בס״ד. ש״פ בחוקותי, כ״ד אייר, מבה״ח סיון ה׳תש״ל
הנחה בלתי מוגה
ונתתי שלום בארץ1, ואיתא בתורת כהנים והובא בפרש״י עה״פ (והצ״צ באוה״ת2 מביאו מהילקוט3), שהשלום שקול כנגד הכל, שנאמר4 עושה שלום ובורא את הכל. ובזהר5 איתא ונתתי שלום בארץ דאתי קודב״ה לאתחברא בכנסת ישראל, והפירוש בזה בפשטות הוא, דשלום קאי על הקב״ה, ששמו שלום6, וארץ הוא כנסת ישראל, כמ״ש7 כי תהיו אתם ארץ חפץ. וזהו גם מה ששלום שקול כנגד הכל, דכל הו״ע ספירת היסוד8 וכמ״ש9 כי כל בשמים ובארץ, שמייחד שמים וארץ, ז״א ומלכות, דהיינו יחוד קוב״ה וכנסת ישראל.
והנה פירוש שקול כנגד הכל, היינו כנגד כל סדר ההשתלשלות, וכדמוכח מהראי׳ שמובא במדרשי חז״ל10 מן הכתוב עושה שלום ובורא את הכל, והמכוון בזה הוא ששלום יחדור (זאָל דורכנעמען) בכל סדר השתלשלות העולמות עד עולם הזה התחתון. וזהו ג״כ ענין התורה, וכמ״ש הרמב״ם סוף הלכות חנוכה שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שזהו ענין מה שהעולם נעשה דירה לו ית׳ בתחתונים, דענין הדירה הוא דעצמות הדר נמצא בהדירה*10. וזהו גם המשך הכתובים, דע״י ונתתי שלום בארץ למעלה שהוא יחוד יסוד ומלכות, נמשך גם למטה עד לעולם הזה התחתון, עד עולם הזה הגשמי, שיהי׳ והשבתי חי׳ רעה מן הארץ1, וכמו שמביא ע״ז בתורת כהנים גם הכתוב וגר זאב עם כבש11, שזהו ע״י ריבוי הדעת שיהי׳ לעתיד לבוא, כמ״ש (אחרי זה) מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים12, וכמובא*12 המשל ע״ז מההפרש בין תינוק שמתכעס ומתקצף מכל דבר, שזהו מפני שאין לו דעת, לגדול שיש לו דעת יותר שאינו מתכעס ומתקצף כל כך, ויכול לסבול גם מה שהוא נגד רצונו, ואדרבה יכול למצוא גם ע״ז הצדקה ומקום בשכל, וכמו״כ יהי׳ לעתיד לבוא דמצד ריבוי הדעת שירבה גם בדצ״ח, יהי׳ וגר זאב וגו׳.
והנה ענין הנ״ל שייך לל״ג בעומר (שחל בשנה זו בפרשת בחוקותי), דענינו של רשב״י הי׳ שלום, שזהו מה שביטל המחיצה בין גליא שבתורה לפנימיות התורה13, עד שנמשך גם בגשמיות שיהי׳ ונתתי גשמיכם בעתם14, וכדאיתא בזהר15 זימנא חדא הוי צריכא עלמא למיטרא כו׳ וע״י שדרש רשב״י בפסוק16 הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד ירדו גשמים, שלא מצינו כן בשאר התנאים, וגם ר׳ עקיבא רבו של רשב״י הוצרך לתעניות ותפילה דוקא, כמסופר במסכת תענית17, משא״כ רשב״י פעל ע״י תורה, דהיינו בדרך מלמעלה למטה, ולא באופן של תפילות ותעניות, שהוא האופן דמלמטה למעלה.
