בס״ד. ש״פ דברים, שבת חזון, ו׳ מנחם-אב ה׳תשמ״ז
הנחה בלתי מוגה
ציון במשפט תפדה ושבי׳ בצדקה1, הנה פסוק זה הוא סיום וחותם ההפטרה דשבת זו, ובפסוק זה מתחילים הדרושים בלקו״ת פרשה זו, החסידישע פרשה דשבוע זה. ומבואר ע״ז בלקו״ת2, ובדרושי אדמו״ר הזקן בד״ה זה במקומות אחרים3, ועד״ז בדרושי רבותינו נשיאינו שלאחרי זה4, ע״פ מה שאמרו רז״ל5 דבכל יום יהיו בעיניך כחדשים, דזהו כפי שצריך להיות, אבל כשאינו כן אזי העצה היעוצה לזה הוא ציון במשפט תפדה ושבי׳ בצדקה.
והענין הוא6, דהנה ציון קאי על הנשמה, דמכיון שהנשמה היא חלק אלוקה ממעל ממש7, לכן היא בבחי׳ ציון וסימן על הבחינות דלמעלה, ושבי׳ קאי על הגוף שהוא נמצא בשבי׳ כו׳, כי על הגוף שייך ענין הגלות ושבי׳, משא״כ בנשמה שהיא בבחי׳ ציון וסימן על הבחינות דלמעלה אין שייך ענין הגלות ושבי׳. וכמבואר בתניא8 בשם העץ חיים9 (שהוא מכתבי האריז״ל) דהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון ולא ירדה למטה אלא לתקן את הגוף ונפש הבהמית וחלקו בעולם. ומה שצ״ל ענין הפדי׳ בבחי׳ ציון (בהנשמה), הכוונה בזה היא (לא לענין הפדי׳ מהגלות ושבי׳, אלא) שבערך להעבודה שהנשמה הי׳ ביכלתה להגיע ובפועל לא הגיעה, צריכין לפדותה. והיינו10, דהנשמה מצד עצמה היא בבחי׳ טהורה היא11, ולכן גם כאשר ירדה לבראתה יצרתה11, ועד שירדה לעולם העשי׳, עבודתה צריכה להיות בהתאם לבחינה דטהורה היא, וכאשר חסר בעבודה זו צריכים לענין הפדי׳.
וע״פ הנ״ל יש לבאר ג״כ מה שנאמר ציון במשפט תפדה (סתם), ולא נאמר מאיזה מקום צריכין לפדותה, כי נוסף לזה שאין עבודת אחד שוה לעבודת השני, אלא כל חד וחד לפום שיעורא דילי׳, וא״כ אי אפשר לקבוע מקום מסויים להפדי׳, הנה עוד זאת, כי כללות ענין הפדי׳ בבחי׳ ציון (הנשמה) אינו פדי׳ ממקום מסויים, אלא העיקר הוא שבערך להעבודה שביכולת הנשמה להגיע לא הגיעה לזה, ולכן צ״ל פדי׳.
ועל6 זה נאמר ציון במשפט תפדה ושבי׳ בצדקה, דפדיית הנשמה היא ע״י משפט, שקאי על הלכות שבתורה כתרגומו עה״פ12 כמשפט הראשון כהלכתא קדמייתא, ופדיית הגוף היא ע״י צדקה. והענין הוא, דהנה החילוק בין משפט לצדקה הוא כהחילוק שבין תורה למצוות, שהרי ההלכות שבתורה (משפט) הם העיקר שבתורה, המסקנא דכל השקלא וטריא שלפני זה. וצדקה היא עיקר וכללות כל המצוות13, כמארז״ל14 דמצות צדקה היא שקולה כנגד כל המצוות. והנה תוכן החילוק בין משפט (תורה) לצדקה (מצוות) הוא, דתורה הוא בבחי׳ בלי גבול15, כמ״ש16 ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים, ואפילו ההלכות שבתורה שהם לכאורה במדידה והגבלה15, הרי אדרבה הם דוקא נקראים כתרה של תורה17 (בבחי׳ בלי גבול)18. משא״כ המצוות שהם במדידה והגבלה דוקא. נמצא, דהחילוק בין תורה למצוות הוא דוגמת החילוק בין גוף לנפש, דתורה שהיא בבחי׳ בלי גבול הרי זה בדוגמת הנפש, והמצוות שהם במדידה והגבלה הן בדוגמת הגוף. ולכן, הפדי׳ דבחי׳ ציון (הנשמה) היא ע״י התורה (משפט), שהיא בדוגמת הנפש, והפדי׳ דשבי׳ (הגוף) היא ע״י המצוות שהם בדוגמת הגוף.
