בס״ד. ש״פ נשא, ט׳ סיון ה׳תשמ״ז
הנחה בלתי מוגה
וידבר ה׳ אל משה גו׳ דבר אל אהרן גו׳ כה תברכו גו׳ יברכך גו׳ יאר גו׳ ישא גו׳ ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם1. וידועים דרושי רבותינו נשיאינו (לאדמו״ר הזקן, אדמו״ר האמצעי, אדמו״ר הצ״צ, והנשיאים שלאח״ז, עד לכ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו) בכללות ענין ברכת כהנים, דתוכן ברכה זו הוא שיש בה מעלה מיוחדת ויתירה על שאר כל הברכות2, דהגם שנקראת בשם ברכה, וזהו שמה אשר יקראו לה בלשון הקודש3, וגם בהברכה שלפני ברכת כהנים מדגישים שברכת כהנים ענינה ברכה, ועד שגם חלק מהברכה הוא בלשון של ברכה, יברכך, מ״מ, יש בה עילוי מיוחד לגבי ברכה סתם, מה שהיא ברכת כהנים. ותוכן עילוי זה בכללות מבואר בכ״מ (בדרושי ס״פ קרח4), שברכת כהנים היא באופן דעד מהרה ירוץ דברו5, שהמשכת הברכה היא במהירות ללא שום עיכוב כלל, דטעם הדבר הוא משום שהברכה היא של הכהנים אשר כהנים זריזים הם6, ועוד זאת, שברכה זו אינה ברכת הכהנים עצמם אלא היא ברכת הקב״ה7, כלשון הכתוב ואני אברכם. וכפסק ההלכה בפועל בלשון צחה וברורה בשו״ע8, ובפרט בשו״ע רבינו הזקן9 שבו ההלכות הן בטעמיהן10, שאין כל נפק״מ אם הכהן הוא בעל מעלות או וכו׳, מכיון שהברכה היא ברכת הקב״ה, ואני אברכם. ויש להוסיף, שגם ענין זה (שהברכה היא בבחי׳ עד מהרה ירוץ דברו) הוא (לא רק מצד ואני אברכם, אלא) משום שכן הוא גם מצד העבודה דברכת כהנים. וע״ד מה שנאמר ישא הוי׳ פניו אליך, וארז״ל11 (התורה בפירושה ניתנה12) אמר הקב״ה וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה13 ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלקיך והם מדקדקים על עצמם עד כזית כו׳. ונמצא שיש כאן ב׳ ענינים. דמצד אחד ה״ז ענין של משא פנים שלפנים משורת הדין, אבל יחד עם זה ה״ז מדה כנגד מדה, כנגד הנהגתם שמדקדקים על עצמם. ועד״ז יש לומר גם בענין עד מהרה ירוץ דברו, שמצד אחד ה״ז בא מצד ואני אברכם, אבל יחד עם זה ה״ז מדה כנגד מדה מצד העילוי דהעבודה דברכת כהנים. ויש לומר הביאור בזה, דזהו מה שברכת כהנים הוא באופן דכה תברכו גו׳ שאומרים דבר הוי׳ בלבד, ולכן ההמשכה שעי״ז היא מדה כנגד מדה, שממשיכים להיות ואני אברכם באופן דעד מהרה ירוץ דברו.
וביאור ענין מעלת ברכת כהנים יובן בהקדם ההפרש בין ברכה ותפילה בכלל, כמבואר בארוכה בדרושים אלו14, ובפרט בדרושי כ״ק אדמו״ר מהר״ש15 (מלכתחילה אַריבער16). דהנה לכאורה (וכ״ה באמת) יש מעלה בברכה על תפילה, דהברכה היא בלשון של ציווי שכן יהי׳, משא״כ התפילה היא בלשון של בקשה. אמנם לאידך גיסא יש מעלה בתפילה על הברכה, שהמשכת הברכה היא רק ממקורה, דברכה הוא לשון המשכה17 כמו המבריך את הגפן18. [ויש לומר, דמה שהובא ע״ז הדוגמא19 מלשון חז״ל המבריך את הגפן, יש בזה רמז מיוחד לענין ברכת ישראל שנקראו בשם גפן, כמארז״ל20 על פסוק21 ובגפן שלשה שריגים (בחלום שר האופים) גפן אלו ישראל, וכן הוא אומר22 גפן ממצרים תסיע]. משא״כ התפילה היא יהי רצון, שעושים רצון חדש למעלה, היינו למעלה ממקור כל ההמשכות. ולכן כשההמשכה היא ע״י התפילה, אז אין שייך שיהיו מניעות ועיכובים בההמשכה. וזהו תוכן מעלת ברכת כהנים, שיש בה ב׳ המעלות שבברכה ובתפילה, דהיינו שמקור ברכה זו הוא בתפילה, בחי׳ רצון חדש, ויחד עם זה הברכה היא באופן של ציווי (ולא בקשה), היינו שכן יקום, שתומשך הברכה בטח למטה מטה. ועד שברכה זו היא באופן דיברכך בממון23, שהממון הוא הדבר הכי תחתון שלמטה גם מרגליו של אדם, כמארז״ל24 עה״פ25 היקום אשר ברגליהם, זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו, ולמטה מזה, וישמרך מן המזיקין23, שברכה זו נמשכת גם במקום שצריך שמירה מן המזיקין.
