בס״ד. ש״פ צו, שבת הגדול, י״ב ניסן (מאמר א׳) ה׳תשמ״ז

הנחה בלתי מוגה

ואכלתם אכול ושבוע גו׳ ולא יבושו עמי לעולם (ביואל סימן ב׳¹), וידוע הדרוש על פסוק זה בלקו״ת ריש פרשתנו² [דהיינו החסידישע פרשה, כפתגם כ״ק מו״ח אדמו״ר הידוע שנוסף על פרשת השבוע בפשטות בתורה שבכתב ישנה הפרשה החסידית בתורה אור ולקו״ת (ששניהם הם ספר אחד, כמבואר במכתבו הידוע³) על פרשת השבוע], שמדייק שם מהו ענין ואכלתם אכול לשון כפל, דמשמע שאחרי אכילה אחת (אכול) ישנה אכילה נוספת (ואכלתם). והקשר לפרשת השבוע (פ׳ צו) מובן ע״פ מה שמביא בהמשך המאמר⁴ מויקרא רבה פרשתנו⁵ על הפסוק⁶ זה קרבן אהרן גו׳ זה שאמר הכתוב⁷ ויאמר להם מהאוכל יצא מאכל כו׳ אהרן אוכל כל הקרבנות ועכשיו יצא ממנו קרבן ואיזהו זה קרבן אהרן. והיינו דגם בענין זה דקרבן אהרן ישנה אכילה כפולה. וצריך להבין הענין בזה. דהנה בענין האכילה בפשטות ישנם ב׳ ענינים. א׳ שע״י האכילה מתעלה האדם, שלכן ע״י האכילה דוקא הוא קישור הנשמה בגוף. ב׳ שנעשה בירור בהמאכל⁸, שהרי ע״י האכילה הדומם והצומח והחי מתברר ומזדכך ומתעלה להיות דם ובשר כבשרו של המדבר האוכלו, ויתירה מזו, דע״י שהמדבר האוכלו עובד את ה׳, אני נבראתי לשמש את קוני⁹, הרי המאכל עולה לדרגא נעלית ביותר, עד למעלה מעולם הנבראים, כי ישראל וקוב״ה כולא חד¹⁰. וע״ז אומרים ואכלתם אכול¹¹, דאחרי האכילה והבירור והזיכוך וכו׳ עדיין ישנו ענין נעלה יותר מזה, שצריך להעלות הדבר המתברר למעלה יותר, וע״ז צ״ל אכילה נוספת דהיינו בירור נוסף.

והענין הוא, דהנה פסוק זה קאי על הגילויים דלעתיד לבוא, לאחרי שלימות העבודה דזמן הזה, שאז יהי׳ כבר שלימות ענין הבירור הראשון, והחידוש דלעתיד לבוא יהי׳ מה שכל הבירורים שנתבררו עד אז הנה בהם יהי׳ תוספת עלי׳ שלא בערך, שזהו ענין בירור שני¹¹. וע״ד¹² המבואר¹³ בענין ושבתי¹⁴ בשלום אל בית אבי והי׳ ה׳ לי לאלקים, שלעתיד לבוא הרי בחי׳ הוי׳ דעכשיו כאלקים יחשב, ויהי׳ צריך להיות הבירור למדריגה נעלית יותר, הוי׳ דלעילא. דהבירור¹⁵ בעבודה דעתה בכללות הוא הבירור דשם ב״ן ע״י שם מ״ה, ולעתיד לבוא תהי׳ עלי׳ גם בשם מ״ה.

וזהו¹⁶ ואכלתם אכול ושבוע גו׳, דקאי על הסעודה דלעתיד לבוא, סעודת לויתן ושור הבר¹⁷, דקאי על ב׳ סוגי נשמות, נשמות דעלמא דאתכסיא ונשמות דעלמא דאתגליא¹⁸, נשמות דשם מ״ה ונשמות דשם ב״ן (בגימטריא בהמה¹⁹), דבשניהם יהי׳ ענין הסעודה דהיינו האכילה הב׳ לעתיד לבוא, שתהי׳ עלי׳ נוספת שלא בערך, בירור שני. וכמבואר בהמשך המאמר שם²⁰, דגם הנשמות הכי נעלות שבזמן הזה, וגם נשמות חדשות, יתעלו לעתיד לבוא למדריגה עליונה יותר.

