מג) אתם נצבים (ב) – ש״פ נצבים-וילך, כ״ג אלול ה׳תשל״ט

בס״ד. ש״פ נצבים-וילך, כ״ג אלול ה׳תשל״ט

הנחה בלתי מוגה

אתם נצבים היום כולכם לפני ה׳ אלקיכם ראשיכם שבטיכם גו׳ מחוטב עציך עד שואב מימיך1. ואיתא בלקו״ת2 דפרשה זו קוראין לעולם קודם ראש השנה3 ומרומז במילת היום דקאי על ראש השנה כי זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון4. וזהו מה שאומר אתם נצבים היום כולכם גו׳, שכל בנ״י מראשיכם שבטיכם וגו׳ עד חוטב עציך ושואב מימיך הם מתאחדים יחד להיות לאחדים כאחד5, כי הכלי להברכות וההמשכות שלמעלה הוא ענין האחדות, כמו שאומרים6 ברכנו אבינו (כאשר) כולנו כאחד דוקא (כמבואר בארוכה בתניא פרק לב, לקו״ת ד״ה החלצו7, ובספר המצוות להצ״צ מצות אהבת ישראל8), ובראש השנה הוא המשכת החיות על כל השנה. כידוע (ומבואר בארוכה בהמשך עת״ר9, וברמז בלקו״ת10) הטעם על זה שנקרא ראש השנה (ולא תחילת השנה), כי הוא בדוגמת הראש שכולל בתוכו החיות דכל אברי הגוף, וגם כמו שהאברים הם במקומם נמצא בהם הראש, ועד שהוא המנהיג אותם (שכל האברים נשמעים לרצונו), עד״ז הוא בהיום דראש השנה, שבו נמשך כל החיות של כל ימי השנה, וגם הנהגתם אח״כ היא כפי אופן המשכתם בראש השנה. וזהו אתם נצבים היום כולכם גו׳, כי ההכנה והכלי להמשכה זו הוא כולכם, ההתאחדות דבנ״י להיות לאחדים כאחד, שעי״ז הם כלים להשראת יחודו ית׳.

ומפרט הכתוב עשר מדריגות (ראשיכם שבטיכם וגו׳ מחוטב עציך עד שואב מימיך), דכמו שיש עשר מדריגות בנפש האדם, דהיינו ג׳ שכלים וז׳ מדות, כך כל ישראל הם קומה אחת שלימה שנחלקת לעשר מדריגות11. והענין הוא, שהאחדות דבנ״י מה שהם מתאחדים להיות לאחדים כאחד, שעי״ז הם נעשים כלים להשראת יחודו ית׳, הוא לא באופן שאין בהם חילוקי מדריגות (היינו שמצד הגילוי דבחי׳ יחיד הם מתבטלים ממציאותם), כי אם, דגם כמו שהם בבחי׳ מציאות ונחלקים לעשר מדריגות, מ״מ הם מתאחדים בהתאחדות גמורה. דהתאחדות זו (התאחדות של פרטים) היא כמו ההתאחדות דבחי׳ אחד (שלמטה מבחי׳ יחיד). וכמו שידוע12 ההפרש בין אחד ליחיד, דיחיד הוא למעלה מהתחלקות משא״כ אחד הוא שישנם דברים מחולקים ורק שהם מתאחדים. וכמרומז גם בהאותיות דתיבת אחד, שהח׳ והד׳ מורים על ז׳ רקיעים וארץ וד׳ רוחות העולם13, ורק שהם בטלים להאל״ף. וגם האל״ף אינו שולל את מציאות העולם, שהרי האל״ף הוא הראש דתיבת אחד שכולל (כנ״ל בענין ראש) את הח׳ (ז׳ רקיעים וארץ) והד׳ (ד׳ רוחות העולם), וגם האל״ף עצמו מורה על אלופו של עולם13. אלא שאעפ״כ, ע״י התאחדות זו דבנ״י [שגם כמו שהם בבחי׳ מציאות ונחלקים לעשר מדריגות, מ״מ הם לאחדים כאחד] הם נעשים רשות היחיד ליחודו ית׳14, היינו לבחי׳ יחיד (שלמעלה מבחי׳ אחד), אלא שגילוי זה דבחי׳ יחיד הוא לא כמו שהוא בפני עצמו, כי אם כמו שנמשך בבחי׳ חי העולמים מלך15, שמצד זה נעשה ענין המציאות והתחלקות המדריגות עד לבחי׳ חוטב עציך ושואב מימיך. ואדרבה, ע״י ההתאחדות דבנ״י גם כמו שהם נחלקים לעשר מדריגות עד לבחי׳ חוטב עציך ושואב מימיך, עי״ז דוקא נעשים חד עם עצמותו ית׳.