וע״פ הנ״ל יש לומר שזהו ג״כ מה שאמרו רז״ל26 והובא בהלכה27 שהברכה היא גם לעם שבשדות, דיש לומר הרמז בזה, שנמשכת גם במי שהוא בבחי׳ שדה, היינו בתכלית הירידה, ע״ד מ״ש28 בעשו שהוא איש שדה29. ועד״ז בלשון עם (עם שבשדות) נרמז שהכוונה היא למי שהוא בדרגא נמוכה, כידוע המבואר בכ״מ דעם הוא מלשון גחלים עוממות30, היינו שהאש שבגחלים הוא עמום וחלוש ונעלם, וצ״ל רוח כדי לגלות האש שבו. דעד״ז גם במי שהוא בבחי׳ עם, שהאש שבו, היינו בחי׳ אצילות שבו (כידוע שלרוב הדעות אש הנמשכת למעלה31 היא כנגד אצילות32, משא״כ ג׳ היסודות רוח מים עפר הם נמשכים למטה31, לא מיבעי מים ועפר, אלא אפילו הרוח אינה נמשכת למעלה לגמרי33, ובפרט ע״פ המבואר בספרי חכמי הטבעיים שהרוח עשוי׳ מאויר34, והרי האויר כלול מעפר ומים וכו׳34), הרי אש זה הוא בהעלם כמו בגחלים עוממות. דענין האצילות שבכל אדם היינו זה שנשמה35 שנתת בי טהורה היא36, זה שנקרא אדם37 ע״ש אדמה38 לעליון39. וזהו תוכן ברכה זו שתומשך גם לעם שבשדות, עד שיהי׳ ואתה35 משמרה בקרבי40, וישמרך, שגם בבחי׳ גחלים עוממות יתגלה בחי׳ טהורה היא וכו׳.
והנה ענין זה שבברכת כהנים (ההמשכה מלמעלה מעלה עד למטה מטה בלי מניעות ועיכובים), הוא ענין כללי שבכל הברכות. אבל הרי התורה כללות ופרטות נאמרה, וכמ״ש רש״י בר״פ בהר41 בענין מה ענין שמיטה אצל הר סיני כו׳ שכללותי׳ ופרטותי׳ נאמרו מסיני, היינו שיש בתורה כללות ופרטות. [ויש לומר ע״ד החסידות בביאור שאלה זו, מה ענין שמיטה אצל הר סיני, דשמיטה ענינה שבת לה׳42 כמו שנאמר בשבת בראשית43, והיינו ששייכת למעשה בראשית, וא״כ מדוע מקומה בהר סיני שהו״ע מתן תורה. אך מזה ששמיטה נאמרה בהר סיני מוכח, שתכלית התורה שניתנה בהר סיני היא לפעול במעשה בראשית]. דהנה כל התורה כולה ישנה כמו שהיא כלולה בעשה״ד כמ״ש רש״י44 בשם הרס״ג, וכמאמר45 שבתר״ך אותיות דעשה״ד נרמזו תרי״ג מצוות דאורייתא וז׳ מצוות דרבנן. ולפנ״ז ישנו הענין בכללות יותר, כפי שכל התורה כלולה בב׳ דברות הראשונות אנכי46 ולא יהי׳ לך47 שהם כללות כל התורה48. ולפנ״ז הרי כולם כלולים בדיבור הראשון49, אנכי גו׳. ולפנ״ז הכל כלול בתיבה הראשונה, אנכי50, כמארז״ל51 אנכי נוטריקון אנא נפשי כתבית יהבית. ולפנ״ז ה״ז כלולה באות הראשונה, אות אל״ף52, שהיא ראש התיבה, דענין ראשי תיבות הוא לימוד מקובל ע״פ הלכה53. ובפרט ע״פ המבואר בדרושי חסידות54 בענין אות א׳ דאנכי, דא׳ יש בו ב׳ יו״דין עם וא״ו בינתיים, שזהו מספר כ״ו בגימטריא שם הוי׳55. ולמעלה מזה ישנו הקוץ שמעל הא׳56, שבו כל הענינים הם בכללות יותר. ומזה נמשך ונשתלשל בפרטיות, שהאות א׳ יש לה נקודה, קמץ אל״ף אָ, כמבואר תוכן הענין בכתבי כ״ק מו״ח אדמו״ר57, ואח״כ נמשך ונשתלשל מזה כל ענין הנקודות והטעמים, עד לכל התורה שבע״פ, עד לכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש58, שהכל נכלל