י) לא היו יו״ט לישראל כט״ו באב כו׳ – אור ליום ב׳, ט״ו באב ה׳תשמ״ג

בס״ד. אור ליום ב׳, חמשה עשר באב ה׳תשמ״ג

הנחה בלתי מוגה

לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים כו׳1, וידוע2 דיוק רבותינו נשיאינו בזה במה נשתנה ט״ו באב משאר ימים טובים עד שאומרים שלא היו ימים טובים בישראל כמוהו. והנה בפרי עץ חיים3 מבואר במעלת יום זה, שהוא יום שבו הלבנה היא בשלימותה (קיימא סיהרא באשלמותא4). אך עדיין צריך להבין2, והרי במה שאמרו לא היו ימים טובים לישראל כו׳ נכללים גם המועדים דפסח וסוכות, שגם הם חלים בימי ט״ו לחודש, פסח הוא בט״ו בניסן וסוכות בט״ו בתשרי, דגם אז קיימא סיהרא באשלמותא, וא״כ במה היא מעלת ט״ו באב דוקא.

ונקודת הביאור בזה2, דמעלת מילוי ושלימות הלבנה דט״ו באב היא משום שעלי׳ ושלימות זו באה לאחרי הירידה שלפני זה בט׳ באב. דהנה ידוע שכל ירידה היא לצורך עלי׳, וכן מובן גם בנוגע להירידה דט׳ באב. וכיון שירידה זו היא ירידה גדולה ביותר, שלא היתה ירידה כמוה בשאר הזמנים, לפיכך גם העלי׳ שע״י הירידה (ולפי ערך הירידה) היא עלי׳ כזו ויו״ט כזה שלא היו ימים טובים כמוהו, בחי׳ הגילוי דלעתיד לבוא.

ויש לומר דזהו ג״כ הביאור בהמשך המשנה מה שביום ט״ו באב היו בנות ירושלים (ויש גורסין בנות ישראל5) יוצאות כו׳ ואומרות בחור שא נא עיניך וראה כו׳. דהנה ענין בנות ירושלים ובנות ישראל קאי על כנסת ישראל (דכל הענינים שלמטה נשתלשלו מהענינים שלמעלה), וענין בחור שא נא עיניך כו׳ קאי על הקב״ה. וכמבואר בשיר השירים בארוכה שהקב״ה נקרא בחור כארזים6 כו׳, וכנסת ישראל נקראים ע״י הקב״ה אחותי רעיתי יונתי תמתי7. היינו, יחוד הקב״ה וכנסת ישראל. שתכלית היחוד יהי׳ לעתיד לבוא, וכמבואר במדרש8 שבזמן הזה היחוד דהקב״ה וכנסת ישראל הוא בבחי׳ אירוסין ולעתיד לבוא יהי׳ בבחי׳ נישואין. וזהו ההמשך בדברי המשנה דלא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב כו׳, שהו״ע העלי׳ דלעתיד לבוא שלאחרי הירידה דתשעה באב, שהיא עלי׳ נעלית ביותר, להיות בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ואומרות בחור שא נא עיניך כו׳, תכלית היחוד דהקב״ה וכנסת ישראל, באופן דנישואין, שיהי׳ לעתיד לבוא.

והנה ידוע שעיקר סיבת הירידה והגלות והחורבן דתשעה באב היא שנאת חינם (היפך אהבת ישראל), וכידוע9 שעיקר ענין החורבן הוא בבית שני, וכמובן גם מהמבואר בכתבי האריז״ל10 שמעמד ומצב דספירת המלכות בזמן גלות בבל (אחרי חורבן בית ראשון) הי׳ נעלה יותר אפילו ממעמדה ומצבה בזמן בית שני, דמזה מוכח, שעיקר הירידה והחורבן דתשעה באב הוא בחורבן בית שני. וכן מובן גם ממארז״ל11 על הפסוק12 ונהר יחרב ויבש, יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני, דענין יבש הוא למטה יותר מיחרב. וכן מובן גם בפשטות, ובפרט ע״פ המבואר בסוף מסכת סוטה. ובנוגע לחורבן בית זה אמרו רז״ל9 מקדש שני מפני מה נחרב מפני שהיתה בו שנאת חנם. וכמבואר במ״א13 שזהו גם מה שאמרו רז״ל14 בנוגע לחורבן בית שני אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קיצם, משום ששנאת חינם היא באופן כזה שבגלוי מלבישים את השנאה באיזה טעם, כאילו השנאה יש לה סיבה והיא תלוי׳ בדבר, דהזולת הוא האשם וכו׳ (שזהו ענין לא נתגלה עונם כו׳). ומכיון שסיבת הירידה דתשעה באב היא שנאת חינם, מובן שהתקנה לזה היא ע״י אהבת חינם, דמשום זה יש הדגשה מיוחדת על הענין דאהבת ישראל אחר החורבן בכלל, ובפרט בזמן עקבתא דמשיחא בחושך הכפול והמכופל של הגלות, כאשר כל ישראל מצפים למשיח, דביאת משיח תלוי׳ באחדות ישראל, וכמו שאומרים15 ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך, היינו, דגילוי בחי׳ אור פניך תלוי בזה שיהי׳ כולנו כאחד באחדות, והרי ענין אור פניך הוא גילוי משיח צדקנו כדאיתא בפסיקתא16 על פסוק17 באורך נראה אור, איזה אור שכנסת ישראל מצפה לו זה אורו של משיח.

