בס״ד. ש״פ פקודי, פ׳ שקלים, מבה״ח וער״ח אדר-שני ה׳תשי״ז
הנחה בלתי מוגה
כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם גו׳ זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש1, וידוע ביאור הענין בקצרה, כמו שמבואר הענין בהוספות לתו״א באריכות2, כי תשא את ראש בני ישראל, אמר לו הקב״ה למשה שירים (ער זאָל אויפהויבן) את הראש ומוחין של בני ישראל. דאף אשר כל ישראל הם מאמינים3 כו׳, אך להיות אשר אמונה הוא בחי׳ מקיף עד אשר יכול להיות דגנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא4, לכן אמר הקב״ה למשה שהוא רעיא מהימנא של כל אחד מישראל5, שימשיך בהם את האמונה בפנימיות. דהנה משה הוא יסוד אבא6 ויסוד אבא ארוך7, דלכן הנה ביכולת משה הוא להתקשר (פאַרבינדן זיך) עם המטה מטה ולפעול אצל כל ישראל המשכת האמונה בפנימיות, דזהו כי תשא את ראש בני ישראל. ועי״ז הנה לפקודיהם, שיחסרו (אַז עס וועלן פעלן) כל הענינים הבלתי רצויים, גם הדקות שבדקות. והעבודה היא זה יתנו מחצית השקל גו׳, דממחצית השקל היו מקריבים את הקרבנות, דקרבנות הו״ע ההעלאה מלמטה למעלה בבחי׳ אתערותא דלתתא, ועי״ז הנה ריח ניחוח להוי׳8, ניחוח מלשון9 נחות דרגא10, והוא ההמשכה מלמעלה למטה בבחי׳ אתערותא דלעילא. וההמשכה היא לפי אופן ההעלאה, והם כמו כף מאזנים שזה כנגד זה וזה לפי אופן זה, דלפי אופן ההמשכה כן הוא ההעלאה. וכמו״כ הוא גם עכשיו, דלפי אופן ההעלאה שבתפילה (שכנגד הקרבנות), לפי אופן זה היא ההמשכה בתורה ומצוות. והנה כמו שהוא בההמשכה שאחרי ההעלאה, אשר ההמשכה היא לפי אופן ההעלאה, הנה כמו״כ הוא גם בההמשכה שקודם ההעלאה, היינו ההמשכה ואתערותא דלעילא מצד עצמה שהיא הנתינת כח שתהי׳ ההעלאה, דזהו ענין כי תשא את ראש בני ישראל שהוא הנתינת כח על העבודה שתהי׳ ההעלאה, הנה גם בהמשכה זו הנה ההעלאה וההמשכה הם זה לפי אופן זה, דלפי אופן ההמשכה היא ההעלאה. ולכן כתיב בשקל הקודש, קדש מילה בגרמי׳11, דההמשכה צריכה להיות מבחי׳ קדש דוקא, דלהיות שהכוונה היא אשר ההעלאה תהי׳ בלי גבול, וההעלאה היא לפי אופן ההמשכה, לכן הנה גם ההמשכה צ״ל מבחי׳ קדש דוקא שלמעלה מבחי׳ קדוש, דהגם אשר גם קדוש ענינו הוא שהוא קדוש ומובדל, מ״מ הרי הוא שייך לעולמות, אם בבחי׳ ממלא כל עלמין אם גם בבחי׳ סובב כל עלמין, דזהו ענין הו׳ שבקדוש דאות ו׳ מורה על ענין ההמשכה, אמנם בחי׳ קדש מילה בגרמי׳ הוא למעלה גם מבחי׳ סובב כו׳, ולזאת צריך להיות ההמשכה והנתינת כח מבחי׳ קדש דוקא, דעי״ז הנה גם ההעלאה היא בלי גבול, ובמילא הנה גם ההמשכה שאחרי ההעלאה היא ג״כ באופן כזה, לפי שהוא כמו כף מאזנים כנ״ל.
