סא) ראה אנכי – ש״פ ראה, כ״ז מנחם-אב, מבה״ח אלול ה׳תש״מ

בס״ד. ש״פ ראה, כ״ז מנחם-אב, מבה״ח אלול ה׳תש״מ

הנחה בלתי מוגה

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וגו׳1, ומביא רבינו הזקן בלקו״ת2 מה שאמרו רז״ל כל מקום שנאמר היום הוא נצחי ולעולם, דמזה מובן, דמ״ש כאן ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה, היינו ברכה נצחית. ולכאורה צריך להבין, הרי נותן לפניכם כתיב, היינו שהקב״ה נותן את הברכה לישראל, ואיך אפשר לבשר ודם שהוא נברא ומוגבל להכיל בתוכו ברכה נצחית. גם צריך להבין4 מ״ש לפניכם, דהוה לי׳ לומר לכם, כלשון הרגיל בכמה מקומות.

אך הענין הוא, דהנה כתיב5 פנים בפנים דיבר הוי׳ עמכם, כי בשעת קבלת התורה נמשך לכאו״א מישראל בחי׳ הוי׳ בבחי׳ הפנים שלהם, היינו שהפנימיות שלמעלה נהי׳ הפנימיות דכל אחד ואחד מישראל. וזהו ענין הדיבור הראשון של עשרת הדברות6 [לאחר שנאמר לפני זה וידבר אלקים גו׳, בחי׳ הגבורה7, וכלשון חז״ל8 מפי הגבורה שמענו (ע״ד לשון חז״ל גבי שנת הקהל9)] אנכי ה׳ אלקיך גו׳ [דבדיבור זה נכללת כל התורה כולה, שהרי כל התורה כלולה בעשרת הדברות, וכל עשרת הדברות כלולות בדיבור הראשון10]. פירוש, שבחי׳ אנכי שלמעלה מכל השמות (גם משם הוי׳), אנכי מי שאנכי דלא אתפס בשם ולא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל11 מאיר ומתגלה בך (בישראל) כל כך עד שיהי׳ נקרא אלקיך, כחך וחיותך12 של כאו״א מישראל. וזהו אנכי הוי׳ אלקיך, כי המשכת בחי׳ אנכי בכאו״א מישראל היא ע״י שם הוי׳, שהוא13 שם העצם ושם המפורש ושם המיוחד, בחי׳ הפנימיות שבשמות. ועי״ז בחי׳ הפנימיות שלמעלה (אנכי) נהי׳ הפנימיות של כאו״א מישראל.

