כב) זה יתנו – ליל א׳ דר״ח אדר-שני ה׳תשל״ו

בס״ד. ליל א׳ דר״ח אדר-שני ה׳תשל״ו

הנחה בלתי מוגה

זה יתנו גו׳ מחצית השקל בשקל הקודש (ואח״כ מפרט ד)עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה׳1, ומסיים2 לכפר על נפשותיכם. שלכן בזמן שבית המקדש הי׳ קיים קיימו המצוה כפשוטו, דבאחד באדר משמיעין על השקלים3, וכפי שמפרשי המשניות4 מפרשים בזה דמכריזין שיביאו שקליהן5, לפי שבא הזמן שנותנין מחצית השקל מידי שנה בשנה, וכמו שהי׳ בפעם הראשונה דג׳ תרומות אמורות כאן6 שהי׳ התרומה שממנה הביאו קרבנות על כל השנה כולה, וגם בדק הבית על כמה ענינים שבמשכן (ובית המקדש) וכו׳7, ועד״ז הוא ג״כ בכל שנה ושנה בזמן שבית המקדש הי׳ קיים דבאחד באדר משמיעין על השקלים, וכמו״כ הוא גם משחרב בית המקדש, ישנו הענין דמחצית השקל מידי שנה בשנה לפי מנהג ישראל, שנותנים מחצית השקל לפני חג הפורים זכר למחצית השקל שבבית המקדש8 [נוסף לזה שמחוייבים במשך כל השנה בנתינת צדקה שלישית השקל (כמבואר בשולחן ערוך הלכות צדקה9)], ומזה מובן ג״כ דמה שאמרו באחד באדר משמיעין על השקלים, הכוונה היא על אדר הסמוך לניסן דוקא, וכמבואר בגמרא10 ובמפרשי המשניות11 דמכיון שבר״ח ניסן מתחילה שנה חדשה, וצריכין להתחיל הבאת הקרבנות מחדש, לכן שלושים יום לפני זה, היינו באחד באדר, משמיעין – ויתירה מזו, מכריזין – על השקלים, שמזה מובן כאמור, דאף שבכמה ענינים השייכים לאדר אפשר להיות או באדר ראשון או באדר שני כהדעות שבזה12, מ״מ מה שבאחד באדר משמיעין על השקלים הוא באדר שני הסמוך לניסן, לפי שצריך להיות שלושים יום לפני ר״ח ניסן.

והנה במ״ש זה יתנו גו׳ מחצית השקל, ואח״כ מפרש דהשקל הוא עשרים גרה, מדייקים בזה רבותינו נשיאינו13, דלכאורה למה צריכים כאן לאריכות הדיבור, והרי הי׳ אפשר לומר שיתנו עשר גרה, ומזה מובן שצריך להיות כאן שני ענינים, א׳ שצריך להיות מחצית השקל, ב׳ שצריך להיות מחצית מעשרים גרה. גם צריך להבין, מהו הקשר עם מה שמסיים לכפר על נפשותיכם. גם צריך להבין14 מהו אריכות הדיבור, דמתחילה אומר מחצית השקל, ולאחרי שאומר דעשרים גרה יהי׳ השקל, מסיים עוד הפעם מחצית השקל תרומה לה׳.

וידוע הביאור בזה בדרושי רבותינו נשיאינו15, וכן משמע ביאור ענין מחצית השקל בביאורי הזהר16, ובמאמר כ״ק אדמו״ר הזקן17, דבענין מחצית השקל יש כמה פירושים, נוסף על הפירוש הפשוט שבזה, דמחצית השקל הוא חצי שקל – מחצית מעשרים גרה, הנה יש בזה עוד פירוש מ״ש הפרדס18 דמחצית השקל הכוונה על מה שמחלק השקל, וכותב וסימנך א יו״ד בראשו יו״ד בסופו ו׳ באמצע, היינו דבאות א׳ ישנו ג״כ המספר עשרים, דיש בו יו״ד שלמעלה ויו״ד שלמטה והו׳ שבאמצע המחלק בין יו״ד התחתון ליו״ד העליון, ולכן מפרש דמחצית השקל קאי על בחי׳ הו׳, שהו׳ הוא מחצית השקל, שמחלק בהשקל עצמו בין יו״ד העליון ליו״ד התחתון. ולכאורה אינו מובן איך אפשר לתווך ולצרף פירוש הפרדס דמחצית הכוונה על הו׳ שמחלק השקל עם פירוש הפשוט דמחצית השקל הוא העשר גרה, ויתירה מזו, איך אפשר לומר דהו׳ הוא מה שנותנים מחצית השקל תרומה להוי׳, והרי נותנים עשר גרה או מחצית השקל, אבל עכ״פ לא ענין של ו׳.

