בס״ד. ש״פ שמות, כ״ג טבת, מבה״ח שבט ה׳תשל״ו

הנחה בלתי מוגה

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה¹, וידועים הדיוקים במאמרי רבותינו נשיאנו, מכ״ק אדמו״ר הזקן בעל ההילולא בתורה אור² וכ״ק אדמו״ר האמצעי ממלא מקומו בתורת חיים³ וכ״ק אדמו״ר הצ״צ באור התורה⁴ וכן רבותינו נשיאנו שלאחריהם, דצריך להבין למה כופל עוד הפעם ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, והרי כבר נאמר בפרשת ויגש⁵ ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו, ולמה הוכפל בתורה ענין בואם מצרימה עוד הפעם. ועוד צריך להבין דמה נוגע כאן ענין השמות, שהרי אפילו בפעם הראשונה שמזכיר הביאה למצרים בפרשת ויגש אינו נוגע ענין השמות, ועאכו״כ כאן שחוזר כל מה שכבר כתוב בפרשת ויגש. ואף שמבואר במדרש⁶ דאלה שמות בני ישראל, על שם גאולת ישראל נזכרו כאן וכו׳ (דשמות השבטים מרמזים על ענין הגאולה), אמנם עדיין אינו מובן מ״ש ואלה שמות וגו׳, תחילה הכלל (שמות), ואח״כ הפרטים (ראובן שמעון וגו׳), והי׳ צ״ל ואלה בני ישראל הבאים מצרימה ראובן שמעון וגו׳, ומה נוגע להדגיש בתחילה ואלה שמות, וכן צריך להבין בפרשת ויגש דג״כ מקדים ואלה שמות.

וכללות הביאור בזה⁷, דהנה בגלות מצרים היו ב׳ ירידות וכמ״ש⁸ ירד ירדנו, ובירידה הראשונה כבר היתה כלולה גם הירידה הב׳, ולכן ביציאת מצרים והגאולה כתיב⁹ אנכי אעלך גם עלה, ב׳ עליות, והנתינת כח על העלי׳ כבר היתה בעת הירידה דהרי אז נאמר אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, ובאמת ביציאת מצרים לא נתעלו אלא פעם א׳ וכמ״ש¹⁰ אעלה אתכם מעני מצרים גו׳ אל ארץ זבת חלב ודבש, מה שבאו אל ארץ טובה ורחבה, ועלי׳ הב׳ תהי׳ בהגאולה העתידה, מ״מ כבר הוזכר כאן גם עלי׳ הב׳, שהנתינת כח על העלי׳ הב׳ בגאולה העתידה במהרה בימינו ע״י משיח צדקנו הוא מיציאת מצרים. וזהו ג״כ מ״ש¹¹ כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, דאין זה רק דוגמא בלבד שמדמה הגאולה דלעתיד להגאולה ממצרים, כי אם שבהגאולה ממצרים היתה כבר נתינת כח והתחלה להעלי׳ הב׳, שתהי׳ בהגאולה דלעתיד, ועד שאילו זכו היתה גאולת מצרים גאולה שאין אחרי׳ גלות¹², אלא שלפועל לא הי׳ זה אז וכו׳, ויהי׳ בהגאולה דלעתיד.