והנה בשבי׳ ישנו עוד פירוש, ושבי׳ מלשון תשובה19, ומזה שענין השבי׳ נאמר כאן בלשון שפירושו גם מלשון תשובה, ולא נאמר בלשון אחר כמו גלות (וע״ד מפני חטאינו גלינו מארצנו20, וכיו״ב), הרי מובן שב׳ ענינים אלה (שבי׳ ותשובה) שייכים זה לזה. שהרי לשון הקודש אינו לשון הסכמי21, כי אם הוא לשון המורה על תוכן הדברים22, כי לשון הקודש הוא הלשון שבו נברא העולם23, ויתירה מזו שבו נברא כל סדר ההשתלשלות, ועד שכל ההשפעות וההארות נמשכים על ידו, שהרי כל ההשפעות וההארות נמשכים ע״י הכלים, והכלים הם האותיות דלשון הקודש, שמהם נצטרפו אח״כ התיבות, ומזה מובן דלשון הקודש הוא לשון המורה על תוכן הדברים, ומכיון שהתוכן דשבי׳ נאמרה בתיבה כזו שפירושו ג״כ תשובה, צריך לומר שהם שייכים זה לזה. ויש לומר הביאור בזה, דהנה הכוונה בענין השבי׳ אינה לשבי׳ עצמה, אלא להגאולה שאחר השבי׳, והגאולה מן השבי׳ הרי זה בא ע״י עבודת התשובה, כמאמר24 אין ישראל נגאלין אלא בתשובה. והענין בעבודה, דהנה הירידה דשבי׳ הוא להיות אח״כ העלי׳, והעלי׳ הו״ע התשובה, כמש״נ25 והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה. וזהו מה שענין הגלות נאמר כאן בלשון שבי׳ שפירושו ג״כ תשובה, להורות שהתוכן הפנימי דהגלות הו״ע התשובה, להיות והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה.
וזהו ג״כ מה שאמרו רז״ל בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, דע״י עבודת התשובה בבחי׳ והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה ממשיכים אור חדש, דזהו מה שלעתיד לבוא יהי׳ אופן חדש בקיום המצוות, וכמו שמבאר אדמו״ר האמצעי26 בענין ושם נעשה לפניך כמצות רצונך27, דקיום המצוות כמצות רצונך יהי׳ לע״ל דוקא. ועד״ז הוא גם בלימוד התורה דלע״ל, שיהי׳ באופן חדש, דנוסף לזה דתורת עולם הזה הבל היא לפני תורתו של משיח28, הנה עוד זאת שאז יהי׳ התחדשות ממש בתורה, דתורה חדשה מאתי תצא29. וענין זה נמשך גם בזמן ומקום, והיינו, דהבחינה דחדשים שהיא למעלה מן הזמן נמשכת גם במקום וזמן.
והלימוד בענינים אלו, ובפרט ע״י הפצת המעיינות חוצה, ואשר בעש״ק זה30 הוא יום ההילולא של האריז״ל31, ושבת זה הוא שבת חזון, ונקרא כן על שם ותחזינה עינינו32. ובשבת זו מראים לכאו״א את בית המקדש השלישי33, מקדש אדנ-י כוננו ידיך34. וע״י שהנשמה רואה את הבית המקדש, שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, ממש גם מלשון ממשות35, הרי זה פועל גם על הגוף36, שיהי׳ שמחה גדולה ביותר למעלה ממדידה והגבלה, הרי כל זה מזרז שיקויים היעוד דכל ענינים אלו בפועל ממש בגאולה האמיתית והשלימה, ושמחת עולם על ראשם37, כאשר ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי׳ דיבר38, ואז יהי׳ שלימות העם, קהל גדול ישובו הנה39, שזה מביא גם לשלימות הארץ, כולל גם ירחיב הוי׳ אלקיך את גבולך40, עשר עממין, קני קניזי וקדמוני41, דשלימות הארץ תלוי׳ בשלימות העם, כאשר כל יושבי׳ עלי׳42, יחד עם שלימות התורה, תורה חדשה מאתי תצא, וכל זה יהי׳ בקרוב ממש, ולא עכבן אפילו כהרף עין43, תיכף ומיד ממש.