וזהו מה שביום ט״ו באב בנות ירושלים (בנות ישראל) יוצאות וחולות בכרמים ואומרות בחור שא נא עיניך כו׳, דבנות ישראל קאי על דרגא נעלית שבנשמה, וכמבואר בענין מעין גנים באר מים חיים וגו׳18, דכל נשמה בישראל מקורה הוא במעין גנים באר מים חיים, שהיא חלק אלוקה ממעל ממש19, עד שהיא במצב של מעין שלמעלה ביותר. ומה שנאמר כאן הלשון בנות ירושלים דוקא מרמז לענין היראה שבנשמות ישראל, דירושלים הוא על שם יראה ועל שם שלם, שלימות היראה (כמבואר במ״א)20, כי בבחינה זו היראה היא בתכלית השלימות. וממקום זה נמשך ענין אהבת ואחדות ישראל למטה, כי בדרגא זו הרי כל ישראל הם בתכלית ההתאחדות, אפילו למעלה מהבחינה דכולם מתאימות כו׳21, כי כולם נמצאים ביחד ממש עד שהם מציאות אחת. וכמובא במ״א מן הירושלמי22 בטעם הענין דואהבת לרעך כמוך, שהוא משום שזהו כמו יד ימין ויד שמאל של גוף אחד, היינו דכולם הם גוף אחד ממש, וכמבואר גם בלקו״ת פ׳ נצבים23 היום כולכם גו׳24, דכל ישראל (מראשיכם שבטיכם גו׳ עד שואב מימיך) הם קומה אחת שלימה. וכיון שישנו הענין דאחדות ישראל, לכן אומרות בחור שא עיניך כו׳, להיות היחוד דהקב״ה וכנסת ישראל בתכלית השלימות, שיהי׳ לעתיד לבוא.

והנה נת״ל דענין האחדות שבישראל הוא משום שמקורם הוא בבחי׳ מעין גנים, חלק אלוקה ממעל ממש. אמנם הענין בפרטיות הוא מצד שנשמות ישראל מקורם בשם הוי׳ כמ״ש25 חלק הוי׳ עמו. ואף שנאמר26 ויאמר אלקים נעשה אדם גו׳, שהוא אחד מל״ב פעמים אלקים שנאמר בבראשית27, מ״מ הרי בענין הנשמה נאמר28 ויפח באפיו נשמת חיים, הנה זה בא משם הוי׳ דוקא29, דמאן דנפח מתוכי׳ נפח כו׳30, וכלשון25 כי חלק הוי׳ (ממש) עמו גו׳31. וידוע ששם הוי׳ יש בו ד׳ אותיות, דמשום זה הנה גם בישראל הגם שיש בהם כמה סוגי חלוקות למספרים מסויימים, יש בהם גם חלוקה מיוחדת שנחלקים לד׳ סוגים. דאף שבכללות נמשכות נשמות ישראל מאות ה׳ אחרונה דשם הוי׳, מ״מ בפרטיות יותר יש בכללות ישראל ד׳ סוגים כנגד ד׳ האותיות דשם הוי׳. וכמו שהוא באבות שהן הן המרכבה32, כידוע33 שג׳ האבות ודוד הם ד׳ רגלי המרכבה, וכנגדם הם גם ד׳ הדגלים וכו׳, דמכולם ביחד נעשית מרכבה אחת ויחידה להקב״ה. ובזה יובן מה שמבואר בגמרא34, דכאשר בנות ישראל היו יוצאות וחולות בכרמים, היו נחלקות לד׳ משפחות (כגירסת העין יעקב), דבכללות הן כנגד ד׳ האותיות דשם הוי׳35. וזהו מה שמבאר בגמרא שם, שהיו יפיפיות שבהם ומיוחסות שבהם ועשירות שבהם ומכוערות שבהם (או עניות), דיש לומר שיופי הוא תכלית השלימות, יו״ד דשם הוי׳, ספירת החכמה, ומיוחסות שבהם הוא למטה מזה, ה׳ ראשונה, ספירת הבינה, דאם הבנים שמחה36 (ענין היחוס), ולמטה מזה הוא ענין עשירות שבהם, דעשיר קאי על ספירת התפארת וכללות ז״א (כידוע37 בענין העשיר לא ירבה גו׳38), אות ו׳, ועניות או מכוערות קאי על ספירת המלכות, ה׳ אחרונה, דסיהרא לית לה מגרמא כלום39.