ויובן ביאור הענין מדברי הפרדס, ועוד יותר מביאורי רבותינו נשיאינו19, שמסביר שהסימן לדבר הוא אות א׳, דאות א׳ הוא התחלת כל האותיות שבא״ב, דכללות ענין ההמשכות מלמעלה הוא ע״י האותיות, שהאותיות נעשים הכלים לזה20, ולכן אותיות הוא מלשון אתא בוקר21, שעל ידן נמשך האור וההשפעה מלמעלה למטה, ותחילת כל האותיות היא אות א׳, שמזה מובן שבאות א׳ ישנו רמז כללי על כללות ענין ההמשכה וההשפעה, וזה נרמז ג״כ בפרטי הציור של אות א׳, וכמו שכותב כ״ק אדמו״ר הזקן בשער היחוד והאמונה22 שהציור של האות מורה על אופן ההמשכה שנמשך ע״י האות, ועד״ז הוא ג״כ בנוגע לאות א׳, שיש בו יו״ד למעלה, ו׳ באמצע, ואח״כ היו״ד שלמטה, שזה מורה על כללות ענין ההמשכה שמלמעלה, הרי ההמשכה היא מבחינה שהיא באין ערוך לכל סדר ההשתלשלות, ולכן בראשית ההמשכה צריך להיות צמצום בהעליון, וצמצום ביותר שנרמז באות יו״ד שהוא נקודה. ואח״כ ישנו האות ו׳, דהו׳ צורתו מורה על קו שנמשך מלמעלה למטה, וענינו למעלה הוא שרומז על ההמשכה שנמשך מלמעלה למטה. ואח״כ ישנו יו״ד התחתון, ויש בזה שני ביאורים, ביאור הא׳, דתכלית הכוונה בההמשכה שנמשך מלמעלה הוא, שאח״כ יהי׳ עוד צמצום, שמזה יהי׳ אח״כ המשכה חדשה, ולכן המטה הוא ג״כ בציור אות יו״ד, שזה מורה על ענין הצמצום, שנעשה התחלה על ההמשכה וההשפעה החדשה הבאה לאחר ההמשכה וההשפעה הראשונה. וביאור הב׳, דכללות ענין ההמשכה מלמעלה למטה הוא כדי לפעול שינוי בהמטה עד שהמטה יהי׳ היפך טבעו, דהנה ענינו של המטה הוא, שהוא רוצה להיות מטה (וואָס ער וויל זיין מטה), וההמשכה מה שממשיכים בו מלמעלה משנה אותו, עד שרוצה לעלות למעלה, ולכן הציור של נקודה התחתונה של אות א׳, היינו הציור של אות יו״ד התחתון, הוא יו״ד הפוכה, שהוא בתנועה של עלי׳ מלמטה למעלה. וזהו ג״כ מה שמציין בפרדס [כשמביא הביאור דמחצית השקל קאי על ו׳ שמורה על ההמשכה, הנה מציין] שכבר ביאר הענין בהשערים שלפני זה23, ומבוארים דברי הפרדס במאמרים24, דיו״ד התחתון של אות א׳ הוא צורת יו״ד הפוכה, שמורה על ענין העלי׳ מלמטה למעלה, והוא ג״כ יו״ד, שמספרו עשר, היינו דיו״ד העליון הוא עשר ספירות מלמעלה למטה, ויו״ד התחתון הוא עשר ספירות שמלמטה למעלה.