והנה מהמבואר שבשעת מתן תורה נמשכה בחי׳ הוי׳ בישראל, מובן, שיש בחי׳ הוי׳ בכאו״א מישראל. וע״פ המבואר בשער היחוד והאמונה14 שצורת האותיות מורה על אופן ההמשכה, מובן שגם פרטי האותיות דשם הוי׳ ישנם בכאו״א מישראל. והענין הוא, דהנה עבודת האדם בכלל היא בהקדמת ההתבוננות, כמ״ש15 דע את אלקי אביך (ועי״ז) ועבדהו בלב שלם. ובפרט בעבודת התפילה שעלי׳ אמרו רז״ל16 איזוהי עבודה שבלב זו תפילה, וגם הרי בשעת התפילה עומד כעבדא קמי מרי׳17, הרי נפסק להלכה18 שלפני התפילה צ״ל ההתבוננות בגדולת הא-ל. והנה בהתבוננות זו יש ב׳ אופנים (ב׳ דרגות). הא׳, ההתבוננות בבחי׳ נקודה הנרמזת באות יו״ד, דאף שאות יו״ד יש בה אורך ורוחב ושטח, מ״מ, לגבי שאר האותיות הרי היא נקודה. ועוד, דהתחלת כתיבתה היא מקוצו של יו״ד שהוא בחי׳ נקודה. והיינו, כאשר מתבונן בעצם המציאות דאלקות (אַז ער גיט זיך אַ כאַפּ וועגן דעם אויבערשטן), דהתבוננות זו מביאה אותו לידי יראה עילאה וביטול, בחי׳ נקודה. דמכיון שמתבונן בענין הכללי שבאלקות (בחי׳ נקודה), וההתבוננות היא בנקודת השכל, לכן בא לידי יראה וביטול, ביטול כל מציאותו. ועל זה נאמר19 משכיל לאיתן האזרחי, משכיל פירוש מקור השכל, היינו שאין זה עדיין בחי׳ השכל שיש בו שטח וכו׳, אלא הוא רק בחי׳ מקור לשכל, בחי׳ נקודה. וע״י הביטול שבא מהתבוננות זו הרי הוא בבחי׳ איתן, איתן מלשון חיזוק, היינו בבחי׳ קשה עורף ותוקף בכל עניני תורה ומצוות, הן בעשיית הדברים הרצויים והן בשלילת הדברים הבלתי רצויים. ואופן הב׳ היא ההתבוננות בפרטיות באורך ורוחב וכו׳, הנרמזת באות ה׳, שיש בה ג׳ קוין. והיינו דאחרי ההתבוננות בבחי׳ נקודה (הנ״ל), צ״ל התבוננות פרטית באורך ורוחב והתפשטות וכו׳. וזהו ענין נקודה בהיכלא20. וזוהי בחי׳ י״ה שבנפש האדם. וביאור בחי׳ ו״ה שבנפש האדם, הנה אות ו׳ מורה על ענין ההמשכה מלמעלה למטה (וכנ״ל דצורת האות מורה על אופן ההמשכה), ובעבודה היינו עסק התורה לדעת את המעשה אשר יעשון, דגדול לימוד שמביא לידי מעשה21, שזהו ענין ההמשכה למטה. ועוד, דו׳ מספרו שש, ומבואר באגה״ק22 דע״י התורה מתבררים הפרטים דטהור מותר כשר והפכם, דיחד מספרם שש. ובנפש האדם הו״ע המדות שבלב, שגם הן ענינן המשכה למטה, כמאמר23 ליבא פליג לכולא שייפין, ומספרן ג״כ שש. ובחי׳ ה׳ אחרונה ענינה מעשה בפועל, דאחרי הלימוד בא המעשה, וכנ״ל דגדול לימוד שמביא לידי מעשה, ועד״ז מהמדות שבלב נמשך המעשה בפועל וכנ״ל דליבא פליג לכל שייפין, לכל האברים, היינו בכל הציור דרמ״ח אברים שהם גוף שלם, עיר קטנה זה הגוף24.

והנה כל זה הי׳ בשלימות בזמן שבית המקדש הי׳ קיים, דאז הי׳ בגילוי ענין השראת השכינה בבית המקדש, וגם ושכנתי בתוכם25 בתוך כאו״א מישראל26, היינו שהי׳ בגילוי הענין דפנים בפנים גו׳, וזה פעל גם בגוף ונפש הבהמית ואח״כ בכל העולם ע״י החלונות שקופים אטומים27, וכמאמר משם אורה יוצאה לעולם28. אמנם בזמן הגלות אמרו רז״ל29 שאז אין השם שלם כו׳. והענין, דהנה ענין הגלות, גלינו מארצנו30, היינו שגלו מבחי׳ ארץ שרצתה לעשות רצון קונה31 (מן הרצון לעשות רצון הקב״ה), שזה הביא לידי חטאים, ומפני חטאינו גלינו מארצנו30 כפשוטו. וזהו מה שאז אין השם שלם, והיינו שהאותיות ו״ה מופרדים מהאותיות י״ה. והענין בעבודת ה׳, שאע״פ שמתבונן ומעמיק בגדלות ה׳, בבחי׳ נקודה (וביטול), כנרמז באות יו״ד, וגם מתבונן באורך ורוחב וכו׳, כנרמז באות ה׳, ומבין ומשיג הדבר היטב על בוריו, עם כל זה אין זה פועל להיות נמשך בעסק התורה ובמדות שבלב, הנרמזים באות ו׳, ובמעשה בפועל, הנרמז באות ה׳. וטעם הדבר, לפי שבגלות ישנו העור המכסה על פנימיות הלב, היינו, שעניני הגוף (לפני בירורים) שנקרא32 משכא דחויא מסתירים על פנימיות הלב. ועי״ז האותיות ו״ה מופרדים מהאותיות י״ה.

