בס״ד. ש״פ וארא, כ״ו טבת, מבה״ח שבט ה׳תשכ״ח
הנחה בלתי מוגה
וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י ושמי ה׳ לא נודעתי להם1, ומקשה ע״ז כ״ק אדמו״ר מהר״ש (בד״ה וארא גו׳ דשנת תרכ״ח2, מאה שנה לפנים) שהרי גם בהאבות נאמר שם הוי׳ כמ״ש3 וירא אליו ה׳ גו׳. וממשיך שם שיובן בהקדם מארז״ל בשבת4 כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, שכן הוא למעלה, ולכן הוא כן גם בבריאה, ויהי ערב ויהי בוקר5, ועד שהוא כך גם בפרטי הבריאה, וכמאמר הגמרא4 מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי, כברייתו של עולם ברישא חשוכא כו׳. וצריך להבין, דהנה בעולמות בודאי שאורות קדמו לכלים, שכן הוא בבי״ע שהאור קדם בחשיבות להכלים, וכל שכן בעשי׳ שהאור קודם להחשך, ואפילו בעולם האצילות ולמעלה מזה בעקודים ששם הוא השרש לכל ההשתלשלות, הנה גם שם התהוות האורות הוא קודם להתהוות הכלים6, ומהו ענין ברישא חשוכא כו׳. אלא הענין הוא, דבנבראים ובנאצלים ועד לנאצלים היותר עליונים האורות קדמו לכלים, אך מ״ש ברישא חשוכא והדר נהורא הוא בהמאציל, שהגם שיש לו שייכות לעולמות שהרי הוא מאציל, אבל בכל זאת הרי הוא מאציל ולא נאצל, ושם שרש הכלים הוא למעלה מהאורות. [והנה כאן מבואר באופן אחר מהמבואר בכמה מקומות, שבכמה מקומות7 מבואר שעקודים הוא שרש נשמות דגופים, ולפי המבואר כאן הנה גם בעקודים האורות קדמו לכלים, וזה שכלים קדמו לאורות הוא במאציל דוקא]. ומאחר שלמעלה הכלים הם למעלה מהאורות, ע״כ נמשך כך גם בבריאה ויהי ערב ויהי בוקר, ועד לפרטי הבריאה דעיזי מסגי ברישא והדר אימרי.
ויובן זה ע״פ משל ממשפיע ומקבל למטה, דהנה למעלה בנמשל הרי ענין ברישא חשוכא והדר נהורא הוא במאציל ונאצלים, והמשל לזה הי׳ צ״ל ג״כ מענין בורא ונברא, אלא שלמטה אי אפשר למצוא ענין של בורא ונברא שהרי הבריאה אינה בחיק הנבראים8, וע״כ המשל בזה הוא ממשפיע ומקבל, שבמשפיע הכלים קדמו לאורות, ובפרט כמו שהוא במשפיע ומקבל שבתורה כמ״ש9 ואמת ה׳ לעולם, והיינו שהאמת שבעולם הוא בתורה, וע״כ אמיתית המשפיע ומקבל הוא כמו שהוא בתורה, וכמ״ש10 ושננתם לבניך, ומשה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע11. דהנה במשפיע ומקבל, צריך המשפיע לשער את כלי המקבל ואח״כ משפיע לו את השכל השייך אליו, והיינו שאצל המשפיע קדמו הכלים לאורות.
