נז) ויצחק בא מבוא – ש״פ חיי שרה, כ״ה מרחשון, מבה״ח כסלו ה׳תשכ״ב

בס״ד. ש״פ חיי שרה, כ״ה מרחשון, מבה״ח כסלו ה׳תשכ״ב

הנחה בלתי מוגה

ויצחק בא מבוא באר לחי רואי1, וידוע הדיוק בזה2 מ״ש בא מבוא ב״פ, דלכאורה הוה לי׳ למימר ויצחק בא מבאר לחי רואי. דכללות ענין זה הוא ענינו העיקרי של יצחק, וכמבואר בהמאמרים ד״ה יפה3 שיחתם של עבדי אבות מתורתן של בנים4 שיחוד יצחק ורבקה הו״ע יחוד מ״ה וב״ן, שהוא כללות ענין העבודה וכללות ענין הבריאה, ומה שיצחק בא מבאר כו׳ הי׳ ההכנה להיחוד, וכמ״ש אח״כ5 וישא עיניו גו׳ ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, שהו״ע המכוון, ובענין זה כתיב בא מבוא. והנה שם יצחק הוא כמ״ש6 צחוק עשה לי אלקים, שהו״ע התענוג שלמעלה שמעבודת האדם7. וצריך להבין למה מייחסים תענוג זה ליצחק דוקא ולא לאברהם וליעקב, עד שמבואר בתו״א8 שיצחק הוא עיקר האבות, ולעתיד יאמרו ליצחק דוקא כי אתה אבינו9 כדאיתא במסכת שבת10. שלעתיד יהי׳ אז שלימות העבודה של זמן הגלות ושל כללות השית אלפי שנין11, הנה אז יאמרו ליצחק דוקא כי אתה אבינו.

ויובן12 זה בהקדים ענין הבאר, שענין הבאר הוא גילוי המעיינות הבאים מהתהום כמ״ש13 מעיינות תהום רבה, וע״י החפירה שמסירים את הצרורות ורגבי העפר המכסים על מי המעיינות, אז מתגלים מי המעיינות, שהו״ע הבאר. דקודם החפירה הנה אף שישנם להמעיינות, אבל אז הם בהעלם ואין בהם שום תועלת, והגילוי נעשה ע״י החפירה שהוא עבודת האדם בדרך מלמטה למעלה, שעי״ז מתגלים מי המעיינות שנובעים ג״כ מלמטה למעלה. וכן הוא ג״כ ענין הבאר ברוחניות כמ״ש14 באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם, שחפירה וכרי׳ הו״ע העבודה להסיר את רגבי העפר הגסים וגם מה שבדקות כו׳, שאז מתגלים המעיינות של התהום. דענין מעיינות תהום ברוחניות הו״ע ירידת הנשמה למטה שירדה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא15, שנתלבשה בגוף, שהנשמה מצד עצמה אין שייך בה כלל התחלקות כחות פרטיים ומכל שכן שאין שייך בה כחות גשמיים כמו הכחות שישנם בה כמו שהיא בגוף, שזהו רוחניות לגבי גשמיות, וכן ברוחניות גופא, רוחניות לגבי רוחניות, הרי הנשמה קודם ירידתה כל כחותי׳ הוא רק באלקות, וגם לאחר ירידתה למטה הרי מצד עצמה כל הכחות שלה בשכל ובאהבה ויראה הוא רק באלקות, והתלבשותה בגוף הוא ע״י הממוצע דנפש הטבעית, או כמו שמבואר בלקו״ת16 ע״י הממוצע דבחי׳ צלם. והנה הנשמה כמו שירדה למטה היא דוגמת המעיינות שנמשכו מתהום רבה, שההתגלות שלה הוא ע״י עבודת החפירה וכרי׳, דקודם העבודה הנה אף שישנה הנשמה בגוף, אבל היא בהעלם ואין מזה תועלת, ולזאת צריך העבודה דחפירה וכרי׳ להסיר הענינים שבגסות וגם שבדקות, שצ״ל העבודה דקדש עצמך במותר לך17, וגם צריך להסיר את הטבעיות והרגילות שלו, כמ״ש18 שכחי עמך ובית אביך, שהו״ע הסרת הדברים מה שמוטבע ומורגל בהם. ויתירה מזו, שלא זו בלבד שצריך להסיר הענינים המוטבע ומורגל בהם בדברים בלתי רצויים, אלא עוד זאת שגם בקדושה צ״ל לא מצד הטבעיות והרגילות כי אם בדרך