בס״ד. ש״פ ויקהל, פ׳ שקלים, כ״ז אד״ר, מבה״ח אד״ש ה׳תשמ״ו
הנחה בלתי מוגה
כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו גו׳ זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש גו׳ לכפר על נפשותיכם1, וידועים הדיוקים בזה בדרושי רבותינו נשיאינו (בדרושי אדמו״ר הזקן בתו״א2, ובדרושי רבותינו נשיאינו בדורות שלאחרי זה3), מהו ענין כי תשא את ראש בני ישראל, דתשא פירושו הוא לא רק לשון מנין (כפשוטו) אלא גם לשון נשיאת ראש (הגבהה), ובמה נשתנתה מצות מחצית השקל מכל שאר המצוות שדוקא בה נאמר תנאי זה דכי תשא את ראש גו׳ אז דוקא ונתנו גו׳ זה יתנו גו׳ מחצית השקל גו׳, היינו שמצוה זו דוקא קשורה עם ענין נשיאת ראש. גם צריך להבין למה נאמר כי תשא לשון יחיד, דמשמע שנשיאת ראש זו צ״ל ע״י משה רבינו דוקא, וצריך להבין הענין בזה. גם צריך להבין בכללות מצות מחצית השקל, דלכאורה מצוה זו אינה דומה לשאר כל המצוות, דבכל המצוות ובכל עניני קדושה ידוע הכלל4 שצ״ל מן הנאה והמשובח דוקא כמ״ש5 כל חלב להוי׳, ודוקא דבר שלם ותמים וכו׳6, ובמצוה זו מודגש שצ״ל מחצית השקל דוקא, כמפורש בכתוב7 שישנו שקל הקודש שהוא עשרים גרה והנתינה צ״ל ממחצית השקל דוקא, מחצית דייקא.
גם צריך להבין במ״ש בסיום הענין לכפר על נפשותיכם, מהו הקשר דענין הכפרה למצות מחצית השקל, והרי כפרה שייכת ונפעלת ע״י עבודת התשובה. והנה לכאורה הי׳ אפשר לומר שמטעם זה צ״ל מחצית השקל דוקא, כי זהו ענינה של עבודת התשובה שהיא מתוך לב נשבר ונדכה8 דוקא, דענין לב נשבר ונדכה מורה על שבירת הלב וכו׳, ענין מחצית. וע״ד מה שאמרו רז״ל9 גבי מדות הארון, דכתיב בי׳10 אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו הנה כל מדותיו היו שבורות בחצאי אמות ללמד שכל מי שלומד תורה צריך לשבר ולהשפיל עצמו, וכנודע11 שהכלי ללימוד התורה הוא ענין הביטול, כמאמר12 ונפשי כעפר לכל תהי׳ פתח לבי בתורתך. אמנם באמת אין זה דומה לעניננו, כי בענין התורה הנה הגם שצ״ל בתכלית הביטול, מ״מ צ״ל מציאות של אדם הלומד, ולכן מתאים בזה ענין השבירה בחצאי אמה, מחצית, היינו שהוא שבור אבל מ״מ הוא מציאות של מחצית. אבל בענין שבירת הלב שבעבודת התשובה (לכפר על נפשותיכם) אינו מתאים ענין המחצית, דשבירת הלב שבתשובה היא מכל וכל, שבטל במציאות לגמרי, משום שהתשובה היא למעלה מתורה, ונוגעת בבחי׳ מעמקים כו׳13, ולכן הביטול ע״ז הוא עמוק יותר מהביטול שבשביל לימוד התורה, עד שלא נשאר ממנו אפילו מחצית וכו׳. וא״כ עדיין צריך ביאור הטעם דמצוה זו היא במחצית השקל דוקא, ואיך נפעל ע״י מצות מחצית השקל ענין לכפר על נפשותיכם. והנה מכיון שמצוה זו ענינה הוא לכפר על נפשותיכם, היינו שזה חודר בכל הנפש (אַז דאָס נעמט דורך דעם גאַנצן נפש), בהכרח לומר שהיא מצוה כללית בכללות עבודת האדם. ובזה גופא הרי מצוה זו היא מצוה כללית הן בהשייכות דעבודת האדם עם קונו והן בעבודת האדם גופא והן בהמשכת האלקות מלמעלה.