ועפ״ז יובן מה שמפרש בהפרדס דמחצית קאי על אות ו׳ שמחלק בין יו״ד העליון ליו״ד התחתון, אע״פ דלכאורה איך אפשר לומר ע״ז זה יתנו, והרי הנתינה היא מחצית השקל – עשר גרה, אבל ע״פ הנ״ל יובן, דזהו ענינו של ו׳ – המשכה מלמעלה למטה, שעי״ז אפשר להיות זה יתנו מחצית השקל עשר גרה, היינו, דע״י מחצית השקל (אות ו׳) שמחלק וממשיך מלמעלה למטה, זה פועל האפשריות ליתן אח״כ מחצית השקל, ועוד יותר שע״י ההמשכה מלמעלה למטה הנה זה פועל אח״כ בהמטה שיהי׳ בתנועה של עלי׳ מלמטה למעלה, וגם בכל העשר כחות שלו, דזהו ג״כ מה שיו״ד התחתון הוא בגימטריא עשר, ובלשון הפרדס23, העשר ספירות שמלמטה למעלה.

וממשיך אח״כ לכפר על נפשותיכם, והענין הוא, דהנה כללות ענין ירידת הנשמה בגוף, ועד״ז ירידת כללות סדר ההשתלשלות, שזהו ירידה שלא בערך [ושניהם (ירידת הנשמה, וירידת סדר ההשתלשלות) קשורים זה בזה, וכמ״ש25 בראשית – בראשית בשביל ישראל שנקראים ראשית26 – ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ומבואר בזהר27 על הכתוב (נוסף על הפירוש הפשוט שבזה, שהכוונה היא על שמים וארץ גשמיים שלמטה, הרי הכוונה גם) שכולל כל סדר ההשתלשלות, עד שכולל גם העשר ספירות, שזהו כמו שההשתלשלות היא (שטייט) באלקות, הנה בזה אומר בראשית ברא, שהוא בשביל ישראל שנקראים ראשית. נמצא דשניהם (ירידת הנשמה, וירידת סדר ההשתלשלות) קשורים זה בזה], הנה כוונת ירידת הנשמה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא28, ועד״ז ירידת סדר ההשתלשלות, קשור עם ענין התורה, דבראשית – בשביל התורה שנקראת ראשית26 – היינו שע״י לימוד התורה, ולימוד מביא לידי מעשה29, שזהו כללות ענין עבודת האדם, פועל בהבירא עמיקתא, בהתחתון – שיהי׳ שם התנועה דעשר ספירות מלמטה למעלה, ועוד יותר לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים30 עד לתחתון שאין תחתון למטה הימנו, וכמבואר בתניא31 דכל העולמות העליונים הוא ירידה מאור פניו ית׳, ותכלית ושלימות הכוונה היא דוקא בעולם התחתון שאין תחתון למטה הימנו. וזהו ג״כ ענין ההמשכה של היו״ד שלמעלה שנמשך למטה, לא רק שנמשך למטה, אלא עוד יותר, שהמטה נעשה בציור יו״ד שהוא צמצום חדש, כדי שיוכל להמשיך המשכה חדשה לדרגא תחתונה יותר, כולל לפעול דבר חדש בהתחתון שיהי׳ בבחי׳ אור חוזר, שזהו ענין עשר ספירות מלמטה למעלה (כמבואר במאמרים הנ״ל24). והנה עי״ז נשלם תכלית הכוונה, שישנו מציאות תחתון, ובהתחתון נעשה הרצוא והתשוקה לעלות מלמטה למעלה, ואח״כ הוא השוב, לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים.

