בס״ד. ש״פ בראשית, כ״ד תשרי, מבה״ח מרחשון
(התוועדות א׳) ה׳תשל״א
הנחה בלתי מוגה
בראשית1 ברא אלקים את השמים ואת הארץ2, ואח״כ כתיב3 אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה׳ אלקים ארץ ושמים, ואמרו רז״ל4 בית שמאי אומרים שמים נבראו תחילה ואח״כ נבראת הארץ שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחילה ואח״כ שמים שנאמר ביום עשות ה׳ אלקים ארץ ושמים.
ולהבין זה יש להקדים תחילה מה שנת״ל5 בענין מה שהשמחה דשמחת תורה אינה בקריאת התורה או בדיבור בדברי תורה אלא דוקא בריקודים גשמיים ברגליים דוקא, משום שתכלית הכוונה היא לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים דוקא6, היינו בדברים גשמיים, ודוקא ע״י הריקודים הגשמיים ממשיכים את עצמותו ית׳. וכמו בענין המצוות, שדוקא ע״י המצוות שעושים בדברים גשמיים ממשיכים עצמותו ית׳. שמטעם זה הרי מצוות אלו פועלים עילוי, כביכול, למעלה, וכמובן גם ממה דאיתא בזהר7 על הפסוק8 ועשיתם אותם אתם כתיב מעלה אני עליכם כאילו עשיתוני, ואמרו רז״ל9 דרמ״ח פיקודין אינון רמ״ח אברין דמלכא, שמכל זה מובן שהקשר דענין זה לשמחת תורה דוקא הוא, כי התורה היא בבחי׳ ממוצע בין אוא״ס והעולמות, שעל ידה נעשה המשכת אוא״ס בעולמות, ולכן ענין שמח״ת הוא דוקא ע״י ריקוד ברגלים, כי המשכת הדירה בתחתונים ע״י התורה היא כאשר ממשיכים את עניני התורה בדברים גשמיים דוקא.
וביאור הענין הוא10, דהנה מזה שאומרים שהתורה היא ממוצע בין אוא״ס לעולמות מובן שבתורה ישנם ב׳ מדריגות, וכמו הממוצע בכלל שצריך להיות כלול משני הדברים שהוא ממוצע ביניהם11, וכך גם בתורה שהיא ממוצע בין אוא״ס לעולמות, שיש בה ב׳ ענינים. והענין הוא12, דהנה איתא בזהר13 תלת קשרין מתקשרן דא בדא קוב״ה אורייתא וישראל, היינו שע״י אורייתא הרי ישראל מתקשרים עם הקב״ה, וכמ״ש14 ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים כולכם היום, ועד״ז לאידך גיסא שע״י התורה הקב״ה מתקשר בישראל כמאמר15 קוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, שע״י התורה הרי הוא נמשך בישראל כפי שהם נשמות בגופים בעולם. ולכאורה צריך להבין16, שהרי התקשרות הוא בשני דברים הנבדלים זה מזה, וא״כ איך אפשר לומר דאורייתא מתקשראה בקוב״ה, והלא אמרו בזהר בכמה דוכתי17 דאורייתא וקוב״ה כולא חד. והנה לכאורה יש לומר16 שתלוי אם המדובר אודות פנימיות התורה או חיצוניות התורה. דפנימיות התורה נקראת עץ החיים, שכולו טוב ולית תמן כו׳18, וע״ז אומרים אורייתא וקוב״ה כולא חד, משא״כ חיצוניות התורה (נגלה דתורה) היא בחי׳ עץ הדעת טוב ורע18, שענינה לברר מדברים בלתי רצויים שצריכים לשלול אותם ושוללים אותם וכו׳, ועד״ז מבואר בכמה מקומות19 שפנימיות התורה היא בחי׳ לחם מן השמים20 משא״כ נגלה דתורה היא בחי׳ לחם מן הארץ, ומכל זה מובן שבנגלה דתורה צ״ל התעסקות בדברים הנבדלים ונפרדים שע״ז מתאים ענין ההתקשרות, ולכן אפשר להיות שעל חיצוניות התורה אומרים דאורייתא מתקשראה בקוב״ה אבל לא שכולא חד ממש.
אמנם באמת אי אפשר לומר כן21, כי גם על חיצוניות התורה אמרו אורייתא וקוב״ה כולא חד, וכמבואר בתניא22 שהאדם העוסק בתורה נעשה כולא חד עם הקב״ה כי אורייתא וקוב״ה כולא חד, והכוונה היא גם על חיצוניות התורה. וכן מבואר בתניא במ״א23 שע״י עסק התורה מתאחד האדם עם חכמתו ית׳, דאורייתא שהיא חכמתו וקוב״ה כולא חד. דמכל זה מובן שגם חיצוניות התורה היא כולא חד עם הקב״ה. אך הענין הוא21, כי גם כפי שהתורה ירדה למטה להיות בבחי׳ דבר הנבדל (שמתאים ע״ז לשון התקשרות) הרי גם שם היא כולא חד, כי התורה כמו שהיא למעלה מעלה בעצמות א״ס כך ירדה למטה מטה. וכמ״ש24 ואהי׳ אצלו אמון גו׳, דחשיב בפסוק זה ה׳ ענינים בתורה, א׳ ואהי׳ אצלו אמון, ב׳ ואהי׳ שעשועים יום יום, ג׳ משחקת לפניו בכל עת, ד׳ משחקת בתבל ארצו, ה׳ ושעשועי את בני אדם, שמדבר כאן בה׳ מדריגות שבתורה, כמו שהיא בשרשה ומקורה בבחי׳ הכתר, ואח״כ כמו שירדה בחכמה ובינה, ואח״כ בז״א ובמלכות ובעולמות בי״ע, ועד שירדה למטה מטה ונתלבשה בדיו על הקלף וכו׳, דבכל ענינים ודרגות אלה התורה היא כמו שהיא בשרשה ומקורה הראשון. ולכן גם בהיותה למטה בבחי׳ דבר הנבדל, הרי היא באופן דאורייתא וקוב״ה כולא חד.