בעשה״ד, כמארז״ל בירושלמי59 עה״פ60 מזה ומזה הם כתובים, שהכל נכלל בעשה״ד שעל הלוחות. ומכל זה מובן, שכשם שישנו תוכן ברכת כהנים בכללות, עד״ז ישנו ענין זה בפרטיות יותר. וכמבואר גם בדרושי ראש השנה61 בענין אופן התהוות סדר ההשתלשלות שהוא מן הכלל אל הפרט, שנמשך מפנימיות התענוג עד למטה מטה. [ויש לקשר זה עם חג השבועות, זמן מ״ת, שהרי בראש השנה תוקעים בשופר זכר לשופר דמ״ת62, כלשון תפילת ר״ה63 ובקול שופר עליהם הופעת וכו׳]. וענין זה (הפרטים שבברכת כהנים) נוגע גם לעבודת האדם, כמבואר בארוכה בשער היחוד לאדמו״ר האמצעי64 שאינו מספיק ענין התבוננות כללית, אלא צ״ל גם התבוננות פרטית, ועד״ז מבואר בעטרת ראש65 שאינו מספיק ענין הכוונה כללית שבכל מצוה, אלא צ״ל גם כוונה פרטית.
והנה בפרטי הענין שבתוכן ברכת כהנים עצמו, ישנם ב׳ שלבים בכללות. דכשם שבעשה״ד הנה ישנם עשה״ד שהם הכלל, וישנם תרי״ג מצוות וז׳ מצוות דרבנן הכלולות בהן, שזהו הפרט כפי שהוא בכללות, ואח״כ נמשכו כל המצוות בפרטיות, עד״ז הוא גם בברכת כהנים, דנוסף על הפרטים ופרטי פרטים שבכל ברכה מג׳ הברכות, ישנו ענין כללי בהפרטים גופא, והוא התוכן הכללי דג׳ הברכות. וענין זה מובן66 ממה דאיתא בכלי יקר67 דג׳ הברכות הם כנגד מה דאיתא במדרש68 ג׳ דרגות בחיבת הקב״ה לישראל, לא זז מחבבה עד שקראה בתי, לא זז מחבבה עד שקראה אחותי, לא זז מחבבה עד שקראה אמי. דדרגת בתי הוא ביציאת מצרים וחג הפסח69, וכנודע דחג הפסח הוא כנגד אברהם70, דכתיב בי׳71 וה׳ ברך את אברהם בכל, שהיתה לו בת. ובחי׳ אחותי הוא כנגד חג השבועות, זמן מ״ת72. וענין אמי קאי על ספירת הבינה, עבודת התשובה, שזה שייך לחודש השביעי בכלל73, וכמארז״ל74 עה״פ75 בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו זה יוהכ״פ, שבו ניתנו לוחות אחרונות. וזה נמשך בגילוי בחג הסוכות76, זמן שמחתנו, דזהו תוכן ענין השמחה הפורצת גדר, לגלות כל דבר77. ויש לומר דזהו גם מה שחג הסוכות הוא חג האסיף78, שהוא מאסף לכל העבודות79, שזהו מצד ענין התשובה המתגלה בחג הסוכות79, כי מצד המצוות מעשיות הנה הגם שבמצוה הגשמית אין הבדל כלל, שכולם מניחים אותם התפילין עד״מ, מ״מ הרי יש הפרש בין אופן הנחת התפילין, משא״כ מצד עבודת התשובה הרי ההרהור אחד שבתשובה80 הוא בשוה בכולם ובכל אופני העבודה, ולכן בחג זה הוא האסיפה דכל העבודות. ומטעם זה השמחה שבחג זה היא בהדגשה יתירה81, דאף שיש דיעה (בראשונים82) שנוסח התפילה בכל המועדים יהי׳ זמן שמחתנו, מ״מ המסקנא היא שדוקא בחג הסוכות אומרים זמן שמחתנו, כי דוקא בו נאמרה שמחה ג׳ פעמים83, ששמחה זו נמשכת גם בשאר המועדים, שבועות, וגם פסח שלא נאמרה בו שמחה אפילו פעם אחת. וכנגד ג׳ דרגות אלו, בתי אחותי אמי, הם ג׳ הברכות יברכך יאר ישא, ועד שבאים לענין וישם לך שלום, שלום גם מלשון שלימות84, וכמובן ממארז״ל85 שהשלום שקול כנגד הכל.