ובזה יובן ג״כ מ״ש עשרים גרה השקל, דאע״פ שהנתינה היא רק מחצית השקל ורק עשר גרה, מ״מ אומרים שנתינה זו עצמה קשורה עם שקל שלם ועם עשרים גרה. והענין הוא (כמבואר בארוכה בהדרושים דמחצית השקל), דעי״ז שפועל בעבודתו ליתן מלמטה למעלה, תרומה להוי׳, שמעלה העשר גרה שלו, שהעשר גרה הם בדוגמת ולוקחים (און ס׳נעמט) עשר כחות הנפש שלו, שפועל בהם שיהיו בבחי׳ תרומה [וכדי שיהי׳ אתערותא דלתתא זו הוא ע״י האתערותא דלעילא שלפני זה, וכמו בציור אות א׳ שע״י יו״ד העליון, הנה נעשה מזה אח״כ ביו״ד התחתון יו״ד הפוכה, העשר ספירות מלמטה למעלה שעולים מלמטה למעלה, והעלי׳ היא בבחי׳ אור חוזר], הנה אח״כ פועל ע״י עלי׳ זו שמתייחדים עם מחצית השקל שלמעלה, וע״י שניהם יחד נעשה שקל שלם. ובנוסח המאמרים, דאע״פ שהנתינה היא עשר גרה בלבד, ומחצית השקל בלבד, אבל מכיון שישנה ההדגשה בזה שהוא יודע שמה שהוא נותן הוא רק מחצית, והוא עושה עד מקום שידו מגעת, הנה עי״ז ממשיך האתערותא דלעילא הבאה ע״י אתערותא דלתתא, עד שממשיך האתערותא דלעילא שלמעלה יותר, שנמשך עי״ז דקוב״ה לא שריא אלא באתר שלים32, שאי אפשר להמשיך ע״י אתערותא דלתתא, בבחי׳ כלי לאור, ומ״מ ע״י נתינתו מחצית בלבד, אבל מכיון שהוא עושה כל מה שאפשר לו לעשות, שלכן נותן עשר גרה, הנה עי״ז נעשה כל השקל הקודש, והיינו דמכיון שזה נעשה ע״י נתינה שלו לכן יש לו חלק בזה, ונעשה בעל הבית על כל השקל הקודש, וע״ד המבואר בכמה מקומות בענין אתערותא דלעילא, דאף שנקרא בשם אתערותא דלעילא, מ״מ מכיון שבאה ע״י אתערותא דלתתא הוא ג״כ ענין של עבודתו, ויתירה מזו, אפילו האתערותא דלעילא שנמשך עי״ז דקוב״ה לא שריא אלא באתר שלים שזהו האתערותא דלעילא השלישית (כמבואר בארוכה בלקו״ת שיר השירים33) שהוא למעלה מאתערותא דלעילא הבא ע״י אתערותא דלתתא, מ״מ נחשב זה ג״כ בעבודת האדם, עד״ז הוא גם בעניננו, דעי״ז שנותן מחצית השקל, נעשה בעל הבית על כל השקל הקודש.

והנה ממחצית השקל הקריבו קרבנות כל השנה כולה, והענין הוא, דענין הקרבנות הוא ג״כ ע״ד הנ״ל בענין מחצית השקל דענינו הוא ריח ניחוח להוי׳, נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני34, דתחילה ישנו הרצון שלמעלה ונמשך ונרגש למטה, ועי״ז שישנו אמרתי ואח״כ ונעשה רצוני – העשי׳ למטה, הנה זה פועל למעלה נחת רוח, דנחת הוא מלשון35 חות דרגא36, שנמשכת ההמשכה מלמעלה למטה, וההמשכה היא מבחינה כזו שלמעלה מבחי׳ הרצון, וע״ד כללות ענין ירידת הנשמה, דירידה צורך עלי׳, הרי מובן בפשטות דהעלי׳ היא במקום ובדרגא נעלית יותר מהמקום שמשם היתה הירידה, ועד״ז הוא בענין נחת רוח – מלשון חות דרגא – שההמשכה היא מבחינה כזו שלמעלה מבחי׳ רצונו שעליו אומרים שאמרתי ונעשה רצוני.