עבודה דוקא, וכמ״ש בתניא19 שהלימוד צ״ל מאה פעמים ואחד20 דוקא. שזהו בתורה, וכמו״כ במצוות, הנה בצדקה שהיא כללות כל המצוות צ״ל מעשין על הצדקה21, מעשין הוא מלשון עשי׳ וכפי׳ דוקא22. וכללות ההכנה לעבודה הו״ע המרירות והשפלות, ונפשי כעפר לכל תהי׳23, שע״י כל זה מתגלים כחות הנשמה באהבה לאלקות, שזה בא ע״י החפירה והכרי׳ שהוא עבודת האדם בדרך מלמטה למעלה. דזהו כללות ענין עבודתו של יצחק בחפירת בארות, שהוא העבודה מלמטה למעלה, שע״י העבודה בדרך מלמטה למעלה, הנה גם האהבה שמתגלית עי״ז היא ג״כ בדרך מלמטה למעלה, אהבה כרשפי אש24. וכמבואר במ״א25 ההפרש שבין אהבה דאברהם לאהבה דיצחק, דאהבה דאברהם היא בחי׳ אהבה כמים, כמאמר26 זכור אב נמשך אחריך כמים, דמים יורדים מגבוה לנמוך27, ואהבה דיצחק היא אהבה כרשפי אש, מלמטה למעלה, דזהו ענין יצחק מלשון צחוק עשה לי אלקים, שהו״ע התענוג שלמעלה מעבודת האדם בדרך מלמטה למעלה דוקא.

והנה בבחי׳ באר דיצחק ישנם ג׳ בארות, עשק שטנה ורחובות28, שהם ג׳ בחינות באהבה, בכל29 לבבך בכל נפשך ובכל מאדך30. ויובן בהקדים מה דאיתא בגמרא31 כתוב א׳ אומר32 ועמדו זרים ורעו צאנכם וכתוב א׳ אומר33 ואספת דגניך, ומשני כאן בזמן שעושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום. ומקשה המגיד34, וכן הוא בחדא״ג מהרש״א35, והרי ואספת דגנך כתיב בפרשה שני׳ של קריאת שמע, שכתיב בה36 בכל לבבכם ובכל נפשכם, והכי בשביל זה שחסר האהבה דבכל מאדך יהי׳ נקרא אין עושין רצונו של מקום. ומתרץ המגיד דאין הכוונה לאין עושין רצונו של מקום כפשוטו, אלא הכוונה להעומק שבענין עושין רצונו של מקום, שזה נעשה ע״י האהבה דבכל מאדך דוקא. וביאור הענין יובן בהקדים מהו ענין רצון ומהו ענין מקום. דרצון הוא מקיף, בחי׳ סובב, ומקום הוא בחי׳ ממלא, וענין עושין רצונו של מקום הו״ע יחוד סובב וממלא. דיחוד סובב וממלא הוא כללות ענין העבודה, שהרי בענין השמות ידוע37 דסובב הוא בחי׳ שם הוי׳ וממלא הוא בחי׳ שם אלקים, וא״כ הרי יחוד סובב וממלא הו״ע יחוד הוי׳ ואלקים, ואיתא בזהר38 דא כללא דאורייתא. ויחוד זה כולל כל המדריגות דהשתלשלות, שכל המדריגות נכללים בב׳ שמות אלו דהוי׳ ואלקים, הוי׳ מלשון הי׳ הוה ויהי׳ כאחד39, ולמעלה יותר הוי׳ שאין בו נקודות ולמעלה יותר שאין בו פירוש40, ואלקים לשון רבים41 ובגימטריא הטבע42, הנה יחוד הוי׳ ואלקים הו״ע יחוד סובב וממלא, יחוד מ״ה וב״ן, בכל המדריגות, ויחוד זה נעשה ע״י המצוות, שלכן קודם כל מצוה אומרים43 לשם יחוד קוב״ה ושכינתי׳, דקוב״ה הוא בחי׳ סובב שקדוש ומובדל ושכינתי׳ הוא בחי׳ ממלא שוכן למטה. ונכלל בזה כל המדריגות44, דבכללות קוב״ה הוא בחי׳ ז״א ושכינתי׳ הוא בחי׳ מלכות45, ובפרטיות יותר הנה גם בבחי׳ מלכות עצמה יש ב׳ מדריגות אלו, שהמלכות כמו שהיא באצילות נקראת קוב״ה, דבהיותה באצילות הרי היא אחת הספירות דאיהו וגרמוהי חד46, ובירידתה בבי״ע נקראת שכינתי׳47, היינו גם בחי׳ נקודת המלכות היורדת בקדש הקדשים דבריאה48 שהוא דוגמת ירידת הנשמה למטה טרם שבא החיות בהתלבשות