אך באמת אין זה מוכרח12, דלמעלה הרי גם התהוות הכלים הוא מהמאציל, וע״כ זה שישנה השערת הכלים קודם הוא מאחר שהכלים קדמו לאורות, אך במשפיע ומקבל למטה הרי כלי המקבל כבר ישנם וצריך להיות רק השפעת האורות בהם, וא״כ זה שמשער את כלי המקבל קודם להשפעת האור הרי הוא מוכרח בזה, שאין לו ברירה אחרת, מאחר דהכלי כבר נמצא וצריך להשפיע האורות שיהיו לפי ערך כלי המקבל, וע״כ צריך לשער את כלי המקבל, ואינו מוכרח מזה שהכלים קדמו להאורות. ולכן מפרש בהמאמר שהמשל בזה הוא ממשפיע כזה שעושה גם את כלי המקבל, דזהו במשפיע ומקבל אמיתיים, שחושי ותכונות התלמיד נעשים כפי חושי הרב. דהנה אפילו בסתם משפיע ומקבל שאינם אמיתיים הרי אין הכוונה שהתלמיד אינו מבין את שכל הרב, או שמבין באופן אחר, שהרי א״כ אין זה מקבל כלל, אלא שגם שם מקבל את שכל הרב ומבין אותו, ורק שבאופן זה מקבל התלמיד לפי הכלים שלו. וע״ד בית שמאי ובית הלל שקיבלו משמעי׳ ואבטליון13, דבית14 שמאי קיבלו באופן של קו הגבורה, ובית הלל קיבלו באופן של קו החסד15, שכ״א קיבל לפי הכלים שלו, שהכלים שלו פעלו את הנטי׳ בשכל בזה לחסד ובזה לגבורה, ואעפ״כ נקראים משפיע ומקבל שהרי גם בהם נאמר13 קיבלו מהם. וישנו אופן נעלה יותר, והוא במשפיע ומקבל אמיתיים, ששם מקבל התלמיד מהרב גם את כלי השכל, והוא יכלכלך16, שזה נעשה ע״י הביטול של המקבל, וכמאמר17 כל תלמיד שאין שפתותיו נוטפות מור18 כו׳, שעי״ז מקבל גם את הכלים מהרב, והיינו שלא רק שמקבל את השכל, אלא מקבל גם את הנטי׳ שבשכל לחסד או לגבורה, ועד לכח המעשה שבשכל הרב. דבאמת כן הוא גם בשמאי והלל שקיבלו משמעי׳ ואבטליון, שכיון שהיו משפיעים דקדושה, ע״כ יש אצלם שני הקוין דחסד וגבורה, וגם זה עצמו השפיעו למקבלים, אלא שבשמאי גבר קו הגבורה על קו החסד, ובהלל גבר קו החסד על קו הגבורה. ובמשפיע ומקבל כאלו, לא רק שמשער קודם ההשפעה את כלי המקבל שישנם כבר, אלא שהמשכת כלי המקבל היא ג״כ ע״י המשפיע, ובזה הכלי קדם לאור, והיינו שהשערת הכלי שהמשפיע ימשיך להמקבל הוא קדם להשערת האור אצלו, שמשער את הכלי קודם, ולפי זה ממשיך את האור. וסיבת הדבר הוא מאחר שכך הוא למעלה במאציל ונאצלים שהכלים קודמים להאור.
וזהו מ״ש19 ויקרא אלקים לאור יום, וידוע הקושיא בזה דאור הוא גילוי ואיך אומר ויקרא אלקים, ובפרט שקאי על האור דיום הראשון שהוא גילוי שבאין ערוך לכל הגילויים20, וא״כ מהו ענין ויקרא אלקים. ובמאמר הנ״ל אומר חידוש בזה, דבכמה מקומות התירוץ הוא דאפילו הגילוי היותר עליון הרי לגבי למעלה הוא ג״כ ענין ההעלם, שזהו ענין שם אלקים, דכי עמך מקור חיים כתיב21, שאפילו המקור חיים הוא ג״כ טפל כו׳22, וכאן מפרש ויקרא אלקים לאור גו׳, דמי הוא הקורא וממשיך את האור יום, הרי זה שם אלקים, דהכלים ממשיכים את האור מאחר שבשרשם קדמו להאור כנ״ל. וזהו וארא אל אברהם כו׳, דאברהם הוא כלי החכמה וכלי החסד23, כמו שהם למעלה וכמו״כ כמו שהם למטה, והוארא הוא ע״י אברהם, שהכלי ממשיך את האור מצד שרשו הקדום.
והנה בשולי הגיליון דמאמר הנ״ל24 מסכם להמאמר וכותב, נראה שכוונתו לתרץ מ״ש וארא גו׳ הוי׳ (אשר מלשון זה משמע שהמאמר עצמו הוא מהצ״צ25), ומתרץ שם שזהו מ״ש ושמי הוי׳ לא נודעתי להם. דהנה ישנו שם הוי׳ דלתתא ושם הוי׳ דלעילא26, דשם הוי׳ דלתתא הוא האור שנמשך ע״י הכלים, והיינו האור ששרש הכלים הם למעלה ממנו, ושם הוי׳ דלעילא הוא האור שלמעלה מהכלים לגמרי, שהוא למעלה מהאור שהכלים יכולים להמשיך אותו, ובאבות הי׳ רק גילוי שם הוי׳ דלתתא, וע״י שעבוד מצרים נתגלה גם בחי׳ שם הוי׳ דלעילא. והענין בעבודה הוא כמ״ש בזהר27 נהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך, שהפירוש הפשוט בזה הוא שזהו ענין הרצוא שבנהורא תתאה שקארי לנהורא עילאה, ובעומק יותר הוא שע״י מה נמשך הנהורא עילאה, זהו ע״י הנהורא תתאה שהוא קארי תדיר, והיינו שקורא וממשיך בחי׳ נהורא עילאה. אך כל זה הוא רק האור שנמשך ע״י הכלים, וע״י העבודה דאתכפיא סטרא אחרא ואתהפכא חשוכא לנהורא, הנה אז אסתלק יקרא דקוב״ה בכולהו עלמין28, והיינו שנמשך בחי׳ שם הוי׳ דלעילא, בחי׳ האור שלמעלה מהאור הנמשך ע״י הכלים. דאור זה יתגלה לעתיד לבוא, ומעין זה הי׳ גם בשעת מתן תורה כמ״ש בתניא29, דע״י גלות מצרים ברישא חשוכא, עי״ז נתגלה אח״כ בחי׳ שם הוי׳ דלעילא, ועיקר הגילוי יהי׳ לעתיד לבוא, כנ״ל, ע״י העבודה בזמן הגלות, ברישא חשוכא, שעי״ז יתגלה והדר נהורא, גילוי פנימיות התורה שע״י משיח ישקני מנשיקות פיהו30, וכפרש״י על אתר.
