בס״ד. ש״פ מטות-מסעי, כ״ח תמוז, מבה״ח מנחם-אב ה׳תשכ״ו
הנחה בלתי מוגה
וידבר משה אל ראשי המטות וגו׳1, ומבאר ענין הנדרים כו׳. וצריך להבין2 מהו כללות הענין דנדרים, שהרי דייך מה שאסרה עליך תורה כמבואר בירושלמי3, ולמה צריכים לנדרים. ועוד צריך להבין4 למה מדבר כאן לראשי המטות מתחילה, ולא כמו כל מקום. [ואף שזהו להגיד שמתחילה למד משה עם הנשיאים לחלוק להם כבוד כו׳, ובאמת הי׳ זה ג״כ בכל התורה כמבואר בפרש״י, מ״מ צריכים להבין למה דוקא כאן בפרשת נדרים משמיענו שחלק כבוד לנשיאים וכו׳, ולא במקום אחר]. עוד צריכים להבין מה שכתב הבחיי5 בטעם המשך פ׳ מטות ללעיל מיני׳ בפ׳ פינחס שמדובר בענין מועדים, דזהו מצד ששם כתיב6 לבד מנדריכם ונדבותיכם, ואח״כ בא ענין הנדרים, אך זה אינו מובן דהרי כללות הענין דמועדים אינו ע״י הנדרים ונדבות, ועיקר המועדים הוא ענין אחר, ומהו הקישור דענין הנדרים לפרשת המועדים.
והענין הוא, דבעצם על ענין הנדרים אומרים דייך מה שאסרה עליך תורה, דהרי נתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים7 דוקא, היינו דהכוונה היא שיהי׳ לו דירה למטה דוקא, וע״י שהוא נודר ופורש את עצמו מענינים מותרים הרי אינו מבררם, וכפירוש הבעש״ט8 על עזוב תעזוב עמו9 דהכוונה היא שיהי׳ עמו, לפעול עם הנפש הבהמית גופא שיהי׳ אלקות, ולכן אומרים שבעצם ענין הנדרים הוא חסרון, דדייך מה שאסרה עליך התורה. וכל זה הוא כשהולך בדרך הישר, אמנם אם חטא וכו׳ בענינים בלתי רצויים, אז הנה צריכים לענין הנדרים.
והנה באצילות ששם לא יגורך רע10, הנה שם לא שייך כלל ענין הנדרים, ודוקא בבי״ע דומשם יפרד11 ונעשה מציאות כו׳, הנה שם שייך ענינים בלתי רצויים, ושם יש ענין הנדרים, דזהו ענין מה שאסור אסור ומה שמותר אין צורך בו (וואָס מען טאָר ניט טאָר מען ניט און דאָס וואָס מען מעג דאַרף מען ניט)12, כיון שעי״ז יוכל לבוא שהוא נעשה מושפע והמאכל ישפיע לו, ולזה צריכים לענין הנדרים.
וכמו שהוא בעולמות, כן הוא גם בספירות, וכמו שהוא במקום, כן הוא גם בזמן. שבעולמות הו״ע אצילות שהוא עולם האחדות13, שלא רק איהו וחיוהי חד אלא גם איהו וגרמוהי חד14, שהוא עולם מבורר, משא״כ בי״ע הו״ע הפירוד. ואע״פ שבבריאה מיעוטו רע15, שהוא ביטול, וככל הפירושים שבזה כו׳, אעפ״כ יש שם מציאות של רע, ממילא שם שייך ענין הנדרים. דכמו״כ הוא גם בזמן, שהו״ע חול ושבת, שבחול יש ענין הבירור פסולת מתוך אוכל ואוכל מתוך פסולת16 כמדובר בהמאמרים דלעיל17, משא״כ ענין השבת הוא ואכלתם אכול18, שבורר אסור19, וענין הבורר הוא רק אוכל מתוך אוכל16. וכמו״כ ענין המועדים, דיש נפקא מינה בין חול ויו״ט לשבת, דביו״ט אומרים20 פרש חגיכם21 קאמר, שישנו הענין דפרש ואפשר להיות יניקה לקליפה, ולכן בכדי להישמר (באַוואָרענען) מזה צריכים שיהי׳ ושמחת אתה וביתך והעני והגר כו׳22, הענין דאורחים, וגם ע״פ שולחן ערוך הנה בית דין היו שולחים שלוחים לראות שהיו״ט יעבור כהוגן23. משא״כ בשבת, פרש שבתכם לא קאמר20. כי בספירות יו״ט הוא מוחין דאמא24, ענין הבינה, מועדים לשמחה25, אם הבנים שמחה26, שאמא מקננא בכורסייא27, שהו״ע בי״ע, ושם אפשר להיות יניקה, משא״כ ענין השבת הו״ע החכמה24, ימותו ולא בחכמה28. דאע״פ שבינה היא למעלה מז׳ ימי הבנין, מ״מ יש לה שייכות29, משא״כ ענין החכמה. ועד״ז בספירות גופא, שבחכמה שזהו כח הא״ס דאין זולתו והוא לבדו הוא30, הנה שם אי אפשר להיות יניקה, משא״כ בבינה וכו׳. ולכן אומרים דייך מה שאסרה עליך תורה, דמצד התורה שזהו חכמה, וימותו ולא בחכמה, הנה שם אין צריכים לענין הנדרים, משא״כ ביו״ט.