כו׳, ובפרט בחי׳ התפשטות המלכות שמתפשטת בבי״ע, הוא בחי׳ שכינתי׳, דזהו בפרטיות בבחי׳ המלכות עצמה, אבל בכללות הנה גם בחי׳ המלכות כמו שהיא באצילות הוא בחי׳ שכינתי׳, וז״א הוא קוב״ה. ולמעלה יותר ענין קוב״ה ושכינתי׳ הוא בחי׳ חכמה ובינה. דחכמה היא בחי׳ נקודה, בחי׳ אין, ובינה הו״ע ההתחלקות לפרטים, בחי׳ אלקים ושכינתי׳, ולמעלה יותר הנה גם החכמה נקראת שכינתי׳ שהיא ראשית הספירות49, וקוב״ה הוא בחי׳ הכתר, שדוגמתה בכחות הנפש הם הכחות רצון ותענוג שהם כחות מקיפים, ולמעלה יותר50 ענין קוב״ה ושכינתי׳ הוא כידוע51 שישנם אבי״ע הכללים, דקוב״ה הוא בחי׳ אצילות דכללות, והקו הוא בחי׳ מלכות דאצילות דכללות, שעצם הקו מאיר בבחי׳ א״ק, בריאה דכללות, והארת הקו בעקודים נקודים, עד שבא גם בבחי׳ אצילות, אדם דעשי׳ דכללות. הנה הקו שנמשך אחר הצמצום הוא בחי׳ שכינתי׳, ועיגול הגדול שקודם הצמצום הוא בחי׳ קוב״ה. והנה כמו שנת״ל במלכות דאצילות (הפרטית), דלפי אופן אחר, גם בהיותה באצילות היא בחי׳ שכינתי׳, כמו״כ גם בבחי׳ מלכות דאצילות דכללות, כמו שהיא קודם הצמצום, שרש הקו, היא בחי׳ שכינתי׳, שזהו ענין טהירו עילאה וטהירו תתאה, דבכללות הוא קודם הצמצום ואחר הצמצום52, ובפרטיות הנה גם קודם הצמצום יש טהירו עילאה וטהירו תתאה, שהמלכות דא״ס כמו שהוא קודם הצמצום הוא בחי׳ טהירו תתאה53. ולמעלה יותר54, הנה בכללות האור שקודם הצמצום הנה אותה הבחינה שאח״כ ע״י הצמצום יהי׳ מקור לעולמות הוא בחי׳ שכינתי׳, והאור כמו שהוא מצד עצמו הוא בחי׳ קוב״ה. וזהו ענין יחוד קוב״ה ושכינתי׳ שע״י מעשה המצוות, שהו״ע ההמשכה מקודם הצמצום לבחינות שאחר הצמצום55, וכן ההמשכה מכתר לחכמה כו׳ ומבינה לז״א עד לבחי׳ המלכות כו׳. וזהו56 ענין עושין רצונו של מקום, דרצון הוא בחי׳ סובב ומקום הוא בחי׳ ממלא, והגם דאיתא בעמק המלך57 שמקום הו״ע עיגול הגדול, אמנם לפי מ״ש בכתבי האריז״ל58 דקודם הצמצום לא הי׳ מקום לעמידת העולמות וע״י הצמצום נעשה מקום לעולמות, מובן דמקום הוא בחי׳ ממלא כל עלמין, וענין עושין רצונו של מקום הוא המשכת הסובב בממלא. ומה שנקרא רצונו של מקום ולא רצון סתם, יובן ע״פ הידוע59 ששרש הז״א הוא באריך ושרש המלכות הוא ברדל״א, וזהו פירוש עושין רצונו של מקום, שהרצון הוא רצונו של המקום, היינו שהוא שרש המלכות, אלא שהוא בהעלם, וע״י מעשה המצוות כשממשיכים ומחברים ממלא בסובב, אין זה שמחברים את המלכות עם בחינה אחרת, כי אם שמגלים בה שרשה העצמי. ובזה יובן מה שעושין רצונו של מקום הוא ע״י האהבה דבכל מאדך דוקא, לפי שעל ידה דוקא נעשה המשכת הסובב, כמאמר60 לית מחשבה תפיסא בי׳ אבל נתפס איהו ברעותא דליבא, דזה שמחשבה והשגה תופסת הוא רק באור הממלא שהוא אור מצומצם, אבל בחי׳ הסובב נתפס ע״י רעותא דלבא דוקא, שהוא האהבה דבכל מאדך, ובתניא61 איתא דלית מחשבה תפיסא בי׳ כי אם כאשר מתלבשת בתורה ומצוות כו׳, שזהו ענין אחד, שהמשכת הסובב נעשה ע״י מעשה המצוות, אך מ״מ צריך גם להאהבה דבכל מאדך דוקא, שנתפס איהו ברעותא דלבא דוקא, שהו״ע עושין רצונו של מקום.