והענין הוא (בהשייכות דעבודת האדם עם קונו), דהנה14 ב׳ החצאים דשקל הקודש מרמזים בכללות על הקב״ה וישראל כביכול, והיינו עבודת האדם מלמטה והמשכת האלקות מלמעלה הנמשכת ע״י העבודה דתורה ומצוות. דב׳ ענינים אלו הם ב׳ חצאים, כנודע תורת הרב המגיד15 (הובאה ונתבארה ע״י אדמו״ר הזקן וע״י אדמו״ר הצ״צ ביהל אור לתהילים16) עה״פ17 עשה לך שתי חצוצרות, שתי חצאי צורות, שהקב״ה וכנסת ישראל הם כב׳ חצאי צורות כביכול, ולכן נקראים ישראל בשם אחותי מלשון איחוי, שנעשים כולא חד עם הקב״ה18. ובלשון הקבלה ב׳ ענינים אלו הם אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא או מ״ד ומ״ן וכו׳, שהם ב׳ חצאים, כי באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, והמשכת מ״ד היא ע״י העלאת מ״ן.
והנה עד״ז ישנם ב׳ ענינים אלו בעבודת האדם גופא, שיש בה ב׳ התנועות דהמשכה והעלאה, כמ״ש19 ונתתי לך מהלכים גו׳, מהלכים לשון רבים הם ב׳ בחינות הליכה, וכתיב ונתתי לך מהלכים, לך דייקא, שבעבודת האדם יש ב׳ בחינות הליכה, הליכה20 מלמטה למעלה שהו״ע מעשה המצוות, העלאת דברים גשמיים, והליכה מלמעלה למטה שהו״ע לימוד התורה, שהרי התורה נמשכת מלמעלה, ומשם נסעה וירדה כו׳ עד שנתלבשה כו׳ בדיו על הספר כו׳21. ובכללות יותר (ובאופן אחר), הרי ידוע שעבודת האדם נחלקת לג׳ העמודים דתורה עבודה וגמילות חסדים22, שהם נחלקים לב׳ התנועות הכלליות דהמשכה והעלאה23, דתורה וגמילות חסדים (מצוות) ענינם היא ההמשכה מלמעלה למטה, ועבודה (תפילה) שענינה הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה24, העלאה מלמטה למעלה.
והנה כל הענינים שלמטה נשתלשלו מהן25, מהענינים שלמעלה, ולכן ישנם ב׳ החצאים גם בספירות שלמעלה, ובכללות הם בחי׳ ז״א ומלכות הכוללים כל עשר ספירות דאצילות. דענין ספירת המלכות הוא ענין ההעלאה מלמטה למעלה כמאמר26 נהורא תתאה קרי תדיר ולא שכיך וכו׳, וענין ז״א הוא ההמשכה מלמעלה למטה. וזהו מ״ש27 והתהלכתי בתוככם ב׳ בחינות הילוך (כמו ונתתי לך מהלכים לשון רבים), וכתיב28 ואולך אתכם קוממיות, כשתי קומות, שהן ב׳ בחינות הילוך (כמבואר בכמה מקומות), היינו שגם באלקות שלמעלה ישנם ב׳ ענינים אלו.
אמנם לכאורה צריך להבין, מה הקשר דבחי׳ ז״א ומלכות לעבודת האדם (כללות הענין דמחצית השקל), והרי ספירות אלו ישנם למעלה מצד עצמם. ואדרבה, הרי הענינים שלמטה נשתלשלו מהענינים שלמעלה (כנ״ל). אך הענין הוא, דהנה אמרו רז״ל29 עה״פ30 ארץ יראה ושקטה שאמר הקב״ה אם יקבלו ישראל את התורה מוטב ואם לאו אחזיר את העולם לתהו ובהו. והרי ענין זה (אחזיר את העולם לתהו ובהו) קאי על כל סדר ההשתלשלות, לא רק על עולם העשי׳ הגשמי (עולם הזה), ולא רק עולם העשי׳ הרוחני, ולא רק על עולמות בי״ע הפרטיים, ולא רק על עולם האצילות הפרטי, אלא על כל סדר ההשתלשלות, כולל אצילות דכללות. ונמצא, שגם הענינים שלמעלה, כולל בחי׳ ז״א ומלכות, הנה ממתן תורה והלאה הרי הם תלויים בעבודת האדם. וכמאמר דע מה למעלה ממך31, שכל32 הענינים והספירות שלמעלה תלויים בעבודת האדם למטה. וכן מובן גם ממה שאמרו רז״ל33 בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית, דגם זה קאי על כל סדר ההשתלשלות, שהכל נברא בשביל ישראל ובשביל התורה, ונמצא שהכל תלוי בעבודת האדם.
