בס״ד. ש״פ ויגש, ט׳ טבת ה׳תשל״ו
הנחה בלתי מוגה
ויגש אליו יהודה וגו׳1, ומבואר בדרושי רבותינו נשיאינו2 מהזהר3 דהגשת יהודה ליוסף הו״ע סמיכת גאולה לתפילה. דיוסף הו״ע הגאולה, וכמ״ש4 אם יגאלך טוב יגאל, דטוב בגימטריא י״ז, שזהו ענינו של יוסף, וכמ״ש5 יוסף בן שבע עשרה שנה גו׳6, ויהודה הו״ע התפילה, וכמ״ש7 הפעם אודה את הוי׳, ולזאת הגשת יהודה ליוסף הו״ע סמיכת גאולה לתפילה. אמנם צריך להבין, דהרי כאן ניגש יהודה (תפילה) ליוסף (גאולה), ושם צ״ל סמיכת גאולה (יוסף) לתפילה (יהודה). ועוד, דהרי מענין סמיכת גאולה לתפילה מובן שעיקר החשיבות הוא בענין התפילה, אלא שבתור הקדמה והכנה לזה צ״ל ענין הגאולה, וכאן ניגש יהודה ליוסף, שמזה מובן שיוסף הי׳ גבוה במעלה מיהודה, ויהודה ניגש אליו.
אך הענין (כמבואר בדרושי רבותינו נשיאינו8) דיהודה ויוסף בשבטים הו״ע תלמוד ומעשה. דיוסף הו״ע התורה, דזהו מה שיוסף ענינו הוא הוספה, כמ״ש9 ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה׳ לי בן אחר, שזהו גם ענין התורה שלימודה צ״ל באופן דלאפשה לה10. ויהודה הו״ע המעשה, שזהו מה שענינו של יהודה הוא כמ״ש הפעם אודה את הוי׳ וגו׳, דהודאה הו״ע הקבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות. והנה עכשיו תלמוד גדול11, ולעתיד לבוא יהי׳ מעשה גדול (כדאיתא בכתבי האריז״ל12), וכמ״ש בהפטרת שבת זו13 דלעתיד לבוא ועבדי דוד מלך עליהם גו׳ ודוד עבדי נשיא להם לעולם (היינו, דלעתיד יהי׳ דוד, יהודה (מעשה) גדול). וזהו מה שיהודה ניגש ליוסף (שזה מורה על החשיבות דיוסף), כי עכשיו תלמוד גדול. אמנם, היות דכל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו עכשיו14, הנה גם עכשיו ישנו הענין דמעשה גדול15, ולכן ישנו עכשיו הענין דסמיכת גאולה לתפילה, שזה מורה על מעלת התפילה (יהודה, מעשה) כנ״ל.
אמנם עדיין צריך להבין16 מה שהענין דויגש אליו יהודה הי׳ הכנה להתגלות יוסף אל אחיו, דדוקא עי״ז הי׳ (כמ״ש17) ולא יכול יוסף להתאפק גו׳. דלכאורה למה הוצרך (יוסף) לזה. דהרי יוסף רצה שיבוא בנימין עם אחיו, וכאשר באו עם בנימין הי׳ צ״ל אז הענין דולא יכול להתאפק כו׳, והי׳ צריך להתגלות אליהם. ואעפ״כ אנו רואים, שבתחילה הטמין את הגביע באמתחת בנימין18 (שזה קשור עם כל השבטים, וכמשי״ת שבנימין הוא כללות כל השבטים), ועי״ז הוצרכו כל השבטים לחזור עם בנימין, הי׳ צ״ל הענין דויגש אליו יהודה, ודוקא אז נתגלה יוסף ובאופן דולא יכול להתאפק גו׳, ועד שאמר את גודל העילוי שעי״ז, דלמחי׳ שלחני אלקים לפניכם גו׳ ולהחיות לכם לפליטה גדולה19.