והנה כל המלכיות נקראו על שם מצרים על שם שהם מצירות לישראל¹³, ובפרט ע״פ תורת הבעש״ט בענין השם¹⁴ דשם הדבר מורה על תוכן הדבר, וכמו״כ בהשם דשאר גלויות, דנקראים מצרים מפני שענינם ותוכנם הוא מצרים וכו׳, שמזה מובן ג״כ בנוגע להירידה דשאר הגלויות, דכמו שע״י השיעבוד וגלות מצרים הי׳ אח״כ היציאה והגאולה ממצרים, כמו״כ הוא בנוגע להגאולה דלעתיד שע״י השיעבוד והגלות תהי׳ הגאולה, וכמו שגלות מצרים הי׳ כמ״ש¹⁵ ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך, הנה כמו״כ מובן בענין הגלות שעל ידה תהי׳ הגאולה העתידה. והנה, ענין הגלות הוא בגשמיות וברוחניות, דשניהם קשורים זה בזה. דהנה בזמן הגלות נאמר¹⁶ אותותינו לא ראינו וגו׳ ואין אתנו יודע עד מה, שהרי סיבת הגלות הוא כמ״ש¹⁷ מפני חטאינו גלינו מארצנו, ואמרו רז״ל¹⁸ והובא ג״כ בהדרושים¹⁹ שאברהם בחר לו שיעבוד גלות תחת יסורי גיהנם, עד לגלות האחרון שלא נתגלה קיצו²⁰. והיינו דענין הגלות והשיעבוד בגשמיות בא בסיבת חטאינו (רוחניות), ולכן ענין הגלות מתחיל ג״כ ברוחניות, שבזמן בית המקדש הי׳ מאיר אלקות בגילוי, ולכן הי׳ העשרה ניסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש²¹, אבל בזמן הגלות, לאחר החורבן, אז אותותינו לא ראינו. והנה הדיוק בזה הוא דלא ראינו, היינו דישנם להאותותינו ורק דלא ראינו, ואדרבה הם ניסים גדולים דלעושה נפלאות גדולות לבדו²², דאין בעל הנס מכיר בניסו²³, היות דהנס הוא רק לבדו אצל הקב״ה דוקא, ובפרט ע״פ המבואר בחסידות²⁴ דמה שאין בעל הנס מכיר בניסו הוא מפני היות הנס נמשך מבחינה נעלית כזו שאי אפשר לה לבוא כי אם בהתלבשות בטבע עד שתהי׳ בהעלם דאין בעל הנס מכיר וכו׳, ועד״ז ישנו וימררו את חייהם וגו׳ ג״כ ברוחניות, וכמבואר בזהר²⁵ עה״פ דוימררו את חייהם וגו׳ דקאי על היגיעה בתורה, בעבודה קשה דא קושיא, בחומר דא קל וחומר בלבנים דא ליבון הלכתא וכו׳, דזהו השיעבוד והגלות ברוחניות.

ובזה אומרים ואלה שמות וגו׳, דשמות קאי על שמו הגדול, דזהו ענין כללות התורה והמצוות, דבנוגע לתורה כתב הרמב״ן בהקדמתו על התורה דכל התורה שמותיו של הקב״ה, וכן בנוגע לתורה ומצוות בכלל, הרי ע״ז אמרו²⁶ הלך הקב״ה מהלך ת״ק שנה לקנות לו שם. והנה איתא²⁷ דנגד שמא אבד שמא, ומבואר ע״ז בספרי הקבלה²⁸ שכדי שיהי׳ נגד שמא (או נגיד, כשינוי הנקודות שבזה), היינו שיהי׳ התפשטות וגילוי שמו הגדול, הוא ע״י אבד שמא, בחי׳ ההעלם. וזה מה שהלך הקב״ה ת״ק שנה לקנות לו שם, ירידה בהליכה דאין ערוך עד שבא בבחי׳ ת״ק שנה לקנות לו שם. והנה איך יהי׳ אפשר להנשמה שהיא נברא ומלובשת בגוף לקבל מבחי׳ שמו הגדול, רזא דשמי׳, הנה זהו ע״י הלבושים דתורה ומצוות, שזהו ענין הצחצחות²⁹, שע״י ההתלבשות נמשך מאור הוי׳. ובדוגמא להשמש, שבכדי שיהי׳ אפשר לקבל אורו הוא ע״י הנרתק דוקא, וכן ע״י לבוש, הנה כמו״כ הוא בשמש³⁰ ומגן הוי׳ אלקים³¹, שכדי שיהי׳ אפשר לקבל מהשמש הוי׳ צריך להיות הירידה והתלבשות בגלות, דעי״ז מאיר גם נועם הוי׳ וכמ״ש³² לחזות בנועם הוי׳, ומאור הוי׳, כמ״ש³³ בית יעקב לכו ונלכה באור ה׳, דהיינו³⁴ האור שמאיר בהוי׳ (שהוא למעלה מהוי׳).