וזהו מה שממשיך בכתוב16 לעברך בברית [שלעברך בברית הוא ביאור על מ״ש לפנ״ז אתם נצבים היום כולכם גו׳, וכדאיתא בלקו״ת17 שבזה מבאר איך הוא דרך היחוד ומהו ענין התשובה ולמה דוקא בראש השנה], וכמבואר בלקו״ת17 שהוא כמו שני אוהבים שכורתים ברית ביניהם שהם מתקשרים זה עם זה כאילו נעשו לבשר אחד. דזהו מה שאופן הכריתת ברית הוא כמ״ש18 אשר כרתו את העגל ויעברו בין בתריו, היינו דמה ששניהם עוברים בתוך גוף אחד מורה19 על שנעשו לבשר אחד. ומדייק בלקו״ת שנעשו לבשר אחד, וכן שניהם עוברים בתוך גוף אחד, כי היחוד דהקב״ה עם בנ״י הוא גם מצד הגוף הגשמי, ואדרבה, מצד הכוונה דדירה בתחתונים הדירה לעצמותו ומהותו היא דוקא בתחתונים. וכמ״ש20 באתי לגני ואמרו רז״ל21 לגנוני כו׳, דעיקר שכינה בתחתונים היתה, דדוקא בתחתונים היא בחי׳ גני וגנוני, שענין הגן מורה על התענוג והשעשוע שלו כביכול, ותענוג ושעשועים זה הוא בתחתונים דוקא. והענין הוא, דהנה מבואר באגה״ק ד״ה איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד22 שהתהוות היש הנברא הוא בכח העצמות שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח״ו, שלכן גילוי כח העצמות הוא (לא בחיוהי וגם לא בגרמוהי, כי אם) דוקא בהיש הנברא. וכמבואר בביאורי הזהר23 שאמיתית מציאותו של היש הנברא (מה שנראה ליש) הוא יש האמיתי. ולכן הכריתת ברית וההתקשרות דהקב״ה עם ישראל הוא בעיקר בהגוף דישראל, וכמבואר בשיחה הידועה24 השייכות דעצמות לגוף הגשמי דוקא.

וזהו אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם25, שעצמותו ית׳ מבקש מכל בנ״י ומכ״א מישראל (בעט זיך ביי אַלע אידן און באַ יעדער אידן), שתמליכוני עליכם. דהגם אשר במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים26, שעלה לפניו ית׳ התענוג שיתענג כביכול בעבודת הנשמות27, ותענוג זה הי׳ עוד לפני הבריאה כתורת הרב המגיד בלקוטי אמרים ובאור תורה בתחילתם ובראשיתם28, אעפ״כ הוא מבקש שתמליכוני עליכם, כי הענין דבמי נמלך הוא בנשמותיהן של צדיקים, ותכלית הכוונה היא העבודה דנשמות בגופים, שעי״ז דוקא נעשה תמליכוני עליכם בפועל, לעורר29 התגלות פנימיות מלכותו ית׳ מעצמותו ומהותו.