אמנם ביאור זה אינו מספיק עדיין. דהגם שנתבאר אשר ההמשכה וההעלאה הם זה כנגד זה וזה לפי אופן זה, מ״מ צריך להבין עדיין מהו ענין מחצית השקל דוקא, מהו ענין המחצית דייקא, דאם מטעם שזה כנגד זה הרי הי׳ יכול להיות גם אחד כנגד אחד ושנים כנגד שנים, ומהו ענין מחצית דייקא. ועוד צריך להבין, דהנה במדרש12 פירש ג״כ הפסוק דכי תשא, ופירוש המדרש הוא באופן הפכי לגמרי מפירוש הנ״ל. דהנה לפי פירוש הנ״ל הרי מ״ש כי תשא הו״ע הנשיאות ראש והוא מדבר במדריגות נעלות בבנ״י, אשר משה מוסיף בהם את האמונה וממשיך את האמונה בפנימיות, ולפי פירוש המדרש הנה בפסוק זה מדבר אודות מדריגות הפחותות שבבנ״י. דכי תשא פירש במדרש מלשון כי תשה ברעך13, שהקב״ה תובע ממשה אשר בנ״י ישלמו לו מה שהם חייבים, דכללות ענין החוב הרי הוא העדר קיום התורה ומצוות, דזהו ענין החוב שתובע הקב״ה אשר ישראל ישלמו לו מה שהם חייבים, ואף אני אשלם להם מה שאני חייב להם כמ״ש14 והי׳ מספר בני ישראל גו׳ אשר לא ימד ולא יספר. ופירוש לפקודיהם לפי המדרש הוא מלשון ויפקד מקום דוד15, היינו מה שמחסרים בקיום המצוות, דרמ״ח פקודים רמ״ח אברים דמלכא16 והפושעים בי בגופא דמלכא17. דזהו מ״ש אח״כ כל העובר על הפקודים, כל העובר על פקודיא דאורייתא18, וע״ז הוא אומר זה יתנו מחצית השקל, דע״י הצדקה יתכפר להם החטאים כמ״ש19 וחטאך בצדקה פרוק. וכל זה נעשה ע״י משה רבינו, דכי תשא את ראש בני ישראל. נמצא ב׳ פירושים אלו הם הפכיים זה מזה, דלפי פירוש המדרש מדבר בענין הכפרה על החטאים שהוא מדריגות פחותות, ולפי פירוש התו״א מדבר בענין המשכת האמונה שהוא מדריגות נעלות, ושני הענינים נעשים ע״י מחצית השקל וע״י משה רעיא מהימנא דוקא. וצריך להבין איך יתווכו ב׳ הפירושים.
ולהבין זה, הנה כתיב20 עשה לך שתי חצוצרות, ופירש המגיד נ״ע21 שתי חצאי צורות. דהנה כתיב22 ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, דישנו אדם העליון ואדם התחתון וכל אחד מהם הוא חצי צורה בלבד. דא״ס ב״ה עשה כמה צמצומים דרך כמה עולמות, וכמו״כ הנשמה צריכה לעלות כמה מדריגות דרך כמה עולמות, שעי״ז מתחברים אדם העליון ואדם התחתון, אבל כל אחד מהם כמו שהוא לעצמו הוא חצי צורה. דהנה אדם הוא א׳ ד״מ, דאדם התחתון הוא בחי׳ ד״מ, ר״ת דיבור ומעשה23, הרי אינו בחי׳ אדם בשלימות, דזהו ג״כ ד״מ ר״ת דם מרה24 שאין זה שלימות, וא׳ הוא א״ס ב״ה אלופו של עולם25 הרי אינו ג״כ בחי׳ אדם, כי אם כאשר בחי׳ הא׳ ובחי׳ ד״מ מתחברים ביחד אזי הם נעשים אדם. וזהו עבודת האדם התחתון, שיהי׳ בבחי׳ ביטול במציאות וירגיש אשר כל מציאותו הוא רק חצי צורה בלבד, ועי״ז יתחבר עם האדם העליון. וזהו ג״כ מ״ש26 פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי, תמתי תומתי כדאיתא במדרש27 שלא הוא גדול ממנה ולא היא גדולה ממנו אלא שניהם שוין. ועוד יותר אשר ישראל הם תמתי, שמתמימים ומשלימים זה לזה.
