בס״ד. ש״פ תבוא, ט״ז אלול ה׳תשמ״ו
הנחה בלתי מוגה
היום הזה גו׳ את ה׳ האמרת היום גו׳ וה׳ האמירך היום גו׳1. הנה פסוק זה (באמצע הפרשה) הוא הד״ה של הדרוש הראשון בלקו״ת פרשתנו, שהספר לקו״ת בכלל נסדר ונדפס ע״י כ״ק אדמו״ר הצ״צ (כידוע מכתב כ״ק מו״ח אדמו״ר בזה2). וצריך להבין, שהרי מצינו כמה דרושים מאדמו״ר הזקן גם על תחילת הסדרה, והי׳ כי תבוא אל הארץ גו׳3, ומדוע סידר כ״ק אדמו״ר הצ״צ בספר לקו״ת שדרושי פרשה זו יתחילו דוקא בפסוק זה שבאמצע הפרשה. ואף שמיהו זה ואיזהו שיכול לומר הטעם בזה בבירור, כאשר כ״ק אדמו״ר הצ״צ בעצמו לא ביאר זה, מ״מ גם בזה צריכים להתייגע להבין את הטעם בחכמה בינה ודעת עד כמה שיכולים להבין4. וע״ד מה שכתב הרמב״ם בנוגע לעניני התורה בכלל5, שראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה לידע סוף ענינם כפי כחו. ועד״ז בנדון זה שחייבים להשתדל להבין ענין הנ״ל בחכמה בינה ודעת כפי כחו.
והנה ממאמר הנ״ל שבלקו״ת ישנו קיצור ותוכן כל המאמר מכ״ק אדמו״ר הצ״צ6 (ולאחרי זה בא ביאור הצ״צ בזה). והיתרון שבזה הוא, כי בכלל צריכים זהירות מיוחדת לחזור קיצור ממאמר, שהרי בכל מאמר יש ריבוי ענינים, ולכן לפעמים קשה להבחין מהו הקיצור כו׳. משא״כ במאמרים שבכל פרק ופרק ישנם קיצורים הרי אז יכולים לדעת בבירור מהו הקיצור. אך מ״מ הקיצורים דכל פרק ופרק מבהירים רק את הקיצור דכל פרק ופרק בפני עצמו, ולא את התוכן והקיצור דכל המאמר כולו. ולכן, גם כאשר ישנו הקיצור דכל פרק בפני עצמו, לפעמים עדיין קשה להבחין את התוכן והקיצור דכל המאמר כולו. משא״כ במאמר זה שישנו הקיצור והתוכן דכל המאמר כולו מכ״ק אדמו״ר הצ״צ, הרי זה מבהיר את התוכן והקיצור דכל המאמר כולו. וכאו״א יכול לעיין בזה בלשון הרב בדיוק, דאותיות מחכימות ומאירות7.
והנה נקודת הדרוש הנ״ל שבלקו״ת הוא דהיום הזה קאי על ראש השנה. וע״ד הביאור בלקו״ת8 בכתוב9 אתם נצבים היום דקאי על ראש השנה, עד״ז מבאר כאן דהכתוב היום הזה גו׳ קאי על ראש השנה. ולהעיר, דעד״ז מבואר במ״א10 דמה שנאמר בפרשתנו היום הזה נהיית לעם גו׳11, קאי ג״כ על ראש השנה. אלא שיש חילוק בסגנון הביאור. דהשייכות דראש השנה לכתוב אתם נצבים היום גו׳ מבאר בלקו״ת באופן ישר (בלי כל קושיות) דקאי על ראש השנה, משא״כ בשייכות לכתוב דידן (היום הזה גו׳) מבאר זה בדרך של שאלה ותשובה, ששואל ״להבין פירוש היום הזה ולא כתיב איזה יום״, ומבאר (בהמשך הדרוש) דהיום הזה קאי על ראש השנה.
ומבאר בזה, דהמקרא מחובר לפרשה שלמעלה הימנו שמסיימת ארץ זבת חלב ודבש12. וזהו היום הזה וגו׳, דהיינו בשעת כניסתן לארץ. ולכן ודבש היום הזה הוי׳ הוא ר״ת צירוף הוי׳ אחת13, שהוא״ו של ודבש שבפרשה ראשונה מחובר למקרא שלמטה הימנו כי הכל ענין אחד. ויש לומר, דבזה שמביא שכתוב זה (דהיום הזה) מחובר להמקרא שלמעלה ארץ זבת חלב ודבש, מרמז ג״כ דכתוב זה מחובר להתחלת הסדרה, והי׳ כי תבוא אל הארץ, דהרי מ״ש כי תבוא אל הארץ קאי על הכניסה לארץ זבת חלב ודבש.