וזהו לעברך בברית גו׳, שבכל שנה קודם ראש השנה צ״ל כריתת ברית מחדש על קבלת התורה שהוא בדוגמת הברית שהי׳ לפני הכניסה לארץ ישראל בפעם הראשונה, מלבד30 הברית אשר כרת אתם בחורב31, כי בעת אשר כרת אתם בחורב היו ישראל צדיקים, ולאחרי הירידה (שע״י החטא), הוצרך להיות לעברך בברית הוי׳ אלקיך, בחי׳ תשובה32. וברית זה (דלעברך בברית) שבא לאחרי הירידה כנ״ל, ירידה צורך עלי׳. הוא נעלה יותר מהברית אשר כרת אתם בחורב. כי ״לעברך בברית״ הוא33 מה שכורתי הברית עוברים בין הבתרים ״בתוך גוף אחד״ שהו״ע ההתקשרות דהקב״ה עם ישראל שנעשו חד ממש, ועד שגם הגוף דישראל הוא מתייחד עם עצמותו ית׳ (כנ״ל), שמצד התקשרות זו נעשו בקשו פני את פניך הוי׳ אבקש34 [ובאופן שפני (דישראל) ופניך הוי׳ הם ענין אחד], עבודת התשובה (שלמעלה מעבודת הצדיקים). דענין התשובה הוא למעלה ממדידה והגבלה, למעלה מההגבלה דזמן שלכן תשובה היא בשעתא חדא וברגעא חדא35 [ואדרבה, אין מקום כלל (עס האָט גאָר קיין אָרט) שעבודת התשובה תצטרך לקחת יותר (זאָל דאַרפן נעמען מער) משעתא חדא ורגעא חדא], ולמעלה מההגבלה דמקום, כולל גם ההגבלה דמקום רוחני, שענין המקום ברוחניות הוא מעלה ומדריגה36, שלכן אפילו כשהוא בדרגא הכי תחתונה (מצד חטאים כו׳), מועלת תשובה. וזהו מה שממשיך בכתוב37 ושב ה׳ אלקיך את שבותך, ופירש רש״י38 (שהוא פשוטו של מקרא39) והשיב לא נאמר אלא ושב, שהקב״ה בעצמו אוחז בידיו של כאו״א מישראל, כי מצד הכריתת ברית דהקב״ה עם ישראל שנעשו חד ממש, וגם מצד הגוף דישראל שהוא גוי קדוש ובתכלית הקדושה40, הרי מובן בפשטות, דבכל מקום שישראל נמצא, גם אם יהי׳ נדחך בקצה השמים41, נמצא שם עצמותו ומהותו ית׳, מכיון שהם חד ממש, ולכן לא נאמר והשיב אלא ושב (דהייו שה״ושב״ אינו דבר נפרד מ״והשיב״, כי אם שניהם הם דבר אחד ממש.

וזהו אתם נצבים היום כולכם גו׳, שכל ניצוצי נשמות (מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך) נצבים במקורם הראשון עד לפני הוי׳11, ועד שהם נעשים חד ממש עם (בחי׳) לפני הוי׳ (כנ״ל בענין לעברך בברית), ישראל ומלכא בלחודוהי42, ועי״ז הם גם נצבים (כפירוש הבעש״ט43) קיימים ועומדים, היינו שזוכים בדין, ולא רק בנוגע לענינים רוחניים (משפט לאלקי יעקב44) אלא גם בנוגע לענינים גשמיים (חק לישראל44), ואדרבה עיקר הדין בראש השנה (ומה שזוכים בדין) הוא בנוגע לענינים גשמיים45, שלכאו״א מישראל יהי׳ כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, בבני חיי ומזוני, ובכולם רויחי, בטוב הנראה והנגלה.