ונקודת הביאור בזה היא20, דבכללות עבודת הבירורים ישנם ב׳ ענינים, שלימות הבירורים והתחלת הבירורים. והיינו הבירורים שע״י התורה והבירורים שע״י התפילה. דתפילה ענינה הוא מלמטה למעלה, שלכן היא באופן דמלחמה ארוכה וקשה וכו׳, וכמ״ש21 בחרבי ובקשתי ותרגם אונקלוס בצלותי ובבעותי, וכדאיתא בזהר22 דעבודת הבירורים (שע״י התפילה) היא באופן דנהמא אפום חרבא ליכול23. דאופן זה הוא בהתחלת עבודת הבירורים. אמנם תכלית השלימות הוא, שישנם גם הבירורים שע״י התורה שהם באופן של שלום, בירור בדרך מנוחה. שזהו מ״ש24 פדה בשלום נפשי גו׳, היינו דהפדי׳ (הבירור) בשלימותו (דשלום הוא גם מלשון שלימות) הוא ע״י התורה שענינה הוא שלום. ובתורה גופא ענין זה הוא בפנימיות התורה, וכדאיתא באגה״ק25 מהרעיא מהימנא26 לית תמן לא קושיא כו׳ ולא מחלוקת כו׳, היינו שאין שם ענין הפירוד ואין שם שום העלמות ומנגדים, שזהו ענין השלום. וזהו הטעם למה שאומרים (בנוגע לפנימיות התורה) יפוצו מעיינותיך חוצה27, דהיינו שאין זה ענין של מלחמה עם החוצה, כי אם שממשיכים בהחוצה את המעיינות ובאופן דיפוצו (בדרך מנוחה). ולכן עי״ז קאתי מר דא מלכא משיחא, כי אמיתית הענין דפדה בשלום גו׳ פדאני לי ולבני כו׳28 הוא בפנימיות התורה דוקא.
והנה הכח על ב׳ אופני הבירור הנ״ל (מאחר שב׳ העבודות הם בגלות) הוא מגלות וגאולת מצרים, דגלות מצרים הוא השרש לכל הגליות29, ועד״ז הוא בנוגע להגאולה ממצרים. וכמבואר בתו״א30 שבמצרים כתיב ב׳ ירידות וכמ״ש31 ירד ירדנו, וכן ב׳ עליות וכמ״ש32 ואנכי אעלך גם עלה, והיינו שירידה אחת קאי על גלות מצרים וירידה הב׳ קאי על גלות האחרון. ועד״ז עלי׳ הא׳ קאי על הגאולה מגלות מצרים והעלי׳ הב׳ קאי על הגאולה העתידה. שמזה מובן, דכמו שבירידה הא׳ כלולה ירידה הב׳ (וכנ״ל, דגלות מצרים הוא השורש לכל הגליות), עד״ז בעלי׳ הא׳ כלולה עלי׳ הב׳. וזהו מה שגם אז היו ב׳ האופנים הנ״ל בהבירור, מלמטה למעלה, דרך מלחמה, ומלמעלה למטה, דרך מנוחה.
ובזה יובן ענין הנ״ל (מה שיוסף הטמין הגביע וכו׳), דהנה עבודת השבטים היתה באופן דמלמטה למעלה, בירור בדרך מלחמה, שלכן הוצרכו להטענות ומענות וכו׳, וכמ״ש33 דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות וכו׳, וכמ״ש34 ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו לעיניהם שזהו ענין דמלחמה. ולכן הטמין יוסף הגביע באמתחת בנימין, דזה הי׳ נתינת כח שיהי׳ בהם עלי׳, ועד שהבירור שלהם מלמטה למעלה יביא לגילוי ההמשכה מלמעלה למטה, ולא יכול יוסף להתאפק.
וביאור הענין הוא35, דהנה יוסף ענינו הוא צדיק עליון36, המשכה מלמעלה למטה, ובנימין ענינו הוא צדיק תחתון36, העלאה מלמטה למעלה, שזהו כללות ענין השבטים (כל ישראל), כי הוא מעלה אותם מלמטה למעלה. ולכן כאשר באו השבטים עם בנימין אל יוסף, היינו שהי׳ אצלם הענין דהעלאה כו׳, הנה אז נמשך מיוסף בבנימין המשכה ונתינת כח מלמעלה (גביע הכסף), כדי שההעלאה שאח״כ תהי׳ בשלימותה. ולכן הי׳ זה בהעלם והסתר (שלא ידעו מזה), כי צ״ל שההעלאה תהי׳ באופן שכאילו היא נעשית בכח עצמם.
וזהו מה שאמר יהודה (לאחרי שהטמין יוסף את הגביע באמתחת בנימין) האלקים מצא את עון עבדיך גו׳37, כי ע״י ההמשכה מלמעלה נתגלה אצלו שעדיין אינו בתכלית השלימות וצריך לעלות לדרגא נעלית יותר. וכמבואר בענין נפילת אפים שאומרים דוקא לאחרי תפילת שמונה עשרה, כי לפני שמונה עשרה לא ידע שיש כאן ענין של חטא, כי עבודתו היתה בתכלית השלימות. ודוקא ע״י שהתפלל שמונה עשרה, עלה למעלה ומצב כזה שמרגיש אצלו ענין של עון, דמה שהי׳ אצלו לפני זה בגדר שוגג הנה עתה הוא באופן דמזיד, ולכן אומר בשמונה עשרה סלח לנו אבינו כי חטאנו38, ולאחרי זה אומר נפילת אפים.