ובזה²¹ יובן גם ענין זה קרבן אהרן ובניו גו׳, דהגם שאהרן הוא זה שמקריב כל הקרבנות וכו׳ שזהו ענין אכילת מזבח, דקרבנות הם דבר הכי נעלה, ארי׳ דאכיל קורבנין²², וגם מבואר בדרושי ההילולא²³ דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא״ס²⁴, למעלה מעלה עד אין קץ, מ״מ ישנו גם קרבנו של אהרן עצמו, שהיא האכילה השני׳ שלמעלה מזה. ויש לומר דזהו²⁵ מה שגבי אהרן כתיב זה קרבן אהרן, זה לשון זכר, דלא כבשאר הקרבנות דכתיב בהו זאת, זאת תורת העולה כו׳²⁶ וזאת תורת המנחה כו׳²⁷ וזאת תורת האשם כו׳²⁸, כי העלי׳ דקרבן אהרן היא בבחי׳ זה, בחי׳ שם מ״ה כו׳. דזה מרמז על הגילוי דלעתיד, שאז יהי׳ ענין מראה באצבעו ואומר זה, דהגם שהי׳ ענין זה בקריעת ים סוף²⁹, מ״מ עיקרו יהי׳ לעתיד לבוא כמ״ש³⁰ ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה גו׳.

אמנם³¹ בזה גופא יש ב׳ אופנים, אם העלי׳ והבירור הב׳ נעשים מעצמם כשמגיע זמנם, או שענין זה בא ע״י עבודת האדם. וזהו מה שממשיך בכתוב ולא יבושו עמי לעולם, דאפשר שהגילוי יהי׳ באופן של יבושו, ע״ד נהמא דכיסופא³². דענין נהמא הוא לחם שכל דבר מאכל קרוי לחם³³ [ונהמא הוא לחם בלשון ע׳ אומות], ונהמא דכיסופא הוא כאשר הלחם בא שלא ע״י עבודה. ומביא בלקו״ת שם³⁴ דוגמא לזה ממארז״ל³⁵ שהכלה הופכת פני׳ ואוכלת, דמכיון שכל מה שהכלה אוכלת הוא של בעלה, ולכן יש בזה בושה ולכן היא הופכת פני׳. ויש לומר דמה שמביא דוגמא מכלה דוקא הוא להורות הרבותא שבזה, דהגם שהמדובר כאן הוא בכלה, שאצלה הכל הוא בתכלית השלימות, שלימות האכילה דשבעת ימי המשתה וכו׳, מ״מ גם בזה יש ענין של בושה כאשר היא רק בבחי׳ מקבל, ולפיכך הופכת פני׳. משא״כ לעתיד לבוא שאז תתגלה מעלת הכלה עצמה, וכמו שאומרים בנוסח שבע ברכות משמח חתן עם הכלה, שהכלה היא בשוה אל החתן, ואדרבה לעתיד לבוא הרי נקבה תסובב גבר³⁶, הנה אז ולא יבושו עמי לעולם, מכיון שיתעלו כל כך שמצד עבודתם יהי׳ אצלם הבירור והעלי׳ הב׳.

והנה נת״ל שקרבן אהרן פירושו עלי׳ ובירור נוסף באהרן עצמו, אבל מ״מ הרי הבאת קרבן זה גופא היא ע״י אהרן, כמפורש בהכתובים (ואין מקרא יוצא מידי פשוטו³⁷), וכן הוא גם בפנימיות הענינים³⁸, שלאהרן עצמו ניתן הכח לא רק להעלות ולברר את כל שאר הקרבנות, דהיינו העלי׳ הראשונה, הבירור דשם ב״ן, אלא עוד זאת, שניתן בידו גם הכח על העלי׳ הב׳, הבירור דלעתיד לבוא. והטעם שיש לו כח זה הוא משום שהוא בבחי׳ הביטול כמ״ש³⁹ ונחנו מ״ה, שזה אמרו משה ואהרן, דמכיון שהי׳ בבחי׳ ביטול לפיכך ניתן לו כח זה גם לברר הבירור הב׳. והכח לזה קיבל אהרן בפשטות מזה שכך נצטוה ע״י משה רבינו מפי הגבורה.

והנה נת״ל⁴⁰ בענין מ״ש⁴¹ ויקרא אל משה, דקאי על גילוי בחינה הכי נעלית שנמשכה למשה, עד שענין זה נרמז בא׳ זעירא דויקרא שנמשך בה בחי׳ א׳ רבתי דאדם שבדברי הימים⁴² (ויש לומר הרמז בזה שאדם זה נאמר בדברי הימים דוקא, דהיינו שענין זה נמשך למטה מטה לגדרי הזמן והמקום, דברי הימים), דמבואר ע״ז בלקו״ת פ׳ ויקרא⁴³ ששייך בחינות אלו בכל דור ודור באתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא⁴⁴, דהפירוש העיקרי בזה הוא שקאי לא רק על יחידי סגולה שבדור אלא על כאו״א מישראל שיש בו בחי׳ משה אשר בקרבו⁴⁵, והיינו שבכאו״א מישראל בכל דור ודור נמשך ענין ויקרא אל משה עם כל העילויים שבדבר. ועד״ז יש לומר גם בעניננו, דכח זה שניתן ע״י משה לאהרן שיוכל לברר בשלימות גם הבירור השני, הנה כח זה ישנו בכל דור ודור בכאו״א מישראל מצד בחי׳ משה שבו.