והנה מ״ש הרב המגיד דא״ס עשה כמה צמצומים דרך כמה עולמות, הנה הוא רק לפי שעלה כך ברצונו, שהרי אין על זה שום טעם בשכל כי אם לפי שכך עלה ברצונו. והיינו דכך עלה ברצונו שיתחבר עם נשמות ישראל, דרצון העליון הוא בנשמות ישראל. דזהו מ״ש28 חפצי בה, היינו שבנשמות ישראל בהן הוא רצון העליון (אין זיי איז רצה״ע). דלכן כתיב29 כי תהיו אתם ארץ חפץ, דנשמות ישראל נקראות בשם ארץ כמ״ש30 וזרעתי׳ לי בארץ, דנשמות ישראל הנה הם הארץ שזורעים בהם הזריעה דתורה ומצוות. דתורה ומצוות נקראות בשם זריעה, כמו עד״מ הזורע גרעין שאין בו לא טעם ולא ריח ומ״מ הרי נצמח מזה אילן נושא פירות בטעם ריח ומראה, כמו״כ הוא גם במצוות, דאף אשר נתלבשו בדברים גשמיים ונדמה כמו הגרעין שאין בו לא טעם ולא ריח, מ״מ הנה ע״י קיום המצוות נעשה גילוי אור, כמאמר רז״ל31 מאי פירי מצוות, שע״י הזריעה דקיום המצוות נעשה מזה גילוי אור רב. אמנם הזריעה דתורה ומצוות צריך להיות בהארץ דנשמות ישראל דוקא. דכמו בענין הזריעה בגשמיות הרי הזריעה צ״ל בארץ דוקא, דכאשר יזרע את הגרעין במקום אחר לא יהי׳ מזה שום צמיחה, ודוקא כאשר יזרע אותו בארץ אזי יצמח אילן נושא פירות, כמו״כ הוא גם בהזריעה דתורה ומצוות שצ״ל בנשמות ישראל דוקא שהם בבחי׳ ארץ, דכאשר אינו ישראל יקיים את המצות לא יפעל בזה מאומה, כי אם הזריעה דתורה ומצוות צריך להיות בנשמות ישראל דוקא שהם בחי׳ ארץ. והטעם מה שנשמות ישראל נקראות בשם ארץ הוא מצד הביטול שבהן, וע״י הביטול שבנפשם הם נעשים כלים להזריעה דתורה ומצוות, דהיינו אשר מצד הביטול שבהם לזאת הנה כאשר הם מקיימים מצוות ישנו בזה גילוי אור. וכמו שאומרים32 ונפשי כעפר לכל תהי׳ פתח לבי בתורתך ובמצוותיך תרדוף נפשי, דעי״ז אשר ונפשי כעפר לכל תהי׳ הנה עי״ז פתח לבי בתורתך ובמצוותיך תרדוף נפשי. וזה שנשמות ישראל הן בבחי׳ ביטול הוא לפי ששרשן הוא מבחי׳ ארץ העליונה (כמשי״ת), ולכן הנה גם למטה הם בבחי׳ ביטול, שלכן נקראות בשם ארץ.
