סד) ראה אנכי – ש״פ ראה, אדר״ח אלול ה׳תשמ״ח

בס״ד. ש״פ ראה, אדר״ח אלול ה׳תשמ״ח

הנחה בלתי מוגה

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה גו׳1, ומבואר בלקו״ת פרשתנו2 (די חסידישע פרשה) בפירוש פסוק זה דראה אנכי נותן פירוש אנכי מי שאנכי כו׳ נותן לפניכם בבחי׳ פנים שלכם בחי׳ ברכה כו׳ שברכה היא בחי׳ ראי׳ (שזהו ההפרש בין ברכה להודאה, שברכה היא בחי׳ ראי׳), וזהו אנכי נותן לפניכם היום ברכה, שע״י שאנכי נותן לפניכם ברכה, עי״ז ראה, בחי׳ ראי׳ שהוא בחי׳ ביטול דחכמה עילאה כו׳. וצריך להבין, דהנה נתבאר בלקו״ת פרשת ואתחנן3 (החסידישע פרשה דפ׳ ואתחנן) דמה שביקש משה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה גו׳4, היינו שמשה רצה להמשיך בכנסת ישראל בחי׳ ראי׳, אמנם אעפ״כ לא פעל המשכת בחי׳ ראי׳ בכנסת ישראל כי אם בחי׳ שמיעה, וזהו שאמר משה אח״כ ועתה ישראל שמע גו׳5, שמיעה דייקא. ויש לומר שזהו ג״כ מ״ש בפרשת עקב (לאחרי פ׳ ואתחנן) והי׳ עקב תשמעון גו׳6, תשמעון דייקא, שלא המשיך בהם בחי׳ ראי׳ כי אם בחי׳ שמיעה בלבד. ולפי זה לכאורה אינו מובן מ״ש בריש פרשתנו ראה אנכי נותן לפניכם היום גו׳, ומפרש בלקו״ת פרשתנו שם דהיינו המשכת בחי׳ ראי׳. ועפ״ז הרי יש בכאו״א מישראל לא רק העבודה שבבחי׳ שמיעה אלא גם העבודה שבבחי׳ ראי׳, ראה.

ויש לומר הביאור בזה, ע״פ מ״ש בלקו״ת שם שהמשכה זו דראי׳ היא מבחי׳ אנכי מי שאנכי. היינו, שהמשכה זו דראי׳ תתכן דוקא מבחי׳ אנכי מי שאנכי דלא אתרמיז לא בשום אות וקוץ7. ועפ״ז יש לומר, דמה שנתבאר בלקו״ת פ׳ ואתחנן שלא פעל משה בחינה זו (בחי׳ ראי׳) זהו כאשר ההמשכה היא בבחי׳ סדר ההשתלשלות, הדרגות שלמטה מאנכי שמצד בחינות אלו ישנה הגבלה כו׳, ולכן פעל רק העבודה שבבחי׳ שמיעה ולא העבודה שבבחי׳ ראי׳. משא״כ המבואר בלקו״ת פרשתנו שיש בכאו״א גם הבחינה דראי׳ הרי זה בגלל שנתינת (המשכת) בחינה זו היא מאנכי (אנכי נותן גו׳), דכאשר ההמשכה היא מבחי׳ אנכי מי שאנכי, שמצד בחינה זו אין שום הגבלות, יש בכאו״א מישראל הכח להגיע גם לבחי׳ ראי׳ באלקות. ובפרט ע״פ מ״ש אנכי נותן דייקא, היינו שיש כאן נתינה והמשכה חדשה ומיוחדת8, ואופן הנתינה הוא כמארז״ל9 דכל הנותן בעין יפה הוא נותן, הרי בודאי שמצד בחינה נעלית זו אין שום הגבלות ונמשכת בישראל גם בחי׳ ראי׳.