והענין62 הוא, דהנה בכללות ישנם ג׳ מדריגות, ממלא, סובב ואמיתית הסובב. ממלא הוא אור מצומצם כנ״ל, סובב הוא למעלה מעולמות אבל מ״מ הנה מזה גופא שקוראים אותו בשם סובב לעלמין, הרי מוכח שיש לו איזה שייכות לעולמות63, ואמיתית הסובב הוא מה שלמעלה מגדר העולמות לגמרי. שמצד ג׳ בחינות אלו, ישנם ג׳ אופני המשכות וגילויים. אופן הא׳ היא גילוי הממלא מהסובב, דאין זה גילוי הסובב כי אם רק מה שהממלא מתגלה מהסובב. ועד״מ64 גילוי השכל מהרצון, הרי אין זה שהרצון נעשה שכל, שהרי הרצון והשכל הם ב׳ הפכים, שהרצון הוא עצם הנפש והשכל הוא כח פרטי וכח פנימי, וא״כ אי אפשר שהרצון יהי׳ שכל, אלא שהשכל כלול תחילה בהרצון, וכאשר רוצה להשכיל הנה מצד זה מתגלה השכל מהרצון. ועד״ז בגילוי המדות מהשכל, אין זה שהשכל נעשה מדות, שהרי הם ב׳ הפכים, כי אם שהמדות כלולות בהעלם בהשכל, וע״י ירידת השכל מתגלות המדות, ועד״ז יובן למעלה בגילוי החכמה מהכתר, ז״א מהבינה שבתחילה כלולות המדות בבינה כמ״ש65 וצפונך תמלא בטנם, וכן הוא גם בגילוי המלכות, שאין זה גילוי העליון, שהעליון נשאר בהעלמו, ורק שהתחתון מתגלה ממנו. שזהו כללות ענין גילוי ממלא מהסובב. אמנם גילוי הסובב הוא שהסובב עצמו מתגלה, וע״ד גילוי הרצון עצמו. אך יש אופן נעלה יותר, דגילוי הסובב הוא שהגם שהסובב מתגלה אבל אופן התגלותו הוא בבחי׳ מקיף, וע״ד דכתיב66 גבי חברי דניאל והאנשים גו׳ לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם, דאף שנתגלה אצלם בחי׳ המזל67 אבל הי׳ בבחי׳ מקיף68, אמנם יש עוד אופן והוא שהסובב מתגלה בבחי׳ פנימיות. וכמו בדניאל עצמו דכתיב בי׳66 וראיתי, שנתגלה אצלו בפנימיות68. וגילוי זה הוא מצד אמיתית הסובב דוקא. שמצד הסובב שבגדר שייכות לעולמות הרי הוא בחי׳ מקיף, ורק מצד אמיתית הסובב שאינו מוגבל כלל, הנה מצד זה אפשר להיות חיבור מקיף ופנימי, שגם הסובב יומשך בפנימיות. וזהו ענין עושין רצונו של מקום שע״י אהבה דבכל מאדך דוקא, דהנה הגם שע״י המצוות נעשה המשכת הסובב, והוא לפי שהמצוות הם רצון העליון, שלכן על ידם מתגלה בחי׳ הרצון, בחי׳ הסובב, אבל אופן ההתגלות הוא בבחי׳ מקיף, אך הכוונה היא שגילוי הסובב יהי׳ בבחי׳ פנימיות דוקא, שזהו אמיתית ענין עושין רצונו של מקום, חיבור רצון ומקום, הנה זהו ע״י האהבה דבכל מאדך דוקא, שענינה האהבה שלמעלה מטעם ודעת, הנה נתפס איהו ברעותא דלבא, שמתגלה לו בחי׳ הסובב באופן פנימי. דהנה ההפרש בין אהבה דבכל לבבך ובכל נפשך להאהבה דבכל מאדך, שהאהבה דבכל לבבך ובכל נפשך הוא מצד ההתבוננות69. בכל לבבך הוא שמצד ההתבוננות נעשה לבו ממולא מאהבה, והיינו שענינים אלו שבאדם שהם כלים לאהבה, הלב, נעשים ממולא מאהבה. בכל נפשך הוא כאשר ההתבוננות היא באופן נעלה יותר, שאז פועל על כל כחותיו הפנימיים, גם אלו שמצד עצמם אינם כלים לאהבה, מ״מ מתפשטת האהבה גם בהם. אבל זה רק בכחות הפנימיים לבד, שהרי כללות אהבה זו באה מצד ההתבוננות והשגה, דכללות ענין ההשגה והשכל הוא בהגבלה. וזהו מ״ש70 נפשי אויתיך בלילה, דנפשי אויתיך הוא האהבה שמצד ההתבוננות דכי הוא חייך71, הנה זה נקרא בשם לילה וחושך, לפי שהאהבה היא מוגבלת בההגבלה של הכחות פנימיים, וגם סיבתה היא השגה ושכל שהוא מוגבל. אמנם האהבה דבכל מאדך היא האהבה שלמעלה מטעם ודעת, והיא האהבה שמצד עצם הנשמה, שעי״ז מתגלה לו הסובב בבחי׳ פנימיות.