ויהי רצון שכן תהי׳ לנו, שכל הברכות דברכת כהנים יומשכו לכאו״א מישראל, ובאופן דלכתחילה אַריבער ועד מהרה ירוץ דברו, ובפרט ששמענו היום מפי הש״ץ בתפילת אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו כו׳, שהיתה ע״ז עניית אמן ע״י הציבור, וגדול העונה אמן יותר מן המברך (כדאיתא בסוף מסכת נזיר). ובפרט שעומדים עתה בסמיכות לחג השבועות שאז היתה ברכת כהנים ע״י הכהנים עצמם, ובפרט שזהו השבת שלאחרי חג השבועות, שאז עולים כל עניני חג השבועות, עד לאופן דנשא את ראש. ויהי׳ ענין וישם לך שלום כפי שיהי׳ לע״ל בתכלית השלימות, כמ״ש הרמב״ם בסוף ספרו86 שאז יקויים מ״ש87 וגר זאב עם כבש וגו׳, ולא יהי׳ שם לא מלחמה וכו׳88, בכל באי עולם89, וכ״ש וק״ו בישראל. ויתגלה ענין תורה חדשה דלע״ל90, בהמשך למ״ש בסוף פרשתנו אודות מסירת דברי תורה למשה, ועד שנבוא לענין בהעלותך את הנרות91 שקורין היום בשבת ברעוא דרעוין (היינו ששייך לבחי׳ רעוא דרעוין דשבת), אני אראה לכם נרות ציון92, באופן דעד מהרה ירוץ דברו, במהרה בימינו ממש, באופן שנוכל למשש זה בחוש המישוש93, דזהו עיקר העבודה למטה מטה, וכמ״ש למעשה ידיך תכסוף94, וכמבואר בארוכה בדרושי חסידות95 וגם בדרושי נגלה ענין שהקב״ה מתאוה לתפלתן של צדיקים96 וכו׳97, בביאת משיח צדקנו, ולא עיכבן הקב״ה אפילו כהרף עין98, במהרה בימינו ממש.
__________
1) פרשתנו (נשא) ו, כב-ז.
2) ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ ער ואילך. (כרך ו) ס״ע א׳תשמא ואילך. סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ קל ואילך. תרכ״ז ע׳ שסט ואילך. תרכ״ט בתחלתו. המשך חייב אדם לברך תרל״ח פמ״א (ע׳ עה ואילך). ד״ה להבין שרש הברכה תרמ״ב (קונטרס דרושי חתונה תרמ״ב ע׳ 7 ואילך). ד״ה כה תברכו תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ שיא ואילך). לקו״ש ח״י ע׳ 38 ואילך. וש״נ.
3) ראה שעהיוה״א פ״א. ועוד.
4) לקו״ת ס״פ קרח (נה, ג ואילך). סהמ״צ להצ״צ מצות ברכת כהנים (קיב, א ואילך). וראה גם אוה״ת פרשתנו (כרך ו) שבהערה 2.
5) תהלים קמז, טו.
6) שבת כ, א. וש״נ.
7) ראה גם ד״ה כה אמר דש״פ קרח שנה זו (סה״מ ראש חודש ריש ע׳ שג).
8) או״ח סקכ״ח סל״ט.
9) שם סנ״ב.
10) הקדמת ״הרבנים בני הגאון המחבר״ לשו״ע אדה״ז.
