בס״ד. ש״פ תצוה, פ׳ זכור, י״ג אדר ה׳תשמ״ז
הנחה בלתי מוגה
זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים גו׳ תמחה את זכר עמלק גו׳ לא תשכח1. וידוע הדיוק בזה2, דהנה מצוה זו היא מצוה תמידית, ולכאורה צריך להבין, מדוע צריכים לזכור מלחמת עמלק לאחרי זמן רב כל כך. גם צריך להבין2 מה שממשיך בדרך בצאתכם ממצרים, דמשמע שענין מלחמת עמלק קשור עם יציאת מצרים.
אך הענין הוא, כמבואר בתו״א פרשתנו (פ׳ תצוה ופ׳ זכור3) דהנה כתיב4 מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור, דמלחמה זו היא בכל דור ודור בכל נפש מישראל. וזהו גם מה שמלחמת עמלק שייכת ליציאת מצרים, דכשם5 שישנה מצות זכירת יציאת מצרים בכל יום, ופעמיים בכל יום (ביום ובלילה)6, שזה כולל גם זכרון קריעת ים סוף7 (כדאיתא בתוספתא8), עד״ז5 ישנו לאחרי זה (בדרך בצאתכם ממצרים) ענין מלחמת עמלק בכל דור ודור בעבודת כאו״א מישראל.
וביאור הענין בעבודת האדם, הנה הנשמה ירדה מלמעלה למטה ונתלבשה בנפש הבהמית ובגוף הדומה בחומריותו לגופי אומות העולם (כדאיתא בתניא9). ותוכן ענין יציאת מצרים בעבודה הוא היציאה ממיצרים וגבולים, היציאה ממיצרי הגוף ונפש הבהמית, והיציאה היא על מנת לבוא לארץ טובה ורחבה10, תכלית השלימות שבזה, ולפני זה (לאחר היציאה) ישנו ענין מלחמת עמלק. ולבאר זה מתחיל בתורה אור שם3 (ע״פ הכלל11 דפותחין בברכה ופותחין בטוב), דהנה כתיב12 לבבתיני אחותי כלה לבבתיני באחת גו׳, דהנה כנסת ישראל שהיא מקור נשמות ישראל נקראת בשם לב, שכמו שהלב הוא משכן וכלי קיבול לרוח החיים העיקרי ומתוכו מתפשט בכל הגוף כו׳ כמאמר13 ליבא פליג לכולהו שייפין, כך מקור נשמות ישראל נקרא בשם כנסת ישראל והיא בחי׳ לב כו׳, ובישראל גופא הנה בחי׳ לב היא עצמות הנפש ומהותה, שע״ז נאמר לבבתיני באחת כו׳14, דבחי׳ אחת היא נקודת האמונה שבכל אחד ואחד מישראל, וכמאמר15 בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר16 וצדיק באמונתו יחי׳, הרי שבחי׳ אמונה נקרא בשם אחת. וזהו לבבתיני אחותי כלה גו׳ באחת, דקאי על האמונה שהיא נקודת הלב (לבבתיני). אמנם מכיון שליבא פליג לכל שייפין, צריך שענין זה (נקודת האמונה) יומשך בכל אברי הגוף, במחשבה דיבור ומעשה, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך17, עד לכל רמ״ח אברים ושס״ה גידים. וזהו18 תוכן גלות מצרים שהי׳ אז גילוי נקודת הלב בגלות שהיא בחי׳ קטנות, בחי׳ אמונה לבדה, שזה הי׳ אצלם בשלימות, דזהו מה שישראל מאמינים בני מאמינים19 (שזה נאמר לגבי ישראל בהיותם במצרים), דנוסף לזה שהם מאמינים מצד עצמם הרי הם גם בני מאמינים, אבל ענין זה הוא בבחי׳ קטנות, שהאמונה לא נתפשטה ונמשכה בכל אברי הגוף ובמחשבה דיבור ומעשה. וזהו ענין יציאת מצרים ברוחניות בעבודת האדם, שיהי׳ ליבא פליג לכל שייפין, המשכת נקודת האמונה בכל הענינים.