__________
1) פרשתנו (וארא) ו, ג.
2) סה״מ תרכ״ח ע׳ עז ואילך. והוא מאמר שלפנ״ז בקיצור – ראה שם ע׳ סח ואילך. וראה תו״ח פרשתנו סח, ב ואילך. אוה״ת פרשתנו (כרך ח) ע׳ ב׳תתפח ואילך. ד״ה יפה שעה אחת תרכ״ט (סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ מא ואילך – והוא מאמר הנ״ל בתוס׳ התחלה וסיום). תשכ״ט (לקמן ע׳ קמז ואילך).
3) ר״פ וירא (יח, א). תולדות כו, ב.
4) עז, ב.
5) בראשית א, ה. ובכ״מ.
6) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ג ח״א ע׳ קסז. המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳יא-ב. סה״מ תש״ד ע׳ 246 ואילך.
7) ראה ע״ח שער (מב) דרושי אבי״ע פ״ב. אוה״ת ענינים ע׳ פז. סה״מ תרנ״ב ע׳ נא. ובכ״מ (אבל במקומות הנ״ל מבואר זה לגבי א״ק).
8) ראה אגה״ק ס״כ (קל, ריש ע״ב).
9) תהלים קיז, ב.
10) ואתחנן ו, ז.
11) אבות פ״א מ״א.
12) ראה גם ד״ה יפה שעה אחת תשכ״ט (לקמן ע׳ קמח).
13) אבות שם מי״ב.
14) ראה המשך תער״ב ח״א פי״ג (ס״ע כ ואילך).
15) ראה זח״ג רמה, א. אגה״ק סי״ג. לקו״ת שה״ש מח, ג. ובכ״מ.
16) תהלים נה, כג. ראה סה״מ עזר״ת ריש ע׳ קז. תפר״ח ע׳ כח. תרצ״ט ריש ע׳ 21. לקו״ד ח״א קפ, ב. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ב ע׳ שכח. ח״ד ע׳ תנג. וראה גם פלח הרמון וירא סב, ג (מאדמו״ר הצ״צ בשם הבעש״ט).
17) שבת ל, ב. פסחים קיז, א.
18) ע״פ ל׳ הכתוב – שה״ש ה, יג.
19) בראשית שם.
20) ראה אוה״ת ואתחנן ע׳ שס. סה״מ תרס״ט ע׳ קסט. עזר״ת ע׳ קנג. תרפ״א ע׳ רכח ואילך. תרפ״ה ע׳ רלא-ב. תרצ״ט ע׳ 184. תש״ז ע׳ 240 ואילך. סה״מ ויקרא ס״ע צב-ג. ועוד.
21) תהלים לו, י.
22) תו״א מקץ לה, ב. לו, א. לקו״ת אמור לא, ד. ובכ״מ.
23) ראה אוה״ת וישלח (הוספות) תנג, א.
24) סה״מ תרכ״ח שם ע׳ עח. הובא גם בסה״מ תרכ״ט שם ע׳ מד.
25) ראה הנסמן בהערה 2.
26) ראה לקו״ת ר״ה נט, סע״א ואילך. וש״נ. המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתקפח. שם ע׳ תתקצה. ובכ״מ.
27) ראה זהר ח״ב קמ, א. ח״א קעח, ב. עז, ב. פו, ב.
28) ראה תניא פכ״ז ולקו״ת ר״פ פקודי (מזח״ב קכח, ב. וראה גם שם סז, ב. קפד, א). תו״א ויקהל פט, ד. לקו״ת חוקת סה, ג. ד״ה באתי לגני ה׳שי״ת פ״א (סה״מ תש״י ע׳ 111). ועוד.
29) פל״ו (מו, א).
30) שה״ש א, ב.
[סה"מ שמות ח"א ע' קמג ואילך]
כעין שיחה. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.