וממשיך בכתוב (ויגש אליו יהודה גו׳) ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני. והיינו39, שדברי יהודה יכנסו ישר באזני אדוני בלי ממוצעים ומלאכים דגפיף להון ונשיק להון40, וכהגוהרקא דר׳ חייא דמנפשי׳ סליק41. דהיות שהוא בבחי׳ עבדך, בתכלית הביטול [וכמבואר בהמשך תרס״ו42], לכן הוא מבקש שיהי׳ ישר באזני אדוני. ובקשתו היא בי אדוני, היינו שיהי׳ נמשך מבחי׳ אדוני בבחי׳ בי. דבי קאי43 על י״ב ברכות אמצעיות שבתפילת שמונה עשרה (בי בגימטריא י״ב), שענינם הוא מילוי מבוקשו בפרטיות, היינו שההמשכה מלמעלה נמשכת בפרטיות. וכמו שהוא בתפילת שמונה עשרה, שלפני י״ב ברכות האמצעיות צ״ל הענין דג׳ ראשונות, שאז היא ההודאה והביטול ואמירת שבחו של מקום44, הנה עד״ז הוא גם כאן, שע״י שהי׳ בתחילה ויגש אליו יהודה גו׳, הביטול והעלי׳ וההודאה אל יוסף, הנה אז נמשך מאדוני בי, ביהודה, ועל ידו בכל השבטים (דבי גימטריא י״ב, כמספר י״ב שבטים45), ובאופן פרטי.
וממשיך בכתוב כי כמוך כפרעה. והיינו46, דההמשכה היא בבחי׳ ריבוי גדול ביותר, דאם לעוברי רצונו (פרעה) כך לעושי רצונו עאכו״כ47. וישנו עוד פירוש בזה (אבל הוא בא בהמשך בהמאמרים48), שיהודה אמר ליוסף שחשוב הוא אצלו כמו פרעה, אבל באופן דכפרעה, בכ׳ הדמיון. דפרעה הו״ע הכתר, כי פרעה מלשון בי׳ אתפריעו כל נהורין49. וזהו מה שפרעה אמר ליוסף רק הכסא אגדל ממך50, שזהו ענין הכתר. כי על יוסף נאמר51 ועל פיך ישק כל עמי גו׳ ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו גו׳, היינו שניתנו לו רק עשר ספירות אך לא למעלה מזה. וזהו שאמר יהודה כמוך כפרעה, כי יוסף כולל כל העשר ספירות מספירת החכמה שהיא ראשית הספירות52, אבל זהו רק בכ׳ הדמיון, כפרעה, וע״י הביטול והודאה דיהודה הרי הוא לוקח ע״י יוסף (עשר ספירות) גם מפרעה, בחי׳ הכתר53, כי ענינו של יוסף קשור עם פנימיות אבא שהוא פנימיות עתיק54, וכן בפנימיות ז״א. שהרי יוסף הוא בקו האמצעי, כמו יעקב, דאלה תולדות יעקב יוסף5, ויעקב הוא אותיות יבקע55, יבקע56 כשחר אורך (כמבואר בסידור בדרושי סוכות57), קו האמצעי העולה עד פנימיות הכתר.
וזהו ויגש אליו יהודה גו׳, דיהודה הוא למטה מיוסף, וצ״ל אצלו עלי׳ לבחי׳ יוסף (ויגש אליו). והעלי׳ היא דוקא לאחרי ההמשכה מיוסף, שזהו ענין הגביע שהטמין יוסף באמתחת בנימין. אך ע״י הנתינת כח של יוסף, מגיע בעבודתו לדרגא נעלית יותר מיוסף כנ״ל. דזהו מ״ש אם יגאלך טוב יגאל, דקאי על יוסף שהוא בבחי׳ בן שבע עשרה שנה, דטוב בגמיטריא י״ז, שזהו ענין הז״א. אבל אח״כ ישנה בחי׳ ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי4 [דענין אנכי הוא כמ״ש58 הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים59], בחי׳ הכתר שלמעלה מהעשר ספירות, שלזה מגיעים דוקא ע״י יהודה. ובכתר עצמו מגיעים לפנימיות הכתר שלמעלה אפילו מחיצוניות הכתר, וכמאמר60 כתר עליון אע״ג דאיהו אור צח אור מצוחצח אור קדמון אוכם הוא קדם עילת העילות, שהוא באין ערוך לגבי פנימיות הכתר, ועאכו״כ שבחינה זו (פנימיות הכתר) היא למעלה באין ערוך מהעשר ספירות. וע״י העלי׳ דיהודה מתעלה גם יוסף, וכמבואר לעיל דכי כמוך כפרעה (שעל ידו נתגלה דפנימיותו של יוסף הוא פנימיות עתיק). וזהו ענין סמיכת גאולה לתפילה, דגאולה היא ענינו של יוסף ותפילה ענינו של יהודה, וסמיכת הגאולה לתפילה הו״ע הנתינת כח של יוסף ליהודה, שזה ישנו גם עכשיו בעבודת הבירורים דתפילה. וזה פועל שיהי׳ אח״כ כי כמוך כפרעה, שמגיעים וממשיכים מבחי׳ הכתר ממש, ומשם נמשך למטה כו׳ עד שיהי׳ ודוד עבדי נשיא להם לעולם, בקרוב ממש בביאת משיח צדקנו ובעגלא דידן.