והנה א׳ מורה על העתיד (שיהי׳ הגילוי), והענין הוא (כמבואר בהדרושים שם24), דהנה כתיב37 נוצר חסד לאלפים, דכל ענין ההמשכות נקראים על שם חסד, דזהו ענין החסד דענינו הוא ההמשכה וההשפעה, הנה ע״ז אומר לאלפים, שרומז על צורת אות א׳. שכל ענין ההמשכה הוא ג״כ באופן כזה שמתחיל מצמצום העליון שהוא בבחי׳ יו״ד, ואח״כ נמשך ע״י מחצית השקל בחי׳ אות ו׳, דצורתו מורה על ההמשכה מלמעלה למטה, ואח״כ פועל בהמטה שיתבטל ממציאותו, וע״י הביטול שלו הוא מקבל ההמשכה מלמעלה, וזה חודר (און עס נעמט דורך) בכל העשר כחות שלו, עד שפועל הרצוא והעלי׳ מלמטה למעלה, בכל העשר ספירות, עד שנשלם הכוונה דלעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, בדוגמת עבודת הקרבנות, דאע״פ שהשמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה38 בניחותא39, שכל זה נעשה ע״י עבודת הקרבנות, דזהו ענינו של משכן ובית המקדש כמו שכותב הרמב״ם40 דענין המקדש הוא בית מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות ועבודת הקרבנות פועלת שיהי׳ בית ודירה לו ית׳, וע״י חלונות שקופים אטומים41 נמשך בכל העולם כולו.

והנה עד״ז הוא ג״כ משחרב בית המקדש, שהרי מה שהי׳ השליטה על הבית המקדש הוא רק על העצים ועל האבנים42, אבל לא בהענין דושכנתי בתוכם43 – בתוך כל אחד ואחד44, ומכיון שהתורה היא נצחית45, שישנם כל ההוראות בכל מקום ובכל זמן, הרי מובן מזה שכן צריך להיות בהבית המקדש הרוחני שבכאו״א, בתוכו פנימה, שע״י שהוא עובד עבודתו בכל עשר כחות נפשו, ותנועת העבודה שלו היא באופן כזה שהוא יודע שהוא רק מחצית השקל, ושלימות של מחצית השקל הוא עי״ז שעושה אותו תרומה להוי׳, היינו שמרומם אותו, הנה עי״ז מתייחדים עם העשר ספירות שלמעלה וזה נעשה דבר אחד (און דאָס ווערט איין זאַך), שנעשה ביחד שקל הקודש, ועד״ז הוא ג״כ בעבודת כאו״א, ע״י לימוד התורה וקיום המצוות, ובהקדמה לזה בלשון הידוע תשובה ומעשים טובים46, דוהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה47, נשמה בגוף, כמו שהגוף נמצא בעולם התחתון, והנשמה נמצאת בגוף, הנה עובד עבודתו בתנועה כזו דוהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, ועושה דירה לו ית׳ בתחתונים, שעושה בשלימות הבית המקדש רוחני – ושכנתי בתוכם בתוך כאו״א, הנה זה נעשה הקדמה קרובה וכלי להמשיך, ובעגלא דידן, שיבנה בית המקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל48, עי״ז שישראל מקבצים הניצוצי קדושה המפוזרים בכל מקום ומקום, דאחד מכם גולה לברברי׳ ואחד מכם גולה לסמטרי׳49, שמברר כל הניצוצות שבמדינה ההיא, ומקבצם לאלופו של עולם. שזהו ג״כ מה שמבואר בהדרושים24 דבאחד באדר משמיעין על השקלים דאדר אותיות א׳ דר, דזהו מה שאלופו של עולם דר כאן למטה, אבל אפשר להיות כמו שהוא בכל ימי אדר, דאע״פ שהוא דר בהדירה, מ״מ אין זה בגלוי ולא בתוקף (און ניט מיט אַ שטורעם), הנה באחד באדר, בחי׳ אחד הוא בגלוי בהא׳ דר – באדר, וזה בא ע״י עבודתו שמשמיעין על השקלים, וכמו שמפרשים ע״ז ומכריזין, ומקיים ענין השקלים כמו שהוא שייך בזמן הגלות, הנה זה נעשה הכנה קרובה לקיים בקרוב ממש המצוה כמו שהיא מן התורה, ואח״כ להביא הקרבנות בבית המקדש השלישי בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