והנה בזה גופא יש ב׳ שלבים, מן הקל אל הכבד. וכמו ביציאת מצרים בפשטות, שבתחילה היתה יציאת מצרים ואח״כ הכניסה לארץ טובה ורחבה, כן הוא גם ברוחניות ובעבודת האדם. דענין יציאת מצרים הוא בחי׳ אתכפיא, היציאה מהמיצרים וגבולים, כפיית הרע20. והיינו שהתפשטות נקודת האמונה בכל אברי הגוף היא באופן של אתכפיא במחשבה דיבור ומעשה בנוגע למעשה בפועל. וכמבואר בתניא21 שהבינוני נופלים לו מחשבות זרות וכו׳ ורק שדוחה אותם בשתי ידים. וענין הכניסה לארץ טובה ורחבה הו״ע אתהפכא שהארץ היא טובה, כולו טוב, ועוד זאת, שהטוב אינו באופן של נקודה, נקודת האמונה, אלא שהיא באופן דרחבות (ורחבה), שמתפשטת בכל הפרטים ופרטי פרטים. וזהו ענין אתהפכא, שהכל נהפך לטוב. וזהו גם סדר העבודה כמבואר בתניא22, שלפני שלימות העבודה עדיין אין האדם מואס ברע בתכלית, אלא רק במעשה בפועל שנזהר במחשבה דיבור ומעשה, ורק לאחרי זה מגיע לשלימות העבודה דלבי23 חלל בקרבי24, עד שיהי׳ בכל לבבך בשני יצריך25.
והנה26 ההפרש בין ב׳ אופנים ושלבים אלו הוא ההפרש בין העבודה בבחי׳ אחוריים והעבודה בבחי׳ פנימיות. דהעבודה דאתכפיא נקראת בשם אחרי הוי׳, והיינו שהעבודה היא בבחי׳ אחוריים בלבד ולא בבחי׳ פנימיות, מכיון שהוא רק במצב של אתכפיא, שכופה הרע מצד האמונה באופן מקיף, אבל עדיין לא חדר זה בפנימיותו, ומצד הפנימיות שבו דהיינו הרצון והתענוג וכו׳ עדיין יש נתינת מקום לרע, וכנ״ל שנופלים לו מחשבות זרות כו׳. משא״כ העבודה דארץ טובה ורחבה, ענין אתהפכא, היא בבחי׳ פנימיות, מצד הרצון והתענוג כו׳.
והנה26 כשם שביציאת מצרים בפשטות היו ב׳ אופנים אלו, אלא שהיו בסדר דמן הקל אל הכבד, דבתחילה היו במצב של אתכפיא ואח״כ באו למצב של אתהפכא, עד״ז הוא בעבודת האדם, שהעבודה בבחי׳ אתכפיא מביאה את האדם לבחי׳ אתהפכא, דבתחילה רק כופה את עצמו וכו׳ ואח״כ מואס ברע אבל באופן שהמיאוס אינו בשלימות, עד שאח״כ מואס ברע בתכלית. וזהו גם מה שמהעבודה דאחרי הוי׳ באים לענין פנים בפנים דיבר הוי׳ עמכם27, עד שהי׳ גילוי שם הוי׳ לכאו״א מישראל במתן תורה (וכמבואר בארוכה בלקו״ת פ׳ ראה28).