וזהו העילוי דגאולה העתידה שבאה ע״י הגלות שלפני זה דוקא, ובדוגמא לכמו שהי׳ בגלות מצרים, שע״י הגלות נתגלה שם הוי׳, דקודם לא הי׳ התגלות שם הוי׳ וכמ״ש³⁵ וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שדי ושמי הוי׳ לא נודעתי להם, והגילוי דשם הוי׳ נעשה ע״י גלות מצרים דוקא, אבל מ״מ אז הי׳ רק גילוי שם הוי׳ הראשון. דהנה כתיב³⁶ הוי׳ הוי׳, ואיתא בזהר³⁷ דפסיק טעמא בגווייהו, ושם הוי׳ הראשון נתגלה בגאולת מצרים, ושם הוי׳ שלמעלה ממנו יתגלה בהגאולה דלעתיד, והגילוי הוא ע״י הלבוש, והיינו הגלות שלפני זה, וכמו שלפני מתן תורה הי׳ ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך וגו׳, כמו״כ בהגאולה דלעתיד, שבא דוקא ע״י קדימת הגלות, וגלות ארוך דלא נתגלה קיצו, היות דהגילוי שעל ידה יהי׳ נעלה ביותר. והנה זה נעשה ע״י היגיעה בתורה, שזהו ענין דוימררו את חייהם וגו׳ (כנ״ל), וכמו שמצינו בנוגע להקושיות ופירוקים ברשב״י³⁸ וכן בנוגע לר׳ יוחנן³⁹, שעי״ז ממשיך עומק החכמה, שזהו מ״ש בעבודה קשה דא קשיא, שע״י היגיעה מסיר ההעלמות וכן בליבון הילכתא, שהוא בירור וליבון ההלכות, ועד שפועל דבר חדש, וכמו בקל וחומר, שהוא אחד מי״ג מדות שהתורה נדרשת⁴⁰, שעל ידו נעשה לימוד חדש וגילוי חדש, וכן בבירור הילכתא, שנעשה דבר חדש, ובלשון הזהר²⁵ ליבון הילכתא, בהלימוד בהששים המה מלכות אלו ששים מסכתות, ושמונים פלגשים אלו הברייתות, ועלמות אין מספר אלו ההלכות⁴¹, שעלמות מלשון העלם. שכל זה הוא מה שע״י שיעבוד הגלות (היגיעה בתורה) באים להגילויים דלעתיד.

והנה ענין העילוי דלעתיד בתורה הוא, דאז יהי׳ ישקני מנשיקות פיהו⁴², שיתגלו טעמי תורה⁴³ שהוא גילוי פנימיות התורה, וכן במצוות שיהי׳ אז בתכלית השלימות וכמו שאומרים⁴⁴ ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו כמצות רצונך, דהיות דגדול לימוד שמביא לידי מעשה⁴⁵ ולעתיד יהי׳ השלימות בלימוד, לכן גם אז יהי׳ השלימות במעשה (כמבואר לעיל⁴⁶), כמצות רצונך. וכן העילוי דלעתיד באלקות, שיהי׳ לחזות בנועם הוי׳, הגילוי דפנימיות עתיק, שזהו ענין התענוג דלמעלה. וזהו מ״ש⁴⁷ יעשה למחכה לו, אינון דדחקין למלה דחכמתא ודייקין לה כו׳⁴⁸, דע״י היגיעה והצפי׳ והגעגועים, מגיעים לבחי׳ עדן (כמבואר בהמשך תרס״ו⁴⁹), ועי״ז נעשה אשרי המחכה⁵⁰, שנמשך בחי׳ התענוג שזהו ענין אשרי.