__________

1) תשא ל, יג.
2) שם, טו.
3) שקלים פ״א מ״א.
4) פיהמ״ש להרמב״ם, רע״ב, קה״ע, ריבב״ן, ועוד.
5) ירושלמי שקלים פ״א ה״א.
6) ראה פרש״י תרומה כה, ב. תשא ל, טו.
7) מגילה כט, ב.
8) רמ״א או״ח ר״ס תרצד.
9) יו״ד סרמ״ט ס״ב.
10) ירושלמי שקלים שם.
11) שבהערה 4.
12) מגילה ו, ב.
13) ראה רד״ה כי תשא תרנ״ח (סה״מ תרנ״ח ע׳ קמו). רד״ה זה העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתסג). ועוד.
14) ראה אוה״ת תשא (כרך ח) ס״ע ג׳צו. רד״ה כי תשא תרס״ה (סה״מ תרס״ה ע׳ קפט). פר״ת (סה״מ פר״ת ע׳ רסג). ועוד.
15) אוה״ת תשא ע׳ א׳תתקיב.
16) תשא – לאדהאמ״צ (נב, ד ואילך) ולהצ״צ (ח״ב ע׳ תתכט ואילך).
17) מאמרי אדה״ז הנחות הר״פ ס״ע לב ואילך.
18) שער (כג) ערכי הכינויים ערך מחצית השקל. וראה זח״ב קפז, ב ואילך (ברע״מ) וברמ״ז שם. פרדס שבהערה 23.
19) אוה״ת תשא שם. וראה גם תו״א יתרו סט, ג. מאמרי אדה״ז תקס״ו ע׳ רטו. מאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ב ע׳ תמג. וראה שיחת י״ג תמוז תרצ״ב (קה״ת, תשע״ו). וש״נ.
20) ראה שעהיוה״א פ״א. ועוד.
21) ישעי׳ כא, יב. תו״א מקץ מב, ב. לקו״ת שה״ש לג, ג. ובכ״מ.
22) ספי״א.
23) שער (א) עשר ולא תשע פ״ו.
24) אוה״ת תשא שם. וראה גם מאמרי אדה״ז ומאמרי אדהאמ״צ שבהערה 19.
25) בראשית א, א.
26) תנחומא (באָבער) ר״פ בראשית פי׳ ג׳ וה׳. לקח טוב (פס״ז), רש״י ורמב״ן עה״פ. וראה ב״ר פ״א, ד. ויק״ר פל״ו, ד.
27) ח״א לא, ב. רנו, ב. ראה אוה״ת בראשית (כרך ג) תפז, סע״ב ואילך. ד״ה בראשית תרנ״א (סה״מ תרנ״א ע׳ פט ואילך).
28) ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
29) קידושין מ, ב. ב״ק יז, א.
30) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא שבהערה הבאה. ועוד.
31) פל״ו.
32) ראה זח״ג צ, ב.
33) כב, ב.
34) ספרי ופרש״י פינחס כח, ח. וראה גם תו״כ ופרש״י ויקרא א, ט. פרש״י תצוה כט, כה.
35) יבמות סג, א.
36) לקו״ת פינחס עו, א. שמע״צ צב, ד. ובכ״מ.
37) תשא לד, ז.
38) מלכים-א ח, כז.
39) ראה סה״מ תרמ״ג ע׳ פז ואילך. ועוד.
40) הל׳ ביהב״ח פ״א ה״א.
41) מלכים-א ו, ד. מנחות פו, ב ובפרש״י. ויק״ר פל״א, ז. תנחומא תצוה ו. בהעלותך ב.
42) ראה איכ״ר עה״פ פ״ד, יד.
43) תרומה כה, ח.
44) ראה ראשית חכמה שער האהבה פ״ו קרוב לתחלתו (ד״ה ושני פסוקים). אלשיך תרומה שם. של״ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב.
45) תניא רפי״ז.
46) אבות פ״ד מי״א. ועוד.
47) קהלת יב, ז.
48) רמב״ם הל׳ מלכים פי״א ה״א. שם ה״ד.
49) שהש״ר פ״ב, ח.

[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' קכ ואילך]

נדפס בסה״מ תשל״ו ע׳ 126 ואילך.

סגירת תפריט