והענין הוא18, דמה שהמשכת רשב״י הוא מלמעלה למטה הוא מפני שרשב״י הי׳ תורתו אומנתו19, דהיינו שכל מציאותו הי׳ תורה (שלכן מי שאין תורתו אומנתו מפסיק לתפילה משום שמבטל בלאו הכי, משא״כ מי שתורתו אומנתו אין מפסיק לתפילה, שהתורה היא כל מציאותו, ואי אפשר שיבטל את עצמו), ולימוד התורה שלו הי׳ באופן דתען לשוני אמרתך20 כעונה אחר הקורא21, דהלא כה דברי כאש22, משום זה כשאמר תורה שענינה הוא המשכה מלמעלה למטה, נמשך מזה למטה עד שירדו גשמים, אבל הי׳ צריך להיות אמירת התורה בפסוק זה דוקא, שפסוק זה שייך לענין הגשמים23, דהיינו מ״ש שבת אחים גם יחד, שענינו הוא יחוד משפיע ומקבל, פעל עי״ז שיומשך ההשפעה מלמעלה עד שנמשכו הגשמים למטה בארץ והרוה את הארץ והולידה והצמיחה24, שזהו כח הא״ס הנמצא ביסוד העפר (ובפרט בהאדם למטה).
וזהו ג״כ ענין הנ״ל, שע״י ונתתי שלום בארץ, שהוא יחוד ז״א ומלכות, משפיע ומקבל למעלה – נמשך גם למטה עד ונתתי גשמיכם בעתם. וזהו מה שאומר שבת אחים גם יחד, דקאי על ז״א ומלכות, והיחוד שלהם הוא באופן שנקראים אחים, דהיינו שמשתוים בקבלתם מהמוחין, שזהו ענין לא זז מחבבה עד שקראה אחותי25. וסיום הכתוב הוא גם יחד, דגם מרבה, דעי״ז נעשה היחוד גם במוחין שלמעלה מזו״נ, ועוד יותר עד שנעשה יחוד גם בכתר, עד לדרגא הכי נעלית בכתר, בחי׳ התענוג, שזהו הנה מה טוב ומה נעים וגו׳, דנעים הוא ענין התענוג. דע״י היחוד דז״א ומלכות, נעשה היחוד גם במה שלמעלה מהם, באו״א וכו׳ (וזהו ענין מה שנשבע ה׳ שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנס בירושלים של מטה26), וגם למטה מהם עד שנמשך ענין השלום בכל סדר ההשתלשלות, שנעשה שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה27, שנמשך גם למטה, ונעשה שלום בין נפש האלקית ונפש הבהמית28, ועד לשלום כפשוטו בעולם, וכענין וגר זאב עם כבש וגו׳. והרשב״י פעל זה ע״י שביטל המחיצה בין גליא דתורה ופנימיות התורה, דעי״ז נמשך ענין השלום עד למטה, וכנ״ל בענין ונתתי גשמיכם בעתם.
אמנם לפי זה צריך להבין מה שמבואר בזהר (שם) דקודם שרשב״י פעל ירידת הגשמים ע״י תורה שיבחוהו החברייא, ועד״ז מצינו בעוד מקומות ששיבחו את רשב״י כמו ר׳ יהודה הוה קרי׳ לי׳ שבת29, ומאן פני האדון30 דא רשב״י31, דצריך להבין למה הוצרך לענין השבחים32. והלא הרשב״י הי׳ נעלה ומובדל מהם, וכמו שאמר33 ראיתי בני עלי׳ והן מועטין עד שמסיים אם שנים הן אני ובני הן ואם אחד אני הוא34, ואלו ואלו דברי אלקים חיים35, היינו שיש כמה דרגות בבני עלי׳, שיש הדרגא שמצד זה יש מאה וכו׳ עד למדריגה ששם יש רק אחד, שהוא רשב״י, שאמר אנא סימנא בעלמא36, דזה הי׳ רק אצל רשב״י, וא״כ אינו מובן מהו ענין השבחים ששבחוהו החברייא.