ועפ״ז יוקשה עוד יותר, מדוע דיבר ענין הנדרים לראשי המטות כו׳, דלכאורה הרי ענין הנדרים שייך ביותר לכל ישראל, ולא לראשי המטות, כי ראשי המטות היו הזקנים ג״כ, ועל הזקנים נאמר31 ואצלתי מן הרוח אשר עליך כו׳, דהיינו שהם כמו משה, ומשה הו״ע החכמה32, וא״כ הרי ענין הנדרים לא שייך להם, ואין צריכים להודיעם (באַוואָרענען) כו׳, והי׳ צ״ל לכל ישראל.
והענין הוא, דאדרבה פרשה זו באה לומר בעיקר אודות הפרת הנדר, דהרי חכם עוקר הנדר למפרע33, ולזה דיבר לראשי המטות שיפרו הנדרים למפרע, והיינו שיפעלו אצל כל ישראל שלא יהי׳ להם הענין דנדרים, ואדרבה יהיו באופן אשר לא יוצרכו לענין הנדרים. וזה דיבר לראשי המטות שיפעלו כו׳. ויש עוד אופן איך שאפשר להפר הנדר, וזהו ע״י ג׳ הדיוטות34, וכמבואר בהסידור35 בברכת הזימון מעלת שלשה דוקא דעי״ז ממשיכים מכתר, וזה בא ע״י ענין השלום של שלשה. וזהו וידבר משה אל ראשי המטות, דהיינו שהמשיך מכתר, ולכתחילה המשיך בראשי המטות שזהו מוחין וכו׳, ואח״כ בג׳ הדיוטות, שהמשיך כתר גם במדות.
וע״פ הנ״ל יובן הקישור דפרשת המועדים לפרשת מטות, כי כנ״ל ענין הנדרים הוא דוקא במקום שאפשר להיות יניקה, וכנ״ל שזהו ביו״ט דוקא ולא בשבת כי שבת הוא חכמה, וימותו ולא בחכמה, ולכן הנה לאחר פרשת המועדים באה פרשת נדרים. וג״כ מובן למה דיבר לראשי המטות, כיון שבא כאן לומר שהם יפעלו הפרת הנדר, שלא יהי׳ ענין הנדרים. וזה אפשר להיות כנ״ל דוקא לאחר פרשת מועדים, יו״ט, משא״כ בשבת אי אפשר להיות יניקה, כיון שזהו ענין החכמה, ואדרבה מצוה לענגו בבשר שמן ויין ישן36, וגם שינה בשבת תענוג37 כיון שאין מזה שום יניקה, ואדרבה38. ועד שבאים ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים39.
__________
1) ריש פרשתנו (מטות ל, ב).
2) ראה גם רד״ה זה אעת״ר (סה״מ אעת״ר ע׳ קנא). עדר״ת (המשך תער״ב ח״א ע׳ תקנז). העת״ר (שם ח״ב ע׳ א׳סט). רד״ה להבין ענין הנדרים תשי״ד (לעיל ע׳ שלד). וש״נ.