והנה ע״פ מה שנת״ל דכללות ענין מצות מחצית השקל מורה על כללות עבודת האדם (בב׳ הקוים שבה), יובן גם מ״ש לכפר על נפשותיכם, דענין הכפרה הוא התיקון שאחר הירידה (כמו34 לכפורי ידי׳35 כו׳), וזהו כללות ענין עבודת האדם, הבאה לאחרי הירידה והשבירה דעולם התהו, שירידה זו היא לצורך עלי׳, סותר על מנת לבנות36, והיינו עלי׳ כזו שלמעלה גם מהמקום שלפני הירידה. וזהו גם מ״ש כי תשא את ראש גו׳, היינו שגם הראש עולה ממדריגתו, וכנ״ל שעלי׳ זו שע״י הירידה היא עלי׳ לדרגא נעלית יותר ממה שהי׳ לפני זה, דע״י עבודת התשובה נעשה בחי׳ עולם חדש37, חידוש לגמרי, וזהו ענין כי תשא את ראש, שעולה גם למעלה ממדריגת הראש. אמנם ענין זה גופא נמשך בתוך העולם, שבעולם עצמו עושים עולם חדש. ומטעם זה כללות עבודה זו היא ע״י משה דוקא, דזהו מ״ש כי תשא את ראש דוקא, שזהו ע״י משה, כי משה יש בו ב׳ הענינים הנ״ל (שהם דבר והיפוכו), דמשה נקרא כן על שם כי מן המים משיתיהו38, היינו39 ששורש נשמתו הי׳ מבחי׳ מים וכו׳, ולכן הי׳ כבד פה וכבד לשון40 (ומטעם זה גם אמר41 שאין זו שליחותו להוציא את ישראל וכו׳, מכיון שאין הוא שייך לעולם זה ועבודה זו וכו׳), שזה נרמז בשמו (מ׳ דמשה ר״ת מים), ויחד עם זה נקרא משה על שם משיתיהו (מ׳ דמשה ר״ת משיתיהו), שנמשה ויצא מן המים. ולכן בכחו לפעול בישראל ענין זה שגם בהיותם בעולם הזה יהי׳ בהם כי תשא את ראש, נשיאת והגבהת והרמת הראש למעלה.
וע״פ כל הנ״ל יובן גם הקשר דענין זה למצות מחצית השקל כפשוטה, דהרי ממחצית השקל נעשו האדנים שהם יסודי המשכן, שנעשה משכן ודירה לו ית׳ בתחתונים, ועד״ז עשו ממחצית השקל קרבנות לעבודת המקדש42. דכן הי׳ בפשטות במקדש המדבר שהוא המשכן, ומזה נמשך אח״כ במקדשות שלאחרי זה, עד למקדש השלישי, דכתיב43 אלה פקודי המשכן כו׳ שנתמשכן44, שהמשכן הוא כמו משכון שיוחזר לעתיד לבוא בבנין בית המקדש השלישי44, בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש, ובעגלא דידן.
__________
1) תשא ל, יב-יג; טו.
2) ראה תו״א תשא (הוספות) קיא, א ואילך.
3) ראה אוה״ת תשא ע׳ א׳תתלה ואילך. ועוד.
4) ראה רמב״ם סוף הל׳ איסורי מזבח.
5) ויקרא ג, טז.
6) ראה רמב״ם ריש הל׳ איסורי מזבח. ובכ״מ.
7) תשא שם, יג.
