) ראה גם לקו״ת בחוקותי מז, א. סידור (עם דא״ח) קיא, סע״ג. סהמ״צ להצ״צ לז, א. ובכ״מ.
33) הובא בתו״א משפטים עח, ג. אמרי בינה שער הק״ש פ״י (כא, ד). פ״צ (עה, ב). ועוד. וראה סה״מ תרנ״ט ס״ע עז ובהערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א שם.
34) המשך תער״ב שבהערה 1 (ע׳ א׳תד). וראה שם ח״א ע׳ תטז ואילך. סה״מ עטר״ת ע׳ קא.
35) המשך תער״ב שבהערה 1 (ע׳ א׳תז). וראה שער היחוד (לאדהאמ״צ) פ״י-יא. סה״מ תש״ח ע׳ 244 (וש״נ). ספר הערכים – חב״ד (כרך ג) ערך אוא״ס (ב) ס״ח סק״א ח״א (ע׳ קפג-ד). וש״נ.
36) ראה מק״מ לזח״א טו, א. שער היחוד שם. סה״מ תש״ט ס״ע 38 (השני) ואילך. וש״נ. ספר הערכים שם ערך אוא״ס (ו) ס״ו (ע׳ ער ואילך). וש״נ.
37) ראה ע״ח שער הכללים בתחלתו.
38) ע״ח שער (ט) שבירת הכלים פ״ו.
39) משלי כה, א.
40) המשך תער״ב שבהערה 1 (ריש ע׳ א׳תז). וראה גם לקו״ת חוקת סז, ב. סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ עח. תרנ״ח ריש ע׳ קצט. המשך תער״ב ח״א ס״ע שצו.
41) בכ״ז – ראה המשך תער״ב שבהערה 1 (ע׳ א׳תח).
42) ראה רמב״ם הל׳ ממרים פ״ב ה״ד (הובא בהמשך תער״ב שם).
43) ברכות ט, א. וש״נ.
44) עירובין יג, ב. ירושלמי ברכות פ״א סה״ד.
45) תהלים קיט, קכו. וראה ברכות נד, א (במשנה). יומא סט, סע״א. גיטין ס, א. תמורה יד, ב. ראב״ד הל׳ ממרים שם ה״ט. וראה גם אנציקלופדי׳ תלמודית (כרך ח) ערך הוראת שעה ע׳ תקיג. וש״נ.
46) ראה בכ״ז ד״ה אז ישיר שבהערה 7.
47) ע״ח שער (ג) סדר אצילות פ״ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים בערכו. תו״א ואוה״ת ר״פ ויצא. ועוד.
48) פע״ח שער (כט) הלולב פ״א. תו״א שמות נ, א ואילך. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ס״ע צה. וש״נ.
49) ראה תקו״ז ת״ל (עד, ב). תל״ט (עט, א). תו״א שמות נג, ב. לקו״ת שמע״צ פג, ג. שה״ש מד, ב. ובכ״מ.
50) ד״ה אז ישיר הנ״ל.
51) שלח טו, לט.
52) שם, מ.
53) דרושים שבהערה 9 (סה״מ ראש השנה ע׳ נב ואילך. סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ כב).
54) שעהיוה״א פ״ז. וראה גם סה״מ תר״ס ע׳ ה.
55) ראה שמו״ר פכ״ג, א. המשך תער״ב ח״ג ע׳ א׳תב. וראה תו״א מקץ מ, ב. אוה״ת בשלח ע׳ תצח ואילך. ועוד.
56) לקו״ת האזינו עו, ג. שמע״צ פה, ג. פח, ד. צא, א. צה, א. סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ תיח. וש״נ.

[סה"מ דברים ח"ב ע' רפו ואילך]

מאמר שלישי מהמשך. נדפס בסה״מ תשי״ז ע׳ 18 ואילך.

סגירת תפריט