__________
1) ריש פרשתנו (ויגש מד, יח).
2) ד״ה הגשת יהודה ליוסף תרכ״ט (סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ טז ואילך (ושם ע׳ שצג ואילך). ד״ה זה תרס״ו (המשך תרס״ו ע׳ קיט ואילך) ותרס״ח (שם ע׳ תפז ואילך). העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ס״ע תשצד ואילך). ועוד.
3) ח״א ריש פרשתנו (רה, ב).
4) רות ג, יג.
5) וישב לז, ב.
6) ראה אוה״ת ויחי שנג, ב.
7) ויצא כט, לה.
8) אוה״ת ריש פרשתנו. דרושים שבהערה 2.
9) ויצא ל, כד.
10) זח״א יב, ב.
11) קידושין מ, ב. ב״ק יז, א.
12) ראה גם אוה״ת שם (שמח, סע״ב). ובכ״מ – נסמן בסה״מ חנוכה ס"ע רנא-ב הערה 23.
13) יחזקאל לז, כד-כה.
14) תניא רפל״ז.
15) ראה סה״מ דברים ח״א ס״ע לז-ח.
16) ראה סה״מ עת״ר ע׳ קה.
17) פרשתנו מה, א.
18) מקץ מד, ב.
19) פרשתנו שם, ז.
20) ראה המשך תרס״ו ע׳ תפח.
21) ויחי מח, כב.
22) ח״ג קפח, ב.
23) ראה לקו״ת ר״פ תצא.
24) תהלים נה, יט.
25) סכ״ו.
26) זח״ג קכד, ב.
27) ראה אגה״ק הידועה דהבעש״ט – כש״ט (הוצאת קה״ת) בתחלתו.
28) ראה ברכות ח, א.
29) ראה ל״ת להאריז״ל פ׳ תצא.
30) ר״פ שמות (מט, א).
31) מקץ מג, כ.
32) פרשתנו מו, ד.
33) מקץ מב, ל.
34) שם, כד.
35) ראה אוה״ת מקץ שמג, סע״א ואילך. (כרך ה) תתקעח, ריש ע״ב. סה״מ עת״ר ס״ע קיא ואילך.
36) זח״א קנג, ב.
37) פרשתנו שם מד, טז.
38) ראה תו״א וארא נה, ד. מג״א צה, ג. כי תשא (הוספות) קיא, ד.
39) אוה״ת שם (כרך ה) תתקפב, ב.
40) ראה זהר ח״א כג, ב. ח״ב רא, ב.
41) ב״מ פה, ב. וראה סה״מ תרכ״ז ע׳ תמב ואילך. ובכ״מ.
42) ד״ה ומקנה רב (ע׳ שח) ואילך.
43) ראה אוה״ת שם שמט, סע״א.
44) ראה ע״ז ז, סע״ב.
45) אוה״ת שם (כרך ה) תתקפה, א.
46) אוה״ת שם תתקפב, ב.
47) נדרים נ, סע״ב. מכות כד, ריש ע״ב.
48) ראה אוה״ת שם.
49) ראה זח״א רי, א.
50) מקץ מא, א.
51) שם, לט. מד.
52) ראה ״קובץ י״א ניסן – שנת הקי״א״ (קה״ת, תשע״ב) ע׳ 75 ואילך. וש״נ.
53) ראה גם המשך תרס״ו ע׳ תקלד.
54) ראה לקו״ת נצבים מט, ד. הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בקונטרס לימוד החסידות פ״ג (ע׳ 6. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ שלה-ו. ובשינויים קלים – סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 49-50). וש״נ.
55) ע״ח שער הכללים פ״י. שער (לב) הארת המוחין ספ״א. זהר הרקיע (לזח״ג קד, א) קעז, ב. לקו״ת צו ח, סע״ד.
56) ישעי׳ נח, ח.
57) רנז, סע״ד ואילך.
58) שמואל-א א, ח.
59) ראה ל״ת להאריז״ל עה״פ.
60) תקו״ז ת״ע (קלה, ריש ע״ב).
[סה"מ בראשית ח"ב (הוספות) ע' רפו ואילך]