וזהו לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב כו׳ שבהם בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים, ואומרות בחור שא נא עיניך כו׳, שכל הד׳ סוגים (שכנגד הד׳ אותיות דשם הוי׳) יוצאות כולן ביחד, ועומדות במעמד ומצב של בנות ישראל ובנות ירושלים, שלימות היראה, ואומרות להקב״ה בחור שא נא עיניך כו׳, להיות היחוד דהקב״ה וכנסת ישראל בתכלית השלימות שיהי׳ לעתיד לבוא.

אמנם צריך להבין, דהנה מ״ש בשיר השירים דהקב״ה נקרא בחור כארזים גו׳ קאי על בחי׳ עתיק יומין. ולפי זה אינו מובן, איך שייך שיאמרו לו בחור שא עיניך כו׳, והרי ידוע40 שלית דכר ונוקבא בעתיק, רק העלאת מ״ן מיני׳ ובי׳. אך הענין הוא, דהנה מבואר בהמשך שמח תשמח (תרנ״ז)41 ובהמשך כל הנהנה (תרנ״ב)42 ובדרושי חתונה שבסידור (ושבשאר מקומות)43, שבנישואין נמשך כח הא״ס, מעצמותו ומהותו ית׳, דדוקא עי״ז יכול להיות שלימות היחוד דמ״ה וב״ן עד לאופן דוהיו לבשר אחד44. ומטעם זה אומרת כנסת ישראל להקב״ה כביכול בחור שא עיניך כו׳, דאף שהיחוד דמ״ה וב״ן אינו שייך בעתיק, בכל זאת הרי הכח להיחוד דמ״ה וב״ן נמשך מבחי׳ עתיק דוקא, עצמותו ומהותו ית׳, שעי״ז דוקא ישנו הכח להמשיך את כח הא״ס בנישואין כו׳, שהו״ע נצחי, למעלה מכל מדידה והגבלה.

וזהו לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב כו׳ שבהם בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ואומרות בחור שא נא עיניך כו׳, כי לאחרי גודל הירידה שבט׳ באב, באים אח״כ לגודל העלי׳ דלעתיד לבוא [ואדרבה, לעתיד לבוא יאמרו אודך הוי׳ כי אנפת בי גו׳45], משום שע״י הירידה באים לבחי׳ אלה תולדות פרץ מלא46 בפעם הב׳ שלמעלה מעולם על מילואו נברא47, דכיון שהי׳ ירוד ירדנו48 ב׳ פעמים, ב׳ חורבנות, לפיכך גם העלי׳ תהי׳ באופן נעלה, עלי׳ כפולה. ועד שאומרים להקב״ה שא נא עיניך כו׳, להיות תכלית היחוד עם עצמותו ומהותו ית׳, ובאופן קבוע, אוהל בל יצען בל יסע גו׳49.

ויהי רצון שיהי׳ זה בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלימה, הגאולה השלישית, דאז יהי׳ בחי׳ חוט המשולש50 כו׳, בבית המקדש השלישי, מקדש אדנ-י כוננו ידיך51, דאז תהי׳ השלימות המשולשת, שלימות העם (בנערינו ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותינו52) מתוך אהבת ישראל ואחדות ישראל עד שנעשים לקהל אחד, והם ישובו הנה53 לארץ הקודש, וימצאו שם את שלימות הארץ לגבולותי׳ עד לירחיב ה׳ אלקיך את גבולך54, ארץ קיני קניזי וקדמוני55, ומתוך שלימות בקיום התורה ומצוות, ושם נעשה לפניך כמצות רצונך56, משום שתהי׳ שלימות האדם המקריב את הקרבן ושלימות הדבר הנקרב, ושלימות המזבח, עד שכל זה יביא את השלימות בכל העולם כולו, ואז57 אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי׳ לעבדו שכם אחד, והיתה לה׳ המלוכה58, במהרה בימינו ממש.