אמנם29 את זה לעומת זה עשה האלקים30, דכשם שיש עבודה בבחי׳ אחוריים דקדושה שעל ידה באים אח״כ לבחי׳ פנים, עד״ז יש גם בחי׳ אחוריים דלעו״ז שהוא גורם שלא יבוא לבחי׳ פנים אלא ישאר בבחי׳ אחוריים. וזהו ענינו של עמלק מלשון ומלק את ראשו31, שענינו הוא להפריד בין הראש והגוף שלא יומשך בכל אברי הגוף נקודת האמונה שבראש באופן של פנימיות. וזהו מה שנאמר בעמלק32 ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, אחריך דייקא, דכשהעבודה היא בבחי׳ אחוריים, יש אז נתינת מקום לעמלק ומלחמת עמלק. וזהו מ״ש בדרך בצאתכם ממצרים, שהענין דמלחמת עמלק הי׳ בשעת היציאה ממצרים בהיותם בדרך לארץ טובה ורחבה. דמכיון שאז עדיין אינם במצב של אתהפכא, הרי יש נתינת מקום שיהי׳ בחי׳ עמלק, דאף שבבחי׳ הראש שבו ישנה אצלו האמונה בשלימות, מ״מ הרי עמלק מפריד בין הראש לשאר אברי הגוף, כמבואר במשנה במסכת אהלות33 על דבר רמ״ח האברים שבגוף, שזה כולל גם כמה וכמה אברים בראש עצמו כו׳. וזהו גם מה שאמרו34 על עמלק35 יודע את רבונו ומכוון למרוד בו, היינו שישנו ענין יודע את רבונו, דמצד הראש הכל הוא בשלימות, ומ״מ מכוון למרוד בו, שאין ענין זה נמשך במעשה בפועל באברי הגוף.
ויש לומר דבדקות הנה ענין זה (דיודע את רבונו ומכוון למרוד בו) הרי הוא בזה גופא שהעבודה היא רק בבחי׳ אתכפיא ובחי׳ אחוריים ולא בבחי׳ אתהפכא ובחי׳ פנים. כי מכיון שעבודה זו היא בדרך בצאתכם ממצרים, לאחרי הניסים דיציאת מצרים וקריעת ים סוף וכו׳, הרי גילויים אלו היו צריכים לפעול שיהי׳ מיד במדריגת ארץ טובה ורחבה. ומכיון שנשאר בדרגת אחוריים, הרי זה ענין של מרידה בדקות. וע״ד ההלכה36 דמאן דמחוי במחוג קמי מלכא הוי מרידה במלכות, היינו שלהיותו קמי מלכא, הרי אף שזהו ענין של מחוי במחוג בלבד, הוי מרידה במלכות.
וזהו תוכן ענין מלחמת עמלק בעבודת האדם בכל יום, דאת זה לעומת זה עשה האלקים, כדי שיהי׳ ענין בחירה חפשית, וע״י שבוחר בטוב בבחירה חפשית, הרי הוא מגיע מהירידה דעמלק להעילוי דפנים בפנים, דתמורת זה שיהי׳ ענין עמלק, מכוון למרוד בו, הרי הוא הולך לארץ טובה ורחבה, עד לבחי׳ פנימיות דפנימיות. דזהו מה שאחרי מלחמת עמלק בא יתרו, דמה שמועה שמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק37, וע״י ביאת יתרו הי׳ הגילוי דמתן תורה (כדאיתא בזהר38), דענין מתן תורה הוא אנכי הוי׳ אלקיך, כמבואר בארוכה בלקו״ת פ׳ ראה שם, שאז נעשה הוי׳ הפנימיות של כאו״א מישראל. ויתירה מזו, דע״י הבחירה חפשית מהפכים גם קליפת עמלק עצמה, כדאיתא בגמרא39 דמבני בניו של המן למדו תורה וכו׳, דהמן בן המדתא האגגי הרי הי׳ מזרע עמלק ועשו (כמפורט בתרגום שני למגילת אסתר40), וכמבואר בהדרושים הענין בזה41. ועד״ז פועלים בפרעה מלך מצרים שיהי׳ בשלח פרעה את העם42 דוקא, כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו43, שפרעה עצמו נהפך לטוב.
וע״י העבודה בכל ענינים אלו באים לקיום מצות תמחה את זכר עמלק44, עד לתקופה הב׳, שאז מחה אמחה את זכר עמלק45, בקרוב ממש, דאז שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה46, בירושלים עיר הקודש ובהר הקודש, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש, ממש ממש.
__________
1) תצא כה, יז; יט.
2) ראה תו״א פרשתנו (תצוה) פד, ב. ובכ״מ.
3) שם. וראה גם מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ שפא ואילך.