וזהו ענין הג׳ בארות עשק ושטנה ורחובות, דעשק ושטנה הוא האהבה דבכל לבבך ובכל נפשך, ורחובות הוא האהבה דבכל מאדך שנקראת בשם רחובות, מרחב העצמי, וכנ״ל שאהבה זו מגעת בבחי׳ אמיתית הסובב. וזהו ג״כ מ״ש72 כי עתה הרחיב הוי׳ לנו ופרינו בארץ, שמצד המשכת המרחב נעשה תוספות בהפרי׳ ורבי׳, דהנה ידוע73 שכל מה שהאור עליון ביותר נמשך למטה ביותר, ולזאת הנה מצד המשכת מרחב העצמי מתבררים גם הניצוצות שנפלו למטה ביותר, שמצד אהבה דבכל לבבך ובכל נפשך אי אפשר לבררם, ורק מצד אהבה דבכל מאדך דוקא. והנה ע״פ הידוע74 משל החומה שהאבן שבראש החומה דוקא נופלת למטה יותר, דכמו״כ גם הניצוצות שנפלו למטה יותר שרשם נעלה יותר, מובן מזה ענין התוספת בפרי׳ ורבי׳ שנעשה מצד המשכת מרחב העצמי, שאין זה רק תוספות בכמות לבד, שמתבררים יותר ניצוצות, אלא גם תוספת באיכות, שהרי הניצוצות שנפלו למטה יותר הם גבוהים יותר בשרשם. וזהו כללות ההפרש בין עשק ושטנה לרחובות, שבבארות עשק ושטנה רבו עלי׳ משא״כ ברחובות28, והוא לפי שבאהבה שע״פ טעם ודעת שהיא בהגבלה, ישנה אחיזה ללעו״ז וצריך תמיד למלחמה, כמאמר75 שעת צלותא שעת קרבא ונהמא76 אפום חרבא ליכול, משא״כ בגילוי המקיף אין שייך יניקה כלל77. ואין זה סותר למ״ש במ״א78 שאדרבה יניקת החיצונים הוא מהמקיף, דזהו דוקא כאשר המקיף הוא בהעלם, או גם כשהוא בגילוי אבל רק מחיצוניות המקיף, משא״כ מצד גילוי פנימיות המקיף, שהו״ע אמיתית הסובב, אין שייך שום יניקה כלל, ואדרבה. וזהו ההפרש בין פרשה ראשונה דקריאת שמע לפרשה שני׳, דבפרשה שני׳ כתיב ג״כ ואספת דגנך שהו״ע בירור הניצוצות, אבל הם רק ניצוצות אלו שלא נפלו למטה ביותר, משא״כ בפרשה ראשונה, עושין רצונו של מקום, ועמדו זרים ורעו צאנכם, שגם אלו שבתחילה היו זרים הנה גם הם ורעו צאנכם שהו״ע ההשפעה ברוחניות, וגם אין מקרא יוצא מידי פשוטו79 שקאי על כל המלאכות גשמיים שיעשו לישראל, שכל המלאכות נכללים במרעה צאן. והנה ההקדמה לחפירת הבאר דרחובות הוא כמ״ש72 ויעתק. ואיתא ע״ז80 דויעתק הו״ע עתיק דנוקבא שעי״ז נמשך עתיק דדכורא. והענין הוא כמו שנת״ל שהקדמת העבודה הוא ונפשי כעפר לכל תהי׳, שצריך לצאת מכל הדברים שמורגל ומוטבע בהם, עד שיוצא מכל גדר הגבלותיו בבחי׳ בכל מאדך, שזהו ענין עתיק דנוקבא, הנה עי״ז נמשך עתיק דדכורא, המשכת בחי׳ מרחב העצמי, שמצד זה נעשה תוספת בהפרי׳ ורבי׳, שמתבררים גם הניצוצות שנפלו למטה יותר, ועמדו זרים ורעו צאנכם. ובזה יובן מ״ש הרמב״ן81 שג׳ הבארות עשק שטנה ורחובות, הנה עשק ושטנה הוא בית המקדש הראשון והשני, ורחובות הוא בית המקדש השלישי. וזה מתאים ג״כ עם מה שנת״ל, לפי שהגילוי דועמדו זרים ורעו צאנכם יהי׳ לעתיד בבית המקדש השלישי.