והנה ענין הביטול שבנשמות ישראל הו״ע חצי צורה, דלהיות שהם חצי צורה בלבד שאין להם שום מציאות לעצמם, הנה זהו הביטול שבהם אשר הם בטלים לאלקות. והנה כמו שהוא בנשמות ישראל אשר הם חצי צורה ובטלים לאלקות, הנה כמו״כ הוא גם בהקב״ה אשר הוא ג״כ חצי צורה. דהנה זה שהרב המגיד אומר שא״ס עשה כמה צמצומים דרך כמה עולמות, הנה הענין בזה הוא לפי שכך עלה ברצונו כנ״ל, ורצון הוא אותיות צנור33 שהו״ע צמצום והגבלה. וע״ד דאיתא34 אשר האריז״ל כשהי׳ רוצה להשפיע לתלמידיו הי׳ האור יורד דרך כמה וכמה צמצומים, דעד״ז יובן כביכול למעלה דרצון אותיות צנור שהוא מגביל אשר המשכת האלקות תהי׳ דרך הצינור, הרי זה כמה וכמה צמצומים דרך כמה עולמות. וכל זה הוא לפי שהוא כביכול חצי צורה שאין לו כביכול שלימות לעצמו (בלי ישראל), שהרי שם הוי׳ כאשר יחסר בו אות ה׳ אחרונה שהוא כנסת ישראל הרי אז אין השם בשלימות, וההשלמה היא ע״י כנסת ישראל דוקא שהם מתמימים זה לזה כנ״ל. וזהו מה שהקב״ה נקרא בשם חתן וכנסת ישראל נקראת בשם כלה, דחתן הוא מלשון נחות דרגא35, וכלה הו״ע ההעלאה והכליון, דלכן נקראת כנסת ישראל בשם כלה מצד כלות הנפש שבהם, כמבואר בלקו״ת שיר השירים36 פרטי המדריגות שבזה, והקב״ה נקרא בשם חתן מלשון נחות דרגא נסיב אתתא35, שהוא מתחבר עם נשמות ישראל. הנה כמו שהוא בחתן וכלה למטה שכל אחד מהם כמו שהוא לעצמו הרי הוא פלג גופא37, וע״י חיבורם יחדיו נעשים דבר אחד עד שהיא מולדת בדומה להבעל, הנה עד״ז הוא גם בהקב״ה וכנסת ישראל שכל אחד מהם לעצמו הוא פלג גופא כביכול, וע״י חיבורם יחדיו נעשים דבר אחד עד אשר מולידים בדומה להקב״ה, היינו שהנשמה גם כמו שהיא מלובשת בגוף בעולם הזה הגשמי והחומרי היא מולדת בדומה לעצמות, היינו אשר נשמות ישראל פועלים המשכת העצמות גם למטה בעולם הזה.
אמנם להיות אשר כל ענין היחוד דהקב״ה ונשמות ישראל אין זה מצד השכל כי אם לפי שכך עלה ברצונו כנ״ל, לזאת הנה ההתקשרות נעשה ע״י כריתת ברית38, שכרת הקב״ה ברית עם אברהם אבינו דלזרעך39 נתתי את הארץ הזאת. דענין הכריתת ברית הוא למעלה מטעם ודעת40, וענין הכריתת ברית הוא שע״י הכריתת ברית נעשים לאחדים ממש, דזהו מה שכורתים דבר אחד לשנים ועוברים בין בתריו, דכמו אותו הדבר שכרתו לשנים הרי ב׳ החצאים הרי כל אחד לעצמו הוא רק חצי דבר ושני החצאים הם דבר אחד, הנה כמו״כ גם אלו הכורתים את הברית ועוברים בין הבתרים, הם מתייחדים ביניהם עד אשר כל אחד הוא חצי צורה ונעשים דבר אחד. וזהו לזרעך נתתי את הארץ הזאת, שהוא הארץ העליונה שנתתי מלמעלה, שהוא ההמשכה מלמעלה אשר הקב״ה מתייחד עם כנסת ישראל. ועי״ז הנה גם כמו שהנשמות הן יורדות למטה בגוף בעולם הזה, הן ג״כ בבחי׳ ארץ (התחתונה) שהן בבחי׳ ביטול, והן כלים ראויים אשר על ידן תהי׳ הצמיחה דתורה ומצוות, כמ״ש וזרעתי׳ לי בארץ (התחתונה). וזהו מ״ש41 קומי לך רעייתי יפתי, דקומי לך הוא ההעלאה לעצם הנשמה, בחי׳ הארץ העליונה, שעי״ז הנה גם כמו שהם בארץ התחתונה, הם ג״כ בחי׳ רעייתי יפתי, שנעשה ע״י ההמשכה דתורה ומצוות, דרעייתי הוא תורה, דרעייתי הוא מלשון רועה דישראל מפרנסין לאביהם שבשמים42, שהוא בחי׳ פנימיות דקאי על התורה כמ״ש43 ותורתך בתוך מעי, ויפתי הוא ההמשכה שע״י לבושי המצוות דמאני מכבדותא44.