וזהו⁵¹ מ״ש ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו׳, דשמות קאי על שמות עליונים, והכוונה בירידת מצרים, הבאים מצרימה (שבזה ב׳ ירידות) הוא שיהי׳ ואלה שמות, דהיינו הגילוי דבחי׳ שמו הגדול, דאלה מורה על ענין הגילוי, והכוונה שבהירידה היא שיהי׳ ואלה שמות, ההמשכה דשמו הגדול בגילוי, לאתקנא רזא דשמי׳ (להמשיך הרז בהשם), תחילה הגילוי שע״י גאולת מצרים, ועד שכבר ישנו גם מה שבגאולה העתידה. ואף שמבואר בזהר⁵² והובא במאמרי רבותינו נשיאנו בכמה מקומות⁵³ במ״ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות דהגילויים דלעתיד יהי׳ נפלאות אפילו לגבי יציאת מצרים (שזהו מה שיהי׳ הגילוי דבחינת הוי׳ שלמעלה יותר), אבל מ״מ הרי זה כימי צאתך מארץ מצרים, שההתחלה דהגילויים דלעתיד כבר הי׳ בימי צאתך מארץ מצרים. וזהו ג״כ מה שאמרו חז״ל⁵⁴ עה״פ⁵⁵ ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, שביקש יעקב לגלות את הקץ וכו׳, דבפשטות הכוונה בזה לקץ גאולה העתידה דלא נתגלה קיצה, דהרי גלות מצרים נתגלה קיצו וכמו שאמר יעקב רדו שמה⁵⁶ שהוא רמז למאתים ועשר שנים שנשתעבדו למצרים כמנין רדו⁵⁷, ומ״ש ביקש יעקב לגלות את הקץ הכוונה היא על גאולה העתידה דלא נתגלה קיצה²⁰, וכמ״ש ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, דהכוונה הוא על הגאולה העתידה⁵⁸ (וזה רצה יעקב לגלות עוד במצרים, וכנ״ל דגם הענין דנפלאות דלעתיד הותחל בגאולת מצרים). וזה פועלים ע״י לימוד התורה ביגיעה ובתענוג (גישמאַק) ובאריכות ותוקף הגלות דלא נתגלה קיצו, באין ערוך להגלות דמצרים, דעי״ז נעשה ג״כ גילוי הגאולה שהיא בבחי׳ לא נתגלה קיצה, מה דליבא לפומא לא גליא⁵⁹. דע״י אחכה לו בכל יום שיבוא⁶⁰ פועלים שיהי׳ לחזות בנועם הוי׳, גילוי תענוג המורגש, ואח״כ גילוי תענוג הפשוט הבלתי מורגש שזהו ענין סעודה שלישית, רעוא דכל רעוין (כמבואר בהמשך תרס״ו⁶¹ ובכמה מקומות⁶²), שיהי׳ וארא ושמי הוי׳ נודעתי להם, תחילה בחי׳ הוי׳ הא׳ ואח״כ הוי׳ הב׳, בחי׳ פנימיות התורה, שגילוי׳ הותחל ע״י האריז״ל והבעש״ט ואח״כ באופן דיפוצו מעינותיך חוצה⁶³, ויתפרנסון מיני׳ בזמן הגלות⁶⁴, שפנימיות התורה תבוא בהבנה והשגה בבחי׳ יתפרנסון⁶⁵ ע״י כ״ק אדמו״ר הזקן בעל ההילולא, וכן כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל ההילולא דעשירי בשבט, דהעשירי יהי׳ קודש⁶⁶, דענין זה קשור ג״כ עם ענין הגאולה, וכדאיתא במדרש⁶⁷ שענין המנין דפרשתנו הוא מצד החביבות וכו׳, ותשע פעמים מנו את ישראל ומנין העשירי יהי׳ לעתיד לבוא⁶⁸, וע״י עבודה הנ״ל הנה מקרבים וממשיכים ומגלים זה למטה בקרוב ממש ע״י משיח צדקנו.