והנה מבואר בתורה אור בתחילתו (שהוא ג״כ ההתחלה של הספר לקו״ת14) דשלשה נקראו ארץ כנסת ישראל ותורה שבע״פ ומצוות. ויש לבאר השייכות דתורה שבע״פ ומצוות לארץ ישראל (ארץ בפשטות), דהנה תורה שבע״פ שייכת לקיום המצוות, וכמבואר בהמאמר15, דמתורה שבכתב אי אפשר לידע שום דין על בוריו משא״כ בתורה שבע״פ (התורה בפירושה ניתנה16) אשר בה גילוי רצונו ית׳, ממנו יודעים איך לקיים את המצוות. והשייכות דקיום המצוות (ארץ הרוחנית) לארץ ישראל (ארץ הגשמית), כי נוסף לזה שיש ריבוי מצוות התלויות בארץ דוקא, הנה עוד זאת, דשלימות הקיום דכל המצוות (גם המצוות שאינן תלויות בארץ) הוא בארץ ישראל דוקא17. כי השלימות דקיום המצוות תלוי׳ בזה שהאדם המקיים את המצוה יהי׳ בתכלית השלימות, והחפץ שבו מקיימים את המצוה יהי׳ בתכלית השלימות. ושלימויות אלו הם בארץ ישראל דייקא (שהיא שלימות העולם), ועד לתכלית השלימות שבזה שתהי׳ לעתיד לבוא. וכמבואר בדרושי כ״ק אדמו״ר האמצעי18 במה שאומרים19 ושם נעשה לפניך כמצות רצונך, דמה שלעתיד לבוא דוקא יהי׳ קיום המצוות באופן דכמצות רצונך הוא משום שאז יהי׳ האדם והדבר שבו מקיימים את המצוה בשלימות, וגם כללות העולם שבו מקיימים המצוות יהי׳ אז בשלימות, ומטעם זה יהי׳ גם קיום המצוות בתכלית השלימות. ויש להוסיף בזה, דהנה ידוע שע״י קיום המצוות מוסיפים בהמצוה עצמה20 (ע״ד מארז״ל21 ועשיתם אותם22 אתם כתיב מעלה אני עליכם כאילו עשיתוני). ועפ״ז יש לומר שע״י קיום המצוות בארץ ישראל נעשה עילוי גדול יותר בהמצוה מאשר קיומה בחו״ל, וכמבואר במ״א23 (וכנזכר לעיל24) בפירוש דברי חז״ל25 שמשה ביקש ליכנס לארץ ישראל בשביל קיום המצוות שבארץ שיתקיימו כולן על ידי, ולא אמר שאקיים כל המצוות, שהכוונה בזה, דהמצוות עצמן כשיהיו נעשים ע״י משה יהיו מבחינה עליונה יותר.
וזהו היום הזה גו׳, דמכיון שקיום המצוות בארץ ישראל הוא (כנ״ל) באופן אחר, לכן קודם שנכנסו לארץ היתה כריתת ברית על קבלת התורה מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב. דענין הכריתת ברית מבואר במ״א26 שהוא ההתקשרות שלמעלה מטעם ודעת.
וממשיך בהמאמר דכמו שיש בחינה זו בעולם, כך יש בחינה זו בשנה והוא בראש השנה. ולכן קוראים פרשה זו קודם ראש השנה, כי היום הזה קאי על ראש השנה, ובכל שנה קודם ראש השנה צריך כריתת ברית מחדש על קבלת התורה. וכנ״ל דענין הכריתת ברית הוא ההתקשרות שלמעלה מטעם ודעת.
וזהו ג״כ מה שממשיך את הוי׳ האמרת היום והוי׳ האמירך היום וגו׳. האמרת הוא פועל יוצא, כלומר הפעלת את ה׳ שיאמר את העשרה מאמרות27. וזה שייך לראש השנה שאז בונים את ספירת המלכות, עולם הדיבור28. וממשיך אח״כ והוי׳ האמירך, שיש בזה ב׳ פירושים. פירוש א׳27, דענין והוי׳ האמירך הוא בחי׳ אתערותא דלעילא הבא לאחרי האתערותא דלתתא דאת הוי׳ האמרת. ופירוש הב׳28, דענין והוי׳ האמירך הוא בחי׳ אתערותא דלעילא המעוררת את האתערותא דלתתא להיות את הוי׳ האמרת. וע״ד מה שנת״ל (בד״ה אני לדודי29) דכדי להיות העבודה דאני לדודי (ועד״ז כל הג׳ קוין הנרמזים בהר״ת דאלול30) הוא ע״י התעוררות ונתינת כח מלמעלה שהוא ענין התגלות י״ג מדות הרחמים דחודש אלול בכלל, ומה גם בהשבתות דחודש אלול (ולהעיר, שהקביעות דראש השנה דשנה הבאה עלינו לטובה הוא יו״ט של ראש השנה שחל להיות בשבת).