אמנם38 כל זה הוא כאשר נשמות ישראל הם בבחי׳ ביטול דארץ ומקיימים תורה ומצוות. אמנם בזמן הגלות כאשר ומפני חטאינו גלינו מארצנו45, וכמו״כ הוא גם בכל אחד בפרט אשר הביטול דארץ הוא בבחי׳ גלות אצלו, ונתרחקנו מעל אדמתנו ואין אנו יכולים כו׳ להשתחוות שחסר הביטול, הנה על זה נאמר46 ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, שהוא הכריתת ברית שכרת הקב״ה עם משה רבינו. דלעיל מיני׳ כתיב47 וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור, והיינו דכאשר נשמות ישראל הם בבחי׳ ארץ אזי מספיק הכריתת ברית דהאבות, דבכל אחד מישראל יש בו ההארה מהאבות. אמנם כאשר הם בארץ אויביהם, שבחי׳ ארץ הוא בגלות, דתמורת זה אשר צריך להיות הביטול דקדושה הנה זה בלעו״ז, הנה גם אז לא מאסתים להפר בריתי אתם, שהוא הכריתת ברית דמשה, ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה48 שהוא מ״ש49 וזכרתי להם ברית ראשונים, שהוא הכריתת ברית דמשה. דגם כאשר צריך לבקש שיהי׳ ונפלינו לפי שאין שום הבדל כלל בין ישראל לשאר האומות, עד אשר הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה50 ושארי הטענות שחושב שם, מ״מ הנה גם אז וזכרתי להם ברית ראשונים, שהוא הכריתת ברית דמשה וההמשכה די״ג מדות הרחמים, ויעבור הוי׳ על פניו ויקרא הוי׳ הוי׳51, שהוא ההמשכה משם הוי׳ דלעילא שלמעלה מהשתלשלות52. דבהאבות כתיב53 ושמי הוי׳ לא נודעתי להם, והיינו דשם הוי׳ דלעילא לא נתגלה להם, שהרי גם בהאבות נזכר שם הוי׳, אמנם שם הוי׳ מה שנזכר אצל האבות הוא הוי׳ דלתתא, אבל ושמי הוי׳ לא נודעתי להם לא ניכרתי להם במדת האמיתית שלי54, דהאמיתית דשם הוי׳ היינו הוי׳ דלעילא לא נתגלה אצל האבות וגם אצל אברהם אבינו הי׳ רק הוי׳ דלתתא בלבד. ולזאת הנה כאשר נשמות ישראל הם בבחי׳ ארץ מספיק גם ההמשכה שמצד האבות, אבל כאשר אינם בבחי׳ ארץ אזי צריך לכריתת ברית דמשה דוקא, מצד שם הוי׳ דלעילא דוקא, שמצד זה הנה נושא עון ועובר על פשע55. דזהו מ״ש גבי משה56 הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ גו׳ כי נורא הוא, אשר לא נבראו בכל הארץ, היינו שאינם בבחי׳ ארץ לפי שהם למטה מבחי׳ ארץ, אזי צריך להמשיך בחינה שלמעלה מבחי׳ ארץ, היינו למעלה מהשתלשלות, דזהו אנכי כורת ברית, אנכי מי שאנכי. וזהו ג״כ מ״ש כי נורא הוא, דמ״ש כי נורא הוא ע״ד מה שאמרו57 דבתחילה אמרו הא-ל הגדול הגיבור והנורא58, ואח״כ לא