אך הענין הוא37, דלהיות שהי׳ צריך לימשך עד למטה, הי׳ צריך להיות באופן של משפיע ומקבל, שבדרך זו נמשכת ההשפעה עד למטה, ומשום זה הי׳ צריך להחברייא. והנה זהו ג״כ מה שמבואר38 השייכות דל״ג בעומר לעד הגל הזה39, שהגל הוא מחיצה המבדלת, אבל זהו רק שלא יהי׳ העברה לרעה אבל לטובה אתה עובר40, ומכיון שלעתיד לבוא יהי׳ ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ41, לא יהי׳ צורך בגל כלל, שזהו ענינו של רשב״י שביטל המחיצה בין נגלה דתורה ופנימיות התורה, מחצתי ואני ארפא42, דע״י ביטול המחיצה שבתורה, עי״ז נמשך שיהי׳ כמו״כ גם בעולם. וענינו של רשב״י נמשך לכאו״א, שלכן יש שמחה עצומה וכו׳ ביום ל״ג בעומר43, וכמסופר בפרי עץ חיים44 לענין אמירת נחם, וכמו״כ הוא בכל הדורות שאין אומרים תחנון, שנמשך שמחה גדולה ועצומה לכל אחד ואחת מישראל, גם לאחת, שזהו ענין הנישואין בל״ג בעומר.
וזהו מה של״ג בעומר הוא בספירת הוד שבהוד45, דהוד ענינו הודאה וכמאמר46 מודים חכמים לר׳ מאיר, שהפירוש בזה הוא שהחכמים עצמם אין משיגים כן, דא״כ אין זה ענין ההודאה, שהרי זהו גם שכל שלהם עצמם, רק שהוא בדרך הודאה בלבד הגם שאינו מושג בשכלו, דזהו ענין הודאה וכמו הודו לה׳ קראו בשמו47, או כמו שאומרים מיד בהשכמת הבוקר מודה אני, והוד שבהוד הוא שהודאה זו גופא הרי זה באופן שאינו מבין או מרגיש שצריך להודות, אלא שההודאה עצמה היא בדרך הודאה, קבלת עול, ורשב״י ממשיך גם למי שהוא במצב כזה, וכמו שאמר רשב״י48 יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין, שכופל ואומר כל העולם וכולו, היינו שנמשך לכאו״א מישראל. ונמשך לכאו״א באופן פנימי, שזהו החילוק בין הילולא דרשב״י ובין הסתלקות שאר צדיקים49, דרק אצל רשב״י הי׳ ענין ההילולא, דהיינו שאצל שאר צדיקים נמשך רק למעלה, והגם שנמשך מזה גם הרהורי תשובה לתלמידיו, עד שיכול להיות מזה גידולין וגידולי גידולין, אבל זהו רק הרהורי תשובה, משום שנמשך רק מבחי׳ נפש הצדיק כמבואר באגה״ק סימן ז״ך וביאורו, משא״כ אצל רשב״י דנמשך מרוחו שעי״ז נמשך לפועל עד למטה מעשרה טפחים, וכנ״ל שע״י ונתתי שלום בארץ נמשך עד ונתתי גשמיכם בעתם50. ועד שבאים לסיום הפרשה51 ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות, ואלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה, וזרע עבדיו ינחלוהו ואוהבי שמו ישכנו בה52, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
__________
1) פרשתנו (בחוקותי) כו, ו.
2) פרשתנו ס״ע קצח.
3) שמעוני – עה״פ (רמז תערב בתחלתו).
4) ברכת יוצר (ובשינוי בישעי׳ מה, ז).
5) פרשתנו (ח״ג) קיג, סע״ב. הובא באוה״ת שם ע׳ קצט.
6) שבת י, ב. דרך ארץ זוטא פרק השלום (פי״א).
7) מלאכי ג, יב.
8) זח״א לא, סע״א. אוה״ת וארא (כרך ז) ע׳ ב׳תקפג. ועוד.
9) דברי הימים-א כט, יא ובתרגום שם.
10) תו״כ, פרש״י ויל״ש שם.
*10) ראה אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג. סה״מ תרע״ח ע׳ קצג. סה״מ בראשית ח״ב ע׳ סו. וש״נ.
11) ישעי׳ יא, ו.
12) שם, ט.
*12) ראה המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פצ״ד (ע׳ קיא-ב).