וממשיך אח״כ בלקו״ת, וכל זה למה, כדי להיות לך לאלקים, פירוש שיהי׳ אלקים שלך, פירוש שיוקבע ענין אלקותו ליבטל וליכלל ברצונו ית׳. (ויש לומר, שזהו ג״כ מה שנאמר היום הזה נהיית לעם לה׳ אלקיך, שגם זה קאי כנ״ל על ראש השנה, שענין נהיית לעם לה׳ אלקיך הוא ליבטל וליכלל ברצונו ית׳). וממשיך אח״כ בכתוב ולתתך גו׳ לתהלה לשם ולתפארת, ומבואר בהמאמר שהם בחי׳ חב״ד. תהלה – חכמה, שם – בינה, ולתפארת – דעת. ויש לומר שזהו ג״כ הקשר לח״י אלול, יום הולדת שני המאורות הגדולים הבעש״ט ואדמו״ר הזקן31, כי ענינו של הבעש״ט, מיסד תורת החסידות הכללית, הי׳ לפעול להיות לך לאלקים (נהיית לעם לה׳ אלקיך) – ליבטל וליכלל ברצונו ית׳. וענינו של אדמו״ר הזקן, מיסד תורת חסידות חב״ד, הי׳ לפעול להיות לתהלה לשם ולתפארת – חב״ד.
וע״י שעוסקים בלימוד התורה דענינים אלו בכלל, ומה גם בפנימיות התורה, ובהבנה והשגה שהשכל והמשיג והמושג נהיו לדבר אחד32, ותורתך בתוך מעי33, שנעשה דם ובשר כבשרו32, זוכים לכי תבוא אל הארץ בפשטות, ארץ זבת חלב ודבש, וכנ״ל דודבש מחובר עם היום הזה הוי׳ להיות בצירוף שם הוי׳ אחת, בגאולה האמיתית והשלימה, דאז יהי׳ לה׳ המלוכה34, וידע כל פעול כי אתה פעלתו כו׳35, הוי׳ אחד ושמו אחד36.
__________
1) פרשתנו (תבוא) כו, טז-יח.
2) אגרות-קודש שלו ח״ד ס״ע תקס ואילך (נדפס גם בהוספות לתו״א ולקו״ת. ועוד).
3) מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ קיט. על פרשיות התורה והמועדים ח״ב ע׳ תתקמה. ע׳ תתנ. ועוד.
4) ראה גם ד״ה אני לדודי שנה זו פ״ג (סה״מ אב-אלול ע׳ רלד-ה).
5) סוף הל׳ מעילה. ועד״ז בסוף הל׳ תמורה.
6) אוה״ת פרשתנו ע׳ תתרמז. ועוד.
7) ראה של״ה קצא, ב. מגדל עוז הל׳ אישות פ״ד ה״ט.
8) ר״פ נצבים. וראה לקו״ת פרשתנו מב, א.
9) ר״פ נצבים (כט, ט).
10) לקוטי לוי״צ לזהר כרך ב ע׳ שפז ואילך. ועוד.
11) כז, ט.
12) כו, טו.
13) תקו״ז בהקדמה (ט, ב). הובא בפרדס שער (כא) פרטי השמות פי״ד. ועוד – נסמן בלקו״ש חי״ט ע׳ 231 הערה *31.
14) ראה מכתב שבהערה 2.
15) ראה גם אגה״ק ס״א. סכ״ט. ובכ״מ.
16) הקדמת הרמב״ם לספר משנה תורה בתחלתה.
17) ראה רמב״ן אחרי יח, כה. עקב יא, יח.
18) תו״ח ר״פ ויחי (צה [רלו], א. צו [רלז], ג-ד). וראה גם אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך. ועוד.
19) בתפילת מוסף דשבת ויו״ט.
20) או״ת להה״מ לח, ג-ד (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קי).
21) זח״ג קיז, א. ויק״ר פל״ה, ז.
22) קדושים כ, ח.
23) אוה״ת ואתחנן ע׳ צג. וראה לקו״ת סוכות פא, סע״ב ואילך.
24) שיחת ש״פ ראה (שיחות קודש תשמ״ו ח״ד ע׳ 154. התוועדויות תשמ״ו ח״ד ע׳ 326).
25) סוטה יד, א.
26) לקו״ת נצבים מד, ב. ובכ״מ.
27) לקו״ת פרשתנו שם (מב, ב). ובכ״מ.
28) ראה גם ד״ה את הוי׳ האמרת תר״ל (סה״מ תר״ל ע׳ רצ ואילך). ובכ״מ.
29) שבהערה 4 (סה״מ אב-אלול שם ואילך).
30) ראה לקו״ש ח״ט ע׳ 299 ואילך. שיחת ש״פ ראה שנה זו (לקו״ש חכ״ט ע׳ 272 ואילך). ובכ״מ.
31) סה״ש תש״ג ע׳ 141 ואילך.
32) ראה תניא פ״ה.
33) תהלים מ, ט. הובא בתניא שם.
34) עובדי׳ א, כא.
35) נוסח תפלת מוסף דר״ה (בפסוקי מלכיות).
36) זכרי׳ יד, ט.
[סה"מ דברים ח"ב ע' פה ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ו ע׳ רלה ואילך. התוועדויות תשמ״ו ח״ד ע׳ 356 ואילך.