ועוד יש לומר בזה, דאדרבה, דוקא כפי שהתורה ירדה למטה הרי כאן בעולם הזה הגשמי דוקא אותי אתם לוקחים25, כי נתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים6, וכל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו26, דדוקא בלימוד התורה למטה נעשה המשכת העצמות שלמעלה מכל המדריגות הנ״ל, למעלה ממלכות ולמעלה מז״א ולמעלה מחכמה ובינה ולמעלה מכתר, וגם למעלה מפנימיות הכתר, דדוקא כאן נמשך בתורה עצמותו ית׳ ממש, ולכן דוקא בתורה שבעולם הזה הוא אמיתית הענין דאורייתא וקוב״ה כולא חד. וע״ד המבואר בענין ירידת הנשמה למטה, דהנשמה בהיותה למעלה הרי היא בבחי׳ התקשרות ודביקות וכו׳, וא״כ למה ירדה הנשמה למטה, והרי למטה צ״ל עבודה והתבוננות וכו׳ בשביל להגיע לזה, וגם ההתבוננות היא באופן של משל וביאור וכו׳, וא״כ מובן שאין זה בעילוי כל כך כמו שהוא בהיות הנשמה למעלה. ומבואר בזה27 שדוקא ע״י ירידת הנשמה למטה נמשך בה שרשה ומקורה האמיתי בעצמות ומהות א״ס ב״ה. ועד״ז הוא בתורה כנ״ל.
ובכל זה יובן ענין שמים קדמו או ארץ קדמה, דמצד הגילויים הרי שמים קדמו לארץ, כפשטות הענין, אבל מצד העצם ותכלית הכוונה הרי ארץ קדמה לשמים, כי דוקא בארץ הלזו הגשמית ישנה המשכת העצמות כנ״ל. ועוד זאת, שמעלת ענין זה גופא תהי׳ בגילוי, אלא שזה יהי׳ לעתיד לבוא, דעכשיו המלכות (ארץ) היא בחי׳ טפל אבל לעתיד לבוא יהי׳ אשת חיל עטרת בעלה28. דזהו מה שהגילויים דלעתיד לבוא תלויים במעשינו ועבודתינו דוקא29 בכל הענינים דעולם שנה ונפש, כי הגילויים דלעתיד לבוא ענינם הוא גילוי מעלת המעשה וכו׳. וכל זה יהי׳ בקרוב ממש ע״י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו.
__________
1) מאמר זה הוא המשך למאמרים שלפניו (ראה ד״ה כי המצוה הזאת דש״פ נצו״י תש״ל בסה״מ דברים ח״ב ע׳ קנ הערה 1. וש״נ).
2) בראשית א, א.
3) שם ב, ד.
4) חגיגה יב, א.
5) ד״ה ביום השמע״צ דיום שמח״ת (סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ שנח).
6) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
7) ח״ג קיג, א. וראה ויק״ר פל״ה, ו.
8) בחוקותי כו, ג.
9) ראה זח״א קע, ב. תקו״ז תיקון ל (עד, סע״א). תניא רפכ״ג. אגה״ת רפ״א. ועוד.
10) ראה בכ״ז המשך תער״ב ח״א פקס״ב (ע׳ שכד) ואילך.
11) ראה בארוכה סה״מ תרנ״ט ע׳ קצ ואילך.
12) ראה המשך תער״ב שם פקע״ה (ע׳ שנו) ואילך.
13) ח״ג עג, א.
14) ואתחנן ד, ד.
15) זח״ב קסא, סע״א ואילך.
16) ראה המשך תער״ב שם פקע״ט (ע׳ שסו-ז).
17) ראה זהר ח״א כד, א. ח״ב ס, סע״א. תקו״ז תיקון ו בתחילתו – הובא בתניא פ״ד ורפכ״ג. לקו״ת נצבים מו, א. ועוד.
18) ראה זח״ג קכד, ב (רע״מ). הובא ונתבאר באגה״ק סכ״ו.
19) ראה ד״ה והי׳ באכלכם מלחם הארץ תשכ״ב (סה״מ במדבר ח״א ע׳ רנג). וש״נ.
20) בשלח טז, ד.
21) ראה המשך תער״ב שם פקפ״ג (ע׳ שעד).
22) פכ״ג (כח, ב).
23) פ״ד-ה.
24) משלי ח, ל-לא.
25) ראה שמו״ר פל״ג, א. שם, ו. זח״ב קמ, ב. תניא פמ״ז. לקו״ת שלח מח, סע״ד ואילך.
26) תדבא״ר רפי״ח. יל״ש איכה רמז תתרלד.
27) ד״ה ויגש תרס״ח בהמשך תרס״ו (ע׳ תפט ואילך).
28) משלי יב, ד.
29) ראה תניא רפל״ז.
[סה"מ בראשית ח"א ע' עג ואילך]
מאמר שביעי מהמשך. נדפס בסה״מ תשל״א ע׳ 338 ואילך.