4) ס״פ בשלח (יז, טז).
5) תו״א שם.
6) רמב״ם הל׳ ק״ש פ״א ה״ג. שו״ע אדה״ז או״ח סס״ז ס״א. וראה תניא פמ״ז.
7) ראה תו״א בשלח סב, ב.
8) ברכות רפ״ב. וראה שו״ע אדה״ז או״ח סס״ו סי״ד.
9) פמ״ט (ע, רע״א).
10) שמות ג, ח.
11) ראה אגה״ק רס״א. וראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 641 הערה ד״ה פותחין בברכה. וש״נ.
12) שה״ש ד, ט.
13) ראה זח״ג קסא, ב. רכא, ב. וראה גם לקו״ת שה״ש ד״ה לבבתיני וביאורו (כט, ב ואילך. לא, א ואילך).
14) ראה תו״א שם פד, ג. מאמרי אדה״ז שם ע׳ שפב ואילך.
15) מכות כד, א.
16) חבקוק ב, ד.
17) ואתחנן ו, ה.
18) ראה בכ״ז תו״א שם (פד, ג ואילך). מאמרי אדה״ז שם.
19) שבת צז, א.
20) ראה תניא פל״א. אוה״ת בא ע׳ רצא ואילך. ועוד. הנסמן בהערה 26.
21) פי״ב.
22) ראה תניא פ״י. פי״ב ואילך. ספי״ד.
23) תהלים קט, כב.
24) ראה תניא פ״א.
25) ברכות נד, א (במשנה). ספרי ופרש״י עה״פ. וראה תו״א שבהערה הבאה.
26) ראה בכ״ז תו״א שם פד, ד ואילך. פה, ג-ד. מאמרי אדה״ז שם.
27) ואתחנן ה, ד.
28) יח, א. יט, א.
29) בכ״ז ראה תו״א שם פה, סע״א ואילך. מאמרי אדה״ז שם ע׳ שפה ואילך.
30) קהלת ז, יד.
31) ויקרא ה, ח.
32) תצא שם, יח.
33) פ״א מ״ח.
34) ל׳ חז״ל – תו״כ ופרש״י בחוקותי כו, יד. פרש״י נח י, ט. לך לך יג, יג. וראה לקו״ש חכ״א ע׳ 193 הערה 38. וש״נ.
35) תו״א פרשתנו פג, סע״ד. מאמרי אדה״ז מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ קעב. תקס״ה שם ע׳ שצה. סה״מ תש״ט ע׳ 64 (השני). ובכ״מ. וראה לקו״ש שם. וש״נ.
36) ראה חגיגה ה, ב.
37) זבחים קטז, א. מכילתא ופרש״י ר״פ יתרו.
38) ח״ב סז, ב. סח, א. נתבאר בד״ה ויאמר משה תש״ט פ״ו (סה״מ תש״ט ע׳ 56 (השני)) ואילך.
39) גיטין נז, ב. סנהדרין צו, ב.
40) ג, א. וראה גם מסכת סופרים פי״ה ה״ו.
41) ראה סה״מ תרס״ה ע׳ ריז. תרע״ח ע׳ שצז. ריש וסוף ד״ה ראשית גוים עמלק פר״ת (לאדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע – סה״מ פר״ת ע׳ רצו; שא, ולאדמו״ר מהוריי״צ – סה״מ תר״פ-פא ע׳ א; יב). וראה שיחת ש״פ בא שנה זו (התוועדויות תשמ״ז ח״ב ע׳ 371. שם ע׳ 377).
42) ר״פ בשלח (יג, יז).
43) ס״פ שמות (ו, א).
44) ס״פ תצא (כה, יט). וראה מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ מב.
45) בשלח יז, יד. וראה מאמרי אדה״ז שם.
46) רמב״ם ריש הל׳ מלכים. וראה תנחומא תצא יא. פסיקתא דר״כ פ״ג. סנהדרין כ, ב. ספרי פ׳ ראה יב, יח.
[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' רמו ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ צג ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״ב ע׳ 563 ואילך.