בס״ד. ש״פ פינחס, כ״ד תמוז, מבה״ח מנחם-אב ה׳תשמ״ה
הנחה בלתי מוגה
קדש ישראל להוי׳ ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו1. הנה פסוק זה הוא סיום ההפטרה דשבת זו, שבתחילת הג׳ שבועות. ומדייק בזה בלקו״ת2, מה זה התבואה הנצמח אשר ישראל מכונים בשם ראשית שלה. גם ידוע הדיוק3, דהנה תבואתה הוא בה״א לבסוף והקרי הוא בחולם כאילו נאמר בוא״ו. וצריך להבין מהו ענין שהכתיב הוא בה״א והקרי הוא בוא״ו. גם ידוע הדיוק4 מ״ש אח״כ כל אוכליו יאשמו, מה זה שייך למה שהם קדש דמשום זה כל אוכליו יאשמו.
ויובן זה בהקדים ענין ירידת הנשמה למטה שהוא ירידה צורך עלי׳5. דהנה ירידת הנשמה למטה הוא ירידה גדולה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא6, דבהיות הנשמה למעלה הרי היא בתכלית העילוי, כמאמר7 כל נשמתא ונשמתא הוה קיימא בדיוקנאה קמי׳ מלכא קדישא, וגם עבודתה למעלה באהבה ויראה היא בתכלית השלימות, כמש״נ8 חי הוי׳ אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, שזהו ענין תכלית השלימות דאהבה ויראה. ומשם ירדה הנשמה למטה שזהו תכלית הירידה כו׳, הנה ירידה זו היא צורך עלי׳, כי ע״י ירידה זו מתגלה שגם בהיות הנשמה למטה היא בתכלית השלימות כו׳9.
וזהו קדש ישראל להוי׳ ראשית תבואתה10. דהנה שרש הנשמות למעלה היא בבחי׳ קדש11, קדש מלה בגרמי׳12. ויתירה מזו, שהיא בבחי׳ קדש להוי׳, שגם בבחי׳ הוי׳ היא ג״כ בבחי׳ קדש. וענין ירידת הנשמה למטה שהיא צורך עלי׳ הוא בכדי שתהי׳ בבחי׳ ראשית תבואתה, בה״א דייקא, דה׳ מורה על בריאת העולם, כי ה׳ קאי על ה׳ מוצאות הפה13 שרש האותיות דעשרה מאמרות שבהם נברא העולם14, וגם ה׳ קאי על אות ה׳13, אתא קלילא דלית בה מששא15, ומזה נברא עוה״ז כמארז״ל16 בה׳ נברא העוה״ז. וזהו ענין תבואתה בה״א, שמורה על התהוות העוה״ז. וזהו ענין ירידת הנשמה למטה, בכדי לגלות שגם בהיות הנשמה למטה הרי הנשמה היא בבחי׳ ראשית תבואתה, שהיא למעלה כו׳ מכל עניני העולם. ועוד זאת, דאף שהכוונה דבריאת כל העולמות הוא בשביל עוה״ז17, בכל זאת הנה ישראל הם בבחי׳ ראשית תבואתה, שהם למעלה גם מבחינה זו. ויש להוסיף, דמה שישראל נקראים ראשית תבואתה הוא כמארז״ל18 שכל הכוונה דבריאת העולם (ענין תבואתה בה׳) הוא בשביל ישראל שנקראו ראשית.