וזהו82 ויצחק בא מבוא באר לחי רואי, שענינו של יצחק הוא צחוק עשה לי, התענוג שלמעלה שמצד עבודת האדם בדרך מלמטה למעלה שיוצא מכל הגבלותיו בהאהבה דבכל מאדך, שעי״ז נמשך מרחב העצמי, המשכת המקיף בפנימיות, דזהו ענין לחי רואי, לחי הם המקיפים חי׳ יחידה, שהמקיף נמשך בהשגה בפנימיות עד לבחי׳ ראי׳ דחכמה שהיא מדריגה היותר נעלית שבשכל, דזהו לחי רואי, המשכת המקיפים חי׳ יחידה בבחי׳ ראי׳ דחכמה, שכל זה הוא ע״י עבודת יצחק בדרך מלמטה למעלה דוקא. שזהו ויצחק בא מבוא באר, היינו שהמשכת בחי׳ יצחק (ויצחק בא) הוא מבוא באר, אותו האופן של ביאת באר, היינו שהסיבה לגילוי העונג העליון הוא אותה הסיבה של נביעת הבאר, שהוא עבודה בדרך מלמטה למעלה דוקא, שזהו ג״כ מה שלעתיד יאמרו ליצחק דוקא כי אתה אבינו, דלעתיד יהי׳ גילוי שלימות העבודה של כל השית אלפי שנין, הנה אז יתגלה מעלת עבודתו של יצחק, שיהי׳ המשכת הסובב בגילוי בפנימיות, לחי רואי, כמ״ש83 ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי׳ דיבר.

__________

1) פרשתנו (חיי שרה) כד, סב.
2) ראה אוה״ת פרשתנו (כרך ד) תשצו, א. סה״מ תרס״ג ח״א ע׳ סו.
3) ב״ר פ״ס, ח. יל״ש פרשתנו רמז קט. פרש״י פרשתנו כד, מב.
4) מאמרי אדה״ז תקס״ג ח״א ע׳ לו ואילך. אוה״ת פרשתנו קכז, ב ואילך. ד״ה אר״א יפה שיחתן תשל״ט (לקמן ע׳ שמה ואילך). תשמ״ב (ע׳ שסח ואילך). תשמ״ח (ע׳ תג ואילך). וראה גם לקו״ת חוקת נו, סע״ב. ברכה צו, ג ואילך. תו״ח פרשתנו קלז, א ואילך. סה״מ תר״ס ע׳ לו. ד״ה ויהי הוא טרם כילה לדבר תש״מ (לקמן ע׳ שנג-ד).
5) פרשתנו שם, סג-סז.
6) וירא כא, ו.
7) ראה לקו״ת ברכה שם. ובכ״מ.
8) תולדות כ, ד.
9) ישעי׳ סג, טז.
10) פט, ב. וראה תו״א תולדות יז, ג. ויצא כא, ג. לקו״ת ברכה שם. תו״ח ויצא כד [קסה], ד. אוה״ת שבהערה 2 (תשצד, א). וראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך יצחק (ע׳ א׳רלז ואילך). וש״נ.
11) ראה ר״ה לא, א. וש״נ.
12) בהבא לקמן – ראה לקו״ת חוקת סב, ב ואילך. אוה״ת חוקת ע׳ תתס ואילך. וראה סה״מ עטר״ת ע׳ צח ואילך. סה״מ במדבר ח״ב ע׳ שא-ב. ועוד.
13) נח ז, יא.