8) ל׳ הכתוב – תהלים נא, יא. וראה אגה״ת פ״ז. ובכ״מ. וראה גם רמב״ם הל׳ תשובה פ״ב ה״ד.
9) בחיי ובעה״ט תרומה כה, י. וראה תו״ש שם אות קה. וש״נ. לקו״ש תשא שנה זו (חכ״ו ע׳ 253) הערה 43.
10) תרומה שם.
11) ראה לקו״ש שם ס״ד (ס״ע 250) ואילך. ובכ״מ.
12) תפלת ״אלקי נצור״ (ברכות יז, א).
13) בכ״ז – ראה לקו״ת ר״ה נד, א ואילך. ועוד.
14) בכ״ז – ראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך מחצית השקל. וש״נ.
15) או״ת מה, ד ואילך (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קלד).
16) ס״ע שנז ואילך. וראה גם אוה״ת תשא ע׳ א׳תתמח. בהעלותך ע׳ שסט-ע. ובארוכה – המשך תער״ב ח״ב פרק שפד (ע׳ תשצ) ואילך. פרק תה (ע׳ תתלב) ואילך.
17) בהעלותך י, ב.
18) ראה אוה״ת שה״ש כרך ב ע׳ תקא ואילך. ובכ״מ.
19) זכרי׳ ג, ז. וראה תו״א ס״פ וישב. ובכ״מ.
20) ראה תו״א מקץ מב, ד ואילך. ובכ״מ.
21) תניא פ״ד.
22) אבות פ״א מ״ב.
23) ראה תו״א בראשית ג, ב ואילך. ובכ״מ.
24) ל׳ הכתוב – ויצא כח, יב. וראה זהר ח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב. תקו״ז תמ״ה (פג, א).
25) תניא רפ״ג.
26) זהר ח״א עז, ב. פו, ב. קעח, ב. ח״ב קמ, א. וראה אוה״ת תזריע (כרך ב) ע׳ תקכג. ובכ״מ.
27) בחוקותי כו, יב. ראה מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ח״ב ע׳ תרג ואילך. ד״ה והתהלכתי בתוככם תשי״א (סה״מ ויקרא ע׳ רנז ואילך). וש״נ.
28) בחוקותי שם, יג. וראה ב״ב עה, א. סנהדרין ק, א. מאמרי אדה״ז שם ע׳ תרט. סה״מ ויקרא שם.
29) שבת פח, א. ע״ז ג, א.
30) תהלים עו, ט.
31) אבות פ״ב מ״א.
32) צוואת הריב״ש (הוצאת קה״ת) סימן קמב (כח, א). לקו״א להה״מ (הוצאת קה״ת) סקצ״ח (נ, סע״ג). או״ת להה״מ קיב, ב (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן תפ). סה״ש תש״ג ע׳ 12. תש״ד ע׳ 23. ״היום יום״ יג אייר.
33) תנחומא (באָבער) ר״פ בראשית פי׳ ג׳ וה׳. לקח טוב (פס״ז), רש״י ורמב״ן ר״פ בראשית. וראה ב״ר פ״א, ד. ויק״ר פל״ו, ד.
34) ראה תו״א תשא (הוספות) קיב, א. ועוד.
35) גיטין נו, א.
36) ע״פ ל׳ חז״ל – שבת לא, ב. וראה ב״ר פ״ט, ב. קה״ר פ״ג, יא. סה״מ ה׳ש״ת ע׳ סה. ובכ״מ.
37) ראה ב״ר פ״ל, ח. וש״נ. וראה לקו״ת אמור לג, ג. ובכ״מ.
38) שמות ב, י.
39) בכ״ז – ראה תו״א שמות נא, ד ואילך. ובכ״מ.
40) שמות ד, י.
41) שמות שם ואילך.
42) פרש״י תשא שם, טו.
43) ר״פ פקודי (לח, כא).
44) תנחומא פקודי ב. שמו״ר פנ״א, ג. פרש״י פקודי שם.
45) ראה בכ״ז לקו״ש חט״ז ע׳ 465 ואילך.
[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' קעה ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ו ע׳ קטו ואילך. התוועדויות תשמ״ו ח״ב ע׳ 643 ואילך.