כל אוכליו יאשמו. והענין הוא, דהנה בהיות הנשמה למטה יש לה ענין הבחירה, כמש״נ19 נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת גו׳, ואף שהקב״ה עוזרו20, שהקב״ה נותן לו כח שעבודתו תהי׳ כדבעי, בכל זאת ישנו ענין הבחירה21, שיכול להיות ולאום מלאום יאמץ כו׳22, וכיון שהיא נמצאת למטה ויש לה ענין הבחירה כו׳, יכול להיות ח״ו כל אוכליו, פירוש שאוכל בחי׳ ישראל שבו23. ועד שנאמר אוכליו לשון רבים, ויתירה מזה כל אוכליו, שישנם הרבה בחינות האוכלים ח״ו בחי׳ ישראל שבו כו׳. והעצה לזה נאמר בהמשך הכתוב כל אוכליו יאשמו, כי23 הנה במועל בקדשים [שזה שייך לכאן, שהרי זה בא בהמשך למה שנאמר לפני זה שישראל הם בבחי׳ קדש, קדש ישראל להוי׳ גו׳] כתיב24 ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישיתו יוסף עליו. והחומש הוא אחד מארבעה מן הקרן עד שיהי׳ הוא וחומשו חמשה25. והענין הוא, דהנה ישנם ד׳ עולמות, ובחי׳ החמישית הוא בחי׳ עולמות הא״ס שלמעלה מאצילות, ועד״ז הוא גם בנפש האדם26, שישנם הד׳ בחינות שבנפש כו׳, ובחינה החמישית הוא בחי׳ יחידה שבנפש. וזהו כל אוכליו יאשמו, דכשמעל בקדשים, ואכל בחי׳ ישראל שלו, צריך להגיע לבחינה החמישית, בחי׳ עולמות הא״ס שלמעלה מאצילות, ובחי׳ יחידה שבנפשו. אמנם החומש הוא אחד מארבעה מן הקרן עד שיהי׳ הוא וחומשו חמשה כנ״ל. והענין הוא, שצריך להעלות גם הד׳ בחינות כו׳ שגם הם יוכללו בבחינה החמישית, וכמש״נ27 ארבעה הידות יהיו לכם וחמישית לפרעה, שצריך להעלות גם את הבחינה דארבע הידות יהיו לכם, שגם הם יוכללו בהבחינה דחמישית לפרעה. וכמו שמסיים בהדרוש28 בנוגע ליום הכיפורים שהוא יום שנתחייב בחמש תפילות, דאף שהד׳ תפילות ישנם גם בכל שבת ויו״ט, והחידוש דיוהכ״פ הוא רק בתפילה החמישית תפילת נעילה, בכל זאת הרי כל היום נקרא יום שנתחייב בחמש תפלות, היינו גם הזמן דיוהכ״פ שבו מתפללים את הד׳ תפילות, והד׳ תפילות עצמם גם הם מתעלים לבחינה החמישית, ועאכו״כ בהזמן דנעילה שהוא בחי׳ יחידה, שאז נכללים כל הד׳ תפלות בבחי׳ יחידה כו׳.
וזהו קדש ישראל להוי׳ ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו. דאף שהנשמה מצד עצמה היא בבחי׳ קדש, בכל זאת ירדה הנשמה למטה, בכדי לגלות שגם בהיות הנשמה למטה היא בבחי׳ ראשית תבואתה, שזהו ענין ירידה צורך עלי׳. ועד״ז הוא גם בענין כל אוכליו, דגם כאשר הוא במצב של אוכליו, שאוכל בחי׳ ישראל שבו, הנה גם זה הוא ירידה צורך עלי׳, שזהו בכדי שיהי׳ יאשמו, שיגיע לבחינה החמישית כנ״ל.
וזהו ג״כ מה שפסוק זה אומרים בההפטורה שבתחילת הזמן דבין המצרים. דהנה הכוונה בהענין דבין המצרים הוא כמ״ש הרמב״ם בסוף הלכות תעניות דיהפכו ימים אלה29 לששון לשמחה גו׳ והאמת והשלום אהבו30. ולכן אומרים אז את הפסוק דקדש ישראל להוי׳ ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו, שתוכנו הו״ע ירידה צורך עלי׳, כנ״ל בארוכה. וענין אמירת פסוק זה בהתחלת הזמן דבין המצרים הוא כענין הקב״ה מקדים רפואה למכה31, דרפואתו של הקב״ה הוא באופן דעוקר מעיקרא32, לא אשים עליך (מלכתחילה)33. ויתירה מזו, שהימים האלו יהפכו לששון ולשמחה. דכאשר עוקר מעיקרא, הרי אין שום תועלת ותכלית בהירידה, ולכן, נוסף על עקירת הענין הבלתי רצוי שנעקר מעיקרא, יש גם ההפיכה לטוב, יהפכו לששון ולשמחה, שזוהי העלי׳ שבשבילה היתה הירידה.
ויהי רצון שע״י העבודה דאהבת ישראל ואחדות ישראל, שזהו הביטול דסיבת החורבן34, דסיבת החורבן הוא מפני חטאינו גלינו מארצנו כו׳35, ובפרט החסרון באהבת ישראל34, ולכן ע״י העבודה דאהבת ישראל ואחדות ישראל שזהו הביטול דסיבת החורבן, הרי ע״י ביטול הסיבה יתבטל במילא המסובב. ויתירה מזו, דירידה זו צורך עלי׳, דיהפכו ימים אלה לששון ולשמחה גו׳ והאמת והשלום אהבו, דענין השלום הוא גם מה שיתגלה אחדות הוי׳ בעולם, כמש״נ36 ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי׳ דבר. והולכים ביחד בנערינו ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותינו37, קהל גדול (לשון יחיד) ישובו הנה38, לארצנו הקדושה. ואח״כ – לירושלים. ובירושלים גופא – בהר הקדש, קדש מלה בגרמי׳. בבנין בית המקדש השלישי, בעגלא דידן, במהרה בימינו ממש.