13) המשך חייב אדם לברך תרל״ח פכ״ה (ע׳ מב).
14) פרשתנו כו, ד.
15) ח״ג נט, ריש ע״ב. וראה בכ״ז אוה״ת ויקרא (הוספות) ע׳ רנד ואילך (נדפס גם בביאוה״ז להצ״צ (כרך ב) ע׳ תתקכא ואילך). סה״מ תרכ״ז ע׳ רסז ואילך.
16) תהלים קלג, א.
17) כה, ב.
18) בכ״ז – ראה אוה״ת (וביאוה״ז) וסה״מ תרכ״ז שבהערה 15.
19) שבת יא, א.
20) תהלים קיט, קעב. ראה אוה״ת שם (ע׳ רנו). סה״מ תרכ״ז שם (ע׳ ערב).
21) ראה תו״א יתרו סז, ב. לקו״ת שה״ש מד, ב.
22) ירמי׳ כג, כט.
23) ראה בכ״ז אוה״ת שם (ע׳ רנו). סה״מ תרכ״ז שם (ס״ע ערב ואילך).
24) ישעי׳ נה, י.
25) שמו״ר פנ״ב, ה. שהש״ר פ״ג, יא (ב).
26) תענית ה, א. זהר ח״ג טו, ב. ח״א רלא, א. אוה״ת בראשית (כרך ג) תקלה, ב.
27) סנהדרין צט, ב.
28) לקו״ת מטות פה, ד ואילך.
29) זח״ג קמד, ב.
30) משפטים כג, יז. תשא לד, כג.
31) זח״ב לח, א. נתבאר במאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ קו. ד״ה ויצב שם מזבח תרל״ג (סה״מ תרל״ג ח״א ע׳ מח ואילך). תרמ״ד (סה״מ תרמ״ד (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ רצא ואילך). תרנ״ה (סה״מ תרנ״ה ע׳ מט ואילך). ועוד. וראה גם לעיל ע׳ רעט.
32) ראה אוה״ת שם (ע׳ רנז). סה״מ תרכ״ז שם (ע׳ עדר).
33) סוכה מה, ב.
34) ב״ר פל״ה, ב.
35) עירובין יג, ב. וש״נ.
36) זח״א רכה, א. וראה מאמרים שבהערה 31.
37) ראה גם המשך והחרים תרל״א (קה״ת, תשע״ה) ע׳ לד ואילך. ובארוכה – ד״ה להבין ענין רשב״י תשמ״ה (סה״מ ימי הספירה ע׳ רח ואילך).
38) סידור (עם דא״ח) שער הל״ג בעומר דש, ג ואילך. המשך חייב אדם לברך שבהערה 13.
39) ויצא לא, נב.
40) ראה ב״ר פע״ד, טו.
41) זכרי׳ יג, ב.
42) ל׳ הכתוב – האזינו לב, לט.
43) פע״ח שער (כב) ספה״ע פ״ז.
44) שם.
45) בכ״ז – ראה סידור (עם דא״ח) שם שג, ג. דש, א. המשך והחרים הנ״ל ע׳ לז ואילך.
46) מנחות טז, רע״א (במשנה). ובכ״מ.
47) תהלים קה, א. דברי הימים-א טז, ח.
48) סוכה מה, ב.
49) ראה ד״ה להבין ענין הילולא דרשב״י תקס״ד (מאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ קא ואילך. ועם הגהות – אוה״ת ענינים ע׳ ריח ואילך). ד״ה הנ״ל שנה זו (סה״מ ימי הספירה ע׳ קלז ואילך). מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תרסו ואילך. סה״מ תרנ״ד ע׳ רסא ואילך.
50) חסר קצת. המו״ל.
51) כו, יג.
52) תהלים סט, לו-לז. – ולהעיר שע״פ המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו (אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא) – התחילו בי״א ניסן שנה זו (תש״ל) אמירת מזמור זה. המו״ל.
[סה"מ ויקרא ע' רפז ואילך]
כעין שיחה. מאמר שני מהמשך. נדפס בסה״מ תש״ל ע׳ 227 ואילך.