בס״ד. ש״פ משפטים, פ׳ שקלים, כ״ז שבט, מבה״ח אדר ה׳תשל״ה

הנחה בלתי מוגה

כי תשא את ראש בני ישראל גו׳ ונתנו איש כופר נפשו גו׳ זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל גו׳ לכפר על נפשותיכם¹. וידוע הדיוקים בזה בדרושי רבותינו נשיאינו, למה נקט לשון כי תשא, והרי ענין המנין והחשבון יש לו כמה תוארים בלשון הקודש², וענין כי תשא מורה גם על הגבהה והנשיאה³, ומשמע מזה, שהמנין דבנ״י ע״י מחצית השקל הי׳ בו גם ענין של נשיאה והגבהה, וצריך להבין הענין בזה. גם צריך ביאור מ״ש כי תשא את ראש, שהרי גם אילו הי׳ נאמר כי תשא סתם מובן שההגבהה והנשיאה שייכת לכל הגוף שזה כולל גם הראש, וא״כ מהו שמדגיש כי תשא את ראש דוקא. גם צריך להבין מ״ש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה להוי׳, ולא נאמר לכתחילה שהנתינה היא עשרה גרה⁴. גם צריך להבין מ״ש לכפר על נפשותיכם, דמשמע מזה שהנפש צריכה כפרה, והרי כיון שנמצאים במצב של נשיאה והגבהה, איך אפשר שיהי׳ ענין הדורש כפרה, וע״ד שאלת הזהר⁵ על הפסוק⁶ נפש כי תחטא תווהא. ועד״ז צריך ביאור במ״ש לפני זה זה יתנו כל העובר על הפקודים, דענין פקודים⁷ הוא לשון חסרון, כמ״ש⁸ ויפקד מקום דוד, ובפרט לפי פירוש חז״ל⁹ המובא בהדרושים¹⁰ דמ״ש כל העובר על הפקודים קאי על מאי דעבר על פקודיא דהיינו חטא העגל¹¹ (וזהו¹² שפ׳ שקלים נאמרה אחר חטא העגל¹³), דאיך שייך ענין של חטא וחסרון בכלל, ובפרט חטא העגל כשעומדים במצב של נשיאה והגבהה.

אך הענין הוא, דבמצות מחצית השקל נרמזת כללות עבודת האדם שהיא באופן של מחצית בלבד, היינו שהאדם מרגיש שכל עבודתו אינה אלא מחצית, וע״י שמשלים עבודתו בשלימות בעשר גרה שהם כל עשר כחות נפשו, עי״ז נמשך המחצית העליון מלמעלה, באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, ואז דוקא נעשה שקל שלם. וכמבואר בסידור בהערה לתיקון חצות¹⁴ לענין שלימות היראה ושלימות האהבה שבאים מלמעלה ע״י הקדמת עבודת האהבה ויראה למטה. ועד״ז מבואר בדרושי לא תהי׳ משכלה ועקרה בארצך¹⁵, דע״י שהעבודה דאהבה ויראה למטה היא מתוך ביטול, אז נמשכת מלמעלה יראה העליונה ואהבה העליונה וכו׳. וזהו ע״י שהאדם בנפשו עובד עבודתו בכחות המקיפים שבנפשו, דזהו ענין כי תשא את ראש, שמעלה את הראש דהיינו החב״ד שבנפשו למעלה מהם, בבחי׳ המקיפים שבנפש, שאז הרי הוא ממשיך מלמעלה בחי׳ עשר גרה שלמעלה כנ״ל. והיינו שלא רק שהוא פועל ע״י עבודתו גילוי דבר הנעלם, אלא הוא פועל דבר חדש.