__________
1) ירמי׳ ב, ג.
2) פרשתנו (פינחס) עט, סע״ב. וראה גם מאמרי אדה״ז אתהלך – לאזניא ע׳ קז. אוה״ת פרשתנו ס״ע א׳רג.
3) אוה״ת שם ע׳ א׳ריב. ד״ה זה תרס״ו (המשך תרס״ו ע׳ תקח). עזר״ת (סה״מ עזר״ת ע׳ קכב). תרפ״ז (סה״מ תרפ״ז ע׳ רכב).
4) המשך תרס״ו שם.
5) לקו״ת שם פ, ד. וראה לקו״ש חכ״א ע׳ 16 ואילך, ובהנסמן שם הערה 45.
6) ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב. וראה ד״ה ברוך הגומל די״ב תמוז (סה״מ י״ב-י״ג תמוז ע׳ שז ואילך) ודש״פ בלק שנה זו (שם ע׳ שיז ואילך).
7) הובא בכ״מ בדא״ח בשם הזהר. וראה זח״ג קד, ב. וראה גם זהר ח״א צ, סע״ב. רכז, ב. רלג, ב. ח״ב צו, ב. ח״ג סא, ב.
8) מלכים-א יז, א. וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 147 הערה 53. וש״נ.
9) ראה במקומות שבהערה 5. לקו״ש חט״ו ע׳ 245 ואילך. ח״כ ע׳ 284 ובהערות שם.
10) ראה לקו״ת שם פ, ד. אוה״ת שם ע׳ א׳רד ואילך. המשך תרס״ו שם ע׳ תקיח ואילך. סה״מ עזר״ת ס״ע קכח ואילך. וראה סה״מ תרפ״ז שם ואילך.
11) לקו״ת שם. מקומות שבהערה הקודמת.
12) זח״ג צד, ב.
13) ראה אגה״ק ס״ה (קז, ב). לקו״ת האזינו עד, ד. ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך אותיות, פרטי האותיות ע׳ תתח ואילך. וש״נ.
14) אבות פ״ה מ״א.
15) נוסח אקדמות לשבועות.
16) מנחות כט, ב.
17) ראה תניא פל״ו.
18) תנחומא (באָבער) ר״פ בראשית פיסקא ג׳ וה׳. לק״ט שם. רש״י ורמב״ן שם. וראה ב״ר שם. ויק״ר פל״ו, ד. וראה גם אוה״ת שמות ע׳ עט.
19) נצבים ל, טו.
20) סוכה נב, ב. קידושין ל, ב. וראה תניא רפי״ג.
21) ראה גם לקו״ש חי״ט ע׳ 280 ואילך. חכ״ה ע׳ 81-2. ובכ״מ.
22) תולדות כה, כג. תניא פ״ט.
23) לקו״ת פרשתנו שם. אוה״ת פרשתנו שם ע׳ א׳ריב.
24) ויקרא ה, טז.
25) ב״מ נד, א. רמב״ם הל׳ ערכין וחרמין פ״ח ה״ח.
26) לקו״ת שם. וראה גם לקו״ש ח״ד ע׳ 1075.
27) ויגש מז, כד. לקו״ת פרשתנו פא, ריש ע״ב. וראה לקו״ת שה״ש ו, סע״ד. כד, ריש ע״ד. מאמרי אדה״ז תק״ע ע׳ צב. ובכ״מ.
28) לקו״ת פרשתנו שם.
29) ע״פ ירמי׳ לא, יב.
30) זכרי׳ ח, יט.
31) ראה מגילה יג, ב. מדרש לקח טוב שמות ג, א.
32) ראה סנהדרין קא, א ובחדא״ג מהרש״א שם. אוה״ת נ״ך ע׳ שס. וראה לקו״ש חל״ב ע׳ 72-3. וש״נ.
33) בשלח טו, כו ובפרש״י.
34) ראה יומא ט, ב.
35) נוסח תפלת מוסף דיו״ט.
36) ישעי׳ מ, ה.
37) בא י, ט.
38) ירמי׳ לא, ז.
[סה"מ במדבר ח"ב ע' שכו ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ה ע׳ רלה ואילך. התוועדויות תשמ״ה ח״ה ע׳ 2611 ואילך.