__________

1) תענית כו, ב (במשנה).
2) רד״ה נחמו עת״ר (סה״מ עת״ר ע׳ רכא ואילך). וראה אוה״ת נ״ך (כרך ב) ע׳ א׳צו.
3) שער (כג) חג השבועות בסופו.
4) ראה שמו״ר פט״ו, כו.
5) ראה שינויי נוסחאות למשניות סוף תענית. וש״נ. וראה לקו״ש חי״ט ע׳ 80 הערה 2.
6) שה״ש ה, טו.
7) שם, ב.
8) שמו״ר פט״ו, לא. וראה לקו״ת שה״ש מח, א.
9) יומא ט, ב. וראה גיטין נה, ב ואילך.
10) ראה ע״ח שער (לו) מיעוט הירח ספ״ב.
11) זח״א כו, א. וראה אוה״ת שם ע׳ א׳נ (וש״נ). שם ע׳ א׳נה.
12) איוב יד, יא.
13) ראה מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ תנב. שיחת ש״פ ויצא תש״מ (שיחות קודש תש״מ ח״א ע׳ 512).
14) יומא שם.
15) ברכת ״שים שלום״ בתפלת העמידה. ראה תניא פל״ב.
16) רבתי – פל״ו. וראה סה״מ תרפ״ז ע׳ קסג. תש״א ע׳ 141.
17) תהלים לו, י.
18) שה״ש ד, טו. ראה לקו״ת חוקת סב, ב. ובכ״מ.
19) תניא רפ״ב.
20) ראה תוד״ה הר – תענית טז, א. ב״ר פנ״ו, י. לקו״ת פ׳ ראה כט, ד. ר״ה ס, ב. ועוד.
21) תניא שם. וראה קונטרס אהבת ישראל (קה״ת, תשל״ו ואילך) ע׳ 22 ואילך.
22) נדרים פ״ט ה״ד. וראה קונטרס אהבת ישראל ע׳ 27.
23) מד, א.
24) ר״פ נצבים (כט, ט).
25) האזינו לב, ט.
26) בראשית א, כו.
27) זהר חדש צד, ד. צו, ב. וראה שם קיב, ג. וש״נ.
28) בראשית ב, ז.
29) ראה גם שעהיוה״א פ״ו (פא, רע״א).
30) תניא רפ״ב בשם הזהר. וראה גם אגה״ת פ״ד. פ״ה. ועוד. וראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״כ ע׳ קלא. וש״נ.
31) תניא ספכ״ח.
32) ב״ר פמ״ז, ו. פפ״ב, ו. זח״ג רנז, ב.
33) זהר ח״א רמח, ב. ח״ג רסב, ב.
34) תענית לא, א.
35) ראה גם פע״ח שבהערה 3. ס׳ עבודת הלוי (להרה״צ כו׳ מהר״א הלוי מסטראשעלע) ס״פ ואתחנן.
36) תהלים קיג, ט. זח״א ריט, א.
37) ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) תשא נד, סע״א ואילך.
38) תשא ל, טו.
39) זהר ח״א לג, ב. רמט, ב. ח״ב רטו, א. ועוד. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ג) ערך אור הלבנה ס״ב סק״א (ע׳ רצז-ח). וש״נ.
40) ראה ע״ח שער (יב) עתיק פ״ב. מאמרי אדה״ז ענינים ע׳ קנג. סהמ״צ להצ״צ ד, א. ספר החקירה להצ״צ נה, ב ואילך. אוה״ת נצבים ע׳ א׳רסו.
41) סה״מ תרנ״ז ע׳ קעה ואילך.
42) סה״מ תרנ״ב ס״ע קל.
43) ראה לקו״ת שה״ש לט, ד ואילך. סה״מ תרפ״ו ס״ע רכו ואילך. ובכ״מ.
44) בראשית ב, כד.
45) ישעי׳ יב, א.
46) רות ד, יח. שמו״ר פ״ל, ג. וראה סה״מ תרנ״ט ע׳ קמז ואילך. תש״ד ס״ע 74 ואילך.
47) ראה ב״ר פי״ד, ז. פי״ג, ג.
48) מקץ מג, כ. וראה תו״א, תו״ח ואוה״ת ר״פ שמות.
49) ישעי׳ לג, כ.
50) קהלת ד, יב.
51) בשלח טו, יז.
52) בא י, ט.
53) ירמי׳ לא, ח.
54) פ׳ ראה יב, כ. פ׳ שופטים יט, ח.
55) ספרי פ׳ ראה שם. פרש״י פ׳ שופטים שם.
56) נוסח תפלת מוסף דשבת ויו״ט. ראה תו״ח ס״פ ויחי (צה [רלו], א. צו [רלז], ג-ד). אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך. ועוד.
57) צפני׳ ג, ט.
58) עובדי׳ א, כא.

[סה"מ אב-אלול ע' נח ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ג ע׳ קפ ואילך. התוועדויות תשמ״ג ח״ד ע׳ 1850 ואילך.

סגירת תפריט