__________

1) ריש פרשתנו (נצבים כט, ט-י).
2) ריש פרשתנו (מד, א).
3) תוד״ה קללות – מגילה לא, סע״ב. רמב״ם הל׳ תפלה פי״ג ה״ב. טושו״ע או״ח סתכ״ח ס״ד. לקו״ת ריש פרשתנו (מד, א). ועוד.
4) נוסח תפלת מוסף דר״ה (ברכת זכרונות) – מר״ה כז, א.
5) לקו״ת שם. וראה לקו״ש ח״ד ע׳ 1141 ואילך.
6) בתפלת העמידה (ברכת שים שלום).
7) מטות פה, ד ואילך.
8) כח, א ואילך.
9) סה״מ עת״ר בתחלתו.
10) תבוא מא, ג. פרשתנו מז, סע״א ואילך.
11) לקו״ת ריש פרשתנו.
12) ראה תו״א וארא נה, ב ואילך. אמרי בינה שער הק״ש פ״ח. לעיל ח״א ע׳ לו. וש״נ.
13) ראה סמ״ק – הובא בב״י או״ח סס״א (ד״ה כתב בסמ״ק). שו״ע (ודאדה״ז) או״ח שם ס״ו. לקו״ת תזריע כג, ג. סהמ״צ להצ״צ שרש מצות התפלה פי״ח (קכד, א-ב). ובכ״מ. וראה ברכות יג, ב.
14) לקו״ת פרשתנו מד, סע״א.
15) ראה תו״א מקץ מ, ג. ובכ״מ.
16) פרשתנו שם, יא.
17) שם מד, ריש ע״ב.
18) ע״פ ירמי׳ לד, יח.
19) ראה בארוכה המשך ר״ה תש״ב פי״ג (סה״מ תש״ב ע׳ 25-6). ובכ״מ.
20) שה״ש ה, א.
21) ב״ר פי״ט, ז. במדב״ר פי״ג, ב. שהש״ר פ״ה, א. נתבאר בארוכה בד״ה באתי לגני ה׳שי״ת (סה״מ תש״י ע׳ 111 ואילך).
22) ס״כ (קל, סע״א-ב).
23) לאדהאמ״צ – בשלח מג, ג. וראה גם ד״ה ולקחתם לכם תרס״א (סה״מ תרס״א ע׳ קצט). ד״ה מצה זו תש״ז פ״ב (סה״מ תש״ז ע׳ 238).
24) סה״ש תורת שלום ע׳ 11-12. שם ע׳ 120 ואילך.
25) ר״ה טז, א. לד, ב.
26) ב״ר פ״ח, ז. רות רבה רפ״ב.
27) המשך ר״ה תש״ג פ״ג (סה״מ תש״ג ע׳ 9). ובכ״מ.
28) ראה גם או״ת ב, ד (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן ח).
29) לקו״ת פרשתנו שם, ד.
30) ל׳ הכתוב – תבוא כח, סט.
31) לקו״ת תבוא מא, ג.
32) אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳רו.
33) ראה פירש״י עה״פ פרשתנו כט, יא.
34) תהלים כז, ח. וראה לקו״ת פרשתנו מד, ב ואילך.
35) זח״א קכט, סע״א.
36) הל׳ יסוה״ת פ״ב ה״ו. מו״נ ח״א פ״ח (הובא בספר החקירה להצ״צ עד, סע״ב).
37) פרשתנו ל, ג.
38) עה״פ (ממגילה כט, א).
39) ראה פירש״י בראשית ג, ח. כד. ועוד.
40) ראה גם שו״ע אדה״ז או״ח מהדו״ת סוס״ד. תניא פמ״ט (סט, סע״ב ואילך).
41) ל׳ הכתוב – פרשתנו שם, ד.
42) ראה זח״ג לב, א.
43) אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ס״ע תל-תלא. כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן לא (עח, א). וש״נ.
44) תהלים פא, ה. וראה סה״מ תש״י ע׳ 25. ובכ״מ.
45) לקו״ת ר״ה נט, ב (מהמי״י הל׳ תשובה פ״ג).

[סה"מ דברים ח"ב ע' רח ואילך]

נדפס בסה״מ תשל״ט ע׳ רלב ואילך.

סגירת תפריט