ועל זה נאמר33 ומלתם את ערלת לבבכם גו׳. דגם בזמן הגלות הרי פנימיות הלב הוא בשלימות, וכמ״ש34 אני ישנה בגלותא ולבי ער להקב״ה, ובאופן דפנים בפנים גו׳, וכנ״ל. אך מ״מ ישנה ערלת הלב המכסה ומעלמת על זה. ולכן ומלתם את ערלת לבבכם, הסרת הערלה. וזה מביא שיהי׳ ומל ה׳ אלקיך את לבבך גו׳35. והענין הוא (כמבואר באגה״ק36), דיש ב׳ עורות, עור הגס ועור הדק (וכמו במילה כפשוטה, שצ״ל גם פריעת העור הדק, וכמאמר37 מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל), ומילת העור הדק יכולה להיות רק מלמעלה, אלא שהיא באה ע״י הקדמת מילת העור הגס ע״י העבודה למטה. וזהו ענין עבודת התשובה, שיש בה ב׳ בחינות, שובו אלי, התשובה מלמטה, ואח״כ ואשובה אליכם38, מלמעלה. וזהו מ״ש (ומל ה׳ אלקיך) את לבבך ואת לבב, ר״ת אלול39, שענינו עבודת התשובה, ובב׳ האופנים הנ״ל, וכידוע40 דאלול ר״ת אני לדודי ודודי לי41, דגם בפסוק זה בתחילה היא העבודה למטה (אני לדודי, שובו אלי), ואח״כ ההמשכה מלמעלה (ודודי לי, ואשובה אליכם). וע״י עבודת התשובה באים לתכלית ותוקף ההתקשרות דישראל וקוב״ה, ולכן נאמר הלשון דודי, המורה על תוקף האהבה, כמבואר בב״ח42. ועד שהעבודה למטה וההמשכה מלמעלה נכללות בתיבה אחת, אלול.

וזהו מה שע״י עבודת התשובה נעשה לא רק הסרת ההעלם, אלא יתירה מזו, שבאים ליתרון האור הבא מתוך החושך דוקא ויתרון החכמה הבא מתוך הסכלות דוקא, וכמארז״ל43 במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד בו. וכידוע שזוהי מעלת חודש תשרי הבא אחרי עבודת חודש אלול, אפילו לגבי חודש ניסן, כי ע״י התשובה נעשה יתרון האור כנ״ל, למעלה מעבודת הצדיקים דחודש ניסן.

וזהו ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו גו׳. אשר תשמעו בודאי, כי עמך כולם צדיקים44. אלא שמצד נורא עלילה על בני אדם45 יכול להיות לא תשמעו, אבל הכוונה בזה היא כדי לבוא להעילוי שבעבודת התשובה, וכמ״ש46 כל פעל ה׳ למענהו וגם רשע ליום רעה, פירוש שישוב מרשעו ויעשה הרע שלו יום ואור47, וזהו ענין אם לא תשמעו, מצד מעלת התשובה. אבל כיון שאין זה סדר העבודה להיות אחטא ואשוב כו׳48, לכן נאמר ואם לא תשמעו, כי סדר העבודה הוא אשר תשמעו גו׳. ומ״מ אף אם חטא ופגם ועבר את הדרך, הרי סופו לעשות תשובה, כמ״ש49 לבלתי ידח ממנו נידח, ומובא לפסק דין בהלכות תלמוד תורה לרבינו הזקן50 בנוגע לכאו״א מישראל. ואז הנה הקללה נהפכת ומתקיימת בשונאים ואויבים, אבל לבנ״י כתיב51 ויהפוך הוי׳ אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך הוי׳ אלקיך, היינו שנמשך מבחי׳ כי אהבך הוי׳, שלמעלה משם הוי׳ סתם. דשם הוי׳ סתם היינו עשר ספירות, ובחי׳ אהבך הוי׳ היינו עשר ספירות שבמאציל עצמו52 (עשר ספירות הגנוזות53). דע״י עבודת הצדיקים ממשיכים מבחי׳ ברכה סתם, דברכה היא מלשון המשכה54 (כמו המבריך את הגפן55), היינו המשכה מן העולם ועד העולם, מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא56, שהיא ההמשכה מבחי׳ עשר ספירות. אבל ע״י עבודת התשובה ממשיכים מבחי׳ ויהפוך הוי׳ אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך הוי׳ אלקיך, בחי׳ עשר ספירות שבמאציל. וכמ״ש הרמב״ם57 שהבעל תשובה אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ואדרבה, צועק ונענה מיד שנאמר58 והי׳ טרם יקראו ואני אענה גו׳. ובשביל זה היתה הירידה לגלות, לבוא אל העילוי שבעבודת התשובה, דישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין59, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, דמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא60, דאז יהיו ב׳ המעלות דצדיקים ובעלי תשובה, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו.