__________

1) ריש פרשתנו (א, א).
2) ריש פרשתנו (מט, א).
3) ריש פרשתנו (א, א).
4) פרשתנו ע׳ ז. שם ע׳ לח. (כרך ז) ע׳ ב׳תעו. וראה גם פלח הרימון ריש פרשתנו (ע׳ א).
5) מו, ח.
6) שמו״ר פ״א, ה.
7) ראה מקומות שבהערות 2-4.
8) מקץ מג, כ.
9) ויגש מו, ד.
10) פרשתנו ג, יז.
11) מיכה ז, טו.
12) ראה נדרים כב, ב. שמו״ר רפל״ב. ועוד.
13) ב״ר פט״ז, ד.
14) ראה לקו״א להה״מ סימן רמד (נח, ג ואילך). או״ת להה״מ ד, סע״ב ואילך (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן יד). שעהיוה״א פ״א.
15) פרשתנו א, יג-יד.
16) תהלים עד, ט. – ולהעיר שע״פ המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו (אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא) – התחילו בי״א ניסן תשל״ה אמירת מזמור זה. המו״ל.
17) נוסח תפילת מוסף דיו״ט.
18) ב״ר פמ״ד, כא.
19) תו״א שם מט, ב. תו״ח שם ח, א. אוה״ת שם ע׳ יא.
20) ראה יומא ט, ב.
21) אבות פ״ה מ״ה.
22) תהלים קלו, ד.
23) נדה לא, א. ראה תו״א שם נ, ג.
24) ראה אוה״ת לתהלים (יהל אור) ע׳ קנד. ד״ה כימי צאתך תשל״ח פ״ג (סה״מ פסח ח״ב ע׳ רמב).
25) ח״ג קנג, א (ברע״מ).
26) קה״ר פ״ז, א (ב). מדרש שמואל פכ״ג. ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ כט ואילך.
27) אבות פ״א מי״ג.
28) לקו״ת להה״מ סימן רב (נ, סע״ד ואילך). או״ת להה״מ צח, א (סימן שצ). הובא באוה״ת ויחי תמד, ב. (כרך ה) תתרד, ב.
29) ראה אוה״ת פרשתנו (כרך ז) ע׳ ב׳תפח.
30) תהלים פד, יב.
31) ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ כט-ל. אוה״ת לתהלים שם (ע׳ שא).
32) תהלים כז, ד. ראה תו״א שם מט, ריש ע״ב. תו״ח שם ה, ב ואילך. ט, א ואילך. אוה״ת שם ע׳ י ואילך. ע׳ כט ואילך. (כרך ז) ע׳ ב׳תעח ואילך.
33) ישעי׳ ב, ה.
34) תו״א שם נ, ריש ע״ג.
35) וארא ו, ג. ראה תו״א פרשתנו מט, ד. נ, סע״ב ואילך. אוה״ת שם ס״ע קה ואילך. (כרך ז) ס״ע ב׳תפז ואילך.
36) תשא לד, ו.
37) ח״ג קלח, רע״א (באד״ר).
38) שבת לג, ב.
39) ב״מ פד, סע״א.
40) תו״כ בתחלתו.
41) כ״ה בתו״א שם (מט, ב) ובאוה״ת שם (ע׳ יב) – ע״פ שהש״ר פ״ו, ט (ב). זח״ג רטז, סע״א. ועוד.
42) שה״ש א, ב.
43) פרש״י עה״פ. הובא בלקו״ת צו יז, א. ובכ״מ.
44) בתפילת מוסף דשבת ויו״ט. וראה תו״ח ר״פ ויחי (צה [רלו], א. צו [רלז], ג-ד). אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך. ועוד.
45) קידושין מ, ב. ב״ק יז, א.
46) ד״ה ויגש שנה זו פ״ד (סה״מ בראשית ח״ב ע׳ רט) ואילך.
47) ישעי׳ סד, ג.
48) זח״א קל, ב.
49) ע׳ עח ואילך. ע׳ פה ואילך. ע׳ צד ואילך.
50) דניאל יב, יב.
51) ראה תו״א פרשתנו מט, ד. אוה״ת שם ע׳ כט ואילך.
52) ח״א רסא, ב.
53) אוה״ת נ״ך עה״פ (ע׳ תפז). ועוד.
54) פסחים נו, א. פרש״י ויחי מט, א.
55) ויחי שם.
56) מקץ מב, ב.
57) פרש״י עה״פ.
58) ראה גו״א ושפ״ח ויחי שם. וראה חדא״ג מהרש״א פסחים שם.
59) ז״ח בראשית ח, א (במהנ״ע). מדרש תהלים ט, ב. קה״ר פי״ב, י (א). יל״ש ישעי׳ רמז תקז. וראה סנהדרין צט, א.
60) נוסח אני מאמין (הנדפס בכמה סידורים) – ע״פ חבקוק ב, ג.
61) ע׳ צז ואילך. ע׳ קה ואילך.
62) ראה מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ג ע׳ א׳קכא ואילך. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ תלו ואילך. תר״ן ע׳ שסז. ד״ה שופטים, אחת שאלתי, והי׳ כי תבוא העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳קח ואילך).
63) אגה״ק דהבעש״ט – נדפסה בכש״ט (הוצאת קה״ת) בתחלתו.
64) ראה תקו״ז ת״ו בסופו (כג, סע״ב ואילך).
65) ראה כסא מלך לתקו״ז שם. מקדש מלך בהקדמה לזהר.
66) בחוקותי כז, לב (וראה בכורות נח, ב. זח״ב רעא, א. בחיי ר״פ תרומה).
67) הובא בפרש״י ריש פרשתנו.
68) במדב״ר פ״כ, יא. יל״ש ר״פ תשא.

[סה"מ שמות ח"א ע' מב ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ו ע׳ 84 ואילך.