11) ברכות כ, ב. הובא בלקו״ת פרשתנו כו, סע״א ואילך. כז, סע״ב ואילך. מאמרי אדה״ז תקס״ז ע׳ רכח ואילך. מאמרי אדהאמ״צ פרשתנו ע׳ רכב ואילך. וראה גם סה״מ ויקרא ע׳ קנב-ג. לעיל ע׳ קכד ואילך. ע׳ קלב ואילך.
12) ראה רמב״ם בהקדמתו לס׳ היד. ועוד.
13) עקב ח, י.
14) שבהערה 2. וראה לקו״ת פ׳ ראה יט, רע״א. אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכה, ב. שמיני ע׳ כו. כט. סה״מ תרס״ט ע׳ צ ואילך. עטר״ת ע׳ קלא. תרפ״ז ע׳ צא ואילך. ועוד.
15) שבהערה 2.
16) ראה אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ תריז. לקו״ש ח״א ע׳ 124. חכ״ז ע׳ 166. ועוד.
17) תו״א מקץ לז, ג.
18) כלאים רפ״ז.
19) תו״א שם. ועוד.
20) חולין צב, א.
21) וישב מ, י.
22) תהלים פ, ט. וראה ד״ה גפן ממצרים תסיע תרפ״ז (סה״מ תרפ״ז ע׳ קצז (קונטרסים ח״א קעו, ב) ואילך). תשל״ז (סה״מ י״ב-י״ג תמוז ע׳ רו ואילך). תש״מ (שם ע׳ רמז ואילך).
23) ראה פרש״י עה״פ.
24) פרש״י עה״פ עקב יא, ו – מפסחים קיט, א. סנהדרין קי, א. במדב״ר פי״ח, יג.
25) עקב שם.
26) ר״ה בסופה. סוטה לח, ב.
27) טושו״ע או״ח (ודאדה״ז) סקכ״ח סכ״ד (סל״ז).
28) תולדות כה, כז.
29) ראה אוה״ת תולדות עה״פ (קמב, ב ואילך). ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך שדה. וש״נ. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ סו ואילך. ועוד.
30) ראה שעהיוה״א רפ״ז. סה״מ תר״ס ע׳ ה ואילך.
31) במדב״ר פי״ד, ב. מקומות שבהערות 32-3.
וראה זח״ב כד, א (ובהנסמן בנצו״ז שם). רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ד ה״ב.
32) לקו״ת שה״ש ד, ד. ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך אש. וש״נ. ד״ה והר סיני עשן דחה״ש שנה זו (סה״מ שבועות ע׳ תפז). הנסמן בהערה הבאה. ובכ״מ.
33) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ט ע׳ רכו ואילך. המשך מים רבים תרל״ו פק״ה (ע׳ קט) ואילך. ועוד. וראה סה״מ תרצ״ז ע׳ 246 (קונטרסים ח״ב שפח, סע״ב) ואילך.
34) ראה מאמרי אדה״ז והמשך מים רבים שם. ועוד.
35) ברכת ״אלקי נשמה״.
36) ראה לקו״ת פ׳ ראה כח, סע״ג. ובכ״מ.
37) יחזקאל לד, לא. יבמות סא, רע״א.
38) ע״פ ישעי׳ יד, יד. ראה עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר אכ״ח ח״ב סל״ג (קצג, ב). של״ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב. ועוד.
39) ראה סה״מ תש״ב ע׳ 20. ועוד.
40) ראה לקו״ת שה״ש ל, ג.
41) כה, א.
42) בהר שם, ב.
43) פרש״י עה״פ.
44) עה״פ משפטים כד, יב. וראה גם תיב״ע שם.
45) של״ה פ׳ יתרו (שטז, סע״א) בשם קדמונים. ועוד.
46) יתרו כ, ב.
47) שם, ג.
48) של״ה שם שטו, ב. תניא רפ״כ. וראה זח״ב צא, א.
49) זהר שם פה, ב. וראה שם כה, ב.
50) פנים יפות פ׳ יתרו. וראה זהר שבהערה הקודמת. וראה לקו״א להה״מ (הוצאת קה״ת) סקנ״ח (לה, רע״ג). או״ת להה״מ נ, ב (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קנ). אוה״ת פינחס ע׳ א׳קב.
51) שבת קה, א.
52) ראה גם הנסמן בהערה 57.
53) ראה משנה שבת קד, ב. גמרא שם קה, א. ועוד.