14) חוקת כא, יח.
15) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
16) בחקותי מז, ג ואילך.
17) יבמות כ, א. ספרי פ׳ ראה יד, כא.
18) תהלים מה, יא.
19) פט״ו.
20) חגיגה ט, ב.
21) ראה ב״י לטור יו״ד סרמ״ח.
22) ד״ה ועבדי דוד תרצ״ט (סה״מ תרצ״ט ע׳ 191. שם ע׳ 197). וראה לקו״ת בחוקותי מח, א. לקו״ש חי״ב ס״ע 238-9. ועוד.
23) תפלת אלקי נצור (ברכות יז, א).
24) ראה תניא פ״נ.
25) סה״מ פר״ת ע׳ קיד ואילך. ובכ״מ.
26) נוסח תפילת גשם.
27) תניא פ״ד. וראה תענית ז, א.
28) ראה תולדות כו, כ-כב.
29) ואתחנן ו, ה.
30) ראה סה״מ תרל״ד ע׳ סא. סה״מ עטר״ת שם (ע׳ ק) (וכן בהבא לקמן). סה״מ אידיש ס״ע 112.
31) ברכות לה, ב.
32) ישעי׳ סא, ה.
33) עקב יא, יד.
34) ראה או״ת להה״מ נג, ג-ד (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קסו). וראה גם לקו״ת שלח מב, ג. מאמרי אדה״ז תקס״ג ח״ב ע׳ תרעט. תקס״ט ע׳ קלה. אמרי בינה שער הק״ש פפ״ו (עב, סע״ג ואילך). שערי תשובה (לאדהאמ״צ) ח״ב נא, א. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ס״ע תתכד ואילך. לקו״ש חי״ב ע׳ 98 ואילך (ובהנסמן שם). וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אהבת ה׳ בכל לבבך, נפשך ומאדך ס״ד סק״ו (ע׳ תמב).
35) לברכות שם.
36) עקב יא, יג.
37) לקו״ת בלק עג, ד ואילך. סהמ״צ להצ״צ סב, א. ובכ״מ.
38) ח״ג רסד, א.
39) שעהיוה״א פ״ז (פב, א), מרע״מ פ׳ פינחס (רנז, סע״ב). פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ט. וראה שו״ע אדה״ז או״ח ס״ה ס״ב.
40) ראה אוה״ת ואתחנן ע׳ שפד. ד״ה שויתי הוי׳ לנגדי תמיד תש״כ (סה״מ שבועות ע׳ קנג ואילך). וראה סה״מ י״ב-י״ג תמוז ס״ע מז-ח. שם ע׳ נא ואילך. ע׳ נט ואילך.
41) ראה פרש״י וירא כ, יג. וישלח לה, ז.
42) פרדס שער (יב) הנתיבות פ״ב. שעהיוה״א רפ״ו. ועוד – נסמן בסה״מ י״ב-י״ג תמוז ע׳ רלד.
43) פע״ח שער (ו) הזמירות ספ״ה. לקו״ת ר״ה נה, ג. ובכ״מ. וראה סה״מ דרושי חתונה ס״ע ריז. וש״נ.
44) בהבא לקמן – ראה מאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ רלד. אוה״ת האזינו ע׳ א׳תתכג. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פכ״ז (ע׳ כז-ח). המשך תער״ב ח״ג ע׳ א׳תלו. סה״מ תער״ב-תרע״ו ע׳ קכט. סה״מ מלוקט ח״א ע׳ ג. סד״ה ואלה שמות תש״כ (סה״מ שמות ח״א ס״ע כה-כו).
45) תו״א לך לך יב, סע״ד. לקו״ת שלח מו, סע״ב. ובכ״מ.
46) תקו״ז בהקדמה (ג, סע״ב).
47) לקו״ת שה״ש ח, ב (הובא גם בסה״מ מלוקט שם).
48) ראה תניא פנ״ב (עג, סע״ב).
49) ראה שעהיוה״א פ״ח. וראה המובא ב״קובץ י״א ניסן – שנת הקי״א״ (קה״ת, תשע״ב) ע׳ 75 ואילך.
50) ראה המשך וככה תרל״ז שם (ע׳ כז). המשך תרס״ו ע׳ תקטז (הובאו בסה״מ מלוקט שם).
51) ראה ע״ח שער (ב) השמות ענף ב וריש שער (ג) סדר אצילות. לקו״ת בהר מג, ריש ע״ד. ובכ״מ.