וע״י שלימות העבודה בכל ענינים אלו זוכים בקרוב ממש לביאת משיח צדקנו, משה גואל ראשון ודוד מלכא משיחא שהוא גואל אחרון. ובפרט שעומדים בסמיכות למוצאי שבת קודש, דאז הרי אוכלים סעודתא דדוד מלכא משיחא⁴⁶ שהיא מעין הסעודה הנ״ל דלעתיד לבוא. ובמיוחד ע״פ המבואר בשולחן ערוך⁴⁷ בענין סעודת מוצאי שבת שנקראת בשם מלוה מלכה, שהשבת לא הלכה לה אלא שמלוים את השבת שנמצאת עדיין. ויהי רצון שנזכה לכל זה בקרוב ממש, ובאופן דלא עיכבן אפילו כהרף עין⁴⁸.

__________

1) פסוק כו.
2) ז, א ואילך. וראה גם מאמרי אדה״ז: הנחות הר״פ ע׳ סא ואילך; תקס״ז ע׳ רנא ואילך; נביאים ע׳ רמו ואילך. אוה״ת פרשתנו (צו כרך ד) ע׳ תתקסב ואילך.
3) מיום ח׳ אלול תרצ״ט (נדפס בהוספה לתו״א ולקו״ת הוצאת קה״ת. אגרות-קודש שלו ח״ד ע׳ תקס ואילך).
4) ז, ד.
5) פ״ח, ב.
6) פרשתנו ו, ג.
7) ס׳ שופטים יד, יד.
8) ראה לקו״ת פרשתנו שם, ג. וראה תניא פ״ז. ובכ״מ.
9) משנה וברייתא סוף קידושין.
10) ראה זח״ג עג, א.
11) ראה לקו״ת שם ואילך.
12) ראה לקו״ת שם ח, ד.
13) תו״א ויצא כא, ד. בכ״ז – ראה ד״ה תפלה לדוד וד״ה ויהי ביום השמיני שנה זו (סה״מ נ״ך-מאחז״ל. לקמן ס״ע קנב ואילך).
14) ויצא כח, כא.
15) בכ״ז – ראה לקו״ת שם ז, ד ואילך. ועוד.
16) ראה לקו״ת שם, ג. ח, ב ואילך.
17) ראה ב״ב עד, ב ואילך.
18) ראה גם לקו״ת שמיני ד״ה לויתן זה יצרת וביאורו (יח, א ואילך).
19) ל״ת להאריז״ל (טעמי המצות) פ׳ שמיני רד״ה מצות בדיקות חיות ועופות. שם תהלים סו״ס לו. ועוד. וראה מאו״א מערכת ב אות ז.
20) ז, ג. ח, ב ואילך.
21) בכ״ז – ראה לקו״ת שם ז, ד ואילך.
22) ראה זהר פרשתנו (ח״ג) לב, ב. וראה זהר ח״א ו, ב. ח״ב רעח, א. ח״ג יז, א.
23) ד״ה באתי לגני ה׳שי״ת פ״ב (סה״מ ה׳שי״ת ע׳ 113). ד״ה הנ״ל תשי״ב פ״ב (סה״מ מלוקט ח״א ע׳ כא).
24) ראה זהר ח״ב רלט, א. ח״ג כו, ב.
25) בכ״ז – ראה לקו״ת שם ח, ב.
26) פרשתנו ו, ב.
27) שם, ז.
28) שם ז, א.
29) שמו״ר פכ״ג, יד. פרש״י בשלח טו, ב.
30) ישעי׳ כה, ס (הובא בלקו״ת שם ח, ב). וראה תענית בסופה. שמו״ר שם. נת׳ בסה״מ תרנ״ד ע׳ קנג ואילך. ועוד.
31) בכ״ז – ראה לקו״ת שם ז, סע״ג ואילך.
32) ראה לקו״ת שם, ריש ע״ד.
33) ראה פרש״י ויצא לא, נד. אמור כא, יז. ועוד.
34) שבהערה 31.
35) פסחים פו, א (במשנה).
36) ירמי׳ לא, כד.
37) שבת סג, א. וש״נ.
38) בכ״ז – ראה לקו״ת שם ח, א.
39) בשלח טז, ז-ח.
40) בד״ה ויקרא אל משה שנה זו (לעיל ע׳ לו ואילך).
41) ר״פ ויקרא (א, א).
42) א א, א.
43) א, ד.
44) תקו״ז תס״ט (קיב, רע״א. קיד, רע״א). וראה ב״ר פנ״ו, ז. אגה״ק בסוף הביאור לסי׳ ז״ך.
45) תניא רפמ״ב.
46) סידור האריז״ל כוונת הבדלה ומו״ש. פע״ח שער (יח) השבת ספכ״ד. וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 489 הערה ד״ה מוצאי שבת-קודש.
47) או״ח סימן ש. שו״ע אדה״ז שם.
48) ע״פ מכילתא ופרש״י בא יב, מא.

[סה"מ ויקרא ע' נה ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ קט ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״ג ע׳ 35 ואילך. [מאמר הב׳ דהתוועדות זו אינו שייך לפ׳ צו].