ובזה יובן גם מה שענין כי תשא את ראש ומחצית השקל שייך לתיקון חטא העגל, דעבר על פקודיא, כיון שזהו כללות עבודת האדם עלי אדמות, הרי עי״ז דוקא מתקנים את הענין החמור דחטא העגל, שזהו ענין חטא עבודה זרה, שאיסור עבודה זרה שייך לכללות כל התורה כולה כמבואר בתניא¹⁶. וזהו ענין כל העובר על הפקודים לפי פשוטו. אמנם בעומק יותר יש לומר, כמבואר בהדרושים, דענין כל העובר על הפקודים, פקידה לשון חסרון, הכוונה בזה כאן היא לחסרון בתכלית הדקות, שבא לידי גילוי דוקא כשמגיעים לדרגא הכי נעלית דכי תשא את ראש בשלימותה. וכמו שמצינו בענין המספר דבני ישראל כפשוטו, דאיתא במדרש¹⁷ שנתקשה בזה משה, דלפי פשוטו נתקשה בזה משום שענין מנין ומספר בני ישראל יש בו ענין של חסרון, אמנם ישנו עוד פירוש בזה שהובא ברמ״ז¹⁸ דמה שנתקשה משה הוא לפי שישראל שרשם הוא למעלה מהמספר וחשבון ואיך יהי׳ בהם מספר וחשבון, ולפי זה ענין הפקודים הוא למעליותא. דזהו מה שמבואר בהדרושים¹⁹ שהוא ע״ד מה שאומרים סלח לנו בשמונה עשרה דוקא (ועד״ז אמירת תחנון לאחרי שמונה עשרה דוקא²⁰), דדוקא כשעולה למעלה מעלה הרי גם חסרון הכי דק, היינו אפילו זה גופא שהוא מציאות יש, נחשב כבר לענין של חסרון, וכמאמר מאן דמחוי במחוג קמי׳ מלכא כו׳²¹, דקמי׳ מלכא גם ענין הכי דק נחשב לחסרון. וזהו ענין לכפר על נפשותיכם, שגם ענין דק זה מתכפר לגמרי, וכמבואר באגה״ת²² בביאור לשון כפרה דהיינו הסרת הענין הבלתי רצוי, כי גם לאחרי שעשה תשובה ואין מזכירין לו דבר וחצי דבר ביום הדין²³, מ״מ אפשר שלא יהי׳ חביב ומרוצה כלפני החטא²⁴, וע״ז הוא ענין הכפרה שיהי׳ חביב ומרוצה כמו לפני זה. וזה נעשה ע״י שעובד עבודתו באופן דמחצית, היינו בתכלית הביטול, וכמאמר רשב״י אנא סימנא בעלמא²⁵, וגם פתח רשב״י בחד קטירא אתקטרנא כו׳²⁶, שע״י ביטול זה עולים ישראל בעבודתם במקום שלמעלה אפילו מהתורה, שלכן נקראים ישראל חתן והתורה כלה כמאמר²⁷ תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורשה, ואז ישראל ממשיכים אוא״ס בהתורה, שזהו ענין ברכו בתורה תחילה²⁸, וכמו דוד שהי׳ מחבר תורה שלמעלה בהקב״ה²⁹. ויש לומר דזהו ענין הקדמת נעשה לנשמע³⁰, דנשמע הו״ע לימוד התורה וכו׳, אבל נעשה זהו הביטול דישראל והתקשרותם עם הקב״ה שלמעלה מהתורה. וגילוי ענין זה יהי׳ לעתיד לבוא, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

__________

1) תשא ל, יב-טו.
2) ראה רד״ה זה תרס״ה (סה״מ תרס״ה ע׳ קפט). העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתצג). פר״ת (סה״מ פר״ת ע׳ רסג).
3) ראה תו״א תשא (הוספות) קיא, ג. אוה״ת תשא ע׳ א׳תתלח ואילך.
4) ראה סה״מ תרס״ה ופר״ת שם.
5) ח״ג יג, ריש ע״ב. טז, א.
6) ויקרא ד, א.
7) תו״א שם קיב, א. אוה״ת שם ע׳ א׳תתמו.
8) שמואל-א כ, כה.
9) אוה״ח עה״פ (תשא ל, יג) בשם הזהר.
10) רד״ה זה תרנ״ח (סה״מ תרנ״ח ע׳ קמו). תרס״ה. פר״ת (נסמנו בהערה 2). וראה גם ד״ה זה תשל״ב (לעיל ע׳ ק). רד״ה זה דש״פ תשא תשמ״ה (סה״מ שמות ח״ב ע׳ רסד). ד״ה זה תשמ״ז (לקמן ע׳ קפ).
11) ראה ירושלמי שקלים פ״ב סה״ג.
12) סה״מ תרס״ה ופר״ת שם. סה״מ שמות שם.
13) ראה פרש״י תשא שם, טז.
14) נדפס בסידור (עם דא״ח) קנא, ג ואילך. סידור תורה אור (קה״ת, תשמ״ז) צט, א ואילך.
15) ראה תו״א פרשתנו (משפטים) עח, ג ואילך.
16) רפ״כ ופכ״ד.
17) ראה ירושלמי שקלים פ״א ה״ד. זח״ב קנז, סע״ב ואילך.
18) לזהר שם רכה, ב. הובא באוה״ת תשא ע׳ א׳תתקמז. וראה גם ד״ה זה תשל״ג (לעיל ע׳ קג ואילך).
19) תו״א שם קיא, סע״ג ואילך. אוה״ת שם ע׳ א׳תתמד.
20) ראה סה״מ תרנ״ט ע׳ קנז. תש״ד ע׳ 99.
21) ראה חגיגה ה, ב.
22) פרק א.
23) אגה״ת ריש פ״ב.
24) ראה שם פ״ב.
25) זח״א רכה, א. וראה מאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ קו (הובא באוה״ת ויחי שנט, סע״א ואילך). ד״ה ויצב שם מזבח תרל״ג (סה״מ תרל״ג ח״א ע׳ מח ואילך). תרמ״ד (סה״מ תרמ״ד (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ רצא ואילך). תרנ״ה (סה״מ תרנ״ה ע׳ מט ואילך). וראה בארוכה ד״ה להבין ענין רשב״י תשמ״ה (סה״מ ימי הספירה ע׳ רח ואילך).
26) זח״ג רפח, א (באד״ז).
27) ברכה לג, ד. פסחים מט, ב. לקו״ת ברכה צג, סע״ד ואילך.
28) ראה נדרים פא, א ובר״ן שם.
29) ראה זח״ג רכב, ב (ברע״מ). ס׳ הבהיר סנ״ח (קצו). ועוד – נסמן בסה״מ ימי הספירה ע׳ קנה הערה 51.
30) פרשתנו כד, ז. שבת פח, א.

[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' קיב ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ה ע׳ 317 ואילך.