52) ראה אמרי בינה שער הק״ש פי״ח (כח, א). המשך תער״ב ח״א ע׳ קי. ועוד.
53) ראה שער היחוד (לאדהאמ״צ) קיד, ריש ע״ב. שערי תשובה (לאדהאמ״צ) ח״א ל, ג-ד. המשך תער״ב ח״ג ס״ע א׳תו. ועוד.
54) ראה המשך תרס״ו שם (ע׳ תקיז).
55) ראה המשך שמח תשמח תרנ״ז ע׳ 77-8 (סה״מ תרנ״ז ע׳ רנג-ד).
56) בהבא לקמן – ראה אוה״ת נ״ך ע׳ תג ואילך. ד״ה פדה בשלום פר״ת (סה״מ פר״ת ע׳ קפה). תרפ״ז (סה״מ תרפ״ז ע׳ פד ואילך). תשי״ג (סה״מ יו״ד-י״ט כסלו ע׳ צו ואילך). ד״ה קטנתי וד״ה פדה בשלום תש״ל (שם ע׳ רפד. רצב).
57) שער (א) שעשועי המלך רפ״א. שער (ח) אדם קדמאה סתם רפ״ט. שער (יג) או״א פמ״ו (עט, סע״ב). שער (יד) קרית ארבע ר״פ קנב.
58) ל״ת להאריז״ל עה״פ (תשא לג, כא) הנה מקום אתי.
59) ראה סה״מ תרנ״ט ע׳ יא. סה״מ דרושי חתונה ע׳ קה. ועוד.
60) הובא בכ״מ בדא״ח (אוה״ת תצא ע׳ תתר. סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ריש ע׳ שפ. המשך תרס״ו ס״ע נז. סה״מ תרס״ט ריש ע׳ קעו. המשך תער״ב ח״א ע׳ תרכט. ח״ב ריש ע׳ תשנו. סה״מ תרפ״ט ע׳ 105 (קונטרסים ח״א כט, סע״א). ועוד) בשם הזהר. וראה זח״ג רפט, ב (באד״ז). תקו״ז בהקדמה יז, א. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אהבת ה׳ – רעותא דלבא בסופו (ע׳ תריב).
61) ספ״ד.
62) בהבא לקמן – ראה סה״מ תר״ס ע׳ נד ואילך. סה״מ נ״ך-מאחז״ל ע׳ מז ואילך. סה״מ במדבר ח״ב ס״ע סז ואילך.
63) ראה תו״א מג״א צח, ב. סה״מ עטר״ת ע׳ שעא. תרפ״ט ע׳ 40. תרצ״ז ע׳ 192. ועוד.
64) ראה המשך תער״ב ח״ג ע׳ א׳רפד ואילך. סה״מ תרפ״ט ע׳ 22 ואילך.
65) תהלים יז, יד. וראה זח״ג קכ, א.
66) דניאל י, ז.
67) ראה מגילה ג, א. סנהדרין צד, רע״א.
68) ראה לקו״ת במדבר טז, א. תו״ח ויקהל תקעד, ב. ובכ״מ.
69) ראה תו״ח תצוה תקלט, א.
70) ישעי׳ כו, ט.
71) נצבים ל, כ. – ראה תניא פמ״ד. תו״א מג״א צט, ב.
72) תולדות כו, כב.
73) ראה לקו״ת צו יג, ב. פ׳ ראה יט, ג. סהמ״צ להצ״צ קצ, א. ובכ״מ.
74) תו״א מג״א צז, ב. לקו״ת אמור לט, ג. פ׳ ראה שם. כא, רע״ג. האזינו עה, א. סהמ״צ שם. ובכ״מ.
75) זהר הובא בלקו״ת ר״פ תצא (לד, ג). ובכ״מ. וראה זהר ח״א רמ, ב. ח״ג רמג, א.
76) זח״ג קפח, ב.
77) ראה לקו״ת קרח נג, ד. פ׳ ראה כא, ד. ובכ״מ.
78) ראה קונטרס ומעין מ״ח פ״א (ע׳ 81).
79) שבת סג, א. וש״נ.
80) ראה סה״מ תרל״ד שם ע׳ סה. סה״מ עטר״ת שם ס״ע קו. וש״נ.
81) עה״פ תולדות כז, כ. וראה לקו״ש ח״ל ע׳ 116 ואילך.
82) בהבא לקמן – ראה אוה״ת שבהערה 2 תשצד, א.
83) ישעי׳ מ, ה.

[סה"מ בראשית ח"א ע' רפט ואילך]

י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.

סגירת תפריט