3) נדרים פ״ט ה״א.
4) ראה לקו״ת ריש פרשתנו. המשך תער״ב ח״ב שם.
5) עה״פ שבהערה 1. הובא בהמשך תער״ב ח״ב שם.
6) כט, לט.
7) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
8) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן טז (עג, ב). וש״נ.
9) משפטים כג, ה.
10) תהלים ה, ה. ראה תקו״ז תנ״ו (צ, ריש ע״ב). לקו״ת במדבר ג, סע״ג. וש״נ.
11) בראשית ב, י. ראה תו״א ויצא כא, א. לקו״ת צו יז, ג ואילך. וש״נ.
12) ״היום יום״ כה אדר שני. סה״ש תש״ה ע׳ 72. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ד ע׳ ער.
13) ראה תו״א בראשית ג, א. וארא נז, א. ובכ״מ.
14) תקו״ז בהקדמה (ג, ב). אגה״ק ס״כ.
15) ראה ע״ח שער (מג) ציור עולמות בתחלתו (בהקדמה להדרוש). שער (מז) סדר אבי״ע פ״ד. הקדמה לשער (מח) הקליפות פ״ג. שער (מט) קליפת נוגה פ״ו. וראה לקו״ת במדבר ג, ריש ע״ד. ועוד.
16) ראה שבת עד, א.
17) ד״ה מי מנה עפר יעקב (סה״מ במדבר ח״ב ע׳ רב ואילך).
18) יואל ב, כו.
19) טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח סשי״ט. ראה תו״א ר״פ חיי שרה. סידור (עם דא״ח) סדר סעודת שבת (ר, ג-ד. רג, ג ואילך). ובכ״מ.
20) זח״ב פח, ב.
21) מלאכי ב, ג.
22) ע״פ פ׳ ראה טז, יא.
23) ראה תדא״ר פכ״ו, ח. רמב״ם הל׳ יו״ט פ״ו ה״כ-כא. שו״ע (ודאדה״ז) או״ח סתקכ״ט ס״ד (סי״ג).
24) ראה לקו״ת ר״ה נז, סע״א. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ג ע׳ א׳מד. וש״נ.
25) נוסח תפלת העמידה וקידוש לג׳ רגלים.
26) תהלים קיג, ח. ראה זהר ח״א ריט, א. ח״ב פד, א. פה, ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים מערכת אם הבנים. תניא שם. לקו״ת צו יא, ג. שמע״צ פח, ד. ובארוכה – המובא ב״קובץ י״א ניסן – שנת הקי״ג״ (קה״ת, תשע״ד) ע׳ 193 ואילך.
27) ראה תקו״ז ת״ו (כג, א). ע״ח שער (ג) סדר אצילות פ״א. שער (מז) סדר אבי״ע פ״ב-ג. הנסמן בהערה בסה״מ: ה׳ש״ת ע׳ 59; תש״ג ע׳ 133; תש״ח ע׳ 81.
28) איוב ד, כא.
29) ראה מקומות שבהערה 26.
30) תניא פל״ה בהגהה.
31) בהעלותך יא, יז.
32) ראה לקו״ש ח״ו ע׳ 244 ואילך. וש״נ.
33) ראה כתובות עד, ריש ע״ב.
34) נדרים עח, א. פרש״י עה״פ שבהערה 1. רמב״ם הל׳ נדרים פ״ד ה״ה.
35) עם דא״ח – קב, א ואילך. וראה בכ״ז סד״ה זה העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳עו-ז).
36) רמב״ם הל׳ שבת פ״ל ה״א ואילך. שו״ע אדה״ז או״ח סרמ״ב ס״א ואילך.
37) סידור קול יעקב במקומו. יל״ר ואתחנן ד, יט. וראה לקו״ש חי״ב ע׳ 254 הערה 50.
38) חסר קצת. המו״ל.
39) תמיד בסופה.
[סה"מ במדבר ח"ב (מילואים) ע' תפו ואילך]
בעת הדפסת הוצאה הראשונה דכרך זה, לא הי׳ תח״י הנחה ממאמר זה, ונדפס לראשונה במילואים לסה״מ נ״ך-מאחז״ל ע׳ רעז ואילך.