אמרו והנורא דאי׳ נוראותיו, והחזירו עטרה ליושנה, לפי שזה גופא שעכו״ם מרקדים בהיכלו והוא שותק, הן הן נוראותיו. דזה גופא מה שעכו״ם מרקדים בהיכלו, דהיכל הוי׳ שישנו בכל אחד מישראל הנה היכל זה הוא בגלות ועכו״ם מרקדים בהיכלו, הנה הן הן נוראותיו, דהוא המשכה שלמעלה מהשתלשלות, דמצד המשכה זו הנה בכל מצב שהוא הוא נושא עון ועובר על פשע. ובפרטיות הנה בקשת משה היא על ב׳ ענינים, הא׳ הוא דגם כאשר יהיו בארץ אויביהם מ״מ הנה גם אז תהי׳ ההמשכה מצד י״ג מדות הרחמים שלמעלה מהשתלשלות, והב׳ הוא דמצד ההמשכה שלמעלה מהשתלשלות הרי אם צדקת מה תתן לו גו׳59 וא״כ הרי אפשר אשר ההמשכה תהי׳ גם באומות העולם, הנה ע״ז היא הבקשה ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה, דזה מה שמצד המקיף אפשר לימשך גם באומות העולם הוא רק מצד חיצוניות המקיף, ונמשך רק בבחי׳ מקיף גם לחיצונים, אבל מצד פנימיות המקיף הנה הוא נמשך רק בפנימיות לנשמות ישראל דוקא. והוא מצד ההתקשרות עצמית דהקב״ה ונשמות ישראל, אשר בכל אופן שיהי׳, תהי׳ ההמשכה לנשמות ישראל דוקא.
והנה הכריתת ברית דמשה היא הנתינת כח גם על ענין התשובה. דהכריתת ברית דאברהם אבינו היא על ענין התורה ומצוות, והכריתת ברית דמשה היא על ענין התשובה. ומובן אשר הכריתת ברית דמשה היא מבחינה נעלית יותר. דהנה התשובה מגעת בעומק יותר מענין התורה ומצוות, דלכן הנה התשובה מועלת גם כאשר חטא, שעבר על איזה מצות עשה וגם כשעבר על ל״ת. דהנה יש חילוק בין עשה לל״ת, דל״ת הוא בעומק יותר. ויובן זה עד״מ באדם למטה, דכאשר ממלאים את רצונו הנה ע״י מילוי הרצון הרי מגיעים רק בהרצון, ובכדי להמשיך איזה רצון בהאדם הרי זה בדרך צמצום מהנפש עצמו. אבל כאשר עושים היפך רצונו הרי זה נוגע בו בעצמו. ועד״ז יובן בענין העשה ול״ת, דעשה הוא שממלאים רצונו וזה נוגע רק בהרצון, והל״ת שהוא מנגד נוגע גם בבעל הרצון עצמו, וכמבואר בלקו״ת*. אמנם התשובה מועלת גם על ל״ת לפי שבבעל הרצון גופא הנה התשובה היא בעומק יותר. ולכן הנה גם באדם למטה הרי עבודת התשובה מגעת בעומק יותר בהנפש מאשר העבודה דתורה ומצוות, וכמו״כ הנה גם למעלה מגיע זה בבחינה נעלית יותר, דלכן הנה במקום שבעלי תשובה עומדים הנה צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד63. וע״י התשובה הנה גם העבודה דתורה ומצוות שאחרי התשובה היא בבחינה נעלית יותר מאשר העבודה דתורה ומצוות שקודם התשובה.