__________

1) ריש פרשתנו (ראה יא, כו).
2) ריש פרשתנו (יח, א).
3) ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ תרלה. תרסו. לקו״ש חי״ט ע׳ 147. וש״נ.
4) לקו״ת שם.
5) ואתחנן ה, ד.
6) יתרו כ, ב. ואתחנן שם, ו.
7) ראה ב״ר פל״ג, ג. ובכ״מ.
8) מכות כד, א.
9) רמב״ם הל׳ חגיגה פ״ג ה״ו.
10) ראה לקו״ש ח״ג ע׳ 892. וש״נ.
11) ראה זח״ג יא, א. לקו״ת פינחס פ, ב. פרשתנו לא, ד. תניא מהדו״ק ספמ״ט (ע׳ תו). ובכ״מ. וראה זח״ג רנז, ב.
12) ראה לקו״ת שלח מ, ג. בלק עג, רע״ג. ובכ״מ. וראה טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח ס״ה.
13) ראה לקו״ש חי״ב ע׳ 15 (וש״נ). ח״כ ע׳ 270 (וש״נ). סה״מ במדבר ח״א ע׳ קכה (וש״נ).
14) פי״א ואילך.
15) דברי הימים-א כט, ח.
16) תענית ב, א.
17) שבת י, א. זח״ג רכג, א.
18) שו״ע (ודאדה״ז) או״ח סצ״ח ס״א.
19) תהלים פט, א. בכ״ז – ראה סה״מ במדבר ח״ב ע׳ ריט-כ. וש״נ.
20) ראה זח״א ו, רע״א. תקו״ז ת״ה (יט, א). תכ״ח (עב, ב). ועוד. אגה״ק ס״ה (קז, א). לקו״ת פרשתנו יח, א-ב. ועוד.
21) קידושין מ, א.
22) סכ״ו.
23) ראה זח״ג קסא, ב. רכא, ב (ברע״מ). אגה״ק סל״א. תו״א בראשית ז, ד. לקו״ת שה״ש כט, ב ואילך. לא, א ואילך.
24) נדרים לב, ב.
25) תרומה כה, ח.
26) אלשיך עה״פ. של״ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב. ובכ״מ.
27) מלכים-א ו, ד.
28) ראה מנחות פו, ב ובפרש״י שם.
29) ראה תנחומא ס״פ תצא. פרש״י בשלח יז, טז.
30) נוסח תפלת מוסף דיו״ט.
31) ב״ר פ״ה, ח.
32) תקו״ז בהקדמה (י, ב). ועוד.
33) עקב י, טז.
34) שה״ש ה, ב. זח״ג צה, א.
35) נצבים ל, ו.
36) ס״ד. וראה גם ד״ה זה תשי״ג (לעיל ע׳ רמב). תשמ״ג (לקמן ע׳ שח).
37) שבת קלז, ב.
38) מלאכי ג, ז.
39) בעה״ט עה״פ נצבים שם. אבודרהם סדר תפילת ר״ה. ב״ח או״ח סתקפ״א ד״ה והעבירו. לקו״ת פרשתנו שם יט, א.
40) אבודרהם שם. פע״ח שער (כד) ר״ה פ״א. שער הפסוקים להאריז״ל עה״פ. ב״ח שם. ועוד – נסמן בסה״מ דרושי חתונה ע׳ ריח הערה 67.
41) שה״ש ו, ג.
42) שם.
43) ברכות לד, ב. רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ד.
44) ישעי׳ ס, כא.
45) תהלים סו, ה. תנחומא וישב ד.
46) משלי טז, ד.
47) תניא פכ״ז (לד, ב).
48) יומא פה, ב.
49) ראה שמואל-ב יד, יד.
50) פ״ד ה״ג. וראה בארוכה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״א ע׳ קמא ואילך.
51) תצא כג, ו.
52) ראה לקו״ת תצא לט, סע״ג.
53) ראה אוה״ת שה״ש כרך א ע׳ קצג.
54) ראה זח״ג ער, סע״ב. תו״א מקץ לז, ג. ובכ״מ.
55) כלאים רפ״ז.
56) ראה תו״א בראשית ו, א. ועוד – הובא ב״קובץ י״א ניסן – שנת הק״ו״ (קה״ת, תשס״ז) ע׳ 78 ואילך.
57) הל׳ תשובה פ״ז ה״ג וה״ז.
58) ישעי׳ סה, כד.
59) רמב״ם שם ה״ה.
60) הובא בלקו״ת דרושים לר״ה נח, ד. שמע״צ צב, ב. שה״ש מה, א. נ, סע״ב. ובכ״מ. וראה זח״ג קנג, ב.

[סה"מ דברים ח"א ע' ש ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תש״מ ע׳ קצח ואילך.

סגירת תפריט