54) ראה אוה״ת שה״ש ע׳ יא. סה״מ תרכ״ז ע׳ רמב.
55) ראה קהלת יעקב ערך א׳.
56) ראה גם אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ט ע׳ תפה.
57) אגרות-קודש שלו ח״ז ע׳ קמו. וראה סה״ש תש״ג ע׳ 144.
58) ראה מגילה יט, ב. ירושלמי פאה פ״ב ה״ד. שמו״ר רפמ״ז. הנסמן בלקו״ש חי״ט ע׳ 252 הערות 20-21.
59) שקלים פ״ו ה״א. וראה תורה שלמה כרך טז מילואים ע׳ רג ואילך. וש״נ.
60) תשא לב, טו.
61) סידור (עם דא״ח) שער התקיעות ד״ה להבין ענין תק״ש עפ״י כוונת הבעש״ט ז״ל.
62) רס״ג – הובא באבודרהם בטעמי התקיעות (הענין השלישי).
63) תפלת מוסף (ברכת שופרות).
64) פ״ד-ה. וראה גם קונטרס העבודה פ״ו.
65) דרוש לעשי״ת נח, סע״ב ואילך.
66) בכ״ז – ראה גם אוה״ת פרשתנו ע׳ ערב. (כרך ד) ע׳ א׳תלח.
67) פרשתנו שם.
68) שמו״ר ס״פ פקודי. שהש״ר ספ״ג. הובא ברמב״ן שבהערה 71.
69) אוה״ת פרשתנו ע׳ רעג. וראה אוה״ת בא ע׳ רנח. (כרך ח) ס״ע ב׳תתקיח. שמע״צ ע׳ א׳תשעג ואילך. סה״מ תרנ״ד ע׳ קלח ואילך.
70) זח״ג רנז, ב. טואו״ח סתי״ז. מנורת המאור (לר״י אלנקווה) ח״ב הל׳ ר״ח (ע׳ 202). אבודרהם הל׳ ר״ח. אוה״ת בא ע׳ רנח.
71) חיי שרה כד, א. ב״ב טז, ב. רמב״ן עה״פ – הובא באוה״ת שבהערה 69.
72) מקומות שבהערה 69.
73) ראה אוה״ת בא, שמע״צ וסה״מ שבהערה 69.
74) משנה תענית כו, ב ובפרש״י. גמרא שם ל, ב. הובא באוה״ת בא (כרך א) שם.
75) שה״ש ג, יא.
76) אוה״ת שמע״צ שם.
77) ראה המשך שמח תשמח תרנ״ז (סה״מ תרנ״ז ע׳ רכג ואילך).
78) ל׳ הכתוב – משפטים כג, טז.
79) ראה גם אוה״ת סוכות ע׳ א׳תשז. וראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך סוכות ע׳ תמו ואילך. וש״נ.
80) ראה זח״א קכט, א. וראה קידושין מט, ב.
81) ראה רמב״ם הל׳ לולב פ״ח הי״ב.
82) ראה מהרי״ל – הובא בחק יעקב לשו״ע או״ח סת״צ ס״ז סק״ט.
83) יל״ש אמור רמז תרנד.
84) ראה לקו״ת פ׳ ראה ל, רע״ג. ובכ״מ.
85) ראה תו״כ ופרש״י בחוקותי כו, ו.
86) הל׳ מלכים פי״ב ה״א. וראה לקו״ש חכ״ז ע׳ 191 ואילך.
87) ישעי׳ יא, ו.
88) רמב״ם שם ה״ה.
89) ראה לקו״ש שם ע׳ 246-7.
90) ויק״ר פי״ג, ג.
91) בהעלותך ח, ב.
92) ראה יל״ש עה״פ שם.
93) ראה אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ד ע׳ תד. תז.
94) איוב יד, טו.
95) ראה לקו״ש ח״ל ע׳ 182-3. ועוד. וראה לקו״א להה״מ (הוצאת קה״ת) סרי״א (נב, א). או״ת להה״מ עד, סע״ד (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן רנ). אוה״ת נ״ך (כרך ב) ע׳ תתיב.
96) יבמות סד, סע״א. חולין ס, ב.
97) חסר קצת. המו״ל.
98) ע״פ מכילתא ופרש״י בא יב, מא.
[סה"מ במדבר ח"א ע' קלח ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ קנח ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״ג ע׳ 439 ואילך.