וזהו כי תשא את ראש בני ישראל, שיש בזה ב׳ פירושים. פירוש המדרש הוא כי תשא מלשון כי תשה ברעך, שישלמו לי מה שהם חייבים לי, שהוא העבודה דתשובה, ופירוש התו״א כי תשא שהוא הנשיאות ראש והמשכת האמונה, שהוא העבודה דתורה ומצוות. דב׳ ענינים אלו הנה כמו שהוא מצד למעלה הרי הנתינת כח על ענין התשובה היא למעלה יותר מהנתינת כח על התורה ומצוות, אלא דכמו שהוא נמשך למטה הרי הנתינת כח על התשובה היא כאשר ישראל הם בשפלות המצב משא״כ הנתינת כח על התורה ומצוות והמשכת האמונה. וזהו כי תשא מלשון כי תשה, דישלמו לי מה שהם חייבים לי, והוא ע״י משה דוקא, שהרי הנתינת כח על התשובה היא מצד הכריתת ברית דמשה דוקא כנ״ל, ולכן נאמר למשה כי תשא מלשון כי תשה, שישלמו מה שהם חייבים לי, ישלמו וישלימו, דפירוש ישלימו הוא כנ״ל לפי שלמעלה הוא רק חצי צורה בלבד ונשמות ישראל ע״י עבודתם הם משלימים ומתמימים כביכול את הקב״ה, דזהו ג״כ ענין מחצית השקל לפי שכל אחד מהם הוא רק מחצית בלבד. וזהו ג״כ שייכות ב׳ הפירושים, דע״י כי תשא מלשון כי תשה שהיא העבודה דתשובה, עי״ז נעשה תוספות כח גם בהפירוש דנשיאות ראש והמשכת האמונה, וכנ״ל שהתשובה מוספת כח גם בהעבודה דתורה ומצוות, דע״י התשובה נעשית המשכה יתירה בהעבודה דתורה ומצוות, שכ״א מישראל נעשה משכן לו ית׳ כמ״ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם64, בתוך כל אחד ואחד65.
__________
*) פקודי60 ובתו״ח שם61. ועייג״כ ד״ה נשא תרס״ו62.
__________
1) תשא ל, יב-יג. – לכללות המאמר, ראה אוה״ת תשא ע׳ ב׳ז ואילך. ד״ה הנה אנכי כורת ברית תר״ל (סה״מ תר״ל ע׳ קב ואילך). תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ קעג ואילך). וראה גם הנסמן לקמן הערה 38.
2) קיא, סע״א ואילך.
3) ראה שבת צז, א.
4) ברכות סג, א (ע״פ גירסת הע״י).
5) ראה זהר ח״ב כא, א. ח״ג כז, סע״ב (ברע״מ). יל״ש איכה סוף רמז תתקצז. תניא רפמ״ב. ובכ״מ.
6) ע״ח שער הכללים פ״י. ובכ״מ. לקו״ש ח״ו ע׳ 246. וש״נ.
7) ע״ח שם. שער (כט) הנסירה פ״ח. ובכ״מ.
8) ויקרא א, ט. פינחס כח, ח. ועוד.
9) ראה לקו״ת פינחס עו, א. שמע״צ צב, ד.
10) ל׳ חז״ל – יבמות סג, א.
11) זח״ג צד, ב.
12) שמו״ר פל״ט, א. – ראה בכ״ז גם אוה״ת תשא ע׳ א׳תתלח ואילך.
13) תצא כד, י.
14) הושע ב, א.
15) שמואל-א כ, כה. ראה בכ״ז אוה״ת שם ע׳ א׳תתמו.
16) תניא פ״ד (ח, א). רפכ״ג. אגה״ת רפ״א. וראה זח״א קע, ב. תקו״ז תיקון ל (עד, סע״א). ועוד.