ובזה יובן גם מ״ש אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, דלכאורה ע״פ הנ״ל ענין הקללה מאי בעי הכא. אך הענין הוא, דענין הקללה היינו הכח להפך גם את הקללה לברכה, ע״ד זדונות נעשות לו כזכיות10. דהכח לעבודה זו הוא ג״כ מבחי׳ אנכי מי שאנכי, שהוא נותן בעין יפה את הכח להפך זדונות לזכיות11. והיינו, דנוסף על המבואר בלקו״ת פ׳ בחוקותי12 שהקללות הם גילויים נעלים ביותר שיכולים להתגלות רק בסגנון כזה, ומביא שם מעשה רב מגמרא מועד קטן13 איך שפירשו וגילו לשונות של היפך הברכה בטוב נגלה, הנה עוד זאת שישנו גם הכח להפך את הקללה לברכה.

ויש לקשר כל זה עם חודש אלול שענינו הוא העבודה דאני14 לדודי ודודי לי (ר״ת אלול)15. דלכאורה צריך להבין, שהרי אמרו רז״ל16 איני מבקש אלא לפי כחן, ומבואר במ״א17 שכל עבודה מלמטה (אתערותא דלתתא) צריכה לנתינת כח מלמעלה (אתערותא דלעילא), וא״כ איך אפשר לומר שהעבודה דחודש אלול היא באופן שבתחילה הוא אני לדודי (אתעדל״ת) ואח״כ ודודי לי (ולא באופן ההפוך, דודי לי ואני לו18). וע״פ הנ״ל יש לומר, כי זה שאומרים שהעבודה דחודש אלול היא באופן שהאתעדל״ת קודמת לאתעדל״ע, זהו מצד גדרי ההשתלשלות (שמצד גדרים אלו לא נמשכה בישראל בחי׳ ראי׳ כנ״ל), אבל מצד בחינה שלמעלה מגדרי ההשתלשלות הרי אדרבה, הכח להעבודה דאני לדודי הוא מבחי׳ אנכי מי שאנכי שלמעלה מבחי׳ דודי, דכח זה ניתן בחודש אלול ובאופן דנתינה בעין יפה, ודוקא ע״י כח זה באים אח״כ להמשכת האתעדל״ע ע״י אתעדל״ת, ודודי לי. ועוד זאת, שממשיכים גם מבחי׳ אתעדל״ע שלמעלה מאתעדל״ע הנמשכת ע״י אתעדל״ת, שע״ז אמרו קוב״ה שריא באתר שלים19, היינו שבחינה זו אינה נמשכת ע״י מעשה התחתונים, אלא שכאשר ישנו השלימות דמעשה התחתונים וההמשכה הנמשכת על ידה, הרי זה נעשה האתר שלים, שאז נמשכת (מצד עצמה) הבחינה שלמעלה משניהם20.

__________

1) ריש פרשתנו (ראה יא, כו).
2) יח, ד ואילך.
3) ג, ג ואילך. וראה שערי תשובה (לאדהאמ״צ) ח״ב חינוך. אוה״ת ואתחנן ע׳ נב ואילך. סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ריש ע׳ רלא. וש״נ.
4) ואתחנן ג, כה.
5) שם ד, א.
6) עקב ז, יב.
7) לקו״ת פינחס פ, ב. וראה זח״ג רנז, ב.
8) ראה גם בשיחה שלפני המאמר (שיחות קודש ע׳ 626-7. התוועדויות ח״ד ע׳ 214-5).
9) ב״ב נג, א.
10) יומא פו, ב.
11) ראה לקו״ת תצא לט, ב ואילך. ובכ״מ.
12) מח, ב.
13) ט, ב.
14) שה״ש ו, ג.
15) אבודרהם סדר תפילת ר״ה. פע״ח שער (כד) ר״ה פ״א. ב״ח או״ח סתקפ״א ד״ה והעבירו. לקו״ת פרשתנו לב, א. ועוד – נסמן בסה״מ דרושי חתונה ע׳ ריח הערה 67.
16) במדב״ר פי״ב, ג. תנחומא נשא יא.
17) ראה לקו״ת ויקרא ב, ב. ובכ״מ.
18) ל׳ הכתוב – שה״ש ב, טז.
19) זח״ג צ, ב.
20) ראה לקו״ת שה״ש כד, א-ב.

[סה"מ דברים ח"א ע' שטו ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ח ע׳ קפו ואילך. התוועדויות תשמ״ח ח״ד ע׳ 196 ואילך.

סגירת תפריט