__________
1) ישעי׳ א, כז.
2) פרשתנו (דברים) א, א ואילך.
3) קונטרס ציון במשפט תפדה (קה״ת, תשט״ו. תש״ל). נדפס גם באוה״ת פרשתנו (כרך ו) ע׳ ב׳קעג ואילך.
4) אוה״ת שם. וראה אוה״ת פרשתנו ע׳ לו ואילך. נ״ך עה״פ ישעי׳ שם (ע׳ צה ואילך). ד״ה זה תר״ס (סה״מ תר״ס ע׳ שנו ואילך). עדר״ת (המשך תער״ב ח״א ע׳ תקסד. שם ע׳ תקעא). תרע״ו (סה״מ תער״ב-תרע״ו ע׳ קלז ואילך). ועוד.
5) ספרי ופרש״י ואתחנן ו, ו.
6) ראה לקו״ת שם א, סע״ב ואילך. שם, ד. וראה גם מקומות שבהערה 4.
7) תניא רפ״ב.
8) פל״ז (מח, ב).
9) שער (כו) הצלם פ״א.
10) לקו״ת שם א, א. וראה גם מקומות שבהערה 4.
11) נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).
12) וישב מ, יג.
13) לקו״ת שם א, ד.
14) ב״ב ט, א. ירושלמי פאה פ״א ה״א. וראה תניא פל״ז (מח, ב ואילך).
15) ראה גם הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ה ה״ה.
16) איוב יא, ט. וראה סה״מ עטר״ת ע׳ תמד. תרפ״ה ע׳ רכ ואילך. תש״ה ע׳ 193. ועוד.
17) מגילה כח, ב.
18) ראה אגה״ק סוסכ״ט.
19) פרש״י עה״פ. וראה אוה״ת פרשתנו ע׳ לו. נ״ך ע׳ צו. ועוד.
20) נוסח תפלת מוסף דיו״ט.
21) ראה פרדס שער (כז) האותיות פ״א. וראה אגרות-קודש אדמו״ר מהורש״ב ח״ב ע׳ תתטז-יז.
22) ראה גם שעהיוה״א פ״א. המשך מים רבים תרל״ו פכ״ב (ע׳ כט).
23) תנחומא נח יט. ועוד.
24) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ה. וראה סנהדרין צז, א. יומא פז, ב.
25) קהלת יב, ז.
26) תו״ח ר״פ ויחי (צה [רלו], א. צו [רלז], ג-ד). וראה גם אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך. ועוד.
27) נוסח תפילת מוסף דשבת ויו״ט.
28) קה״ר רפ״ב ובמת״כ שם. שם פי״א, ח.
29) ישעי׳ נא, ד. ויק״ר פי״ג, ג. רמ״ז לזח״ג רעו, ב. וראה בארוכה סה״ש תנש״א ח״ב ע׳ 566 ואילך.
30) ה׳ מנחם-אב.
31) שם הגדולים (להחיד״א) בערכו. ובכ״מ.
32) ראה אוה״ת נ״ך (כרך ב) ע׳ א׳צז.
33) דרוש ר״ה מפּאַריטש – נעתק באוה״ת שם בשוה״ג – ״בשם הרב מבארדיטשוב נבג״מ״. וראה לקו״ש ח״ט ע׳ 24 ואילך. חכ״ט ע׳ 18 ואילך. קונטרס משיחות שבת זו.
34) בשלח טו, יז ובפרש״י שם.
35) ראה אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ד ע׳ תד. תז.
36) ראה שיחות שבהערה 33.
37) ישעי׳ לה, י. שם נא, יא.
38) שם מ, ה.
39) ירמי׳ לא, ז.
40) פ׳ ראה יב, כ. פ׳ שופטים יט, ח.
41) ספרי פ׳ ראה שם. פרש״י פ׳ שופטים שם. ועוד.
42) ראה ערכין לב, סע״ב. רמב״ם הל׳ שמיטה ויובל פ״י ה״ח. ועוד.
43) ע״פ מכילתא ופרש״י בא יב, מא.
[סה"מ דברים ח"א ע' פב ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ קפו ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״ד ע׳ 162 ואילך.