17) ישעי׳ סו, כד. זח״ב פה, ב.
18) זח״ג קכב, א. הובא באוה״ח עה״פ תשא ל, יג. וראה ירושלמי שקלים פ״ב סוף ה״ג.
19) דניאל ד, כד. וראה אגה״ת פ״ג.
20) בהעלותך י, ב.
21) או״ת מה, ד ואילך (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קלד). הובא ונת׳ באוה״ת תשא שם ע׳ א׳תתמח. בהעלותך ע׳ שסט-ע. לתהלים (יהל אור) ס״ע שנז ואילך. ובארוכה – המשך תער״ב ח״ב פרק שפד (ע׳ תשצ) ואילך. פרק תה (ע׳ תתלב) ואילך.
22) יחזקאל א, כו.
23) ראה לקו״ת בהעלותך לא, ג.
24) סוטה ה, סע״א.
25) ראה סמ״ק – הובא בב״י או״ח סס״א (ד״ה כתב בסמ״ק). שו״ע (ודאדה״ז) או״ח שם ס״ו. וראה לקו״ת תזריע כג, ג. סהמ״צ להצ״צ שרש מצות התפלה פי״ח (קכד, א-ב). ובכ״מ.
26) שה״ש ה, ב.
27) שהש״ר עה״פ.
28) ישעי׳ סב, ד.
29) מלאכי ג, יב.
30) הושע ב, כה.
31) סוטה מו, סע״א.
32) תפלת ״אלקי נצור״ (ברכות יז, א).
33) ל״ת וספר הליקוטים להאריז״ל פ׳ תולדות ופ׳ תשא. פע״ח שער (יא) הסליחות פ״ח. מק״מ לזח״ב קנו, א. מאו״א אות צ׳ בסופו. תו״א יתרו סט, ב. וראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ב ע׳ קיט.
34) עמק המלך הקדמה ג ספ״ב.
35) ראה יבמות שבהערה 10.
36) א, א ואילך.
37) זח״ג ז, ב. קט, ב. רצו, א.
38) בכל הבא לקמן – ראה (נוסף לדרושים שבהערה 1) ד״ה אתם נצבים תשי״ב (סה״מ דברים ח״ב ע׳ צה ואילך).
39) לך לך טו, יח.
40) לקו״ת נצבים מד, ב. וראה דרושים שבהערה 38.
41) שה״ש ב, י. שם, יג.
42) ראה זח״ג ז, ב. יל״ש פקודי רמז תיח.
43) תהלים מ, ט.
44) ראה שבת קיג, א.
45) נוסח תפלת מוסף דיו״ט.
46) בחוקותי כו, מד.
47) שם, מב.
48) תשא לג, טז.
49) בחוקותי שם, מה.
50) ראה זח״ב קע, ריש ע״ב. מכילתא בשלח יד, כח. יל״ר שם, כז.
51) תשא לד, ו.
52) ראה גם ד״ה היושבת בגנים שנה זו (סה״מ נ״ך-מאחז״ל ס״ע קכו). וש״נ.
53) וארא ו, ג.
54) פרש״י עה״פ.
55) מיכה ז, יח.
56) תשא לד, י.
57) ראה יומא סט, ב.
58) עקב י, יז. נחמי׳ ט, לב.
59) איוב לה, ז.
60) ו, ג ואילך.
61) פקודי תרנא, ב ואילך.
62) המשך תרס״ו ע׳ רנז ואילך.
63) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ד (מברכות לד, ב).
64) תרומה כה, ח.
65) ראה ראשית חכמה שער האהבה פ״ו קרוב לתחלתו (ד״ה ושני פסוקים). אלשיך תרומה שם. של״ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב. וראה לקו״ש חכ״ו ע׳ 173 הערה 45.
[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' לה ואילך]
נדפס בסה״מ תשי״ז ע׳ 112 ואילך.